"זאת לא תוכנית תחקירים", התנצל אתמול (ו') רני רהב מתוך מסך הטלוויזיה שלי, רגע לפני שהעביר את השידור לאילה חסון. שפשפתי את העיניים פעמיים. ראשית, יחצ"ן-העל הוא לא מהמתנצלים, להפך. הוא האיש שמגן בחירוף-נפש על כל מעשה או אמירה שנויים במחלוקת - של מי ששילמו לו כסף כמובן; שנית, מהאקט המגונה מבחינתי עצמו.
בתוכנית החדשה של רשת 13 חברו רהב ושרון גל להתחרות במופע של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' והביאו לאולפן את אשת ראש הממשלה בכבודה ובעצמה. מול הביקורות הצפויות טענו בערוץ כי מדובר בסך-הכול בתוכנית אירוח - אבל זה לדעתי קשקוש. מי שמארחים, בטח בערב שבת, ממלאים את הסלון או את אולפן הטלוויזיה באורחים ופותחים שולחן. משהו כמו התוכנית של שמעון פרנס פעם, או "דן שילון מארח". אבל כאן הושיבו את שרה נתניהו מול שני מראיינים, ובכותרת מתחתיה התנוססו המילים "שרה נתניהו מדברת: ראיון בלעדי עם אשת ראש הממשלה".
שאלות קשות לא נשאלו כאן. וגם מה אפשר לצפות מראיון שיחצ"ן משמש בו כמראיין? גם רהב מבין את הבעייתיות, ולכן הוא התנדב להתנצל. הוא מספיק משופשף בתעשייה כדי לדעת שהתוכנית שלו סיפקה אתמול תוכן לא טבעי.
עצם השימוש במילים "התוכנית שלו" איננה טבעית בעצמה. באיזה מקום בראש זה אמור להסתדר לנו שהאיש שהגורמים החזקים במשק שוכרים כדי שישמש כפה שלהם, הוא גם מגיש בטלוויזיה? ספוילר זה לא.
אי-אפשר גם וגם - להיות מלא באינטרסים ובאותה הנשימה לראיין (סליחה, לארח) באובייקטיביות ובהגינות. אין חיה כזו, וגם רשת 13 ורהב יודעים את זה. לכן הם מעדיפים להתחפש. אולי בחסות חג פורים המתקרב, מישהו עוד יאמין שהכול הגיוני.
