נעם מנלה / צילום: איל יצהר
העולם החדש מזמן לנו טכנולוגיות חדשות להתמכר אליהן, משנה דרמטית את הרגלי הצריכה, הצפייה וההתקשרות שלנו, וגם משפיע על האופן שבו אנחנו מתנהלים כדי להישאר רלוונטיים בתוכו. מצד אחד, הזירות העכשוויות מסייעות להשטחת ההיררכיות הישנות ולהדיפת שומרי הסף המסורתיים: אפשר לצרוך ידע רלוונטי גם ללא תיווך האקדמיה, להגיע לסלון של רבים ללא התקשורת הממוסדת, ולהציג את יצירת האמנות ללא המסננת הסובייקטיבית של אוצר התערוכה. אפשר, אפילו, לעשות את כל זה מהפריפריה.
מצד שני, אנחנו נדרשים לקחת נשימה ארוכה, ולהתחייב - לתהליך לימודי שאינו מסתיים אף פעם, לתחזוקה קבועה של הפרסונה הווירטואלית, להסרת הגנות ולמציאת קול אותנטי ומקורי. העולם החדש דורש (או מאפשר, תלוי בזווית) בנייה מחדש של הזהות העצמית, גמישות מחשבתית גדולה, נטישה של החלוקה הדיכוטומית לתחומי ידע, וביזור גדול יותר של תחומי פעילות. "רלוונטיות זה לא רק להיות בזמן הנכון במקום הנכון, אלא גם עם הידע הנכון", אומר ד"ר ליאור זלמנסון מהפקולטה לניהול של אוניברסיטת חיפה.
הטכנולוגיה משמשת כלי לצמצום פערים חברתיים?
"היא יכולה, בפוטנציה, להיות כלי לצמצום פערים, אבל לצערי, היא יכולה גם לעשות בדיוק את ההיפך. טכנולוגיה עוזרת למי שמבין אותה, ומי שיש לו נגישות אליה יכול ליצור פער גדול מאוד ממי שאין לו. בפועל, טכנולוגיה לעתים קרובות מגדילה פערים, לא מקטינה אותם".
הדו"ח האחרון של פורום הכלכלה העולמי, שהתפרסם לפני כחצי שנה, מראה שיותר ויותר מקצועות יהפכו בשנים הקרובות לפחות רלוונטיים. עבודות רפטטיביות דינן להיות מוחלפות על ידי שירותים דיגיטליים, והכוונה היא לא רק לפועלים במפעלים, אלא גם לתעשיות מתוחכמות יותר. על פי הדו"ח, הצפי הוא שיותר ויותר תפקידים אדמיניסטרטיביים בתחומי השירותים הפיננסיים וההשקעות יוחלפו על ידי מכונות. אם כיום מכונות ואלגוריתמים מבצעים כ-36% ממשימות אלה, הרי שעד 2022 הנתח יגדל ויעמוד על 61%.
לצד מקצועות שלא ישרדו את האוטומציה, נוצרות גם הזדמנויות חדשות רבות. בין המקצועות החדשים נמנים מתכנתים, מעצבים וארכיטקטים של בינה מלאכותית, מעצבי אפליקציות, יועצי צמיחה של לקוחות בעולם הדיגיטלי, דאטה מיינרס - אנשים שעוסקים בחיטוט במידע כדי להגיע למסקנות עסקיות, מעצבי אינטראקציה למסכים דיגיטליים שאינם טלפון, מפיקי ומשווקי פודקאסטים.
