ח"כ בצלאל סמוטריץ' / צילום: אוריה תדמור
זו יכלה להיות בחינה פסיכומטרית. ההפך מיהודי. המילה הראשונה העולה בדעתכם היא:
נוצרי?
ערבי?
שמאלני?
נאצי?
שר החינוך המיועד בממשלת נתניהו הבאה, בצלאל סמוטריץ', לא היה מהסס: ערבי־שמאלני, או בקיצור נאצי. בעיניו אין משהו המנוגד יותר ליהדותו מאשר "נאצי". כאשר הרב בני לאו הוציא גזרה שווה בין חוקי נירנברג לטיוטת חוקי סמוטריץ', והזהיר כי "כניסת תורת הגזע לכנסת היא חורבן הבית", מר סמוטריץ' הזדעזע עד עמקי נשמתו. איך אפשר להשוות. הוא "שכח כנראה מה זה נאציזם ושואה". בעיניו, ההשוואה הזו היא "פגיעה קשה בזכרם של הנספים ובכבודם של הניצולים".
אז בואו נדבר קצת על הנאצים, למען הפרופורציות ולתועלת הקונטקסט ההיסטורי.
הם לא נגעו לרעה ביהודי
הנאצים היו נאצים עוד ב־1923, כשהיטלר ניסה את כוחו בפוטש כושל. הם היו נאצים כאשר התקשו לעבור את אחוז החסימה (המטאפורי), ונמצאו בשוליים המרוחקים של הפוליטיקה הגרמנית. הם היו נאצים ב־1933, כאשר פיטרו יהודים ממשרות ממשלתיות וקראו להחרים את חנויותיהם, את משרדיהם ואת מרפאותיהם. הם היו נאצים ב־1935, כאשר חוקקו את חוקי הגזע. עד 1938 הם לא נגעו לרעה ביהודי, במובן הפיזי. אבל הם כבר היו נאצים.
וגם אילו עצרו ב־8 בנובמבר 1938, ולא היו שורפים אף בית כנסת אחד, ולא היו שוברים אף חלון אחד, הם עדיין היו נאצים. והם היו נאצים גם אלמלא השליכו ילד יהודי אל שוחה בבאבי יאר. הם היו נאצים גם בלי "הפתרון הסופי" וגם בלי ציקלון B.
מפני שאף כי השמדת היהודים הייתה הקליימקס של זדונם, היא לא הייתה מיצויו ההכרחי. הנאצים היו נאצים גם בלי השמדת־עם. הם היו נאצים מפני שכך הם קראו לעצמם כאשר הטילו גזרות גזעניות, וזממו סיפוח ונישול, וניצול והשפלה.
בתחילת 1933 הופיע בעיתונה של תנועת ז'בוטינסקי בארץ ישראל מאמר פרו־נאצי. לא פרו־נאצי במשתמע, אלא במפורש. כותבו הביע הערצה להתייצבותו של היטלר להגנת האינטרסים של העם הגרמני ומאווייו. כמובן, הכותב הסתייג מן האנטישמיות. אבל הוא לא חשב שהיא מטריפה את הנאציזם מעיקרו. זה השתנה, בפקודת ז'בוטינסקי, חודשים ספורים אחר כך. גם הקיצוניים שברוויזיוניסטים נעשו אנטי־נאצים. אבל האנטי־נאציות שלהם הייתה קשורה בשנאת היהודים, לא בכל השאר.
ברוך הבא, מרשל הרייך
שנאת יהודים הייתה מרכיב הכרחי בפילוסופיה הנאצית. אבל הבה נניח שהיא לא הייתה מתפתחת לממדי ג'נוסייד. הבה נניח שמדינה נאצית הייתה שוללת את כל החירויות ומפלה יהודים לרעה, אבל מניחה להם לחיות ולהתפרנס.
