גבי אשכנזי / צילום: איל יצהר
על-פי התסריט שנבנה בתיק 4000, יש פקידים שהם "גורמים מקצועיים", ואין לערער על דבריהם (כמו אבי ברגר והרן לבאות ממשרד התקשורת) - ויש כל האחרים שהם מושחתים בהגדרה. הנרטיב הזה משווק במשך שנים, בין היתר גם על-ידי הפרקליטות ואוהדיה, והמונחים המשמשים בו חוזרים על עצמם: "גורמים מקצועיים", "שומרי סף", "עובדים למען האינטרס הציבורי".
התארים האלה שמדביקים לפקידים מעוותים בכוונה את הליך קבלת ההחלטות ואת המשילות בישראל. התיוג האוטומטי של פקידים כגורמים אובייקטיביים הנמצאים מעל כל אינטרס, פוליטי או אחר, נועד למטרה אחת: להציב אותם מעל לכל ביקורת, כאילו החלטותיהם "נקיות" ו"ישרות" לחלוטין, כפי שטען השבוע פרקליט המדינה שי ניצן.
הנרטיב הזה רחוק מהמציאות. ראשית, אנשים אינם קדושים, גם האובייקטיביים וה"מקצועיים" שבהם. הרי כולנו טועים. שנית, מי שטוען כי פקיד כזה או אחר מסוגל לנתק עצמו מתפיסתו הפוליטית, ניחן בחוש הומור לא מוצלח במיוחד. ההטיה הזאת היא אנושית וטבעית, ואף פקיד לא יכול לנתק עצמו לגמרי מתפיסותיו הפוליטיות. שלישית, חלק מאותם "בעלי מקצוע" ו"שומרי סף" הם פוליטיקאים לכל עניין ודבר בתחפושת של פקידים מקצועיים, ולעתים הם מקדמים אג'נדות פוליטיות ופרטיות (בין היתר, כדי לקדם את עצמם בתקשורת). ולא תמיד זה לטובת האינטרס הציבורי. רביעית, האינטרס הציבורי הוא מושג חמקמק. אפשר ליישמו בדרכים מגוונות, שאינן דווקא הדרך שבחר פקיד "מקצועי" מסוים.
רק השבוע נוכחנו לדעת שגבי אשכנזי, הרמטכ"ל לשעבר, עסק במהלך הקדנציה הצבאית שלו בבחישות פוליטיות ותקשורתיות באופן מסיבי. בעבר, ראינו שעו"ד ליאורה גלאט-ברקוביץ' מדליפה על חקירות שרון ממניעים אידיאולוגיים. בתיק 4000, ראינו את אנשי המקצוע "מורחים" את אישור מיזוג בזק-yes במשך שנה תמימה בלי שום הסבר מניח את הדעת, לבד מההסבר שפשוט כך התחשק להם. כל "שומרי הסף" האלה לא פעלו ממניעים מקצועיים דווקא. הם הכניסו גם פוליטיקה להחלטותיהם.
אל תטעו: אפשר וצריך לבקר מבוקר עד ערב שרים ופוליטיקאים בעמדות מפתח, אבל בהרבה מקרים הם כלי משחק בידי הדיקטטורה הפקידותית הבכירה. לא אחת הם מסוגלים למרר את חייו של שר אם הוא אינו מיישר קו איתם בהדלפות לתקשורת.
לא פעם השתמשתי פה במילה "דיקטטורה" כדי להמחיש את שלטון הפקידים בישראל, שמסכן את הדמוקרטיה ואת הכלכלה, כיוון שהוא עלול לעכב צמיחה, לעכב פרויקטים ולשבש הליכים כלכליים (למה, למשל, צריך 25 שנה כדי להוציא לפועל את פרויקט הרכבת הקלה בתל-אביב, במקום 6-8 שנים, כמו במקומות אחרים בעולם? בגלל עריצות הפקידים).
אם יש תחום שבו מגיע לפקידים בישראל ציון 10, הוא התחום התקשורתי. הם אלופים בהדלפות ועסוקים בהן יותר משרים לעתים (ברגר ולבאות הם דוגמה מצוינת לכך בתקופתם במשרד התקשורת). עריצות הפקידים נולדה מחולשת השלטון, מחילופי הממשלות והשרים הסדרתיים. בשנים האחרונות התרגלו הפקידים שיש להם שרים על הנייר. הם התרגלו למשול בפועל ולערב שיקולים פוליטיים בשיקולים מקצועיים. למרבה הצער, הם גם בטוחים שהם מעל לכל חוק וביקורת.
תיק 4000, לא משנה כיצד ייגמר, הוא גם קו פרשת המים ביחסים בין ממשל לפקידות, בין משילות לעריצות. שרים הם ודאי לא מושלמים, אבל גם לא פקידים שמתקשים להבין את תפקידם. במדינה מתוקנת יש הפרדת סמכויות בין ממשלה שמחליטה על דרכה לבין פקידות, מוכשרת ככל שתהיה, שאמורה לייעץ, אבל לא לכפות את תפיסת עולמה הפוליטית על שרים. תזכורת: פקידים הם לא נבחרי העם ומעולם לא הציבו את עצמם לבחירה.