בני גנץ בוועידת מינכן / צילום: רויטרס, Andreas Gebert
חוק-יסוד הממשלה קובע כי בתוך שבעה ימים מפרסום תוצאות הבחירות לכנסת, יטיל נשיא המדינה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך את התפקיד להרכיב ממשלה. הנשיא יעשה זאת לאחר התייעצויות עם נציגי הסיעות. אם נציגי 61 סיעות ממליצים לנשיא על נתניהו, כך יעשה הנשיא. אם נציגי 61 סיעות ממליצים לנשיא על גנץ, הוא ייתן לו את המשימה.
בכל מערכות הבחירות האחרונות, הגיע נתניהו לסיכומים עוד לפני יום ההצבעה, עם ראשיהן של סיעות המונות יותר מ-61 ח"כים ובכך ביצר לעצמו את הגוש הימני.
מנגד, עומדות תמיד מספר מפלגות שאין להן גוש, בעיקר כיוון שההישענות על נציגי הרשימה המשותפת או על חלקי מפלגותיה, לא היתה אפשרית. פעם אחת בלבד נעזר ראש הממשלה יצחק רבין (ממשלתו השניה) בגוש חוסם. חברי הכנסת, נציגי החברה הערבית, לא רצו להיכנס לקואליציה, והשמאל הציוני, באופן הדדי, לא בדיוק חיזר אחריהם בהתלהבות. המפלגות הערביות תמכו בקואליציה של רבין מבחוץ ובזכות כך השיגו הישגים תקציביים עבור החברה הערבית.
על בסיס התיזה ההיא משתמשים כיום בימין הלאומי למסע דה-לגיטימציה גדול של מפלגת גנץ, וזאת על אף שאין אמירה כלשהי שלו או של מי מן המועמדים שלו שכך הם יעשו. התפיסה בימין, באמצעותה מבצעים את מסע ההרתעה (מפני הערבים, רחמנא ליצלן) היא שאין דרך כלשהי עבור גנץ להקים קואליציה, כי החרדים יפנו לו עורף.
אך הדבר אינו מסתדר עם כל ההיסטוריה, שמראה כי בסופו של דבר מי שהשיג הכי הרבה מנדטים הוא זה שקיבל מהנשיא את האפשרות להרכיב ממשלה. כך שאם יצליחו גנץ, לפיד, יעלון ואשכנזי להשיג יותר מנדטים, הרי שהסיעות החרדיות ורסיסי מפלגות מרכז, וגם העבודה ומרצ - ינהרו אליהם כאוטובוסים.
כיוון שנתניהו מנהל קרב פוליטי אכזר, הוא יציף את התקשורת ואת המדיה במסרים נוקשים בשבועות הקרובים לפיהם גנץ בדרך להקים ממשלה עם ערבים. לגישה הזו, בינתיים, אין לכך אינדיקציות הנתמכות בעובדות.
מצב הקמת הממשלה והגושים מעסיק את כל הזירה כבר בשלב הזה. כי מעל להכל מרחפת הודעת היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום נגד ראש הממשלה. הודעה זו אמורה להימסר בימים הקרובים, והיא שולחת את לפיד ואת יעלון לפינה ממנה הם לא יהיו מוכנים לזוז. הם לא יכנסו לממשלה נוספת עם נתניהו, לא משנה להם כמה גנץ יהיה חפץ חיים ותפקידים. לכן גוש המפלגות הגדול הזה עשוי לקרוס ולהתפרק, או שנתניהו יצליח לחלץ 61 מנדטים מכל מי שמתמודד כיום בימין.
והאופציה הנוספת? כאוס פוליטי רב-גושי והתגוששות גדולה אחרי הבחירות. בסופו של דבר, ב-9 באפריל יתחיל הקמפיין האמיתי.