זלמנסון מדבר על ‘נפגעי’ עולם התעסוקה החדש הזה. "אם הדור הצעיר גדל עם טכנולוגיה ביד, דור ה-X, לעומתו, הוא דור המדבר: מצד אחד לא מקבל ירושות כל כך מהר כמו זה שלפניו, מצד שני צריך להתמודד עם עולם משתנה שבו דור ה-Y וה-Z קובעים כיוונים חדשים, הידע שלו מתיישן מאוד מהר, והוא צריך להתעדכן כדי להבטיח הכנסה לאורך זמן. כדי להישאר רלוונטי חשוב להציע ערך אמיתי, והדרך לשם עוברת בתהליך חינוך עצמאי. צריך לשנות את השיח ולהתייחס ללימוד כאל אורח חיים ולא כאל דבר שגוזל אנרגיה, אלא גם מעניק לנו אנרגיה.
"להבדיל מבעבר, שכדי להיות רלוונטי היית צריך להיות במקום שבו הדברים קורים, היום לא ברור מהו המקום הגיאוגרפי הנכון. הפכנו לעולם גלובלי שבו המקום הפיזי מוחלף ברשת. ‘גרה בשינקין שותה בקפה תמר’ פחות תופס. מי שרלוונטי בפייסבוק לאו דווקא מתגורר במרכז תל אביב, ואפשר להתמקצע בתחומי ידע שלמים מבלי לצאת מהבית: אני יכול לגור בפריפריה הרחוקה ולהתמחות באינטליגנציה מלאכותית. האינטרנט יצר זירה על-גיאוגרפית".
אתה מדבר על כך שהעולם החדש הולך לכיוון של ביזור.
"כן, כי תחומי הידע החדשים לא קשורים לגוף ידע אחד. כדי להבין התנהגות של אנשים וטכנולוגיה למדתי מחשבים, הנדסת אנוש, פילוסופיה וכלכלה. אנחנו חיים בתקופה שבה הכול מקושר אחד לשני, וברור שהבנה בתחום צר לא תפתור את הבעיות של המאה ה-21, כמו ההתחממות הגלובלית או המשברים הפוליטיים. ועדיין, כמה תחומים יישארו מאוד התמחותיים, כי, למשל, את רוצה שהמנתח שינתח אותך יהיה מקצועי מאוד בתחומו.
"בימינו התמקצעות זה לשים את כל הביצים בסל אחד, וזה בעייתי משתי סיבות. הראשונה, ביטחון אישי וכלכלי, כלומר הבטחת הכנסה וערך, והשנייה, היותר יצירתית, היא ההבנה שדווקא בחיבור שבין העולמות צומח ידע חדש. הרצון של האינדיבידואל בן ימינו הוא לעצב זהות משתנה ומסתגלת. שומעים את זה בהקשר של נטיות מיניות ואישיות, וזה נכון גם לזהות המקצועית. תחת השם לא רוצים לשים רק שורה אחת שתגדיר אותנו".
יש ידע שהוא יותר 'נכון' בעידן הדיגיטלי?
"הבאזז המקצועי האחרון נרשם במדעי הנתונים, בינה מלאכותית וביג דאטה. זה הפך להיות אחד הכישורים הכי חמים, שמבטיח משרה ששכר טוב בצדה. הדרך להתמקצע בזה היא לאו דווקא דרך האקדמיה הקלאסית, אלא דרך קורסים שהם, ברובם, חינמיים. ללמוד כישורים טכנולוגיים דרך אתרים מובילים זה דבר שפותח את השער לאנשים שתואר מלא או אוניברסיטה פחות נגישים עבורם. בכלל, בעולם הנוכחי האוניברסיטאות בונות תוכניות, אבל באיחור, האתגר הגדול שלהן הוא להקים מחדש תוכניות לימודים".
לא כולנו צוקרברג
לצד הרלוונטיות המקצועית ישנה גם רלוונטיות חברתית, שמתבטאת בזירות הווירטואליות השונות ונמדדת על פי כמות הקשב: רייטינג, פידבק ומספר עוקבים. "כדי להיות בעל רשת חברתית ענפה צריך להיות מדויק במה שאתה נותן", אומר זלמנסון. "יש אנשים שמייצרים תוכן שנתפס כרלוונטי, מעורר צחוק או זעם, והופכים להיות במרכז של רשת חברתית, ויש אנשים שמביאים ידע ייחודי או מתנהלים כ’סוכנים’ שבונים על הרשת החברתית שלהם, ויודעים לשדך ולמצוא לאחרים הזדמנויות".
