ד”ר ריק דובלין/ צילום: כדיה לוי
בחודשים הקרובים יחל ניסוי רפואי ראשון בישראל: טיפול בלוקים בתסמונת פוסט-טראומטית באמצעות MDMA. הניסוי, שיתקיים בבית החולים שיבא ובמרכז לבריאות הנפש באר יעקב, יתבצע, אולי באופן מפתיע, במסגרת פרוטוקול של רשות המזון והתרופות האמריקאית. הוא יתנהל בישראל ובעולם במקביל על ידי חברת MAPS, העוסקת בפיתוח תרופות על בסיס חומרים פסיכדליים ומוגדרת חברת פארמה לתועלת הציבור. כלומר, רווחיה מממנים רק את המשך התפתחותה.
"הניסוי הוא לא טיפול ב-MDMA, אלא טיפול פסיכולוגי בהנחיה של MDMA", מבהיר ריק דובלין, מנכ"ל ומייסד החברה, בעל תואר בפסיכולוגיה ודוקטורט במדיניות ציבורית. כיום, הוא אחד האקטיביסטים הפעילים ביותר בתחום ה-MDMA הרפואי בארה"ב. "הוא נחשב ברחוב לסם של אופוריה ואהבה, אבל טיפול פסיכולוגי מונחה MDMA הוא לא כיף. זה טיפול כואב, אבל משמעותי".
דובלין מרוצה משיתוף הפעולה שהשיג בישראל. "הביקור שלי כאן היה אדיר", הוא אומר. "נפגשתי עם כ-30 מטפלים בתסמונת פוסט-טראומטית שמעוניינים לשתף פעולה, ובהם ד"ר עדנה פואה, מהמפתחים של 'חשיפה ממושכת', אחד הטיפולים הפסיכולוגיים המובילים בתסמונת פוסט-טראומטית. היא מעוניינת לבחון שילוב של MDMA בטיפול. הייתה לנו פגישה מוצלחת גם עם משרד הבריאות, שתומך הן בניסוי שלב III שלנו שייערך גם בישראל, והן במתן MDMA לעוד 50 מטופלים כטיפול חמלה ללא קבוצת ביקורת".
שקט נפשי וטשטוש האגו
לא הכול ידוע על פעילות ה-MDMA במוח. כמו בסמי רחוב ומסיבות רבים, השימוש בפועל מקדים בעשורים את ההבנה של פעילותם, וחוכמת הרחוב לגבי השפעת הסם מתערבבת במיתוסים ובמשאלות לב. לדברי דובלין, מי שמשתמש באקסטזי במסיבה לא בהכרח מקבל MDMA אמיתי. לפעמים מדובר בחומרים אחרים ולפעמים המינונים נמוכים, ואפקט הפלצבו לא פחות משמעותי במיתולוגיה של הסם מאשר ההשפעה הכימית שלו.
רק בשנים האחרונות החל החומר להיחקר ברצינות. עד היום הוא נבדק בכ-700 איש, רובם מתנדבים בריאים. התברר ש-MDMA גורם לשחרור במוח של החומרים דופמין (המזוהה עם עיבוד מידע וזיכרון, וחיזוק חיובי. היעדרו מזוהה עם דיכאון), סרוטונין (המזוהה עם מצב רוח טוב אך גם עם השפעות פסיכדליות), ונוירואפינפרין (המזוהה עם עוררות ותפקוד במצבי לחץ). החומר הוגדר על ידי חוקרי המוח כיציר כלאיים בין סם מעורר, שממריץ את הפעילות במוח, לסם פסיכדלי, שגורם לעיוות המציאות.
בניסוי שפורסם בכתב העת Biological Psychiatry, שחתומים עליו חוקרים רבים, ניתן MDMA ל-25 מתנדבים. 5 נבדקים דיווחו שלא הרגישו דבר, ו-20 נבדקים דיווחו על השפעה יוצאת דופן לטובה על מצב הרוח. מתוכם, חלק דיווחו על תחושות של השלמה עצמית, שקט נפשי, טשטוש האגו וטשטוש גבולות בין העצמי לסביבה. כמו כן, חלקם אמרו שלחוויה היו איכויות "מיסטיות".
