בואינג F–15 IA/ צילום: בואינג
בחודשים הקרובים יקבל הרמטכ"ל אביב כוכבי את אחת ההחלטות הכלכליות המשמעותיות במערכת הביטחון: על השולחן מונחים כ-11 מיליארד דולר שישמשו את צה"ל לרכש של עשרות כלי טייס חדישים שישרתו את חיל האוויר עשורים רבים קדימה - מתעשיות הנשק האמריקאיות.
מדובר באחת מתוכניות רכש הנשק הגדולות של ישראל אי פעם, שתשעבד למענה כמעט רבע מהיקף הסיוע הביטחוני האמריקאי לעשור הקרוב. היא כוללת טייסת חדשה של מטוסי תקיפה; בין 5 ל-7 מטוסים חדישים לתדלוק אווירי; ומסוקי תובלה שיחליפו את מערך מסוקי היסעור שעומד לשימוש חיל האוויר מזה ארבעה עשורים. לכל אלה תתלווה השקעה נוספת של מערכות חדשות שיותקנו באותם כלים, פיתוח של אמצעים ייחודיים, תשתיות הפעלה ותחזוקה ועוד.
ההכרעה הישראלית המשמעותית ביותר בנושא קשורה להחלטה בין מטוסי תקיפה: בחירה בין F-35 של חברת לוקהיד מרטין, או F-15 חדישים שאותם מייצרת בואינג. לוקהיד מרטין, יצרנית ה-F-35 החמקניים (אדיר) מציעה לישראל טייסת נוספת, שלישית, של מטוסים מסוג זה, כמו גם מסוקי תובלה חדשים ומטוסי תדלוק של איירבאס האירופאית - מתוקף של שיתוף פעולה אסטרטגי בין השתיים. המתחרה הגדולה בואינג מציעה לחיל האוויר עסקת חבילה מפתה לא פחות - טייסת שמורכבת מ-25 מטוסי F-15 חדישים, ובנוסף מטוסים לתדלוק אווירי שפיתחה עבור חיל האוויר האמריקאי ומסוקי תובלה מתקדמים.
בעשור האחרון ישראל עשתה שלושה סבבי רכש של מטוסי F-35 מלוקהיד מרטין, בסך הכל 50 מטוסים שירכיבו עד 2024 שתי טייסות מבצעיות, במחיר של כ-100-110 מיליון דולר למטוס אחד. עד כה היא סיפקה לחיל האוויר 14 מטוסים, והמשך האספקה מתוכנן בקצב של שישה מטוסים בכל שנה.
בצה"ל ובמערכת הביטחון מעריכים שהכרעה סופית תתקבל בקיץ הקרוב. עם זאת, גורמים ביטחוניים טוענים שהם כבר מזהים סימנים לכך שהנטייה הכללית היא לטובת ההצעה של בואינג כשמילת המפתח היא "תמהיל": ישראל צריכה גם את החמקנים של לוקהיד מרטין וגם את המפציצים של בואינג, ובמציאות שלא תלויה באילוצים תקציביים סביר להניח שחיל האוויר היה בוחר בשתי האפשרויות יחד.
מה השיקולים לכאן או לכאן? בחיל האוויר מרוצים מהיכולות המבצעיות שהפגינו מטוסי החמקן שמשמשים אותו ושקליטתם נמצאת בעיצומה. עם זאת, היכולת של ה-F-35 לשאת כמויות חימוש גדולות מוגבלת לעומת מטוסי ה-F-15 של בואינג והרחבתן כרוכה בוויתור על תכונת החמקנות שלו.
ההצעה של בואינג מדברת על מטוסים מדגם F-15 IA שיפותחו במיוחד לצרכים המבצעיים התובעניים של חיל האוויר הישראלי. הוא אמנם לא יהיה חמקן כמו ה-F-35 של הענקית המתחרה, אך בכוחו לעשות הרבה דברים אחרים שלפחות בחלקם עולים על אלה של ה-F-35, למשל היכולת לשאת כמות כפולה של סוגי חימוש.
החברות הביטחוניות: איפה רכש הגומלין?
