"מטיבו של המין האנושי שאין בן תמותה 'מכשיר דיוק אוטומטי'. אין שני בני אדם ואפילו הם נביאים, מדברים או מתנבאים בסגנון אחד. עד עד וסגנונו. עד עד וכישרון הבעתו. אין גם 'קופסה שחורה' היכולה לתעד יחד עם מכשיר הקלטה את המתרחש במהלך אירוע במידת הדיוק המקסימלי ולאפשר, לאחר קרות הדברים, לשחזר אותם נאמנה. אנו חייבים להסתפק, לכן, במבחן המהימנות של בית המשפט על-פי מיטב ניסיונו, שיקולו, ומצפונו...

פס"ד המחוזי המלא בתיק האונס בשמרת

"במקרה שבפנינו, גם קיומו של גרעין אמת בעדותה של המתלוננת אינו מספיק דיו ואין בכוחו למחוק או לבטל את הסתירות, התהיות, והתמיהות שציינתי בהרחבה בהכרעת דין זו ואשר כרסמו בגרסת המתלוננת. בהתחשב במשקל המצטבר של 'נקודות הכרסום', באמינות הגרסה, המפליל, ובהיעדר תמיכה של ממש בעדות המתלוננת, נראה לי כי מחובתי לפסוק, כי על סמך חומר הראיות המונח בפניי, לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי, כי הנאשמים אשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום".

כך כתב נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה לשעבר ולימים מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, בהכרעת הדין שבמסגרתה הוא זיכה ב-2 בנובמבר 1992 קבוצת נערים מקיבוץ שמרת באונס של ילדה בת 14 וחצי, בת הקיבוץ, יעל גרימברג. הכרעת הדין המזכה בתיק פלילי 290/90 - שהתהפכה בהמשך בביהמ"ש העליון שהרשיע באונס את הנערים שאותם זיכה לינדנשטראוס - המסמך ההיסטורי הזה לא היה זמין או נגיש לציבור עד לאחרונה. אחרי חודשים של חיפושים הצליח "גלובס" לקבל אותו לידיו ואנו מנגישים אותו כעת לציבור הרחב

פסיקה קאנונית של העליון

האונס בקיבוץ שמרת הוא אירוע שטלטל את המדינה בסוף שנות ה-80 ושדובר בו בכל בית בישראל. הפרשה נחקרה במשטרה, התגלגלה אל הפרקליטות, נדונה בבית המשפט המחוזי בחיפה על-ידי השופט לינדנשטראוס והסתיימה ב-9 בדצמבר 1993 בפסק-דין מהדהד ומרשיע ומכונן של ביהמ"ש העליון. שופטי העליון, הנשיא דאז מאיר שמגר, מישאל חשין ואליעזר גולדברג, הרשיעו את הנערים, אופיר בארי, נדב ביטון, אריק חזון וצפריר צביסון, באונס של גרימברג.

פסק-הדין הזה של השופטים, שמגר, חשין וגולדברג, נחשב עד היום לציון דרך בפסיקה העוסקת בעבריינות מין.
בפסק-דינו של העליון נקבע לראשונה כי גבר חייב לוודא הסכמה מלאה ומפורשת של אישה לפני מגע מיני איתה, וכי אם לא ניתן לו אישור כזה - הרי שמדובר באונס. "אם לא נתנה האישה הסכמתה - הסכמה מפורשת או הסכמה במשתמע - יהיה מעשה האישות שלא בהסכמה. במקום בו עולה ספק אם הסכימה האישה למעשה אישות - או אם לא הסכימה - המסקנה חייבת להיות כי מעשה האישות היה שלא בהסכמה, וממילא נעשה 'שלא בהסכמתה החופשית"' של האישה", נקבע בפסק-הדין.

פסק-הדין החשוב, הקאנוני, של ביהמ"ש העליון בתיק האונס בשמרת הוא מוכר מאוד וזמין לכל דורש במרחבי האינטרנט, במאגרים המשפטיים ובספריות בכל רחבי הארץ. אולם לא כולם זוכרים או מודעים לכך שפסק-הדין של העליון ניתן במסגרת הליך ערעור; שהוא תיקן עוול גדול שעשה פסק-הדין שקדם לו, שבמסגרתו זיכה ביהמ"ש המחוזי בחיפה את הנערים התוקפים מהאישומים נגדם; והשופט לינדנשטראוס לא רק שזיכה את הנערים מהאישומים באונס של גרימברג, אלא אף הטיל אחריות על הנאנסת למה שקרה לה.

אמירות לא מקובלות

את החיפוש שלנו אחר פסק-הדין של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק האונס בשמרת התחלנו לפני כשלושה חודשים, במסגרת כתבה על הרשעות בעבירות מין. להפתעתנו, נתקלנו בקשיים רבים למצוא את פסק-הדין. די מהר התברר כי פסק-דין המחוזי בתיק האונס המפורסם אינו קיים במרחבי האינטרנט - לא באתר "נבו", לא ב"תקדין" ולא באתרים אחרים - וכי הוא גם לא נמצא במאגרים הדיגיטליים המשפטיים שמכילים מאות אלפי פסקי-דין והחלטות של בתי המשפט מאז קום המדינה.