לפני 40 שנה ויותר, אורי אבנרי כתב אלגוריה ברוח הזו. תארו לעצמכם שמדינה יהודית קיימת בארץ ישראל ב־1938, והיא שוחרת יחסים טובים עם כל האומות, כולל גרמניה הנאצית. גרמניה, מסיבות מעשיות ואגואיסטיות בהחלט, נענית לחיזור, ושולחת את מרשל הרייך הרמן גרינג לביקור במדינת יהודה. המשטר הנאצי באלגוריה ההיא אומנם הוריד את היהודים בדרגה אזרחית, שלל מהם את הכניסה לשירות המדינה, ואסר עליהם להשתתף בתהליך הפוליטי, אבל לא הוציא אותם אל מחוץ לחוק. מרשל הרייך היה אפוא אורח רצוי.
אבנרי כתב את האלגוריה תחת הרושם של ביקור ג'ון פוסטר בישראל ב־1976. פוסטר, נאצי לשעבר, היה ראש ממשלת דרום אפריקה, מנהיג האפרטהייד. הוא בא לישראל באישון לילה, לביקור "לא רשמי". לימים, נודע שבמהלך הביקור הוא כרת ברית צבאית סודית עם ישראל. מעמד אחד בלתי נשכח בביקורו התרחש בפרוזדורי "יד ושם".
הייתכן שיהודים יתמכו בתורת גזע? באפליה גזעית? בדיכוי מסיבי של אנשים בגלל צבע עורם? אפילו שנים לאחר ביקור פוסטר, מנהיגים ישראלים היו מכריזים בהתחסדות, "יהודים אינם יכולים לתמוך באפרטהייד". אבל מובן שהם יכולים.
יהודים ופשיסטים
ספק אם מר סמוטריץ' ירגיש צורך מיוחד להצטדק על ביקורת כזאת. בעיניו, הנאצים נעשו נאצים רק ב־1941. אילו היה מעוניין בוויכוח ממשי עם הרב לאו, היה עליו להסביר את הזהות בין רעיונותיו לבין האידיאולוגיה והפרקטיקה של גרמניה הנאצית ב־1935.
אם מר סמוטריץ' נעלב מהשוואתו עם הנאצים של השואה, המותר לנו להניח שהוא לא ייעלב אם יקראו לו נאצי־35? האם הסמכתו לחוקי נירנברג תכבד יותר את זכרם של הנספים ושל הניצולים?
הייתכן שיהודים יהיו נאצים? לא במובן ההיסטורי, מפני שיהודים בתור שכאלה לא הורשו להצטרף למפלגה הנאצית (הייתה קבוצה קטנה שניסתה והבטיחה לפיהרר שהיא תיגָמל בשיטתיות מיהדותה; הוא לא השתכנע).
אבל יהודים הצטרפו גם הצטרפו למפלגה הפשיסטית האיטלקית של מוסוליני. אפילו הרב הראשי של יהודי איטליה החזיק כרטיס חבר. בית ספר ימי של בית"ר פעל באיטליה תחת מוסוליני. בפקודת הדוצ'ה, דרכונו של איתמר בן אב"י הוטבע באשרת כניסה קבועה עם המלים "אישיות רצויה". רק 16 שנה לאחר עליית הפשיזם, מוסוליני חוקק חוקי גזע נגד היהודים. אלמלא חוקק, היהודים היו יכולים להסתדר עם פשיזם.
אפילו כיום, מפלגות ניאו־פשיסטיות וחצי־פשיסטיות באירופה מחזרות אחרי יהודים ואינן נדחות על הסף. הנאצי הבולט ביותר באמריקה, דייוויד דיוק, ציטט ב־2012 את אלי ישי, אז שר הפנים, שהכריז כי ישראל "היא ארצו של האדם הלבן". מה חבל שמר ישי לא יעבור הפעם את אחוז החסימה. ממשלת נתניהו־סמוטריץ'־בן גביר־ישי הייתה מצריכה כמה תיקונים בערך "ישראל, מדינת" ברוב האנציקלופדיות.