השופט יצחק עמית / צילום: רפי קוץ
"החלטה זו לא הייתה קלה עליי. דרכו של שופט להתלבט ואף להתייסר בינו לבין עצמו, מבלי לשתף את הקורא בתהפוכות נפשו. ימים קשים עברו מן הסתם על המשיבה 1 (השופטת אתי כרייף, א' ל"ו) ועל בני משפחתה בחודשים האחרונים, והחלטה זו בוודאי שלא תקל עליהם. מכל מקום, על-מנת למנוע פרשנויות וחרושת שמועות, אדגיש כי אין להסיק מהחלטה זו לגבי עוצמת הראיות נגד המשיבה 1, כפי שאין להסיק ממנה לגבי עוצמת הראיות לגבי המשיבה 2 (החשודה הנוספת בפרשת "המין והמינויים", א' ל"ו). ההחלטה בעיקרה מעוגנת בשיקול של פומביות הדיון".
בנימה אישית זו סיכם השופט יצחק עמית את החלטתו להתיר את פרסום שמה של שופטת בית משפט השלום בנתניה, אתי כרייף, כחשודה, לצד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, בפרשה שזכתה לכינויים "פרשת המין תמורת המינויים" וכן "פרשת השוחד המיני".
הבקשה לחשיפת שמה של השופטת כרייף הוגשה על-ידי עיתון "גלובס" ועיתון "הארץ" בינואר השנה, בסמוך לאחר פרוץ חקירת הפרשה הסובבת סביב חשד לביצוע עבירות של טוהר המידות ובין היתר החשד לקידום שופטים בתמורה לשוחד מיני.
במסגרת הפרשה נחקרו כרייף וכן חשודה נוספת, עורכת דין במקצועה, במתן טובות הנאה לנוה לשם קידום עניינן האישי או המשפחתי, מתוקף מעמדו של נוה בהליכי מינוי שופטים. עם פרוץ החקירה הוטל צו איסור פרסום בנוגע לפרטים מזהים של שתי החשודות. בית משפט השלום קבע כי פרסום שמותיהן של השתיים עלול לגרום להן ולבני משפחותיהן נזק חמור, וכי עצם הפרסום עלול לגרום לתהליך שאין חזרה ממנו. עוד צוין כי בהיבט הראייתי הועלתה טענה כי החשדות נגד שתי החשודות נולדו בעקבות השגת ראיות אגב ביצוע עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות, ועל כן יש מקום להשאיר "שוליים של ביטחון" בטרם הסרת צו איסור הפרסום. טענה זו עלתה לאחר שפורסם כי החקירה נפתחה בעקבות מידע שהוצא ממכשיר נייד של אפי נוה שהגיע לידי כתבת גלי צה"ל, הדס שטייף, אותו היא העבירה לידי המשטרה.
שמותיהן של החשודות, כמו גם בורסת הימורים לא נכונים בנוגע לזהותן, התפרסמו ברשתות חברתיות ובאתרים שונים, ובית המשפט היה ער לקיומו של אינטרס ציבורי התומך בפרסום שמותיהן וכן לסימן השאלה סביב אפקטיביות צו איסור הפרסום, לנוכח העובדה שפרטיהן של השתיים פורסמו באפיקי תקשורת מסוימים. למרות האמור, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להכריע את הכף לטובת הסרת צו איסור הפרסום, בפרט בהינתן החשש לפגיעה בצדדים שלישיים, בכללם ילדיהן של החשודות.
החלטה זו של השלום אושרה בהמשך גם בבית המשפט המחוזי, אשר קבע כי הנזק העלול להיגרם לחשודות כתוצאה מהסרת צו איסור הפרסום הוא בבחינת "נזק חמור". בנוסף, בית המשפט בחן את חומר הראיות שנאסף בתיק, ולשם כך ביקש מהגורם המשפטי המלווה את החקירה להציג חוות-דעת בנושא, וזאת לצד הצגת חומר הראיות העדכני. בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי לאחר איזון בין האינטרסים השונים, ובהתחשב בהתפתחויות בחקירה והחשש לשיבושה (תוך הפניה לחומר חסוי), אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום.
על כך הוגשה בקשת רשות לערעור לבית המשפט העליון על-ידי עיתון "הארץ", אשר התקבלה ונדונה כערעור. השופט יצחק עמית ציין כי על אף העובדה שמדובר ב"גלגול שלילי" של הבקשה להסרת צו איסור הפרסום, המקרה מצדיק התערבות בהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי.
אורווה ריקה שהסוסים נמלטו ממנה זה מכבר
ראשית, צוין כי עד למועד הדיון בעליון, המשטרה שינתה את עמדתה והסירה את התנגדותה לביטול צווי הפרסום. שנית התייחס השופט לנזק שייגרם לחשודות אם יפורסם שמן. השופט עמית ציין בהחלטה כי "נוכח טיב החשדות המיוחסים לחשודות, ברי כי הנזק העלול להיגרם להן הוא נזק חמור, אשר חורג מהכאב, צער ומבוכה הנגרמים ברגיל לכל מי ששמו נכרך בחשד לפלילים".
