שר הכלכלה אלי כהן / צילום: תמר מצפי
תוכנית חדשה של משרד הכלכלה והתעשייה תבדוק היתכנות של שיתופי פעולה מסוג חדש בין החברות התעשייתיות בארץ: סחר בסוגי פסולת ובתוצרי לוואי שהן יקיימו ביניהן, כך שהפסולת של מפעל אחד תהיה חומר הגלם שישמש מפעל אחר.
גולת הכותרת של התוכנית היא חיסכון משמעותי של מפעלים בעלויות השינוע וההטמנה של פסולת תעשייתית. במסגרת התוכנית, אותה פסולת תניע מכונות יצור במפעלים אחרים, או תשמש חומר גלם בתהליכי היצור השונים.
לפי הערכת משרד הכלכלה פוטנציאל החיסכון לתעשייה בישראל נאמד בכ-200 מיליון שקל בשנה, וזאת לאחר שתוכנית דומה שהושקה בבריטניה הובילה לחיסכון של כ-400 מיליון פאונד (כ-2 מיליארד שקל) בתוך תקופה של 5 שנים, ולתוספת של יותר מ-8,500 עובדים למשק.
"התוכנית הזאת נחשבת למובילה מבין 120 תוכניות להתייעלות במשאבים שהונהגו במדינות האיחוד האירופאי וכאן צפוי לה פוטנציאל הצלחה גבוה, כי אחוז המחזור של פסולת מוצקה בישראל נמוך ביחס לממוצע בעולם ועומד על פחות מ-20%", אמר ל"גלובס" ראש מינהל התעשיות במשרד התעשייה והכלכלה, עוז כ"ץ.
לקראת הטמעת התוכנית בישראל, משרד הכלכלה בחר במסגרת הליך מכרזי שקיים ארבעה זכיינים שיפעילו אותה ברחבי הארץ. הפיילוט נפתח בשבועות האחרונים ויימשך כשנה ובמסגרתו הזכיינים אמורים לפעול מול אזורי התעשייה השונים, רשויות מקומיות ומרכזים מסחריים בערים וזאת - תוך שימוש בטכנולוגיות מתקדמות שכבר צברו ניסיון בתוכניות דומות שמופעלות בעולם. הגישה לטכנולוגיות שפותחו בנושא מתאפשרת בזכות שיתופי הפעולה של הזכיינים הישראליים עם חברות מחו"ל.
החברות שנבחרו לפיילוט החדש הן International Synergies שמשתפת פעולה עם 4S הבריטית; אביב יעוץ עסקי שמשתפת פעולה עם קומרקס הישראלית; יוזמת האנרגיה הטובה שמשתפת פעולה עם קבוצת מחקר מאוניברסיטת קנטבריה בספרד; ודנירון שמשתפות פעולה עם Pathway 21 האמריקאית.
לפי משרד הכלכלה, בסוף תקופת הפיילוט התוכנית תופעל כפרויקט לאומי לטווח של חמש שנים - באמצעות אחד מבין ארבעת הזכיינים: "מבחינת המדינה, אין לתוכנית הזאת עלות תקציבית וכל תרומתה של המדינה להצלחת התוכנית היא שאם כיום קיימים חסמים בתקשורת בין חברות שמבקשות לקלוט זו את הפסולת של זו - אז המדינה תסייע להן בהנגשת המידע הרלוונטי. אם המטרה היא לפתח תעשייה ידידותית לסביבה - פרויקט כזה הוא אחד הדרכים להשגתה", מוסיף כ"ץ.
במשרד הכלכלה מאמינים שלחברות התעשייתיות קיים מניע חזק דיו בשביל להירתם לתוכנית החדשה, והוא כסף: מדי שנה חברות שמבקשות להיפתר מתוצרי לוואי ומסוגי פסולת שונים שנערמים בתהליכי היצור, נדרשות להוצאות כספיות משמעותיות כדי לשנע את הפסולת לאתרים מוסדרים ולהטמין אותה.
כך, נסורת שמצטברת בנגריות בקריית ביאליק תשמש חברה לייצור של מוצרי עץ בקריית גת; חול שמשמש לניקוי של מתכות במפעל באזור קריית שמונה יהפוך לחומר גלם מרכזי בתהליך היצור של רצפות; ועוד.
לפי כ"ץ "בין החברות השונות יערך הסכם שהמדינה לא מתערבת בו, והוא יגדיר את סוג הפסולת שחברה אחת רואה בו חומר גלם ויסדיר את המנגנון שעל בסיסו החברה שמקבלת את אותה פסולת תשלם לחברה שמספקת לה אותה. בכל מקרה זה יעלה לכולם הרבה פחות כסף מהוצאות השינוע ועלויות הטמנה של כל טון פסולת וגם החתימה הסביבתית של התעשייה תפחת בשל כך באופן משמעותי".