בני גנץ, בנימין נתניהו / צילום: איל יצהר, תמר מצפי
31 ימים לבחירות, ובמחנות הפוליטיים מאבחנים שהשיא עוד לפנינו. ההכפשות, קטעי הווידאו, שליפות הארכיון על מנהיגי שמאל חלש או כיוון החיצים על היותם של חלק מן המועמדים מטרידי נשים, על בסיס אירועי עבר. הכול עוד לפנינו.
במפלגת כחול לבן העריכו השבוע שמספר רב של סיפורים מיניים יצוצו בימים הקרובים. לדבריהם, לא היו דברים מעולם, אך גורמים בזירה הפוליטית מכינים את תיקי הרפש. הכול ייזרק בתקווה שמשהו ידבק.
השבוע, בערוץ 12, אפשר היה לשמוע את בני גנץ אומר זאת בקולו לפעילי מטה השטח של כחול לבן. "יהיה לנו חודש מאוד קשה. אתם רואים מה קורה עכשיו. איזה שמועות וסיפורים אלוהים ישמור, זה רק יחמיר. את רוב האש אני אחטוף. נדע להחזיק מעמד, זה בסדר. אתם צריכים להביא עוד קול מן השטח. העשרה הימים האחרונים יהיו כמו עשרת ימי תשובה".
עוד נחזור לעשרת הימים האחרונים. הטקטיקה של גנץ בגזרת ההכפשות המיניות היא השבת מלחמה משפטית. שתי תביעות לשון הרע הוגשו על ידיו כתגובה מהירה מאוד. האחת נגד נאוה רון ג'ייקובס, בארה"ב, השנייה הבוקר נגד עיתון ‘ישראל היום’, עורכו הראשי בעז ביסמוט והעיתונאית דניאל רוט אבנרי, שפרסמו כתבה על מתלוננת שנייה נגד גנץ, אשר תוארה בעיתון מפיו של אחיה של "המתלוננת" (עם המרכאות במקור בכתב התביעה).
גנץ מציין בכתב התביעה כי"הפרסומים נועדו לפגוע בו פוליטית, שכן "ישראל היום" פועל בשירותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לדברי גנץ, במסגרת קמפיין הבחירות של נתניהו הוטחו בו הכפשות שונות, ודומה כי העיתון החליט לנקוט כל אמצעי "כדי לקדם את עניינו הפוליטי של מר נתניהו". התביעה גם מתייחסת לפוליגרף הבעייתי, ולכך שהאישה עצמה ציינה כי לא היו דברים מעולם.
הטקטיקה המשפטית-פוליטית היא כחרב פיפיות. כל מה שמוזכר במסמכים מן הסוג הזה, המוגשים לבתי המשפט הופך למותר לציטוט אינספור פעמים. מי שחוזר על התכנים המופיעים בתביעה, כלומר על עצם קיומן של תלונות לכאורה, לא יחשב כמי שחוזר על לשון הרע, ובכך מכשירים יועציו של גנץ את זכותם של עיתונאים וכלי תקשורת לצטט את התכנים מספר רב של פעמים.
ניכר גם שבסביבתו של גנץ החליטו ללמוד מעשר שנות שלטונו של נתניהו. נתניהו הגיש מספר רב של תביעות לשון הרע לאורך השנים, אך רק מספר קטן מהן הגיעו עד לשלב ההכרעה, הבולטת שביניהן היא תביעת לשון הרע נגד יגאל סרנה, בה ניצח נתניהו וזכה בפיצויים בסך 100 אלף שקל. תביעה אחרת, של שרה נתניהו על סך מיליון שקל נגד בן כספית, הגיעה לשלב הגישור עם הסכמה על תשלום של 50 אלף שקל מחברת הביטוח של עיתון מעריב "לשם כיסוי ההוצאות המשפטיות של שרה נתניהו".
אולם שלל תביעות אחרות של משפחת נתניהו הסתיימו בלא כלום, כולל תביעות אחרות שלהם נגד כספית, נגד רביב דרוקר ועוד. המקרה כאן שונה. בשיח המשפטי פוליטי בנוגע להטרדות מיניות, גנץ מסתכן בכך שהתכנים ידבקו בו. זה לא נעים, אך משיחות עם בכירי הקמפיין שלו נדמה שהם ידעו מזה זמן שהדברים הללו עומדים להגיע.
כאמור, גנץ הולך על טקטיקה תקשורתית דומה לזו של נתניהו. תביעת לשון הרע בנוגע לסטטוס בפייסבוק, תביעת לשון הרע נגד עיתון, נגד העורך והכתבת. להבדיל, הוא מניע את מהלך התביעה מהר. המטרה היא להעביר מסר לכלי התקשורת - היזהרו מלצטט פרסומים מבלי לבדוק את העובדות. החלק המעניין הוא שאת סיפורה של ג’ייקובס ניסו היא ואחרים להביא לכלי התקשורת בישראל, אך הדבר לא צלח עד לרגע בו היא חשפה את המידע בפייסבוק בעצמה.
וושינגטון וברזיליה בשירות נתניהו
ב-25 במארס, 14 יום לפני הבחירות, יופיע ראש הממשלה נתניהו בפני ועידת איפא"ק בוושינגטון. זו שגרה, הוא מגיע לאירוע העצום הזה מדי שנה וגם מוסיף לו סט קבוע של פגישות ידועות מראש.
הוא יקבל אירוח מרשים בבלייר האוס המפואר. הוא ייפגש עם צמרת מחלקת המדינה, כולל המזכיר פומפיאו ועם ג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי.
