"הקרב על הבית" שמנהלת דבורה הוניגמן, רעייתו של יעקב הוניגמן, מבעלי רשת האופנה הוניגמן שקרסה, קיבל בשבוע שעבר חיזוק מבית המשפט העליון. זאת, לאחר שזה הורה לבנק מזרחי טפחות להעביר לידי דבורה הוניגמן תכתובות ומסמכים פנימיים שהבנק סירב להעביר לה, ושבית המשפט המחוזי קבע שהבנק אינו חייב להעביר. המסמכים נדרשים לדבורה הוניגמן לצורך המשך מאבקה כנגד מימוש משכנתא הרשומה לטובת הבנק על הווילה של בני הזוג בהרצליה פיתוח, המוערכת בשווי של כ-15 מיליון שקל.
הליך פשיטת הרגל של יעקב הוניגמן שהחזיק יחד עם אחיו מיכה בשליטה על רשת הוניגמן, מאיים זה תקופה על בתיהם של האחים בהרצליה פיתוח המוערכים יחד בכ-30 מיליון שקל. זאת, בשל בקשה שהגיש בנק מזרחי-טפחות לממש את המשכנתא הרשומה על הבתים, לצורך פירעון הלוואות שנתן לאחים.
במקרה של מימוש המשכנתא גם רעיותיהם של האחים הוניגמן יאבדו את חלקן בבתים - מחצית משווים. לעומת זאת, במקרה שהנכס יישאר בידי הנאמן לצורך תשלום לנושי חברת הוניגמן, הנאמן יכול לממש רק מחצית משוויו של הנכס, והמחצית השנייה תיוותר בידי נשותיהם של האחים.
תעדוף נושים
דבורה הוניגמן, רעייתו של יעקב הוניגמן, וענת הוניגמן, רעייתו של מיכה הוניגמן, נקלעו בעל כורחן להליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגד בעליהן, בעקבות קריסת רשת האופנה שהייתה בבעלותם, ואשר לה העמידו האחים ערבויות אישיות שונות לצורך הבטחת התחייבויותיה.
הוניגמן, אחת מקבוצות קמעונאות האופנה הגדולות והמוכרות בישראל, נכנסה בפברואר אשתקד למצב של הקפאת הליכים על רקע קשיים כלכליים. על רקע החובות האדירים של הרשת, המוערכים בכ-240 מיליון שקל, מונו לה נאמנים (רו"ח בועז גזית, עו"ד קרן רייכבך-סגל ועו"ד פיני יניב), והיא גם גררה את בעליה, יעקב ומיכה הוניגמן, להליכי פשיטת רגל אישיים, שבמסגרתם מונה נאמן על נכסיהם (עו"ד נדב לב).
זמן קצר לפני תחילת הליכי פשיטת הרגל של האחים הוניגמן, בינואר 2018, העמיד להם בנק מזרחי טפחות הלוואות ואשראים בגובה 12 מיליון שקל, כאשר נגדם נרשמה משכנתא לטובת הבנק על זכויותיהם של האחים ונשותיהם בבית מגורים דו-משפחתי ברחוב המפעילים 16 ו-16א בהרצליה פיתוח.
בעקבות מספר אירועים שאירעו לאחר מכן (ובהם קריסת החברה, נתק מתמשך עם האחים הוניגמן והימנעותם מלחתום על הוראות להעברת כספים) הגיש הבנק החודש בקשה למימוש המשכנתא על הבית בהוצאה לפועל.
בתגובה פתחה דבורה הוניגמן במאבק משפטי נגד בקשת הבנק, שבמסגרתו היא טוענת כי מדובר במשכנתא חסרת כל תוקף, לאור התנהלות לא ראויה כלפיה מצדם של הבנק ושל גורמים בכירים בו בקשר עם המשכנתא. לדבריה, הבנק הציג מצג-שווא שלפיו הבטוחה שניתנה כנגד ההלוואה (כלומר הווילות), ניתנה כבטוחה עבור הפעילות העסקית של חברת הוניגמן. זאת, לדבריה למרות שמדובר בהלוואה פרטית. לטענתה, הבנק עשה זאת כדי לקדם את עצמו בסדר הנשייה על חשבון יתר הנושים של חברת הוניגמן.
בתגובה לבקשת מימוש המשכנתא, הגישה דבורה הוניגמן בקשה להצטרפות להליכי פשיטת הרגל ובמקביל הגישה בקשה למתן הוראות במסגרת הליכי פשיטת רגל, שבה ביקשה לקבוע ולהצהיר כי המשכנתא לטובת הבנק על זכויותיה בבית המגורים המשותף בטלה, ועל כן יש להורות על סילוקה ועל מחיקתה. בנוסף, הוגשה בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל, ובית המשפט הורה על מתן צו זמני עד להחלטה אחרת. במקביל, הגישה ענת הוניגמן בקשה דומה שעניינה ביטול המשכנתא ביחס לזכויותיה בבית המגורים המשותף.