בשלב הזה, גם פניות חוזרות ונשנות שלנו לדוברות בתי המשפט בניסיון למצוא את פסק-הדין לא עזרו באיתורו. החלטנו ללכת לספריות המשפטיות באוניברסיטאות כדי לחפש את פסק-הדין האבוד בקבצים המודפסים של פסקי-הדין המחוזיים, אך גם שם הוא לא נמצא. גם פניות שלנו לעו"ד רלי גוטמן שהייתה התובעת במשפט האונס בשמרת, למתמחים של לינדנשטראוס מאותה תקופה ואפילו למחזאית, עדנה מזי"א, שנחכה בדיונים וכתבה את המחזה "משחקים בחצר האחורית", בהשראת המקרה, לא הועילו.

ואז התברר לנו שמישהו כבר מחפש את פסק-הדין שנים לפנינו. ב-2015, בזמן שעו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, למדה לתואר שני היא כתבה עבודה שעסקה, בין היתר, בתיק האונס בשמרת. גם אדרי, כמונו, לא הצליחה למצוא את פסק-הדין של ביהמ"ש המחוזי בפרשה. "רציתי מאוד לקרוא את פסק-הדין של המחוזי, אבל לא מצאתי אותו. חיפשתי בכל המאגרים המשפטיים שקיימים ולא מצאתי כלום", סיפרה אדרי ל"גלובס". "בסופו של דבר פניתי להנהלת בתי המשפט בבקשה שתאפשר לי לבוא לחפש את פסק-הדין בארכיון, אבל הם 'נפנפו אותי' ובאיזשהו שלב התייאשתי מלמצוא את פסק-הדין".

גם ד"ר אסף פורת, מרצה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ובמרכז הבינתחומי בהרצליה וחבר סגל בקריה האקדמית אונו, חיפש לשווא את פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה בתיק האונס בשמרת. ד"ר פורת מלמד קורס שעוסק באמירות ובהתייחסויות של שופטים לקורבנות עבריינות מין לאורך השנים. "ביקשתי לאתר את פסק-הדין במאגרים הקיימים ומעולם לא צלחתי במשימה הזאת", אמר פורת.

כאשר שאלנו את פורת מהי לטעמו הסיבה שכל-כך קשה למצוא את הכרעת הדין הזו, הוא השיב: "בפסק-הדין של השופט לינדנשטראוס במחוזי יש אמירות, שבוא נאמר בצורה עדינה, לא צריכות היו להיאמר. אמירות לא מקובלות, שהיום לא היו נכתבות בפסקי-דין. אפשר לומר שפסק-הדין של לינדנשטראוס בתיק האונס בשמרת מייצג עמדה כלפי קורבנות עבירות מין שהיו שופטים שייצגו אותה בעבר".

ד"ר פורת הבהיר כי הוא לא חושב שהייתה פה יד מכוונת שהעלימה את פסק-הדין, אלא שהוא נפל בין הכיסאות. עם זאת, הוא הוסיף כי "אני כן חושב שאין למערכת המשפט עניין באיתור פסק-הדין הזה ובפרסום שלו במאגרים המשפטיים או בכל מקום אחר. אף אחד במערכת המשפט לא מתלהב להציג פסיקה שלא רוו ממנה נחת. מה עוד שפסק-הדין תוקן בעליון, אז למה למערכת להציג את פסק-הדין הלא-נכון? זה כמו שאם יש תמונה לא מחמיאה שלך בפייסבוק, אתה תוריד אותה או לא תעלה אותה מלכתחילה לאתר. אנחנו לא אוהבים דברים ש'לא מצטלמים טוב', וכך גם מערכת המשפט ביחס לפסק-הדין הזה".

"נערה רכה שהפכה למכשיר"

בסופו של דבר, בעקבות הכתבה שפורסמה ב"גלובס" בשבוע שעבר בנושא ולאחר מאמצים מרובים נוספים, ובסיועה של דוברת מערכת המשפט, איילת פילו, נמצא בארכיון המדינה עותק של הכרעת הדין והצלחנו לקבל אותו לידינו. היום, סוף סוף, הצלחנו לשבת ולקרוא בעיון את הכרעת הדין. הקריאה בו שכנעה אותנו שההתעקשות שלנו לא הייתה לשווא. זהו מסמך משפטי שבדיעבד הוא מצמרר. מסמך שצריך להיות זמין להיסטוריונים, לחוקרי אקדמיה, לעיתונאים ולציבור הרחב.

אחד הדברים המדהימים בהכרעת הדין של לינדנשטראוס היא שבסופה כתב השופט כי הנערים "עטו עליה (על הנאנסת) כמוצאים שלל רב, תוך התעלמות מוחלטת מגילה הצעיר וקיימו איתה מגעים מיניים בגוונים שונים ובחברותה... לא התעורר אצלם ה'זיק האנושי' הדרוש כדי לסיים בשלב מוקדם מאוד מערכת יחסים מתמיהה זו. אין זו שאלה של מתירנות, זו שאלה של יחס כבוד לזולת, לנערה רכה בשנים שמבחינת הנאשמים הפכה להיות, לדאבון לב, ל'מכשיר' בלבד". ולמרות הדברים הכל-כך קשים הללו, זיכה לינדנשטראוס את הנערים מחמת הספק. תקראו בעצמכם.