ביום שני, בדיוק בשעת שידור שיא בישראל, ינאם נתניהו בפני ועידת איפא"ק. לאור הודעת יו"ר ועדת הבחירות, השופט העליון מלצר, נאום זה יועבר ב-10 דקות איחור בישראל. כך היה גם בנאומו המפורסם בקונגרס בנושא איראן לפני ארבע שנים, נאום שנישא שבועיים לפני הבחירות.
בשובו של נתניהו לישראל, מתוכנן נשיא ברזיל החדש, ז’איר בולסנארו לבוא לביקור מדיני ראשון. הביקור הזה קבוע, בשלב הזה לפחות, ל-31 במארס. זה יהיה ביקור היסטורי, בהחלט. שכן מערכות היחסים בין הנהגה ברזילאית לישראלית היו כה רעים בעשורים האחרונים, שנשיאי המעצמה הברזילאית נהגו להקדיש נאומיהם באו"ם נגד ישראל באופן קבוע. אצל בולסנארו השתנו הדברים עוד בקמפיין, כאשר הבטיח להעביר את השגרירות הברזילאית לירושלים. אם כן, ביקורו בישראל יהיה בעל חשיבות מדינית עצומה ויזכה לבטח לסיקור מקיף.
אפשר להבין שעשרת ימי הקמפיין האחרונים, יהיו בליץ מדיני עצום מצד נתניהו ואנשיו.
קרב כמעט אבוד מראש על לב הממשל
אם אנשי הקמפיין של בני גנץ מתכוונים להעביר את הזמן בביקורים בפתח תקווה, חדרה, אשקלון ובאר שבע, כדאי להם להכין משהו מעניין. אמנם זה נשמע יותר מקומי ועממי לדבר בעברית ולערוך אירועי קמפיין בקרב ישראלים במקום להתחכך במסיבות קוקטייל וארוחות חגיגיות בוושינגטון. זה ידגיש את החיבור של גנץ לישראל.
עם זאת, נתניהו יאפיל עליו. הוא צפוי לחזור על המנטרה הקבועה: איראן, איראן, איראן. זה עבד מעולה בעבר, וזה עשוי לעבוד לנתניהו גם השנה. התקשורת תסקר בהרחבה כל מפגש שלו בוושינגטון, ואי אפשר לדעת, אולי גם יחשפו פרטים מודיעיניים חדשים במפגשים בחדרים הסגורים.
ערב אחר ערב נאומיו והופעותיו של נתניהו ימלאו את המסכים. הוא ישים ללעג את ההחלטות השיפוטיות, וכמובן לא ישיב על שאלות בנוגע לחקירותיו. האירועים בוושינגטון יהפכו את החשד בשוחד לשולי.
על גבי ההתגייסות הפוליטית של טראמפ והחום האישי בין המנהיגים, יולבש גם תוכן מדיני חשוב עם תכנית השלום בתיווכו של קושנר המפעפעת ברקע. כך יהיה גם במפגשים בקונגרס. רע או טוב, נתניהו יושמע במהדורות החדשות בישראל בשפה האהובה עליו, האנגלית, והרבה.
לנתניהו יש יכולת מוכחת, מזה עשור, למלא את נפח הכותרות, ההודעות, המסרים. גם סיקור שלילי, גם סיקור חיובי, גם התקוטטות עם פרשנים, הכול תופס. זו היא דרך מושלמת לעבד לתוך התודעה של הישראלים שהם חייבים לבחור בו, ורק בו, פעם נוספת.
אירוע הכרזה על העברת שגרירות ברזיל לירושלים, יהיה בעל חשיבות בינלאומית עצומה. גם הוא יזכה לסיקור נרחב וכל זה, כמה ימים לפני פתיחת הקלפיות. זו דרכו של נתניהו לעשות קמפיין מוצלח, פוזיטיבי.
קיים סיכוי שגם גנץ ינאם בפני איפא"ק, והנה הבעיה שלו: הוא יכול לנאום שם, ואפילו להתמקח עמם על שעת הנאום, ולדרוש להיות גם הוא בשעת צפיית שיא בישראל. אבל איך יתמקח עם הבית הלבן על מפגש לחיצת ידיים חשוב עם נשיא המעצמה?
תזכורת: בספטמבר 2016, בשיא הקמפיין בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ, האחרון יזם פגישה למצלמה עם נתניהו, בדירת הפאר שלו במגדלי טראמפ בשדרה החמישית בניו יורק. התמונה המחויכת, על רקע הקירות המוזהבים, עשתה דרכה לכותרות בכל העולם. נתניהו היה לאחד המנהיגים הבולטים בעולם שאימצו את טראמפ ללא סייגים, שהאמינו בו. טראמפ חייב לו טובות רבות על אותם הימים וגם על השנתיים פלוס שחלפו מאז.
כדי לאזן, הילרי קלינטון נתבקשה להיפגש בחופזה עם נתניהו, כדי שלא יראה חלילה שנתניהו נוקט עמדה פוליטית חד צדדית תוך כדי קמפיין אמריקאי, וכך היה. הם נפגשו, הצטלמו ותמונותיהם (הפחות מאושרות) הופצו.
האם גנץ יכול ללכת על הקו הזה ולפנות במעקף לבית הלבן כדי להיות בשורה הפוליטית האחת עם הנשיא האמריקאי ובמעמד כמעט-שווה ערך לנתניהו? הנה לכם אתגר מסובך עבור קמפיין גנץ.
הבית הלבן גרינבלט, קושנר, השגריר פרידמן ומעל לכולם הנשיא טראמפ הם מעריצים שבויים של נתניהו. הם אוהבים אותו, קשובים לו וזקוקים לו. ואולם גם שם גם יש מי שקוראים את הדיווחים מישראל, ומאזינים בקשב רב לכתב החשדות, לעננה הפלילית, ולסקרים שמנבאים תחרות צמודה.