בואינג ולוקהיד מרטין יצאו מגדרן בשביל להרוויח את עסקת הענק עם ישראל. לשתיהן יש שורשים עמוקים של פעילות עסקית בארץ, והן מחזיקות בה נציגויות שבראשן שניים מבכירי חיל האוויר לשעבר: האלוף (במיל) דוד עברי, שפיקד על חיל האוויר בעת תקיפת הכור הגרעיני בעירק הוא נציג בואינג בישראל; תא"ל (במיל') יהושע (שיקי) שני, שהוביל את מטוסי ההרקולס לאנטבה לחילוץ החטופים הישראלים הוא נציג לוקהיד מרטין.
לשתי הענקיות האמריקאיות יש אינטרס גדול בקבלת ההזמנה הישראלית. וזה לא רק הכסף. צה"ל, שעמוס בפעילויות מבצעיות ובלחימה במתארים שונים, הוא מבחינתן פרזנטור טוב של נשק. לפי גישה זו הצטיידות של צה"ל במערכת נשק מהווה סוג של "תו תקן" שעל בסיסו מלאכת השיווק של אותה מערכת לצבאות אחרים בעולם עשויה להיות קלה יותר.
בארץ התעשיות הביטחוניות מזהות את הרעב של הענקיות האמריקאיות לעסקת המיליארדים עם ישראל ומנסות לנצל הזדמנות. הן דורשות ממשרד הביטחון להעדיף את אחת משתי ההצעות על בסיס גודל רכש הגומלין שיתחייבו לבצע בארץ.
העסקה הצפויה תהיה ממומנת מכספי הסיוע האמריקאי, כך שישראל לא תוכל לדרוש בין תנאיה רכש גומלין כפי שדרשה בעבר מטיסנקרופ הגרמנית או מליאונורדו האיטלקית במסגרת עסקאות הצוללות ומטוסי האימון. עם זאת, במערכת הביטחון מאמינים שבשביל לקבל את ההזמנה הישראלית - החברות האמריקאיות יהיו מוכנות להציע מתווה וולונטרי של רכש גומלין אטרקטיבי מהתעשיות המקומיות.
בשיח שמתקיים מסביב לעסקה המתהווה בין התעשיות הביטחוניות לבין משרד הביטחון בולט קולן של החברות הבינוניות והקטנות, שדורשות לקבוע אחוזים מתוך רכש הגומלין שיעשה בבוא העת במשק - ויופנו רק לחברות בינוניות וקטנות.
לעסקת המטוסים החדשה החברות הקטנות באות מוכנות, ובעיקר למודות לקחים מעסקאות קודמות: את הרוב המוחלט של רכש הגומלין שנעשה בישראל בעשור האחרון בעקבות שרשרת עסקאות החמקן - לוקהיד מרטין עשתה בחברות המובנות מאליהן, התעשייה האווירית ואלביט מערכות.
מהתעשייה האווירית היא הזמינה יצור של יותר מ-800 זוגות כנפיים של F-35, ומחברת הבת של אלביט מערכות בארה"ב היא הזמינה את קסדות הטייסים, שמגיעות כחלק מובנה מחבילת המטוס. היקף ההתקשרות של לוקהיד מרטין עם אלביט הסתכם עד 2018 ב-1.12 מיליארד דולר, בעוד שעם התעשייה האווירית סך ההתקשרות הוא 311 מיליון דולר. סאיקלון, שבבעלות אלביט מספקת לתכנית החמקן חלקי גוף בעוד עשרות מיליוני דולרים. עוד חברות ישראליות שמספקות רכיבים לחמקן הן סימיגון, כבירן, תדיראן וגלבוע.
החברות הקטנות: משאירים לנו פירורים
הדרישה של התעשיות הקטנות והבינוניות להיות חלק מחגיגת רכש הגומלין העתידי הועלתה גם במסגרת הדיונים שעושה ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה, שי רינסקי. הוועדה בוחנת את דרכי ההתמודדות של התעשיות הישראליות עם כניסתם לתוקף של שינויים משמעותיים בהסכם הסיוע הביטחוני האמריקאי. בדיונים לוקחים חלק נציגי התעשיות, כמו גם נציגי משרדי האוצר, הביטחון, רשות ההשקעות ורשות המסים.
