גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מיטה במסדרון / צילום: איל יצהר

ד"ר אדם קיי הוא בדיוק הרופא שאתם רוצים לפגוש בלילה במיון. או שיטפל באמא שלכם. או שיילד את בת זוגכם או אתכן. הוא מקצועי, הוא מסור, חכם, אכפתי, רגיש, הלב שלו במקום הנכון ויש לו חוש הומור. אז למה לא תפגשו אותו במיון?

התשובה הקצרה היא משום שהוא עזב את מקצוע הרפואה רגע לפני שנהיה רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה, אחרי שש שנות לימוד ושש שנים נוספות כמתמחה במחלקות בתי החולים. התשובה הארוכה היא הספר "זה הולך לכאוב - יומניו הסודיים של רופא מתמחה", שיצא לאחרונה בהוצאת הכורסא, בטיימינג מזהיר עם המשבר הנוכחי, המי-יודע-כמה, במערכת הבריאות.

חלקו השני של שם הספר, יומניו הסודיים של רופא מתמחה, הוא תוספת של ההוצאה העברית (כנראה משיקולים שיווקיים, אולי בקריצה ל"יומני האומנת", או לז'אנר "חייו הסודיים של"...), אבל הספר אכן מבוסס על רשימות שכתב ד"ר קיי במהלך ההתמחות שלו. לפעמים היו אלה תקריות מצחיקות או מגוחכות, בפעמים אחרות מטופלים מעצבנים (ובני משפחותיהם המעצבנים הרבה יותר), לפעמים סיפורים שוברי לב.

זהו מצעד ארוך של טיפוסים ומפגשים: מטופלת גזענית במחלקת יולדות שמסרבת למיילדת שחורה (המקבילה הבריטית לאשתו של סמוטריץ'); יולדת שמתעקשת ללדת לצלילי גניחות לווייתנים ולא מבינה למה הרופא מסרב להדליק נרות בחדר הלידה (ליד בלוני חמצן!); רופאים מומחים נפוחים מחשיבות עצמית (שמנצלים את הרופאים הזוטרים בלי בושה וגוררים מטופלים לקליניקה הפרטית שלהם), אינספור עצמים שמחולצים מאינספור נקבים - חלקם הזויים (בובה של סמי הכבאי ערוף ראש, ביצת הפתעה ובתוכה טבעת נישואים, שרשרת נורות דולקות) ועוד.

רוב-רובו של הספר הוא אוסף בלתי נגמר של אנקדוטות כאלה, שונות-דומות, ובכך חולשתו. עוד ועוד מאותו דבר, אף שלזכותו של הדוקטור ייאמר שהספר כתוב בחן, ושיש לו עין טובה לקליטת האבסורד שבכל סיטואציה וחלק מהבדיחות באמת מצחיקות. אבל בשלב מסוים, אפקט ההצטברות מתחיל לעבוד, ואוסף האנקדוטות הופך לאט-לאט לכתב האשמה נגד מערכת הבריאות. עד סוף הספר, מבינים לגמרי למה פרש המחבר ממקצוע הרפואה.

מבין השורות והאנקדוטות צפים ועולים תנאי העבודה הנוראיים של הרופאים; המשמרות של 72 שעות ללא שינה; הניצול של טוב לבם ושל נכונותם להישאר מעבר לשעות העבודה; השכר הנמוך ("אישה אחת יוצאת בסערה ממרפאת החוץ הגינקולוגית וצורחת על האחות: 'אני משלמת את המשכורת שלך!'. האחות צורחת בחזרה: 'אז אפשר לקבל העלאה?'); הפחד מתביעות; הציפיות הבלתי סבירות; הביורוקרטיה האינסופית; הנזק המתמשך לחיי האהבה, המשפחה והחברה ("השעות הן לא הבעיה היחידה. בדרך כלל פשוט לא כיף להיות איתך כשאתה בא הביתה").

אומנם הספר נכתב על מערכת הבריאות הבריטית, אך רבים מהקטעים יכולים להזכיר סצנות מפנימית א' או כירורגית ג' ובוודאי מהווי המיון הקרוב למקום מגוריך, גם אם אצלם החולים לא שוכבים ממש במסדרון ופחות אנשים מרביצים לרופאים. את הספר הזה צריך לקנות ליעקב ליצמן, לבנימין נתניהו, ואולי להעניק אותו כשי לחג לכל 120 הח"כים. אולי תרעד להם קצת האצבע לפני שירימו אותה בהצבעה הבאה על קיצוץ במערכת הבריאות.