עוד ציין כי "אילו עצרנו את הילוכנו בנקודה זו, הרי שדין הבקשה היה להידחות. ברם, בבואנו להחיל את החריג של אי-פרסום, הבדיקה היא דו-שלבית: השלב הראשון - האם הפרסום יסב נזק חמור לחשוד; והשלב השני - בהתקיים נזק חמור, האם בנסיבות העניין ראוי להעדיף מניעת נזק זה על פני העניין הציבורי שבפרסום".
על השאלה השנייה השיב השופט בשלילה. "הפרשה שלפנינו זכתה להד תקשורתי נרחב, ולא בכדי. הפרשה יורדת לשיתי השיתין של מינוי שופטים בישראל, ובחשד לפגיעה בטוהר המידות בהליך המינוי. החשדות המיוחסים למשיבות הם ייחודיים, וקשה להצביע על תקדים שנסיבותיו דומות. ודוק: למשיבות לא מיוחסות חלילה עבירות מין, שאז ניתן בפסיקה משקל לשיקול לפיו פרסום שמו של החשוד עשוי להביא לקידום החקירה ולעודד קורבנות נוספים להגיש תלונה. המשיבות אף אינן נפגעות עבירות מין, שאז הכלל הוא של איסור פרסום שם הנפגעו", כתב השופט בהחלטה, והוסיף כי "שמותיהן של המשיבות התפרסמו זה מכבר ברשתות החברתיות, ומכאן הטיעון או הדימוי של אורווה ריקה שהסוסים נמלטו ממנה זה מכבר. זאת ועוד: פרסומים מוקדמים ומחתרתיים מעין אלה יוצרים מטבע הדברים חרושת של שמועות וגוזמאות, ובהיבט זה הפרסום יועיל לנקות שמם של נקיים ונקיות, להן נגרם נזק עקב אי-פרסום שמן של המשיבות".
מנגד, ציין השופט עמית, "מבחינת המשיבות, לא דומה פרסום במדיה התקשורתית הממוסדת, כפרסום ברשתות החברתיות. לכך יש להוסיף, כי מתן משקל לשיקול זה עלול לתמרץ בעתיד הפרה של צווי איסור פרסום".
עמית ציין עוד כי במצב הדברים הרגיל, לא היה מייחס משקל רב לטיעון האורווה והסוסים, אך כאן נכנס לתמונה השיקול של מהות החשד, ו"כפי שהזכרנו, ענייננו בפרשה של טוהר המידות בהליכי מינוי שופטים. מהות החשד מטה את הכף לכיוון ביטול איסור הפרסום".
עוד לצד מהות החשד, צוין בהחלטה, עולה גם השיקול של "מיהות החשוד". "אמנם אינה נבחר ציבור המעמיד עצמו לבחירה, אך העניין הציבורי המיוחד מקבל משקל נוסף בשל כהונתה כשופטת" , כתב עמית.
כוח המשיכה של מגנט הפומביות
עוד ציין השופט כי "יש ומעצר מתוקשר 'מתפוצץ' ברעש תקשורתי, אך הפרשה מתפוגגת ונגוזה תוך ימים ספורים, לאחר שהחשוד משתחרר או שמתברר כי ככל הנראה אין יסוד לחשדות פליליים. אך במקרה שלפנינו ענן החשדות מעל הפרשה ממשיך לרחף ואינו מתפוגג, ואין בשלב זה אינדיקציה כי בדעת המשטרה לסגור את התיק או שהחקירה נסתיימה בלא כלום. ובקיצור, ככל שהזמן חולף, ואין סימן להתפוגגות ההיבט הפלילי בפרשה בעלת היבט ציבורי - כך גובר כוח המשיכה של מגנט הפומביות. אחזור ואזכיר כי בין שני הקטבים של פומביות מול איסור פרסום, עוצמתו של הקוטב המגנטי של הפומביות חזקה יותר מלכתחילה, בהיותו הכלל והעיקרון הקבוע בחוק יסוד: השפיטה".
לסיכום כתב השופט כי הגם שאינו מפחית בחומרתו של הנזק הצפוי מהפרסום, שורה של נימוקים מושכים במקרה זה לכיוון הסרת איסור הפרסום, ובראשם עניין ציבורי מיוחד בשל מהות העניין ומיהות החשודה והעובדה שחלוף הזמן והתקדמות החקירה לא הפיגו את החשדות.
עם זאת, השופט עמית הבחין בין השופטת כרייף לבין החשודה הנוספת בפרשה, תוך שהוא מקבל את הבקשה להסרת צו איסור הפרסום ככל שהיא נוגעת לכרייף בשל מעמדה הציבורי כשופטת מכהנת; ודוחה אותה בנוגע לחשודה הנוספת, עורכת הדין. השופט ציין כי "היא (עורכת הדין החשודה, א' ל"ו) אדם פרטי לכל דבר ועניין, כך שמול הנזק החמור שבפרסום לא עומד עניין ציבורי בפרסום זהותה".
עם זאת, צוין כי מובן שאם וככל שיוחלט על הגשת כתב אישום נגד עורכת הדין החשודה, נקודת האיזון עשויה להשתנות.
*** חזקת החפות: כרייף ונוה הם בגדר חשודים בלבד במעשים האמורים. מדובר בשלב מקדמי בהליך הפלילי. כרייף ונוה לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.