יש שינוי באופן השגת הרלוונטיות בעידן החדש?
"כן, כי אין ועדת בחירה. כללי המשחק זהים לכולם, וכולם מתחילים מאפס. כדי להשיג את הקשב צריך לספק תוכן מקורי ואותנטי, לתת לאנשים תחושה שיש לך מה לספר. יש אנשים שהפכו להיות מותג רק מלספר נורא יפה את סיפור חייהם. אחרים משתמשים בדרכים פחות חיוביות, יותר פרובוקטיביות ומקטבות. גם פוליטיקאים למדו שהטריק להשיג קשב הוא לעורר מהומה. זה יכול להיות מדרון חלקלק".
ראינו שהרשת הפכה קבוצות שבעבר היו מודרות, לרלוונטיות.
"האינטרנט בוודאות שיחק תפקיד מאוד חשוב בהעלאת הרלוונטיות של קבוצות מוחלשות כמו נשים, שחורים, אסיאתים ולהט"בים. הרשת נתנה להן פתחון פה, וזה זלג הרבה מעבר לתומכים הקלאסיים של הקבוצות האלה. שחורים גייסו לא רק את השחורים, אלא גם את הציבור הליברלי כולו, לתמוך במטרות שלהם".
ובכל זאת, לא כולם מצליחים להפוך את עצמם לרלוונטיים, ולהבדיל מהעולם הישן, שההיררכיה המובנית שבו הייתה לעתים סוג של נחמה, הכישלון כאן צורב יותר, כי המציאות החדשה מאפשרת אשליה שכל אחד יכול. "לא כולנו יכולים להיות מלכת אנגליה, ואנחנו לא באמת שואפים לזה, כי אנחנו מבינים את המגבלות", מחדד זלמנסון.
"אבל בעולם החדש יש תחושה שכל אחד יכול להיות עשיר כמו מרק צוקרברג, וכשלא מצליחים, מרגישים לוזרים ואשמים. אלן דה בוטון כתב בספרו ‘סטטוס’ שכשיש מעמדות שונים אנחנו מבינים את המגבלות שלנו, אבל כשאומרים לנו כל הזמן ‘אם רק תרצה תוכל’, מרגישים לא בסדר. זה מוסיף לנו תחושת אחריות ואשמה".
מה זה אומר להיות רלוונטי? פרופ' שיזף רפאלי, מהמרכז לחקר האינטרנט באוני' חיפה והטכניון, מגדיר רלוונטיות חברתית כ"עוצמה, בולטות, סמכות בפוליטיקה, בתרבות ובחברה, פופולריות ואופנתיות, ויכולת להניע תהליכים".
קל יותר להפוך רלוונטי דרך הרשת?
"הימים הראשונים של הרשת אופיינו באופטימיות, בתחושה שגם אם אני חייל פשוט אני יכול לשלוח מייל לרמטכ"ל, לבטא את הדמוקרטיה בדרך הרבה יותר ישירה, לכתוב פוסט זועם ולהוציא אנשים לרחוב. האופטימיות הזאת הקדימה את זמנה. נכון שכל אחד יכול לפתוח דף פייסבוק, ושלכתוב בלוג יותר קל מלפרסם טור בעיתון מכובד, אבל המגבלות על רוחב הפס, תשומת הלב הציבורית ומבנה הפירמידה לא נעלמו מהעולם. כשדונלד טראמפ מצייץ מקשיבים לו יותר אנשים מאשר כשאני מצייץ. כשמישהו מגדיר כותרת ראשית של 'גלובס', זה יותר חזק מהעיתון של השכונה.
