ג'וי פואה/צילום: שרה סלומון
איפה אני תופסת אותך ומה התפקיד שלך?
"בדיוק הזמנתי אוכל לסניף שלנו לשבוע הבא. את לה ואגון ישראל התחלנו לפני שנה בערך, וכשאני אומרת התחלנו אני מתכוונת לשני אנשים, כשהיום אנחנו כבר ארבעה. אנחנו מנהלים את הסניף הישראלי של רשת ללימודי תוכנה צרפתית, בתוכנית של 9 שבועות במסגרת מחנה תכנות (בוטקאמפ). כחלק מההתרחבות שלנו העבודה שלי עוסקת במגוון תחומים שקשורים לתפעול, אבל אני עדיין מזמינה את האוכל כי זה משהו שאני נהנית לעשות. פעם הייתי הולכת לשוק כדי לקנות אוכל, היום כבר אין לי זמן לזה".
אתם מלמדים אנשים ללא שום רקע?
"קשה למצוא היום אנשים ללא שום רקע במחשבים, אבל באופן כללי מדובר במתחילים".
איך הגעת לתפקיד?
"במקור אני מסינגפור. הגעתי לישראל לפני שש שנים כדי ללמוד מדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, שם פגשתי במעונות את מי שלימים יהיה השותף שלי לעסק, רביע באדר, שלמד מדעי המחשב. התיידדנו והחלטנו לעבוד יחד. התחלנו ממיזם שמקשר בין סטארט-אפים לסינגפור, ובהמשך הגענו ללה-ואגון".
את יכולה למלא את התפקיד ללא רקע בתכנות?
"בהחלט, בתחילת הדרך למדתי מה אנחנו מלמדים".
מה גרם לך להגיע דווקא לישראל?
"באחד הלילות חלמתי חלום שאני בישראל. אני לא זוכרת מה עוד קרה בחלום, אני רק זוכרת שהכול היה מדבר. חודש מאוחר יותר כבר הגעתי לפה".
איך המשפחה שלך הגיבה?
"נדרש להם זמן לעכל את הרעיון אבל בהמשך הם מאוד תמכו בי. הסברתי להם בכתב למה אני חושבת שאני צריכה להיות פה. אני טסה לסינגפור פעמיים-שלוש בשנה".
את חושבת שהעובדה שאת מסינגפור מאפשרת לך נקודת מבט שונה על השוק?
"הדבר שהבחנתי בו הוא שהישראלים אוהבים להתווכח ולא להסכים, אני לא כזו".
יוצא לך לחזק את הקשר של סטארט-אפים מול סינגפור?
"היום אנחנו לא עוסקים בכך, אבל קורה שאני מקבלת מייל מסינגפור ומבקשים ממני לסייע בהיכרות וביצירת קשרים עם אנשים".
מה את עושה כשאת לא בעבודה?
"אני אוהבת ללכת לים. ממש לאחרונה קניתי לונגבורד, אבל עדיין אי אפשר להגדיר את זה כתחביב".
איפה תהיי בעוד חמש שנים מעכשיו?
"אני רוצה להיות במקום שאוכל להעצים אחרים, בעיקר נשים, להגשים את החלומות שלהן. מחסור בנשים בטכנולוגיה קיים בעולם ובישראל, כך שגם את זה אני מנסה לשנות".