קים ג'ונג און ודונלד טראמפ / צילום: רויטרס
אין ספק כי מבחינתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, פגישת הפסגה שלו עם שליט קוריאה הצפונית, קים ג'ונג און, שתחל היום (ד') בהאנוי, מתקיימת בעיתוי אומלל.
טראמפ קיווה שהדרמה של שני מנהיגים ששואפים למנוע מלחמה גרעינית תניב סיקור תקשורתי אינטנסיבי בבית. הוא ציפה, ואולי מוסיף לצפות, כי האפשרות שתינתן לו להפגין כיצד הכריזמה שלו שבתה את ליבו של העריץ מפיונגיאנג, יחד עם ההוד וההדר של המעמד כולו, ירשימו את אמריקה ויניפו אותו מעל הרפש של החקירות שמכרסמות ללא הפוגה בנשיאותו ומעל גל ההתנגדות המתעצמת בקונגרס נגד החלטתו להכריז על מצב חירום לאומי כדי להשיג מימון לבניית החומה.
זה כנראה לא יקרה. על הדרמה של פסגת טראמפ - קים כבר מעיבות הדרמות החשובות בוושינגטון שמלוות את הנשיא אל מלון סופיטל בהאנוי: העדות הפומבית של מייקל כהן, לשעבר פרקליטו האישי של טראמפ והמאכר שלו, בוועדת הביקורת של בית הנבחרים, שבה הוא צפוי לפרוש את הכביסה המלוכלכת של הנשיא לעיני הציבור; והצעת החוק שקיבל בית הנבחרים לביטול החלטת טראמפ להכריז על מצב החירום הלאומי.
עדות כהן תחל בדיוק כאשר טראמפ יסיים את שיחתו הראשונה עם קים; ההצבעה בבית הנבחרים - סטירה מכאיבה לטראמפ, אם כי לא בלתי צפויה - הסתיימה לפני נחיתתו בהאנוי, עיתוי שעשוי להסביר את ארשת הפנים החמוצה של הנשיא ברדתו מאייר-פורס וואן.
הסאנט חייב עתה להצביע על הצעת החוק של בית הנבחרים, ויש סיכוי טוב שהוא יאמץ אותה, לאחר שכמה סנאטורים רפובליקאים כבר הודיעו כי יצטרפו למיעוט הדמוקרטי ויתמכו בה. בהתפתחות מדהימה, אפילו ראש סיעת הרוב הרפובליקאי בסנאט, מיץ' מקונל, נמנע מלומר שהוא מתנגד ליזמה החקיקה הדמוקרטית. אם הסנאט אכן יצטרף לבית הנבחרים ושני הבתים יצאו עם נוסח מוסכם של הצעת חוק נגד מצב החירום הלאומי, ייאלץ טראמפ להטיל עליה וטו.
האם יצליחו מתנגדי מצב החירום לגייס רוב חוסם וטו בסנאט? זה לא בלתי אפשרי והתפתחות כזו תהיה אולי ההשפלה הגדולה ביותר של טראמפ בבית הלבן עד עתה. המאבק על קולות המחוקקים הרפובליקאים שפוסחים על שני הסעיפים כבר נמצא בעיצומו - וטראמפ, שסומך רק על עצמו, אינו נמצא שם כדי לנהל את המלחמה, ללחוץ אישית על רפובליקאים סוררים ולהדוף את המהלומות שינחיתו עליו כהן, התובע המיוחד רוברט מולר, הסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים ו"שונאים" אחרים.
ברור אפוא שהנשיא מתוסכל. זמן הציוצים שלו בהאנוי מוגבל וכאשר הוא ייפגש עם עיתונאים אמריקאים, קרוב לוודאי שהם יבקשו ממנו בראש ובראשונה להגיב על מה שקורה בבית, על ההאשמות שכהן כבר הבטיח שיטיח בו, על מרד המחוקקים, ופחות על הפסגה עצמה. כך תחמוק התהילה מידיו. במילים אחרות: טראמפ יכול לטוס לקצווי תבל, אבל ניחוח הביצה שבה שקוע ממשלו יוסיף לדבוק בו.
והמצב הזה מדאיג את קהיליית המודיעין האמריקאית ואת המקצוענים במשרדי החוץ וההגנה. מה יהיה טראמפ מוכן לעשות כדי להסיט את לשון המאזניים לכיוונו? עד כמה הוא יהיה מוכן להרחיק לכת כדי להגן על האגו השברירי שלו? כדי לחזור הביתה כמנצח הוא זקוק להישג היסטורי בפסגת האנוי, לוויתור חסר תקדים של קים, למשהו שיגמד את החקירות נגדו ואת והקונגרס המתמרד ויאפשר לו להתמרק - או לפחות להתעלם - מהבוץ שדבק בו. לא איזו הצהרה כללית שמנוסחת בלשון דיפלומטית, אלא הודעה בומבסטית, נאמר, "קוריאה הצפונית חוזרת למשפחת האומות, תקבל סיוע כלכלי אמריקאי". הנה פרס נובל לשלום, הנה תקופת כהונה שנייה בבית הלבן החל ב-2020. (האם קים ייפרד ממאגר פצצות הגרעין שלו זה סיפור אחר לגמרי. קהיליית המודיעין האמריקאית משוכנעת שזה לא יקרה).