בסריקת מוח של הנבדקים נמצאה ירידה בפעילות המוחית באזור האמיגדלה, המזוהה עם דריכות ופחד (אך גם עם רגשות חיוביים), באזורים המגיבים לקלט חושי חיצוני, ובאזור ההיפוקמפוס, הקשור לעיבוד זיכרונות.
אפילו התמנונים התחילו לרקוד
כסם מסיבות, MDMA מוכר כחומר שיוצר חוויה חברתית חיובית. המשתמשים בו לעתים קרובות ימליצו עליו כנוגד מיזנתרופיה וכמשפר מערכות יחסים וחוויות מיניות במערכת יחסים.
אחד המחקרים המעניינים שבחן זאת בוצע דווקא בתמנונים. אנחנו כבר יודעים שאלה חיות אינטליגנטיות מאוד, בעלות כושר תכנון יוצא דופן בעולם החי ובעלות יכולת לרמות בני אדם, מה שאומר שהן כנראה מסוגלות להביא בחשבון את מצב התודעה של האדם שנמצא מולן. אבל חיי חברה יוצאי דופן - אין לתמנונים. למעט לצורך רבייה, הם כמעט שאינם מתקרבים זה לזה.
מערכת העצבים של התמנונים שונה מאוד משלנו, אבל במערכת העצבים המבוזרת שלהם יש קולטן אחד שזהה לקולטן שנמצא במוח של בני אדם ונקשר בו בדרך כלל החומר סרוטונין. גם MDMA יכול להיקשר אליו.
החוקרים ד"ר אריק אדסינגר מאוניברסיטת שיקגו ופרופ' גול דולן מאוניברסיטת ג'ון הופקינס הטבילו את התמנונים במשך עשר דקות באמבטיה של MDMA ואחר כך בחנו אם הם מבלים זמן רב יותר בחברה. ואכן, התמנונים נמשכו לפתע זה לזה, בלי תלות במין או בשלב שבו נמצאו במחזור הרבייה. כמו כן, החוקרים הבחינו ב"תנועות איטיות, מכוונות, לא אופייניות אך נראות כבעלות מטרה" בכל התמנונים שקיבלו את ה-MDMA. האם התמנונים רוקדים?
מסקנת המחקר הייתה שגם מנגנונים חברתיים החבויים עמוק במוח של התמנונים יכולים להתעורר בשימוש ב-MDMA. הסם עובד על אזור במוח שהוא מאוד בסיסי ושמור אבולוציונית (אזור המופיע במינים שונים וכמעט שלא חלו בו שינויים), עד כדי כך שהצליח לעורר אותו אפילו בתמנונים, שאצלם הוא כבוי בדרך כלל.
שנים של טיפול ביום אחד
בהתבסס על "חוכמת הרחוב" של המשתמשים בסם ובעקבות בדיקת ההשפעה של הסם על המוח, החליטה חברת MAPS להפנות את המחקר תחילה למטופלים בפוסט-טראומה.
"תופעת הפוסט-טראומה מאופיינת בירידה בפעילות בהיפוקמפוס, האזור שאוגר זיכרונות חדשים במוח ומחבר בין זיכרונות חדשים לישנים, ובעלייה בפעילות אזור האמיגדלה במוח, הקשור ברגשות של פחד ועוררות. ה-MDMA גורם לירידה בפעילות באזורים אלה בדיוק", אומר דובלין.
"האנשים הסובלים מפוסט-טראומה חווים את האירוע הטראומטי בכל רגע כאילו הוא מתרחש עכשיו. מתרחשים אצלם שינויים בתהליכי הזיכרון, הגורמים לכך שמנגנונים הקשורים לשכחה אינם פועלים באופן נורמלי והאירוע לא נשכח. בכל פעם הוא מעורר רגשות באותה עוצמה כמו בפעם הראשונה.
"המטרה שלנו בשימוש בחומר הזה בטיפול פסיכולוגי היא להעלות את רמות האמון והאמפתיה, לגרום למטופלים להיות מסוגלים להסיט הצדה את הפחד לפרק זמן שיספיק כדי להפחית את ההימנעות ולאפשר התמודדות עם הזיכרון הקשה".
