הוסטל בירושלים / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
ענף ההוסטלים הישראלי נמצא בפריחה - כמעט בכל עיר תיירותית נפתחים עוד ועוד הוסטלים המציעים ללנים חוויה מעט שונה מהמקובל בענף התיירות, מהמחיר ועד החללים המשותפים. ניתן לראות יזמים מקומיים שמתרחבים או פותחים מקומות חדשים - ולא רק בתל-אביב או בירושלים - וגם הרשתות בינלאומיות הגדולות בתחום, ובהן סלינה, מייניגר ו-A&O, כבר בדרך לפתיחת סניפים ישראליים.
"עד לאחרונה המצב הביטחוני 'שמר' על גידול מתון בהוספת מיטות ובפתיחת הוסטלים בארץ, אבל עכשיו, כשאנחנו רחוקים כמעט חמש שנים מהמלחמה האחרונה - זה עושה את שלו. יש עלייה תלולה בגרף. אנחנו רואים הקמות של מקומות חדשים והסבות של פתרונות לינה קיימים כמו צימרים להוסטלים כמענה לתיירי ה-FIT (Free Independent Travel) שמספרם הולך וגדל", אומרת אפרת לאור - מנהלת עמותת ILH (Israel Hostels) המאגדת 37 הוסטלים ובהם 3,000 מיטות - בעולמות ההוסטלים נהוג לספור מיטות ולא חדרים.
ההוסטלים המאוגדים הם רק כאלה שיש בהם "דורמים" (חדרי מעונות) כלומר אפשרות לשלם על מיטה בלבד בתוך חדר "והם צריכים לעמוד בתנאים שאנחנו מציבים להם - ראשית, שיהיה מרחב משותף ו/או מטבח משותף כי אנחנו מאמינים שלב ההוסטל הוא מפגש בין המטיילים. שנית, אנחנו מבקשים שתמיד יהיו מיטות בפחות מ-100 שקל ללילה ושאם בהוסטל יש גם חדרים פרטיים, אז שהמחיר שלהם יהיה יקר במידת הסביר ולא יזנק ל-1,000 שקל ללילה. כמובן שיש אמנת שירות, שיהיה מישהו שהוא דובר אנגלית ועוד", מוסיפה לאור.
אז מה הרעיון? מיטה במחיר הוגן והרבה הוויה חברתית. בחלק מההוסטלים מקלחת היא חלק אינטגרלי מהחדר ובחלק אחר לא, בחלק יש ארון ובאחרים לא. המוטו הוא שהחדר לא ממש משנה אלא החלל הציבורי שם מתקיימת עיקר ההתרחשות. זה מקור החוויה וזוהי הסיבה לכך שתיירים רבים, ולא רק צעירים עם תרמיל נמשכים להוסטל.
אלא שלא כולם רוצים להיכלל תחת ההגדרה הוסטל, ויש לכך נימוקים: "הוסטל הוא מונח שיש בו תקרת זכוכית", אומר יוסי מאוטנר, מנכ"ל סלינה ישראל, "אנחנו לא הוסטל ולא מלון. זה מוצר חדש שיש בו גם סוויטות של 50 מטר עם נוף לים וגם מיטות בחדרים משותפים. יש לנו 12 סוגי לינה בטווח מחירים של 35 דולר עד 400 דולר ללילה - כל אחד יכול למצוא את עצמו בסלינה".
"השימוש במילה הוסטל מעלה אסוציאציה של אכסניית נוער, וזה לא מה שאנחנו מציעים", מחדד גם אלי אוקנין, מנהל הפיתוח העסקי בישראל של הרשת הגרמנית מייניגר הפרוסה באירופה ושבקרוב תפתח סניף ראשון בישראל, "אנחנו מציעים מלון שפונה לתיירות הלואו קוסט.
"התחלנו כאכסניה שמציעה מיטה במחירים יחסית זולים. באופן טבעי צעירים ניצלו את זה ראשונים אבל עם הזמן נוצרה אינטראקציה תיירותית שמושתת על העברת חוויות אינטרנטית בחלל משותף. הבנו שיש פה פוטנציאל והכנסנו תמהיל של חדרים לקהל מגוון. התיירות היום היא הרבה יותר 'לואו קוסט' ולא בהכרח כיחס ישיר לטיסות הלואו קוסט - אנשים רוצים לשלם פחות על לינה, על הטיסה ועל האוכל ביעד", אומר אוקנין.
