אסירים בבית כלא / צילום: אלון רון
1.
אחרי 15 שנה בכלא נפתח השבוע משפט חוזר לוויקטור גואטה שהורשע ברצח. הפעם, באחד המקרים הנדירים במיוחד, אפשר שהיחיד, זה קורה בהסכמת הפרקליטות שמתאפיינת בחסכנות עיקשת, מוגזמת ובעייתית מאוד בהסכמות למשפטים חוזרים. רק שהפעם כבר לא הייתה ברירה, לאחר שהתברר כי קלטות דיבוב מ-3 ימים של גואטה במעצר, הוסתרו מבית המשפט והתגלו רק במקרה, בתיק אחר, לאחר שנים. הפרקליטות טענה כי הייתה "תקלה" אבל נאלצה להסכים, ועשתה זאת רק אחרי שנים מזמן גילוי הקלטות. בכ-70 השנים מאז קום המדינה נערכו בסך-הכול 31 משפטים חוזרים, הרבה מהם בתיקים קטנים של עבירות תעבורה ותכנון ובנייה.
2.
בכנס הפרידה שלו מכס השיפוט, אמר שופט בית המשפט העליון, פרופ' יורם דנציגר, כי "שיעור המשפטים החוזרים בישראל מבטא קמצנות-יתר. הסיבה לכך שאין משפט חוזר נובעת מכשלים מוסדיים בשיטה שלנו. אבל הדבר שמטריד אותי הוא, שמשפט חוזר ניתן בישראל כשהעבירות הן קלות ולא חמורות. משפט חוזר צריך לחול דווקא על החמורות".
לאחר פרישתו מונה דנציגר, על-ידי שרת המשפטים איילת שקד, לעמוד בראש "הוועדה לבחינת נושא הרשעות-השווא", שעובדת ממש בימים אלה. מדבריו בכנס ניתן היה להבין כי מערכת הצדק עומדת בעניין ההמלצות הקשורות לנושא - בפני מהפכה של ממש. עם זאת, גורמים שונים הקשורים לעולם המשפט המקומי טוענים שבפרקליטות לא ייתנו צ'אנס לדנציגר לערער על סמכותם הבלעדית והעליונה; ואיכשהו, בדרכים ישירות או עקיפות, אפילו במצב שבו שקד תמשיך להיות שרת משפטים בממשלה הבאה, המלצות "ועדת דנציגר" ינוטרלו, אם אכן יהיו כפי שצפוי שיהיו. בדוח הסנגוריה הציבורי כתוב "קיימת בישראל תופעה, שאינה זניחה ואינה שולית, של חפים מפשע המרצים מאסרים כבדים".
3.
בעוד עניין, ישראל קמצנית במיוחד - בפיצוי, ובקשיים שהיא מערימה על מי שזוכה בדרך לקבלת פיצוי כספי על כליאת-השווא, אובדן השנים, הפגיעה במשפחה, בפרנסה, בקריירה. מנגד, בארה"ב - קיבל השבוע אסיר-השווא האמריקאי קרייג קולי, שישב בכלא 39 שנה על רצח חברתו ובנה, ולפני כשנה קיבל חנינה לאחר בדיקות DNA, 21 מיליון! דולר פיצויים ממדינת קליפורניה.
בארץ - עמוס ברנס המנוח, שריצה 8 וחצי שנות מאסר על רצח שלא ביצע, קיבל ב-2010 פיצוי של 5 מיליון שקל. אבל זה קרה יותר מ-7 שנים אחרי שבית המשפט החליט לזכות אותו (ב"זיכוי אילם", ללא שמיעת ראיות, בלי לקבוע אם הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו או לא; זאת, לאחר שהתביעה הביעה רצונה שלא לנהל משפט, וחזרה בה מכתב האישום), ורק לאחר שכבר היה חולה אנוש. ברנס נפטר כמה חודשים אחרי.
4.