אבל הדרך היחידה להתקרבות כזו בין קוריאה הצפונית לארה"ב היא התקפלות דרמטית של ארה"ב במו"מ, נכונות להגיש לקים הצעות שהוא לא יוכל להרשות לעצמו לוותר עליהן. האם אפשר לסמוך על טראמפ שהוא יעדיף את האינטרס האמריקאי על פני פרס נובל לשלום? לא בטוח, הרי כבר בפגישתו הקודמת עם קים בסינגפור, אשתקד, הוא נתן לעריץ הצפון קוריאני מתנה בלתי צפויה: ביטול תמרונים משותפים של צבאות ארה"ב וקוריאה הדרומית, תמורת הצהרות ריקות של קים, מהלך שהדהים את הפנטגון ואת יועצי הנשיא. כתום אותה פסגה הצהיר טראמפ כי קוריאה הצפונית שוב אינה מהווה איום. זו הייתה, כמובן, רברבנות חלולה. ראש מערך המודיעין הלאומי, דן קואטס, הפריך את הטענה הזו בעדות בקונגרס לפני כמה שבועות (ועורר את זעמו של טראמפ).
את המצב סיכם אתמול פיליפ ראקר, ראש צוות "וושינגטון פוסט" בבית הלבן: "ראשי המודיעין האמריקאי מזהירים, שקוריאה הצפונית אינה צפויה לוותר על הנשק הגרעיני שלה. יועצי הנשיא חוששים שפריצת דרך תחמוק מידיו ושהוא עלול לעשות ויתור אימפולסיבי כדי לקצור כותרות. בעלות בריתה של ארה"ב בעולם חוששות שקים יערים על טראמפ בשיחותיהם".
יותר מכל מוטרדים הדיפלומטים ואנשי המודיעין האמריקאים מהשיחה המתוכננת בארבע עיניים בין טראמפ לקים. מה יאמר טראמפ לבן שיחו? מה הוא יבטיח לו? הנשיא הזה אינו מדווח למטה יועציו על תכני שיחותיו עם מנהיגים זרים (ראו: תקדימי פגישותיו עם פוטין). הוא מעדיף בעליל את חוות הדעת וההערכות של המנהיגים שעימם הוא נפגש על פני אלה של גופי המודיעין האמריקאי ויועציו. (טראמפ אמר זאת כמה פעמים בפומבי).
אבל הנשיא החל לפזר רמזים על הלך הרוח שלו כלפי קים וקוריאה הצפונית בשבועות שחלפו. עוזריו, שצוטטו ב"פוסט", אומרים שיש לו אמונה בלתי מסויגת ביחסים האישיים שהוא טיפח עם קים ושהוא משוכנע שיחסים אלה לא רק ישנו את מהלך ההיסטוריה (כך!) אלא גם יעצבו את מורשתו של טראמפ לדורות הבאים.
"הנה דבר מעניין", אמר הנשיא בכנס של מושלי מדינות בבית הלבן ביום א'. "פיתחתי יחסים טובים מאוד מאוד עם קים. נראה מה יצא מזה. אבל לקים מעולם לא היו יחסים כאלה עם מישהו בארה"ב ואין לו הרבה יחסים כאלה עם אנשים במקומות אחרים".
בכל הזדמנות מתפאר טראמפ בכ-6 מכתבים שהוא קיבל מקים. הוא נשמע כמו איזה נער מאוהב שקיבל כרטיסי ברכה ליום האהבה ממישהי שהוא נדלק עליה. פקידים בבית הלבן אמרו לעיתון כי הם מכנים את התכתובת הדיפלומטית הזו כ"מכתבי אהבה". קים פונה לטראמפ כ"הוד מעלתך" ומנסח את המכתבים בשפה מליצית שמתייחסת לאנרגיה האישית של הנשיא ולכישוריו הפוליטיים. המכתבים האלה אינם סוד. טראמפ הראה אותם לעשרות אנשים שביקרו בלשכה הסגלגלה. מהעובדה שהוא כינה את קים "איש הרקטות הקטן" לא מזמן, טראמפ מתעלם לחלוטין.
"קים כותב לי מכתבים יפיפיים, מכתבים גדולים. פשוט התאהבנו", אמר טראמפ בעצרת לבייס שלו בווירג'יניה המערבית, בספטמבר אשתקד. ובנאום בעצרת הכללית באותו חודש, הוא אמר: "הוא מחבב אותי. אני מחבב אותו. הוא כתב לי שני מכתבים יפים ביותר. כאשר הראיתי את אחד מהמכתבים לראש ממשלת יפן, אבה, הוא אמר לי שזה מכתב פורץ דרך".
עוזרי טראמפ מאמינים שהחנופה של קים עשויה לסלול את הדרך לשלום. אך קהיליית המודיעין של ארה"ב גורסת, שקים מסובב את טראמפ על אצבעו הקטנה. הוא יודע - ומיישם - מה שיודע כל מי שקורא עיתונים: חנופה היא הנשק היעיל ביותר לכבוש את הנשיא הנוכחי בארה"ב.