מיכל הלפרין בוועדת הטייקונים / צילום: דוברות הכנסת יצחק הררי
ועדת החקירה לכשלי הקצאת האשראי, הידועה בכינוי "ועדת פישמן", נתנה תוקף לסיוטים הכי גרועים שלנו על המערכת הפיננסית. במשך 20 שנה נמסר כסף ציבורי למועדון חברים ששלט בבנקים ובתקשורת. הבנקים נתנו לטייקונים הלוואות שלא צריך להחזיר. הפיקוח על הבנקים נכנס לשבי רגולטורי. הוא לא ידע, או לא פעל, או פעל בדרך לא אפקטיבית. לעיתים סגר "דילים" עם הבנקים.
קרנות הפנסיה מצדן חילקו את הכסף שלנו למקורבים ולא בדקו מה התשואה ומה הסיכון - לא בכדי טען לאחרונה מנכ"ל קרן הפנסיה מגדל המתפטר, שכספי הפנסיה בקרן בסכנה. האם הכסף בטוח בקרנות אחרות? בנוסף, רשות שוק ההון לא בדקה את טיב ההשקעות שנעשות בכסף שלנו. ורשות ההגבלים העסקיים שידעה שיש בעיות, אבל לא רצתה לריב עם הפיקוח על הבנקים. כולם נהנו, אף אחד לא אחראי.
1. "הסודיות הבנקאית" משמשת מסתור לכשלים. הרגולטורים ובעיקר הפיקוח על הבנקים הסתירו מסמכים חשובים בנימוק של סודיות בנקאית. סודיות בנקאית היא אכן מאבני התווך של הבנקים, אף אחד לא רוצה שהחשבון שלו יהיה חשוף לכל סקרן. אבל חברי הכנסת אינם סתם סקרנים, אלא נציגי ציבור. נוחי דנקנר שהריץ מניות, אליעזר פישמן שהבריח כספים לחו"ל ולב לבייב שחשוד בהברחת יהלומים - שלושת אלו ניהלו, כפי שתואר בהליכים משפטיים ובפרסומים, מערכת מורכבת, שנועדה להעשיר אותם על חשבון הציבור הרחב. האם אין זו זכותו של הציבור להבין באופן מדוקדק את טיב הקשרים בינם לבין הבנקים? אין מנוס מלקבוע בחקיקה תנאים שיאפשרו את הסרת הסודיות הבנקאית במקרי קיצון, כאשר האינטרס הציבורי מחייב זאת.
2. רגולציה לא יעילה ומקלה על המפוקחים. כפי שנוכחנו בדיוני הוועדה, האשראי ללווים גדולים ניתן משך שנות דור, ומינויים לא ראויים נפוצים בגופים הפיננסיים בידיעת הרגולטורים, שכשלו במניעתם. מסיבות שונות הרגולטורים נמנעים מביצוע פעולות אפקטיביות, ולכן נדרש דיווח לגורם ציבורי שיוכל להציף כשלים רגולטוריים. יש להקים ועדת משנה קבועה של ועדת הכלכלה, אשר תפקח על הרגולטורים הפיננסיים. הרגולטורים יוותרו עצמאיים, אך פעולותיהם ייחשפו לאור השמש - ולא בעיכוב של 20 שנה.
3. הפיקוח על הבנקים הוא רגולטור שבוי. הפיקוח על הבנקים אינו עושה שימוש בכלי פיקוח שהקנה לו המחוקק - לא מבצע חקירות של כשלי משטר תאגידי בבנקים, לא מטיל קנסות אישיים על מנהלים, מטיל קנסות בסכומים מצחיקים על התאגידים העשירים במשק ומאפשר לנושאי משרה שנקטלו בדו"חות ביקורת של הפיקוח, כגון ציון קינן, לעמוד בראש בנק. הפתרון הוא הוספת סמכויות שיאפשרו לפיקוח לטפל בנחישות בבנקאים סוררים, ובמקביל כינון תהליך ביקורת חיצוני, שיוודא שגישת הפיקוח אכן משתנה ושהוא עושה שימוש בסמכויותיו.
4. כספי הפנסיות מושקעים באופן מפוקפק. רשות שוק ההון לא מפקחת באופן יעיל על השקעת כ-1,500 מיליארד שקל(!) מחסכונות הציבור. למרבה הפלא, אין כל בדיקה שיטתית שמבררת האם כספי הפנסיה מושקעים מתוך קריטריונים ראויים או שמא חלילה ניתנים לחברים ולמקורבים. למרות מקרי התספורות הרבים, הרשות לא מצאה אפילו מקרה אחד שיש מעליו נורה אדומה. יש להקים ברשות ההון אגף מיוחד שתפקידו לפקח על ההשקעות של המוסדיים, בעל יכולות חקירה וסמכות להטלת סנקציות. דו"חות והמלצות האגף יהיו שקופים לציבור.
5. רשות ההגבלים אינה מטפלת בריכוזיות הבנקים. למרות שברור לרשות ההגבלים כי שוק הבנקאות ריכוזי ולא תחרותי, הרשות לא הכריזה על פועלים ולאומי כקבוצת ריכוז. הרשות אף לא חקרה האם לפועלים או לאומי יש כuח שוק עודף. כתוצאה מכך התנהלות הבנקים טורפנית, תוך ניצול לרעה של כוחם על מנת למנוע כניסת מתחרים חדשים. על רשות ההגבלים להכריז על הבנקים הגדולים כקבוצת ריכוז. עוד עליה לבדוק האם לא מסכלים הבנקים האלו הקמת בנקים חדשים, כמו גם מונעים ממתחריהם הקיימים להיכנס לשוק אפליקציות התשלום. את תוצאות הבדיקות שלה צריכה הרשות להגיש לכנסת בהקדם האפשרי, ובצמוד להן תוכנית פעולה אופרטיבית להגברת התחרות.
הכותבים הם יושבי ראש משותפים של עמותת "צדק פיננסי" המקדמת תחרות והגינות במערכת הפיננסית