"ואף על פי כן, זה נכון שרלוונטיות עוקפת את המסננים התרבותיים המסורתיים, למשל, האוצר או העורך, ואת יכולה, בפוטנציאל, לעקוף את מי שהיו קודם הקובעים. ודאי שיש מי שקולם צף כתוצאה מהרשתות. באקדמיה, למשל, ישנם המסלולים המסורתיים ויש סופר-סטארים, ‘אינטלקטואלים’ שזוכים למנת יתר של תשומת לב ציבורית ומוזמנים לתוכניות הרדיו והטלוויזיה, לא כי הם מפרסמים יותר בכתבי עת מדעיים או מרצים מצטיינים, אלא כי דבק בהם אבק כוכבים. לשונם מתגלגלת, הרעיונות שלהם מקוריים. הרשת מאפשרת להם לבלוט כמו שלא יכלו קודם, וזה מייצר ‘קסטה’ בתוך האקדמיה. הרהיטות הפנימית מתחברת היטב עם תכונותיה של הרשת.
"מה שהופך אנשים לרלוונטיים ברשתות החברתיות זו קודם כל הכריזמה, היכולת לתפוס את תשומת הלב. מה יוצר נביא, מטיף, אמן או פוליטיקאי שנוהרים אחריו? מה ששונה היום הוא שזה לא נעשה פנים אל פנים, אלא דרך חושים אחרים. פחות חשוב טון הדיבור וקשר העין, ויותר עניין התזמון. היכולת להגיב בזמן הנכון ובמהירות הנכונה. אחד האנשים הכי כריזמטיים בעולמנו היום הוא טראמפ - הוא משתמש בשפה עילגת, בביטויים נמוכים ובחזרתיות, ובכל זאת ממצב את עצמו כרלוונטי בקרב קהלים גדולים".
הוא נשיא ארה"ב, הרלוונטיות שלו מובנית. אתה עצמך דיברת על מבנה הפירמידה.
"בעידן הקודם הוא היה במעמד של ליצן, לא של נשיא. אפילו לפני 20 שנה היו מזכים אותו בבוז. אבל עכשיו הוא מדבר ישירות אל הבייס שלו, וכשיש מסננים הוא הופך אותם לאויב העם. יש כאלה שממנפים את יכולותיה של הרשת כי הם מאוד פרובוקטיביים, ויש כאלה שמצליחים שם בזכות התנהגות רשתית, כלומר יכולת לחבר קצוות שקודם לא היו מחוברים".
לעבוד על הדמות
על השאלה איך אפשר להיבנות כמותג רלוונטי ברשת, משיב רפאלי "אנשים צריכים להבין שהם לא משתקפים ברשת כפי שהם תופסים את עצמם או מתוארים בקורות החיים, אלא כפי שהדמות שלהם באה לידי ביטוי במרחב הווירטואלי, ועל הדמות הזאת צריך לעבוד. הרלוונטיות מורכבת מהייצוג הוויזואלי ומהעדויות הרשתיות העקיפות (לייקים, תיוגים, צפיות). בעולם האקדמי מה שמשנה זה כמה ציטטו אותך, איזה אימפקט עשית על עולם המדע, וכמה מדענים אחרים התייחסו לדברים שאמרת. האימפקט פקטור הזה מקבל ביטוי בעולמות אחרים. ההתייחסות לא חייבת להיות חיובית - עדיפה ביקורת קטלנית על שתיקה.
"הסיפור המעניין הוא שלכל אחד יש יכולת להבין רלוונטיות מבלי שנצטרך להזמין סקר דעת קהל: אני יכול לקבל מספרים בלחיצת כפתור, ולהבין עד כמה מישהו רלוונטי או חשוב ובאילו עולמות תוכן. צריך גם לזכור שכדי להיות רלוונטי צריך להיות בערוץ הנכון לתחום המומחיות - אם אני זמר אני רוצה להיות נוכח בפלייליסט בספוטיפיי וקצת פחות בטוויטר, כפוליטיקאי בקבוצות הרלוונטיות, כפעיל חברתי אני רוצה להיות מומחה ואבן שואבת למומחיות הזאת באתרים הנכונים.