המנהל המיוחד על נכסי האחים הוניגמן המתנגד גם הוא למימוש המשכנתא בידי הבנק, ציין כי התכלית שעמדה לנגד עיניו של הבנק ביצירת המשכנתא הייתה, רצונו וכוונתו של הבנק לשדרג את עצמו מנושה רגיל לנושה מובטח, באופן המעניק לבנק עדיפות על-פני יתר נושיהם של האחים הוניגמן. כל זאת, לטענתו, בשעה שהבנק היה מודע היטב למצבה הכלכלי הרעוע של חברת הוניגמן, ובשעה שחדלות פירעונם של האחים הייתה ידועה לבנק במועד יצירת המשכנתא.
בהמשך הגיש הנאמן בהליך פשיטת הרגל של האחים בקשה נגד הבנק שעניינה ביטול המשכנתא ביחס לזכויות האחים הוניגמן בבית המגורים המשותף. זאת, עקב העדפת מרמה או הענקה פסולה בהתאם להוראות פקודת פשיטת הרגל. הבנק מצדו מכחיש את כל הטענות הללו.
העתקים מפרוטוקולים
במאי השנה אישר בית המשפט המחוזי הסדר דיוני בין הצדדים, שלפיו מימוש המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על זכויות האחים הוניגמן ונשותיהם בבית המגורים המשותף, ייעשו במסגרת הליכי פשיטת הרגל של האחים הוניגמן, ותחת פיקוחו של בית המשפט של פשיטת רגל. תיק ההוצל"פ שנפתח לצורך מימוש המשכנתא נסגר. בהמשך אוחדה גם תביעתה של ענת הוניגמן עם תיקי פשיטת הרגל.
במסגרת מאבקה לביטול המשכנתא על הבית, ביקשה דבורה הוניגמן מבית המשפט לחייב את בנק מזרחי טפחות להעביר לידיה מסמכים ותכתובות פנימיים, בהם פרוטוקולים שונים של ועדת האשראי של הבנק, בהם דפי תנועות בחשבון הבנק של חברת "הוניגמן ובניו", שמפעילה את רשת האופנה; וכן תכתובות דוא"ל בין נציגי הבנק לבין עצמם ובינם לבין אדם שייצג את החברה במגעים מול הבנק, באשר למשכון זכויותיה של דבורה הוניגמן בבית המגורים.
באוקטובר אשתקד, לאחר שהבנק דחה את פנייתה של דבורה הוניגמן לגילוי מסמכים ספציפיים, היא הגישה בקשה דחופה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים שאוזכרו בתגובת הבנק בהליכים המשפטיים, ובהם העתק פרוטוקול הבנק מיום הענקת ההלוואה העתק פרוטוקולים של ישיבת ועדת אשראי עליונה של הבנק, העתק החלטת "פורום מעקב" של הבנק, דפי תנועות בחשבון הבנק של החברה. כמו כן, את כל תכתובות הדואר האלקטרוני שהוחלפו בין נציג הבנק לבין עצמם ובין נציגי הבנק לבין יוסי להב, שייצג את חברת הוניגמן במגעים מול הבנק באשר למשכון זכויותיה בבית המגורים.
"סתירה להלכה"
בנובמבר אשתקד דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לגילוי מסמכים מטעמים דיוניים פרוצדורליים בעיקר, לאחר שקבע כי לא ניתן להגיש בקשה כזו במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, שהיא מתכונת דיונית ייחודית המאפשרת בירור מקוצר ומהיר, אלא במקרים חריגים; וכי אין מקום לנהל הליך זה במסגרת בקשה למתן הוראות.
על קביעות אלה ערערה דבורה הוניגמן לעליון. באמצעות עורכי הדין ליאור דגן, לירון ליברמן והדר גליקסמן, טענה לדברי הוניגמן, קביעותיו של המחוזי עומדת בסתירה להלכה הפסוקה המאפשרת קיומם של הליכי ביניים שונים במסגרת בקשה למתן הוראות, לרבות בקשה לגילוי ועיון במסמכים. עוד לדבריה, קביעת המחוזי מנוגדת לעקרון היסוד של ניהול הליכים ב"קלפים פתוחים", ואינה מתיישבת עם המגמה הרווחת בהליכים אזרחיים, לרבות הליכי חדלות פירעון, המטילה חובות גילוי רחבות על בעלי דין.
המאבק הגיע לאחרונה לעליון במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה דבורה הוניגמן על החלטת המחוזי בת"א. אולם בית המשפט העליון הורה על העברת כל המסמכים שהתבקשו לידי דבורה הוניגנמן, למעט תכתובת האי-מייל.