שווי של 200 מיליון דולר
מיינינגר כוללת כיום 24 מלונות באירופה, והיא צפויה לפתוח עוד 14 סניפים כולל דריסת רגל ראשונה בארה"ב. את הפורמט לסניף הישראלי הרשת כבר גיבשה - מגוון אופציות לינה עם 100 מיטות לפחות - אבל נכס היא עוד לא מצאה. הפוקוס הוא על תל-אביב וירושלים, כמבנה חדש או הסבת משרדים. טווח המחירים במיינינגר הוא 20-25 אירו למיטה ו-50 אירו לחדר, והמחיר משתנה עונתית.
רשתות עולמיות נוספות שמתכוונות לפתוח סניפים בישראל הן A&O וסלינה שקמה ב-2015 וכיום היא חולשת על 44 סניפים ב-19 מדינות. השנה מתכוונת הרשת לפתוח סניפים בישראל, ביוון, באנגליה, בפורטוגל ובפולין, והרשת נכנסת גם לשוק האמריקאי עם סניף במנהטן ובמיאמי. הרשת, שהוקמה על-ידי שני יזמים ישראלים, השלימה לאחרונה גיוס של 95 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 200 מיליון דולר.
את הסניף הראשון שלה בישראל תפתח סלינה בסתיו הקרוב בשכונת נווה צדק בתל-אביב על גבול רחוב אילת והוא יכלול 144 מיטות ש"יאפשרו גם לקהל המילניאלי לישון בשכונה הכי נחשקת ויקרה בתל-אביב", אומר מאוטנר. הסניף השני של סלינה ייפתח בשכונת לוינסקי בתל-אביב במבנה שעובר הסבה מבניין משרדים. לצד זה הרשת בוחנת מיקומים ברחוב סלמה ובשדרות ירושלים.
הנכסים של סלינה בארץ הם במודל של השכרת ארוכת-טווח ל-25 שנה ונכסי החברה בישראל מושכרים לה על-ידי אמפא נדל"ן. לצד הסניפים בתל-אביב סלינה נמצאת במשא ומתן לפתיחת סניף ליד הכנרת, והתוכניות הן להגיע גם למצפה רמון, לאילת, לים המלח ולגליל/רמת הגולן.
"נייצר קהילה של נוודים דיגיטליים שיכולים לעבור בין כל הסניפים בעולם ולעבוד משם עם הלפטופ שלהם. זה חלק מהתהליך הגלובלי של היטשטשות המונח 'בית'. אנחנו לוקחים בחשבון שתוך 15 שנה שליש מאוכלוסיית המועסקים בעולם יהיו פרילאנסרים. 1 מתוך 9 אנשים יוכלו לעבוד מכל מקום בעולם. זה נתון משמעותי שדוחף אותנו להיות מוכנים עם תשתית של לאן שזה הולך", אומר מאוטנר.
יזמים רבים טוענים שעיקר ההשקעה בהקמה של בית מלון היא בנדל"ן ולכן בהשקעה נמוכה יחסית עדיף להם להפוך את החדרים לחדרי יוקרה ולגבות יותר כסף מהאורחים
"כשמחברים את כל המיטות בפורמטים השונים של החדרים של סלינה אנחנו מגיעים למחזורים שלא נופלים ממלון בוטיק. המודל העסקי שלנו מבוסס על הכנסות לא רק מלינה אלא גם מהמסעדות, מהברים, מסדנאות ומתוכן שאנחנו מציעים לאורחים. הרעיון של נכס אחד שמציע הרבה יכול להיות יותר רווחי מאשר כמה בתי מלון קטנים, והמיקס בין סוגי הלינה השונים הוא המודל העסקי המעניין.