"הצגת העצמי היא לא דבר חדש, אבל ברשתות חברתיות אנחנו באופן הרבה יותר מודע מציגים את עצמנו באמצעות הסטטוס שלנו, וזאת הליבה. הקוסמטיקה נמצאת ברשתות החברתיות, ויש שם שולחן איפור שלם שממנו אנחנו בוחרים מה לקחת כדי ליצור את האימפקט הרצוי. טקסטים קצרים במקום ארוכים, יותר אימוג’י, תמונות מפולטרות, שיפור הכתיבה. תמונה שווה אלף מילים, וידיאו שווה אלף תמונות, וחבר שווה יותר מעוקב".
מה לעשות כדי להישאר רלוונטי?
"צריך לתחזק כל הזמן, להבין מהם הערוץ והסביבה הכי רלוונטיים לתחום העיסוק. עם זאת, לא בטוח שיש הרבה דוגמאות לכאלה שהצליחו להישאר רלוונטיים לאורך זמן. טווח תשומת הלב הולך ומתקצר, כך גם אורך חייו של רעיון מדעי או פילוסופי, בוודאי של חידוש תרבותי. אני מתקשה לחשוב על משהו שבשנת 2005 או אפילו 2015 היה בראש מעייניי, והוא עדיין כזה. הכול יותר קצר ויותר מהיר, ובוודאי כשמדובר על דמויות. בחברה החילונית אין לנו את פוסקי הדור של החברה הדתית או את המקביל של שייקספיר במחזאות".
למצוא את הקול היצירתי
"אנשים רלוונטיים הם אלה שיוצרים עניין אצל אחרים. בקרב על תשומת הלב ינצח זה שהתקשורת שלו יותר שנונה, או נותנת ערך מוסף", אומר חוקר התודעה הדיגיטלית נעם מנלה. הבעיה המרכזית, לדבריו, היא שאנחנו מתוכנתים בדיוק הפוך על ידי המערכת. "מגיל אפס אנחנו לומדים להיות יצורים פאסיביים וצייתנים, וכדי לשמר אותנו ככה נותנים לנו תבניות שאנחנו צריכים לנוע בתוכן. כמה פעמים שמעת שילדים מפתחים את היצירתיות שלהם בבית הספר? זה כמעט ולא קיים, ככה גם באקדמיה. אחד הדברים שאני עושה עם הסטודנטים שלי זה שאני לא מרשה להם לכתוב או לדבר אקדמית, ואז הם נכנסים לקיפאון. לצאת מתבניות זה לא פשוט. אחת הבעיות הכי גדולות זה למצוא את הקול שלך".
איך בכל זאת מוצאים את הקול הייחודי?
"ככל שאתה נע יותר בתוך ההוויה הרשתית, מוכן להיפרד מדוגמות, מבין שהעולם מאפשר הרבה יותר סוגים וקולות - הקול הייחודי שלך יצוף ורמת החיבור של האנשים תעלה. אנשים מחפשים את האדם ואת האותנטי, לא את הקול הארגוני.
"העולם החדש לא סובלני כלפי השפה הממסדית המכובסת, שגם הרגש שמובע בה הוא מהונדס. מי שמדבר ככה חשוד בחוסר אותנטיות. כדי לייצר אמון צריך להוריד הגנות. אם בעולם הישן היו כותבים ‘פה גרים בכיף פרופסור זה וזה’, בעולם החדש, מה זה מעניין אותי? כדי להיות רלוונטי כל אחד צריך למצוא את הטון שלו, שהוא לא הטון הממסדי, הרשת מהדהדת את הדברים האלה.