על-פי החוק, אדם שהורשע הרשעת-שווא יכול לתבוע פיצויים על כליאת-שווא, ויכול לקבל פיצויים בסיסיים לפי חישוב ימי המאסר, בהתאם לשכר הממוצע במשק ליום עבודה. בנוסף, הוא יכול לתבוע תביעה אזרחית על הנזק והסבל שנגרמו לו. במקרה שייפסקו לו פיצויים גבוהים יותר, יהיה המשוחרר חייב להשיב, לקזז מהסכום, את הכסף שקיבל בהליך הפלילי. בסכום הפיצויים נהוג לתת משקל לעובדה שאם היה משוחרר, בכל אותן שנים היה עובד לפרנסתו, על-פי פוטנציאל ההשתכרות שלו, כמו גם על הפגיעה האנושה בחייו, באוטונומיה שלו ובכליאת-השווא. אין בחוק סכום קבוע של פיצויים, אבל יש תקדימים.
לדוגמה, ארבעת "הנאשמים" שזוכו לאחר 14 שנה, ורק לאחר ששוחררו בסיום מיצוי מלוא שנות המאסר, בפרשה הקרויה "כנופיית מע"צ". ב-1978, נמצאה קבוצת הצעירים אשמה בעבירות חמורות, שכללו סדרת הצתות ותכנון מעשי רצח של שופטים ושוטרים. במשפט הם טענו כי עונו בחקירתם, וכי ההודאות הוצאו מהם בכוח ובעינויים קשים. איש לא האמין להם. הם הוגדרו על-ידי ראשי האכיפה באותה עת, מי שהיה בהמשך סגן המפכ"ל, ניצב ופרקליטת מחוז תל-אביב דאז, כ"קבוצת אנרכיסטים מאורגנת היטב", ששמה לה למטרה לזרוע הרס בציבור.
זה היה כשנה לאחר המהפך הפוליטי, כך שנרמזו גם הקשרים פוליטיים על-ידי אנשי שלטון החוק. 14 שנה לאחר חקירתם, ולאחר ששוחררו, התוודה קצין המשטרה שהיה מעורב בחקירה, בתוכנית רדיו, כי העדויות אכן נגבו תוך שימוש באלימות קשה ובהשפלות; וכן שעדויותיהם זויפו. במכוון. בתחילת 1998 הודיע היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, כי הוא תומך במשפט חוזר. הפרקליטות החליטה לחזור בה מכתב האישום, ולא לנהל משפט חוזר. ארבעה מהנאשמים שישבו הכי הרבה שנים בכלא, קיבלו ב-2005, לאחר משפט די ממושך, פיצויים של 12 מיליון שקל - לכולם יחד. חגי פליסיאן, שהיה הנאשם ברצח במועדון הבר-נוער בתל-אביב ב-2009, ישב 8 חודשים במעצר; רק בשנת 2016, הוא קיבל פיצוי של 2 מיליון שקל, במסגרת הליך גישור בין המשפחה לפרקליטות. אלה רק כמה דוגמאות.
5.
בסוף השנה שעברה הגישו 40 חברי כנסת מכלל סיעות הכנסת, הצעת חוק שלפיה אם בית המשפט יגיע למסקנה שרומן זדורוב לא היה הרוצח של הנערה תאיר ראדה, ויורה לשחרר אותו מהכלא, זדורוב יהיה זכאי אוטומטית - ללא צורך בהגשת תביעה ובהוכחת נזקים ופגיעה - בפיצוי כספי משמעותי על-פי חישוב של 360 שקל לכל יום בכלא. מדובר בתקדים, שלא התקדם.
6.
משפט חוזר הוא הליך משפטי הקבוע בחוק בתי המשפט, המאפשר לבית המשפט העליון להורות על קיומו, בעניין פלילי שנפסקה בו פסיקה סופית. במשך שנים היה כמעט בלתי אפשרי למי שנמצא אשם, להתמודד עם בקשה למשפט חוזר, אלא אם נמצא עורך דין שהיה מוכן לעשות זאת, ולהסתכן בשנים של עבודה סיזיפית וסכסוכים עם הפרקליטות ובתי המשפט, שאינם מחבבים ביקורת עליהם.
עורך הדין המלווה את ויקטור גואטה, שמשפטו החוזר החל השבוע, הוא עו"ד ירום הלוי, שמשמש גם כסנגורו של רומן זדורוב, שנמצא אשם ברצח הנערה תאיר ראדה, ונלחם לקבלת משפט חוזר.