"גם תייר עסקי שמגיע מאירופה, שרבים מהם הם בני המילניאלס, לא רוצה לישון לבד ברשת מלונאית והוא מעדיף לפגוש אנשים, לפגוש מקומיים ולקבל תוכן וחוויה כפי שמחפשים התיירים בגילאי ה-25-35. אנחנו מספקים להם את המכלול - מחוגי יוגה, עבור בחללי עבודה ועד מסעדה ובר במחיר הוגן. אין להם סיבה לצאת מסלינה. המטרה היא למשוך אלינו את הקהל המקומי ולאפשר מפגש עם התיירים. זו אינטראקציה משמעותית שהתיירים מחפשים אותה - לא רק דרך בחירת המורה ליוגה הכי מעניין באזור אלא דרך מועדון כושר ובר שנרצה שיבואו אליו. האבחנה החדה בין חופשה לשגרה נגמרה. אנשים מסתובבים בעולם ומוצרי התיירות צריכים לספק להם תנאי שגרה גם שהם לא נמצאים במדינת המוצא שלהם".
הכי חשוב לשדר כיף
המוטיב של חשיבות המרחב הציבורי בהוסטל חוזר בשיחה עם כל המרואיינים לכתבה, ולא רק - גם באתר Hostelworld, ה"בוקינג" של הענף, במקום לראות תמונות של חדרים, התמונות משדרות בעיקר אווירה של כיף. מי שחרטה על דגלה את הכיף הזה היא רשת אברהם הוסטלס, שלה סניפים בתל-אביב, בירושלים ובנצרת, היא מארחת מופעים לצד סדנאות אמנים. גל מור, מייסד ושותף ואחראי פיתוח עסקי אסטרטגי, מספר כי מה שקושר את כל הפעילות של הרשות היא חברת טיולים עצמאית שהיא מפעילה, הפועלת 7 ימים בשבוע.
הסניפים הבאים שלה ייפתחו בירושלים, באילת ובים המלח. לפי המודל העסקי, ההחלטה של החברה היא לא להשקיע בצד הנדל"ן אלא לפעול בשכירות ארוכת-טווח. בתל-אביב, בעלת הנכס היא בזק ובנצרת ובירושלים אלה גורמים פרטיים. את מה שעובר על השוק ההוסטלים המקומי עם כניסת הרשתות הגדולות הוא מגדיר כפועל יוצא של שילוב של עלייה בתיירות בארץ ובעולם וסוג התיירים שכולל יותר מילניאלס שמחפשים אינטראקציה חברתית וחיבור מקומי. "הוסטל אמור לתת את הכול. לאנשים פחות אכפת מהסטייל ומהפאר כמו מהחוויה ואיך היא מצטלמת. אנשים טסים לארץ במחיר מאוד זול ופוגשים לינה יקרה - יש ואקום אדיר ולכן יש ביקוש ללינה זולה ואחריה גם לבירה זולה - גם את זה אנחנו מנסים לתת במסגרת מגבלות יוקר המחיה של המדינה", מסביר מור.
המחיר באברהם הוסטל למיטה בחדר משותף כולל ארוחת בוקר הוא 80-110 שקל. "יש לנו גם קהל של אנשי עסקים שיכולים להרשות לעצמם מלון ביזנס אבל הם לא רוצים להיות תקועים בחדר מפואר אבל לבד. הפוקוס על התיירים העצמאיים שולח גם אמירה חזקה לעסקים המקומיים שמסביב, כולם נהנים מהתיירים שבאים אלינו".
שיעורי התפוסה הממוצעים באברהם הוסטלס - שאגב רשומה בהתאחדות המלונות ולא באיגוד ההוסטלים בעיקר מזווית הרישוי והרגולציה - עומד על ממוצע של 90%. ומה עם תוכניות לחו"ל? "אחרי שנשלים את התוכנית האסטרטגית בארץ, עקרונית נצא לחו"ל. המוטיבציה העיקרית לכך היא לאזן את הסיכונים. כל עוד אין רשת ביטחון לעולם המלונאות, בתיירות הנכנסת אנחנו חבית נפץ שלא נוכל לשים עליה את כל הקלפים".
