אימהות / צילום: Shutterstock
שר הרווחה חיים כץ הודיע כי אימץ שורת המלצות שיאפשרו לזוגות להט"בים רישום הורות מקל, מסורבל פחות וזול יותר. הבשורה טובה, אבל לפני שאנחנו ממהרים לשמוח חשוב לזכור שעדיין מדובר בנוהל מפלה, שמבדיל אותי, למשל, כאמא לסבית, מכל הורה אחר בישראל. זהו נוהל מבייש, ששאלת טובת הילד בו עדיין נמדדת רק על בסיס ההורות החד-מינית. בנוסף, הדרך מ"המלצות" ועד ליישום בפועל עוד ארוכה.
ריח הבחירות מביא את השר להצהיר הצהרות, לעשות כותרות - וטוב לנו שהנושא עולה לסדר היום. אבל אסור לשכוח שרק בשבוע שעבר עלה קמפיין אחר, שדרש להצביע למפלגת יחד של אלי ישי "כדי שלא יהיה ילד עם אבא ואבא", כלומר, משפחה נורמלית זה "אבא ואמא". שלטי חוצות שהתנוססו בגאון-בממדי ענק בבירת ישראל. ישי, מפלגתו "ותנועת "חזון" הכחישו קשר למודעות. עם זאת, כנראה שאם תשאלו אותם, לי כאמא לסבית בישראל 2019, עדיין לא אמורים להיות ילדים.
אני ושכמותי צרכים הרבה כסף כדי שנוכל להביא ילדים לעולם - קניית זרע או תשלום על תהליכי פריון. מדובר בהליך "פשוט", שאותו עובר כל אב בישראל בהיסח דעת וללא קושי - רישום ההורות במרשם האוכלוסין. לאחר לידתה של תינוקת, הזוג הנרגש פונה אל עמדת הרישום בבתי החולים, שם נרשמים אביה ואימה בהליך קליל, מהיר וללא כל עלות כספית. לעומת זאת במקרה של אמהות לסביות, האמא היולדת נרשמת באופן אוטומטי, ואילו האם הנוספת נאלצת לנקוט הליך משפטי ארוך ומסורבל. הליך ביורוקרטי מסורבל, שכרוך בהוצאות גבוהות ובזבוז זמן רב.
ההוצאות מתחילות בליווי וייעוץ של עורכי דין בעריכת הסכם הורות משותפת, הגשת בקשה לבית המשפט למתן צו הורות לאם הנוספת, תשלום אגרת בית משפט וכו'. בנוסף, יש אובדן ימי העבודה. אלה הוצאות שעלותן הכוללת עלולה להגיע לכ-7,000 שקל לילד, תלוי בסחבת המשפטית. לעתים, כאשר משרד הרווחה מסרב למתן צו ההורות, ולמרות זאת בית המשפט פוסק לתת את צו ההורות, המדינה מגישה ערעור - דבר שחושף אותנו להוצאות גבוהות עוד יותר.
הוצאות גבוהות עוד יותר, נופלות על חשבון משלמי המסים - בדמות כספי ציבור שמבוזבזים על הליך ביורוקרטי ארוך ומסורבל, שכל עלותו אמורה להיות עלותו של דף נייר. משאבים יקרים של עובדי משרד המשפטים ומשרד הרווחה, שמתבזבזים בהליך משפטי שכזה. משאבים יקרים, שלא מתועלים לעשיית צדק, אלא לסרבול וסחבת ביורוקרטיים והומופוביה.
במקום להקצות את רוב המשאבים לתיקים קשים, שבהם שאלת טובת הילד היא רלוונטית וחשובה, מבזבזים את זמנו היקר של בית המשפט לענייני משפחה בצווי הורות לנשים נורמטיביות, שממילא מגדלות את ילדיהן מיום היוולדם - אלא שהן לסביות.
במקביל להליך המשפטי מתקיים בירור של משרד הרווחה בכל תיק ובכל בקשה למתן צו הורות. שהוא תהליך משפיל מעצם טבעו. עובדות סוציאליות ועורכות דין מטעם משרד הרווחה בודקות ומתדיינות בכל מקרה לגופו. במקרים רבים מגיעות עובדות סוציאליות לבית המשפחה על מנת לבדוק את המסוגלות ההורית של האמהות.
בשעה שבמשרדים לשירותים חברתיים זועקים לתקנים נוספים, עובדים במסגרת תקציבית נמוכה ובעומס עבודה מטורף; בשעה שבתי המשפט כורעים תחת נטל העבודה על תיקים מורכבים וקשים ובעבודת קודש של ממש; אני שואלת את עצמי מדוע המדינה מבזבזת משאבים יקרים, במקום ליישם גם לאמהות לסביות הליך פשוט לרישום הורות? מדוע אזרחי ישראל צריכים לשלם על ההומופוביה/אפליה הממסדית הזו?
אבל בזמן שנבחרינו ממשיכים בשלהם וקמפיינים מסיתים מנסים לגרוף עוד קולות מקרב חלקים בציבור, קמפיין רשת שצבר תאוצה ומעורר תקווה "משפחה על תנאי" של ארגון "הברית הישראלית" מביא את סיפורן של נשים שבסך-הכול רוצות להיקרא "אמא". אם נחצה את גבולות הרשת וננצל את המומנטום לפני הבחירות לדרוש שהרפורמה תיושם - נוכל לבחור במציאות אחרת שבה אני לא צריכה אישור כדי להיות אמא ולא צריכה לחכות שנה ושבעה חודשים לרשום את הבן שלי בתעודת הזהות.
הכותבת היא פעילה חברתית ב"פנתרות הורודות", "בת קול" ו"הברית הישראלית"