אחד השינויים שמטרידים את התעשיות הגדולות, אבל מבעיתים את התעשיות הקטנות והבינוניות קשורים לסעיף בהסכם הסיוע שלפיו לקראת אמצע העשור הבא ישראל לא תוכל להמיר כרבע מכספי הסיוע האמריקאי מדולרים לשקלים. המשמעות: התקציב השקלי של מערכת הביטחון יקטן באופן שיקשה עליה להזמין מוצרים מתעשיות ישראליות. מנגד, ישראל תצטרך למצות את כל כספי הסיוע, 3.8 מיליארד דולר בשנה, בתעשיות האמריקאיות.
בתגובה לשינוי, החברות הגדולות כמו תע"א, רפאל ואלביט מנסות להעמיק את פעילותן בשוק האמריקאי כדי שיוכלו לקבל בעתיד הזמנות שמתבססות על כספי סיוע כחברות אמריקאיות לכל דבר.
הדרך לשם עוברת ברכישה של חברות, הקמת חברות בנות או שיתופי פעולה תעשייתיים עם חברות מקומיות. אלא שהדינמיקה הזאת עולה הרבה מאוד כסף ולחברות הקטנות והבינוניות אין את הכיסים העמוקים שמאפשרים להן להקים תשתית נאותה לקראת הימים הקודרים שעוד יבואו.
"הסכם הסיוע יצמצם בהדרגתיות את היכולת להמיר דולרים לשקלים והיצור הביטחוני הישראלי יעמוד לפני משבר", מזהיר בשיחה עם "גלובס" סמנכ"ל וויפרו-גבעון, גוני לצטר: "חלק ניכר מהיצור הזה נעשה בזכות רכישה מכספי סיוע - ולסיטואציה הקשה באמת יכנסו החברות שמספקות שירותים בקבלנות משנה לחברות הגדולות". וויפרו-גבעון עוסקת ביצור של מכלולי מתכת לתעשיות התעופה בעולם, ואחת הלקוחות הגדולות שלה היא בואינג. היא נמצאת בשליטת התאגיד ההודי וויפרו שרכש אותה לפני כשנתיים וחצי בכ-300 מיליון שקל מקרן פימי, והיא מעסיקה כ-300 עובדים, מהם 250 באזור התעשייה צור שלום שבקריית ביאליק.
הסמנכ"ל לצטר חושש שגם הפעם, בדומה לרכש הגומלין שנעשה בעשור האחרון מצד לוקהיד מרטין, עיקר הכסף יופנה אל החברות הגדולות. וכמו נציגים אחרים מהתעשיות הביטחוניות הקטנות והבינוניות, הוא מתלונן שההזדמנויות שלו ושל עמיתיו ליהנות מנתח מעוגת רכש הגומלין - נחמצות שוב ושוב. לדבריו, "במשך השנים התפתח נוהג שלפיו הקבלנים הראשיים למימוש שיתוף הפעולה התעשייתי בתחום כלי הטייס הן החברות שבבעלות התע"א או אלביט. זאת בזמן שחברות שאינן נמנות עם שתי הקבוצות מקבלות במקרה הטוב מעמד של קבלן משנה מדרג שני, שמשמעו פירורים בלבד. תע"א ואלביט נהנות ממילא ממגוון של תקציבים ממשלתיים במסגרת קשריהן עם משרד הביטחון או בחוזים של ספק יחיד - ולכן יהיה הוגן אם הזמנות חדשות יופנו לתעשיות אחרות כדי לצמצם את הפגיעה האנושה שעוד צפויה להן בעקבות המתכונת החדשה של הסכם הסיוע".
תעשיין אחר שעוקב מקרוב אחר התקדמות העסקה החדשה חושש: "גם הפעם, כנראה, יכנסו הרבה מאוד הזמנות מרכש הגומלין המתוכנן לתע"א - שחושבת שמגיע לה פיצוי על זה שמשרד הביטחון ירכוש מטוסים לתדלוק אווירי מארה"ב ולא ממנה. על פי הערכות, היקף רכש הגומלין שיעשה בארץ יהיה בהיקף של עד 3 מיליארד דולר, ומן הראוי שלפחות 20% מהם יופנו לחברות קטנות כדי שהן יוכלו להיות רלוונטיות למשחק הזה, יתפתחו, ישפרו יכולות יצור ויעלו את הפריון. המסר המרכזי שאנחנו מקבלים מנציגי המערכת בכל מיני דיונים הוא שאסור לנו להרגיז את האמריקאים ושהם לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות".