לאחרונה נפתח גם ההוסטל סינמה במבנה המיתולוגי של קולנוע אוריון בירושלים על-ידי שני יזמים, מיכאל פרלשטיין (31) ואדיר אמסלם (27) בהשקעה שמוערכת ב-8 מיליון שקל ובסיוע של קרן שמש. ההוסטל, שקם במבנה לשימור, הוא נכס פרטי המושכר ל-23 שנים. בסינמה יש 160 מיטות רובן בחדרי דורמס. בקרוב ובהתאם לטרנד הקפסולות, סינמה תציע 50 מיטות נוספות במתכונת של חדרי קפסולה שמאפשרים מבחינת אמסלם לאורח לקבל סוג של פרטיות ועדיין להיות במסגרת ההוסטל תוך דגש על הפעילות החברתית. "העיצוב של הקפסולה מזכיר את העיצוב במטוס. אין סנטימטר שלא מנוצל לאחסון או לפונקציונליות כמו דרגש או מדף להניח עליו מברשת שיניים". תמהיל האורחים בסינמה כולל רוב מוחלט של תיירים בני 25-35. מדיניות הרשת מגבילה את גיל האורח למינימום 18, "מכיוון שלקהל הצעיר יש את הדרך שלו ליהנות ותמהיל של משפחות יכול לפגוע בזה", מסביר אמסלם.
שיווק מינימלי
אורחי ההוסטלים מגיעים, כצפוי בעיקר מעולמות האונליין - משלב החיפוש ועד לשלב ההזמנה. אמסלם מספר כי עיקר השיווק של סינמה נעשה בעבודה אינטרנטית באמצעות סוכני נסיעות או אתרים. בדומה לעולמות המלונאות הדירוג שזוכה ההוסטל מהווה פקטור משמעותי לתייר וכמובן להוסטל עצמו. "זה פקטור קריטי", אומר אמסלם, "בהוסטלים הדירוג יהיה גבוה יותר ממלונות וזה נובע מהחוויה שאנשים מקבלים והיחס של התמורה לכסף. זה ממש לא רק מיטה אלא זו החוויה. האורחים מוזמנים ללמוד להכין חומוס, או לסשן מוסיקלי עם מקומיים". בסלינה מאמינים במאמצי שיווק מינימליים. "כי כשמייצרים תוכן טוב ופונים לאוכלוסיות המקומיות עם התוכן הזה, הטיילים יודעים לזהות ולבוא בהתאם", מסביר מאוטנר, "במקום להשקיע בשיווק אנחנו משקיעים בלייצר תוכן טוב. אם נעשה את זה כמו שצריך זה הכלי השיווקי הכי חזק שלנו".
ניצול השטח הנדל"ני הוא משימה שמאתגרת את יזמי ההוסטלים. לרשת ספוט שכוללת כיום סניף בירושלים וסניף בזיכרון יעקב, תצטרף האחות התל-אביבית שתיפתח ב-1 באפריל בנמל תל-אביב. בסניף הזה יהיו 90 חדרים ובהם 360 מיטות. כאן במקום קונספט של קפסולות, שכובש את עולם ההוסטלים, מספר הבעלים רמי אוחנה, על פתרון של לינה במיטות שבתוך אוהלים. "היה לנו 10 מטר של גובה בחלל ולא יכולנו לבנות עוד חדרים. הפתרון שמצאנו היה להקים אוהלים על הגג הפנימי של קומת החדרים. זה קונספט חדש. מבחינתי אני מרוויח את ניצול החלל שהיה נשאר ריק ואין לי כמעט הוצאות. אוהל זוגי יימכר ב-40 דולר כולל ארוחת בוקר ואוהל לרביעייה יימכר ב-15 דולר לאדם, כולל ארוחת בוקר. המחירים משתנים לפי הביקוש ולפי המתרחש אצל המתחרים".
יש פתיחה מסיבית של רשתות, אתם לא חוששים מרוויה?
מאוטנר: "אני מכיר נתון לפיו חסרות בישראל אלפי מיטות. ירושלים היא שיאנית הגדילה בתחום התיירות ובתל-אביב יש קהילה טכנולוגית ועסקית עצומה שמושכת תיירים, וזה הולך וגדל".
לדברי לאור "תיירי ההוסטלים הם יותר יציבים מהמטיילים העשירים או מתיירי קבוצות. יכול אולי להיווצר ואקום התחלתי אבל לאחר מכן ייווצר מצב שיבואו מספיק תיירים לאכלס את כל המיטות. מה שישראל צריכה זה להפוך להיות יעד תיירותי ברור בשביל אירופאים בדיוק כמו שעבור התרמילאי הישראלי יש יעדים ברורים כמו דרום אמריקאי או תאילנד".