מתוך "בן חזר הביתה" / צילום: באדיבות בתי קולנוע לב
עלילת אורפאוס היא אחת המוכרות והמרתקות ביותר של המיתולוגיה היוונית, ולכן לא פלא שבמהלך כל תולדותיה של התרבות המערבית, היא חזרה בגלגולים שונים על המסך, על הבמה, בציור ובמוזיקה. יוצרי הקולנוע בהחלט נמשכו אל סיפור האהבה הטרגי של חצי-האל שיורד אל מעמקי השאול כדי להציל את בחירת לבו שמתה לפני חתונתם, אבל ברגע האחרון אהבתו אליה הכשילה אותו והוא איבד אותה לנצח, ואת חייו שלו בעקבות זאת. הגרסאות המפורסמות ביותר הן כנראה של היוצר הצרפתי הגאון ז’אן קוקטו, בסרט הנושא את שם הגיבור מ-1950, ו"אורפאו נגרו" שלקח את סיפור המעשה לברזיל ב-1959 ואפילו זכה באוסקר.
הסרט החדש "בן חזר הביתה", גם הוא גלגול למעשייה המיתולוגית, אבל הפעם אין זה משורר ואהובתו, אלא אמא ובנה המכור לסמים, וזה לא הגיהינום שאליו הם יוצאים, אלא חצרותיו וסמטאותיו האחוריות של פרבר אמריקאי, שעל אף הבתים הגדולים והקניונים העמוסים, לעיתים הוא אפילו גרוע יותר מהשאול עצמו.
פיטר הדג’ס כתב וביים את "בן חזר הביתה", שמתחיל כמו דרמת כריסטמס משפחתית ובאמצעו מקבל תפנית של מותחן לילי, ואת סיפור ההתמכרות וההתמודדות של חיים בצל הסמים בחר לתאר בעיקר דרך עיני ההורה, הפעם זוהי הולי, בגילומה של ג’וליה רוברטס. הולי מופתעת כאשר בנה הבכור (לוקאס הדג’ס, בנו של הבמאי, שבבתי הקולנוע כעת תוכלו לפגוש אותו גם ב"ילד מחוק"), שאושפז במוסד גמילה, צץ בביתה לקראת ערב חג המולד. על אף ההתרגשות והשמחה, הולי יודעת שבן עדיין נמצא בסיכון, ונוכחותו תערער את כל יושבי הבית, ביניהם בעלה מנישואים שניים ואחותו של בן.
עם זאת, הם מחליטים לתת לו יממה לבלות עימם לפני שייקחו אותו בחזרה. הדברים מסתבכים כאשר בלילה, המפגש המשפחתי מקבל תפנית אפלה, והולי מוצאת את עצמה צוללת לא רק אל האזורים הנסתרים של העיירה שבה היא גרה, אלא גם צריכה למצוא את כל תעצומות הנפש כדי לא לוותר על בנה.
לפני כמה חודשים הוקרנה בישראל דרמה אחרת העוסקת בקשר בן הורה ובין מתבגר מכור, "ילד יפה". אומנם נקודת הפתיחה זהה לשני הסרטים, אך שם זה פחות או יותר מסתיים. "ילד יפה" היה סרט מושקע ומרשים, אך המסגרת העלילתית שלו נותרה קלישאתית וחבוטה, ועל כן לא הצליח להתרומם במיוחד. "בן חזר הביתה" הוא בדיוק ההיפך. סרט שבתחומי הצילום, המוזיקה והעריכה אין בו השראה גדולה מדי, אבל המסגרת העלילתית החכמה והמדויקת הופכת אותו לחוויה קולנועית לופתת ועוצמתית.
אומנם לא כל הסצנות עובדות, ולעיתים הדמויות עושות בחירות שנדמה שמטרתן יותר לקדם את הסיפור מאשר להיות אמינות במיוחד, אבל הקצב והמתח שנבנה לאיטו, ובמיוחד הופעתה הנפלאה של ג’וליה רוברטס בתפקיד הראשי, הופכים את "בן חזר הביתה" לסרט שמאוד כדאי לראות.