בכיר באחת התעשיות הביטחוניות העיר כי "לחברה קטנה מקיבוץ בצפון קל יותר לקבל הזמנות בהיותה קבלנית משנה של התע"א או של אלביט - מאשר להיות ספקית ישירה של לוקהיד מרטין. החברות האמריקאיות יעשו את ההזמנות מול הגדולות, והגדולות ישחררו הזמנות לקטנות. המתכונת החדשה של הסכם הסיוע עלולה להכניס גם את החברות הגדולות לחורף קר".
מממשרד הביטחון נמסר כי "המשרד הגדיר כיעד מרכזי בתכנית העבודה שלו את המענה הרב-שנתי בסוגיות שנוגעות להסכם הסיוע האמריקאי, בדגש על סיוע לתעשיות הקטנות. במסגרת זו, רק לאחרונה האגף ליצוא ביטחוני הכשיר 60 תעשיות קטנות ובינוניות כספקיות ישירות של בואינג. בימים אלה משרד הביטחון מקיים מגעים עם חברות אמריקאיות נוספות.
"מינהל הרכש הקים דסק סיוע לתעשיות קטנות ופועל מול הספקיות בארה"ב כדי לחדד את הצורך ברכש גומלין משמעותי בדגש על ספקים קטנים ובינוניים בפריפריה. זאת, במטרה שכשיבשילו התנאים למימוש עסקאות הרכש מול התעשיות האמריקאיות תהיה להן כבר תמונה ברורה של היקף רכש הגומלין והיכרות עם הספקים הישראליים שיוכלו לקחת חלק הן ביצור הסדרתי של מערכות אמריקאיות והן באחזקתן".
אלא שגורמים ביטחוניים מניחים ליד התגובה המתוקה משהו של משרד הביטחון קורט של מלח: "על בסיס הניסיון מעסקאות קודמות, בבואן לממש רכש גומלין החברות האמריקאיות ידרשו מהחברות הישראלית לעמוד ביעדי איכות ומחירים תחרותיים, ואין הבטחה שתעשייה כזאת או אחרת תזכה לבסוף בהזמנות".
מגמה מדאיגה: הייצור יוצא החוצה
וזה לא רק המתווה החדש של הסכם הסיוע האמריקאי שמלחיץ את התעשיות הקטנות והבינוניות. ברבות מבין התעשיות הקטנות ניכרת מזה תקופה ארוכה דאגה ממגמה עולמית שצוברת תאוצה, שלפיה ספקים של מערכות נדרשים לקיים את היצור אצל הלקוח וזאת תוך העברת ידע מתאים. החברות הגדולות אמנם מרוויחות את העסקאות, אך מאידך הן לא מפתחות את עצמן בארץ ומתקשרות עם קבלני משנה זרים.
חלוצת המדיניות הזאת היא הודו, שבשנים האחרונות התעשיות הישראליות עשו איתה עסקאות ענק בתחום הנשק. את העסקאות האלה הובילה התע"א - עם מכירת מערכות של טילי הגנה מסוג ברק 8 לצבא ההודי, במחיר כולל של כ-3 מיליארד דולר. היצור של מערכות אלה יעשה בשנים הקרובות על אדמת הודו.
הצעת חוק שהגיש בכנסת היוצאת ח"כ עפר שלח (כחול לבן), שחבר בוועדת החוץ והביטחון, מנסה להסדיר את חלוקת העוגה בעסקאות ביטחוניות גדולות באופן שיתקן את ההפליה של התעשיות הקטנות והבינוניות בתכניות רכש גדולות. ברבות מהתעשיות הביטחוניות מקווים שעם כינון הכנסת הבאה - קידום ההצעה יצבור תאוצה.