הליכים חורגים מהמקובל
שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, קיבל את טענותיה של דבורה הוניגמן, תוך שהוא מציין כי מדובר במקרה חריג ולא שגרתי, המצדיק חריגה מסדרי הדין הרגילים. גרוסקופף ציין כי "במקרה שלפנינו אין המדובר בהליך שגרתי של בקשה למתן הוראות, אלא בהליך חריג, שהוא תוצר של הסכמה דיונית, הממזגת לכדי התדיינות אחת שלושה הליכים שונים: בקשה למתן הוראות שהגישה דבורה הוניגמן; הליך המרצת פתיחה שהגישה ענת הוניגמן; ובקשה לביטול משכנתא שהגיש הנאמן. הסכמת הצדדים לאיחוד ההליכים נבעה משיקולים של יעילות דיונית, ויש לברך עליה, שכן שלושת ההליכים עוסקים במסכת עובדתית קרובה, ובירורם בנפרד היה מביא לריבוי התדיינויות שלא לצורך".
בנסיבות אלה קבע השופט כי "במצב דברים לא שגרתי זה, יש מקום לנהוג ביתר רוחב יד ביחס לבקשת דבורה הוניגמן לגילוי מסמכים, ולאפשר לצדדים לקיים הליכי גילוי החורגים מהמקובל והנהוג במסגרת בקשות למתן הוראות, והדומים בהיקפם לאלה שהיה ראוי לאפשר במסגרת הליך של המרצת פתיחה". עוד ציין גרוסקופף כי הוא התחשב גם בעובדה שגם הנאמן סבור שהמסמכים המבוקשים דרושים לבירור הטענות. "עמדה זו מחלישה עד מאד את הטענה כי ראוי לדחות את הבקשה באופן גורף", נקבע.
עם זאת, השופט קבע כי ראוי להבחין בין המסמכים הספציפיים שהתבקשו (שני הפרוטוקולים של ועדת האשראי, החלטת פורום מעקב ודפי החשבון) לבין הבקשה הכללית למסירת תכתובות הדוא"ל (בשים לב להבהרת הבנק כי פרוטוקול הבנק כבר גולה, והבקשה לגילויו התייתרה).
לפי קביעת העליון, "ככל שמדובר במסמכים הספציפיים, הרי שמדובר בבקשה ממוקדת ופשוטה לביצוע, שאינה מצריכה מאמץ מיוחד מצד הבנק". לעומת זאת, "הבקשה בעניין תכתובת הדוא"ל היא בקשה גורפת, אשר תחייב את הבנק בביצוע בדיקה מקיפה אצל מספר לא ידוע של עובדים. בקשה מסוג זה אכן חורגת, כטענת הבנק, מהליכי הגילוי המקובלים הנהוגים במסגרת המרצת פתיחה, שכידוע גם הם אינם ניתנים ברוחב יד, ואינם מגיעים לכדי 'התנהלות בקלפים פתוחים' כפי שמקובל בתובענה אזרחית רגילה".
קריסתה של קבוצת קמעונאות האופנה הגדולה
הוניגמן, אחת מקבוצות קמעונאות האופנה הגדולות והמוכרות בישראל, הייתה בשיאה בעלת רשת חנויות המונה 137 סניפים ומגוון מותגים, בהם רשת נשים - HONIGMAN WOMEN; רשת ילדים - HONIGMAN KIDS; רשת נשים וילדים משולבת; רשת TNT ורשת העודפים. הקבוצה, שנוסדה ב-1978, נמצאת בבעלות האחים מיכה ויעקב הוניגמן ומעסיקה באופן ישיר למעלה מ-1,000 עובדים ובאופן עקיף מאות עובדים נוספים.
החברה קרסה כלכלית בפברואר אשתקד, אז ביקשה החברה לפתוח בהליך הקפאת הליכים, שהפך במאי להליך פירוק. חובות החברה עומדים על כ-232 מיליון שקל, שמתוכם חוב של 128 מיליון שקל לבנקים. האחים הוניגמן נושאים בערבות אישית למרביתו של החוב לבנקים. לאור נפילתה של רשת האופנה והמשמעות הכלכלית העצומה של כך על האחים הוניגמן עצמם, פתח במארס השנה בנק אגוד בהליך פשיטת הרגל נגד האחים. חובותיהם של האחים מסתכמים בסכום עתק של 319 מיליון שקל, כאשר כמחצית ממנו נובע מתביעת החוב של מפרק חברת הוניגמן.
המנהל המיוחד ובנק מזרחי טפחות - המיוצג בידי עו"ד אורי גאון - הגיעו להסכמות, שלפיהן יוחל בהליך למכירת הווילות בהרצליה פיתוח ששוויין מוערך בכ-40 מיליון שקל. עוד הוסכם כי האחים הוניגמן ונשותיהם לא יתנגדו למכירת הווילות, אך תישמר להם הזכות לעלות כל טענה בנוגע אליהן בהמשך, וכי הם מתחייבים להתפנות מהווילות בתוך 90 יום ממועד מציאת הקונה.
אולם במאי השנה הגיש בנק מזרחי טפחות בקשה לממש את המשכנתא שנרשמה על-שמו בינואר 2018 על שתי הווילות. כך החל הקרב על הבית המתנהל בימים אלה בין הבנק מצד אחד, לבין הנאמן בתיק פשיטת הרגל ונשות הונימגמן מצד שני.