"חשוב לומר שמול האותנטיות ברשת היה, ולעתים עדיין יש, גם המון זיוף. בשלב הראשון של הרשת הראינו בעיקר את הצד המצליח של החיים שלנו, אבל היום אנשים מעלים תמונות גם מהכימו שהם עוברים, מהדיכאון שלהם. עם ההתפתחות של הרשת אנשים מורידים עוד ועוד מסכות. אתגר מעניין שהיה בפייסבוק הוא 2009-2019 - בתמונות רואים את ההזדקנות של האנשים, והם בכל זאת עשו את זה".
מה עוד מאפיין את מי שמצליח לשמור על עצמו רלוונטי?
"להיות מסוגל לייצר תוכן אינסופי. זה דורש זמן, חפירה וגם התמקדות. כשיש לך תחום מסוים שבו אתה פועל ועליו אתה מדבר, הוא הופך להיות שלך. זה סוג של מיתוג עצמי שפעם היה יותר קשה, ועכשיו יותר קל. אם תעשה את זה, העולם ידע לפנות אליך".
מי שרוצה להישאר רלוונטי חייב לשתף את חייו הפרטיים? זה חלק מהאותנטיות?
"לא בהכרח, אבל צריך שיהיה לך משהו שאתו אתה מזוהה. אני, למשל, לא מכניס תמונות של הילדים שלי, אבל יש אנשים שמרגישים צורך, כי זה חלק מהזהות שלהם והאותנטיות שלהם. ואז גם אם הדעות הפוליטיות שלהם לא לרוחך, יש לך דרך להתחבר אליהם".
לשטח את ההיררכיות
"רלוונטיות חברתית בעידן החדש זה לדעת להשתנות מספיק מהר בכל התחומים בו זמנית, כולל להחליף מקצוע וקריירה. אני עצמי הייתי מתכנתת, עורכת דין, מנהלת בהייטק ועכשיו אני מרצה. יש אנשים שמפחדים מהדברים האלה, צריך סקרנות ללמוד כל הזמן דברים חדשים", אומרת ד"ר גלית ולנר מאוניברסיטת תל אביב, שמתמחה בפילוסופיה של הטכנולוגיה. היא מדברת על תנועת המייקרים - מעין בעלי מלאכה מודרניים, חובבי טכנולוגיה, המפתחים ובונים לבד מגוון רחב של מוצרים, כתחביב ולשם ההנאה שביצירה. "מה שיפה אצלם הוא שהם אמורים ללמוד בכל פעם דברים חדשים. פעם אחת לבצע פעולות על רחפנים, ופעם אחרת לבנות רובוט קטן. בכל פעם הם נכנסים לדומיין קצת אחר, ומשיגים את הרלוונטיות החדשה באמצעות ידע וסקרנות".
למה היום התכונות האלה חשובות יותר?
"כי לפני 20 שנה היה חשוב כמה כסף יש לך, למי נולדת, מאיפה סבא וסבתא שלך עלו לארץ. עליית האינטרנט ייצרה כלים שמאפשרים לגשת ליותר ידע, וכך הסקרנות שלנו מקבלת סביבה יותר מאפשרת, גם למי שלא היה בעבר חלק.
"מה שחשוב הוא לחבר בין תחומים שלא היו מחוברים עד היום. לייצר אינטר-דיסציפלינריות. כדי להיות רלוונטית היום את צריכה ידע ממספר תחומים. כדי להתמודד עם אתגר כמו ההתחממות הגלובלית, ידע רק באקלים או רק בהנדסה לא מספיק, צריך גם וגם.
"למרבה הצער, האוניברסיטה לא זזה מספיק מהר, והתקנים עדיין נמצאים בדיסציפלינות הישנות, שהביקוש להן נמצא בצניחה. במדעים מדויקים יש פחות אינטר-דיסציפלינריות, אבל צריכה להיות. עובדה שהרבה מקומות עבודה צועקים שהידע שהבוגרים מגיעים אתו היום הוא לא רלוונטי.