7.
יש לציין כי לא כל המשפטים החוזרים הסתיימו בשחרור. דוגמה בולטת במיוחד היא פרשת רצח הילד החיפאי דני כץ ב-1983. חמשת הנאשמים שהורשעו ברצח על רקע לאומני, טענו במשך שנים רבות - עם תמיכה מאסיבית מעורכי דין בכירים במיוחד - כי הם חפים מפשע. לאחר משפט חוזר, ב-2000, הם הורשעו מחדש, פה אחד. ערעור שהגישו על הרשעתם, נדחה גם הוא.
8.
ב-2001 הוסמכה הסנגוריה הציבורית לייצג נידונים למאסר, בבקשות למשפטים חוזרים. לשם כך הוקמה מחלקה מיוחדת למשפטים חוזרים, שבראשה עומדת בשנים האחרונות עו"ד קרן אבלין-הרץ. בדוחות השנתיים של הסנגוריה הציבורית יש פרק על "הקשים המוסדיים המונעים חשיפה ותיקון של הרשעות-שווא בישראל". אמנם המילים "אגו", "כבוד" ו"עיקשות", לא מופיעות שם, אבל כן מופיעות סיבות בעייתיות במיוחד, שחלקן הגדול אפשר לכנות מעשה ידי אדם. זלזול עמוק ומובנה של שלטונות אכיפת הדין בזכויות האזרח. דוח 2014 מציין את הסיבות הבאות: "ביעור מוצגים ואובדנם" - מסתבר, שזה קורה למרות הוראות החוק, התקנות והפסיקות הברורות - לשמור את התיק לתקופות שנקבעו על-פי חומרת העבירות והערכאות. למשל, תיקי פשע חמור חייבים להישמר לצמיתות. אך "המציאות מראה כי מוצגים רבים מאוד מושמדים באופן מכוון מיד בתום ההליך המשפטי".
ראוי לשים לב למינוח של הסנגוריה הציבורית, שהיא חלק ממשרד המשפטים, שהתיק והממצאים "מושמדים באופן מכוון". זאת, בנוסף למקרים רבים שבהם מוצגים "מושמדים או נעלמים" בשל תנאי שמירה לא נאותים. על התופעה החמורה הזו, שככל הידוע איש מעולם לא נתן עליה את הדין, כתוב שהיא "מסכלת מראש את האינטרס הציבורי שבעריכת בדיקות מדעיות במוצגים בחלוף זמן, על-מנת לבחון את צדקת ההרשעה".
בקיצור: איכשהו מושמדות הראיות שעשויות להוכיח זיכוי. האם במכוון? במטרות זדון? כדי שאף אחד לא יעז לערער על שלטון החוק? עוד סיבות, שלפי הסנגוריה הציבורית מונעות חשיפה ותיקון עוולות: מניעת הזכות לבצע בדיקות מדעיות במוצגים לאחר תום ההליך המשפטי; סירוב הפרקליטות להעביר חומרי חקירה לסנגוריה הציבורית; חקיקה שאינה מספקת בתחום המשפטים החוזרים, וגם "הימצאותה של פרקליטות המדינה בניגוד-עניינים, כאשר היא משיבה לבקשות למשפט חוזר".
הנה ההסבר שבגוף הדוח: בעבר, עד 2004, היה היועץ המשפטי לממשלה המשיב בבקשות למשפט חוזר. היועץ היה מקבל את הבקשה, ומגיש את תגובתו לבית המשפט העליון, שסמכותו להחליט כן/לא משפט חוזר. אולם אז הועברה הסמכות לפרקליטות המדינה, והיא המשיבה בהליכי הבקשה למשפט חוזר. על כך כותב דוח הסנגוריה, בעדינות מופלגת, אולי נוכח העובדה שמדובר בעמיתים למשרד, "הסנגוריה הציבורית סבורה כי האצלה זו של הסמכות יצרה ניגוד-עניינים מובנה... ניגוד-עניינים זה משפיע - אף אם לא באופן מודע - על נכונותה של המערכת להכיר בטעויותיה".