ראש בראש: הביקורות על תפקוד ה-F-35, המחיר הגבוה של ה-F-15
במציאות נטולת מגבלות תקציביות, סביר להניח שמפקדי חיל האוויר היו בוחרים גם בטייסת של F-15 שמציעה בואינג וגם בטייסת שלישית של חמקני F-35 של לוקהיד מרטין. את ה-F-35 הם צריכים בזכות חתימת המכ"ם הנמוכה שלו, מה שהופך אותו ל"חמקן". אלא שהחמקנות הזאת עולה בכמות החימוש שמטוס אחד מסוגל לשאת: ה-F-35 מסוגל לשאת כמעט 10 טון תחמושת, אם הוא ישא אותה גם מתחת לכנפיים - אך מצב זה יפגע ביכולת החמקנות שלו.
לעומתו, ה-F-15 החדש שבואינג מנסה למכור לישראל מתוכנן להיות "סוס עבודה" למרחקים ארוכים: היצרנית האמריקאית מבינה שישראל צריכה מטוס קשוח שידע לשאת כמויות גדולות של פצצות וטילים למטרות מרוחקות, שיהווה תוספת לטייסת מטוסי ה F-15 I (רעם) שמשמשים את חיל האוויר מזה כשני עשורים. הוא מסוגל לשאת כ-13 טון פצצות וטילי אוויר-אוויר ולתקוף בגיחה אחת לא פחות מ-24 מטרות. אף שבצורתו הוא נראה כמו F-15 רגיל, בבואינג מבטיחים מטוס אחר לחלוטין: מכ"ם מתקדם ורב-עצמה; ובעיקר - הרבה מאד גישה לסוגי חימוש ולמערכות ישראליות. גישה בהיקף כזה מצד החברות הביטחוניות הישראליות למערכות של מטוסי ה-F-35 תתאפשר על פי הערכות רק בעוד שנים.
המחירים? מטוס ה-F-15 החדש של בואינג יעלה כ-110 מיליון דולר, לעומת מחירו העדכני של ה F-35, מהדגם שנמכר עד כה לחיל האוויר, כ-89 מיליון דולר. עד 2020 לוקהיד מרטין מתכוונת להוריד עוד את המחיר של דגם זה לכ-80 מיליון דולר.
באוקטובר האחרון חיל האוויר קרקע למשך מספר ימים את כל מטוסי ה-F-35 שברשותו בעקבות התרסקות ראשונה של מטוס מסוג זה בארה"ב. כך, במהלך שנות הפיתוח של מטוס זה נמתחה ביקורת חריפה על חריגה מהתקציב שנקבע לו ופורסמו תחקירים בתקשורת בטענה ליכולות המוגבלות של המטוס. גורמים בלוקהיד מרטין הסבירו בעבר כי כל מערכות המטוס פועלות כהלכה וכי תקלות שהתגלו בו - הן "מחלות ילדות" שמתגלה בכל מערכת נשק חדשה, וממילא הן טופלו ותוקנו.
ואלה לא רק מטוסי קרב: לראשונה מזה עשורים ארוכים, ישראל מתכוונת לחדש את מערך מסוקי התובלה שלה, שמתבססים מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת על מסוקי CH-53 (יסעור). לוקהיד מרטין מציעה פחות או יותר את אותו מסוק - רק טוב ומתקדם בהרבה יותר. מחיר המסוק החדש: כ-85 מיליון דולר.
מולו, בואינג מעמידה את הצ'ינוק, CH-47, מסוק אמריקאי ותיק שמוכר בעיקר בזכות הרוטור העילי הכפול. מקדמי ההצעה של בואינג אומרים כי העובדה שהוא מונע באמצעות שני רוטורים - מאפשרת לו כוח עילוי שאין למתחרה של לוקהיד מרטין, ויש לו יכולת לנחות בתנאים קשים במיוחד - כמו על קצה סלע או מצוק, בשביל להוריד או להעלות לוחמים. המחיר של הצ'ינוק: כ-60 מיליון דולר.
בנוסף, חיל האוויר מתכוון לחדש בשנים הקרובות את מערך המטוסים המשמשים למשימות של תדלוק אווירי: בואינג מציעה לישראל את מטוסי התדלוק KC-46 שחיל האוויר האמריקאי מתכוון להצטייד בכ-200 מטוסים מסוג זה. ללוקהיד מרטין ולאיירבאס יש הסכם לשיתוף פעולה במתדלק האווירי החדש של החברה האירופאית, איירבאס 330.