"בתור אומת הסטארט-אפ המצאנו משמעות חדשה לרלוונטיות - הסטארט-אפיסטים הטובים, שמנסים לעשות דברים חדשניים, הם אלה שבדרך כלל מנסים להגדיר מה זה להיות רלוונטי, להגדיר צורך עוד לפני שידענו שהוא קיים. קחי, למשל, את מה שהחבר’ה של ווייז עשו. היו לפניהם תוכנות ניווט ומפות, אבל האינפוט המשמעותי של הנהגים ייצר את ההבדל".
ללמוד להיות רלוונטי
ליאור פרנקל הקים בית ספר לכישורים העכשוויים הכי נדרשים בעולם העבודה
"בעולם העבודה החדש והמשתנה כל הזמן, אנשים מרגישים שהידע והניסיון שלהם הופכים לפחות רלוונטיים", אומר ליאור פרנקל, שותף וסמנכ"ל מוצר בג’ולט, בית ספר לידע ולכישורים עדכניים בעולם העבודה. "85% מהתל אביבים שוקלים שינוי קריירה עכשיו או בשנים הקרובות.
"אנשים צריכים ורוצים להמציא את עצמם כי מקצועות הולכים ומשתנים, כי יש אוטומציה של חלקים מהם, כי השוק מתקדם בגלל טכנולוגיות ושינוי מתודות, וכי המשימות בעבודה מקבלות תזוזה. ככל שהם מתרחקים מהתואר הראשון הקרקע הולכת ונשמטת, וכמות המיומנויות שהם נדרשים לה גדלה. ברגע שהשינוי הזה קרה, אין לך הבטחה שאתה נשאר עד הפנסיה. אתה צריך לדעת לייצר ערך, והדרך הכי טובה היא ללמוד ולהגביר את היכולות שלך.
"אנחנו מתמקדים בכישורים שמעלים את הערך שלנו, לא חשוב באיזה תפקיד נמצא את עצמנו. הכישורים האלה הם קבלת החלטות, חשיבה ביקורתית, משא ומתן ופתרון קונפליקטים. יש גם שיעורים אחרים, כמו ניהול מוצר או שיווק, אבל זה לא המרכז, אנחנו בעיקר רוצים לסייע לאנשים להיות רבי פעלים. להיות יזמים בתוך הארגון, זה מה שחברות צריכות היום".
אבל חברות תמיד נזקקו לכישורים האלה.
"לא כמו עכשיו. זה תהליך אבולוציוני: פעם היה מנהל מפעל ו-100 או אלף עובדים, וכל אחד עשה דבר אחד מאוד בסיסי. עם הזמן הדברים מאוד התפתחו, ועדיין היה לאנשים תפקיד מאוד מוגדר. מה שקורה עכשיו, בעיקר בהייטק ובסטארט-אפים, אבל לא רק, זה שהעובדים נדרשים לעשות הרבה יותר. הדברים לא עובדים בשרשרת, אלא במטריצה: איש השיווק צריך גם לדעת איך לבנות מצגת וקמפיין בפייסבוק. ארגונים מחפשים אנשים שהראש שלהם יותר גמיש, כי היום אנחנו עובדים על זה ומחר עובדים על משהו אחר לגמרי".
איך זה קשור לטכנולוגיה?
"הטכנולוגיה מייצרת פתרונות לחלק מהצרכים והתפקידים. קחי את ‘גט טקסי’ - זאת טכנולוגיה שיצרה תחליף לנתב המוניות, ואם הוא לא ממציא את עצמו מחדש, הוא ילך הביתה. הטכנולוגיה גם מעלה את הפרודוקטיביות של העבודה, ועובדים שיישארו הם אלה שמייצרים ערך אמיתי".