"המשפט הציבורי החוזר" של זדורוב / אלה לוי-וינריב
השיח סביב משפטים חוזרים בישראל בעשור האחרון לא יכול להיות שלם בלי להזכיר את סיפורו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח הילדה תאיר ראדה ז"ל, בתא שירותים בבית ספרה בקצרין בשנת 2006. הרצח זעזע וטלטל את המדינה, זדורוב הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי פעמיים, ובהמשך גם ערעורו לעליון על הרשעתו נדחה - אך הפרשה ממשיכה ללוות אותנו זה 13 שנה. זאת, בשל הטענה של זדורוב, ושורת סנגורים ומתנדבים, הטוענים כי הוא אינו הרוצח.
הטענה הזאת נטענת שנים ארוכות על-ידי גורמים רבים שהתגייסו לטובת מאבקו של זדורוב להשיג משפט חוזר, שודרו סרטים ותחקירים בעניין "הספק" שקיים לכאורה בנוגע להרשעתו של זדורוב ברצח - ואולם עד כה לא נמצאה "ראיית הזהב" שתפתח את הדלת בפני זדורוב למשפט חוזר.
בחודשים האחרונים חזרה הפרשה בקול תרועה רמה לכותרות לאחר שסנגורו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, הצהיר כי נמצאה הראיה אותה חיפשו שנים להוכחת חפותו של זדורוב, והודיע כי בכוונתו להגיש בשם זדורוב בקשה למשפט חוזר. בתדרוך עיתונאים שכינס לפני מספר חודשים הודיע עו"ד הלוי כי לאחר בדיקות שנערכו, נמצא כי שערה שנמצאה על גופתה של תאיר ז"ל, ואינה שייכת לזדורוב, מתאימה לפרופיל הגנטי של א"ח, בן זוגה לשעבר של אישה המכונה א"ק שנחקרה בפרשה בעבר.
הלוי דרש לשחרר את זדורוב לאלתר ולערוך משפט חוזר, שבמסגרתו תוכח חפותו של זדורוב, אך הפרקליטות לא מיהרה להתרשם מהממצאים החדשים. בתגובה להודעה הדרמטית פרסמה פרקליטות המדינה הודעה מצדה, לפיה עיון באותו דוח בדיקה של המכון לרפואה משפטית באשר לשערה שנמצאה על גופתה של תאיר ז"ל מעלה כי הראיה אינה ראיה ניצחת, מאחר שהשערה יכולה להתאים לעשרות אלפי אנשים בארץ.
הפרקליטות חזרה באותה הזדמנות על עמדתה הנחרצת, לפיה זדורוב הורשע כדין, והרשעתו נבחנה ואושרה במספר ערכאות. עם זאת, הפרקליטות הודיעה כי תבחן את הממצאים המלאים לעומק על-מנת להבין את משמעותם הראייתית ולהחליט אילו פעולות נוספות לנקוט, ככל שיהיה בכך צורך.
בפרקליטות טרם השיבו האם הם מסכימים או מתנגדים לקיומו של משפט חוזר בעניינו של זדורוב, ואולם מההודעה בנוגע לדוח הבדיקה עלה כי לתפיסתם, הראיה שנמצאה אינה כה מכרעת כפי שביקש עו"ד הלוי להציג.
בינתיים, נעתרה הפרקליטות לבקשת הסנגור לבחון במעבדה מקצועית בחו"ל את ממצאי ה-DNA, מהשערה שעלולה להצביע על חשוד אחר ברצח - וכרגע ממתינים הצדדים להשלמת הבדיקה.
ובשעה שתחנות הצדק טוחנות לאט, ברקע ממשיך להתנהל כל העת הדיון הציבורי הסוער סביב הפרשה - "המשפט הציבורי החוזר" של זדורוב. אם לשפוט על-פי מספר התחקירים, הראיונות והפוסטים שפורסמו בעניינו של זדורוב בשנים האחרונות, נדמה שרבים בציבור סבורים כי יש להיעתר לבקשתו למשפט חוזר, וסיפורו מאיים להיות סיפור עמוס ברנס החדש (שהורשע ברצח, בקשתו למשפט חוזר התקבלה והוא שוחרר ממאסר לאחר שהפרקליטות החליטה שלא לנהל משפט חוזר).