לפי העדויות שדובלין מציג באתר החברה, נראה שהצלחת הטיפול תלויה בין השאר במטפל ובציפיות המטופלים. כך כותבת אחת המטופלות, קארן דיאמונד מקולורדו, מתרגמת שפת סימנים ומפיקה של מופעי אמנות, שעברה תקיפה מינית: "לא הרגשתי פחד ולא הרגשתי חוסר שליטה, בכלל לא הרגשתי שאני ב'היי', אם כי היו לי מעין חזיונות מטפוריים, כלומר רעיונות ודמיונות שעלו לי בראש והייתה להם ממשות קצת יותר חזקה מאשר בדרך כלל יש לדמיון או לרעיון.
"היתרון הגדול היה שהצלחתי לקחת עקרונות בסיסיים שלמדתי בכל הטיפולים הפסיכולוגיים הקודמים שעברתי, ולראשונה להטמיע אותם בתודעה שלי באופן שמרגיש פרמננטי... כבר ידעתי הכול ברמה הקוגניטיבית, אבל עכשיו אני גם יודעת וגם מאמינה בזה באמת. זה היה כמו לעבור כמה שנים של טיפול פסיכולוגי ביום אחד.
"... מה שקרה לא נמחק, אבל הוא לא שבר אותי. מאז הטיפול אני לא מתעוררת בכל בוקר בחשש מהיום שעומד להגיע. אני לא מקיצה באמצע הלילה מזיעה עם דפיקות לב מהירות, אני לא מנסה לשלוט בכל פרט בחיי ובחיי קרובי, אלא בטוחה שכשאירוע לא צפוי יגיע, אוכל להתמודד איתו".
ג'ון סאול, ספורטאי שסבל מפוסט-טראומה בעקבות מחלה מסכנת חיים, כתב: "בהדרגה הציעו המטפלים לסאול להתמודד עם "העניין ההוא". "דיברנו על הדברים הכי נוראיים אבל הרגשתי משהו מעבר לנוחות, הרגשתי יופי עולה מתוך העצב, הרגשתי אסירות תודה ואהבה בסדר גודל יוצא דופן. קרחון של צער, אבל, אכזבה וחשש נשר ממני והתחיל להישטף לכיוון אחר".
לפי נתוני MAPS, בכל המטופלים בניסוי עד כה, כמו גם בכ-600 מתנדבים בריאים שהשתתפו בניסויים מבוקרים ב-MDMA עד היום, לא נרשם נזק מהתרופה, למעט תופעות חולפות של חרדה או פרנויה, במקרים ספורים בלבד, בזמן מתן התרופה.
פרופ' מרילין יוסטיס, שכיהנה במשך שנים רבות כבכירה במכון הלאומי לחקר שימוש לרעה בסמים בארה"ב (NIDA), מסייגת את ההתלהבות ומזהירה מפני שימוש לא מבוקר. "זה סם שיכול להרוג", אמרה ל"גלובס". "רוב מקרי המוות הן של נשים צעירות, שמסלקות אותו פחות מגברים. כמו כן, מתברר שהוא סם שמדכא את הפירוק של עצמו, כלומר, אם תקחי מנה ואחר כך עוד מנה, התוצאה תהיה כמו יותר משתי מנות. רוב מקרי המוות הם ממינון גבוה, אם כי יש מקרים של מוות במינון נמוך, בעיקר אצל נשים בשימוש ראשון. לעתים המוות נגרם מכך שמתחממים ביתר. לפעמים שותים הרבה כדי לא להתחמם ואז חוטפים הרעלת מים, כלומר דילול של האלקטרוליטים בגוף.
"אנחנו לא יודעים הרבה על ההשפעות ארוכות הטווח של החומר. היה רופא שכתב מחקרים רבים בתחום ונאלץ למשוך את כולם כאשר התברר שהוא נתן חומר אחר".
לגבי ההשפעות החיוביות של הסם, כמו אהבה, אמפתיה וקרבה, לדברי יוסטיס יש הטוענים שהן לטווח ארוך, אבל הם ראו במכון את הדאון, בדרך כלל 48 שעות אחרי נטילת הסם. "אני מחכה למחקרים נוספים בהמשך", היא אומרת.
הרומן של סבתא נחשף
"MDMA פותח על ידי חברת מרק הגרמנית ב-1912", מספר דובלין. "הם נתנו את התרופה לחיות, אבל חיות לא יכולות לומר, 'הו, אני מרגיש אהבה לחיות אחרות ותחושת שלמות פנימית', אז הם לא ידעו מה הן ההשפעות האמיתיות של המוצר".
ב-1970 התגלה החומר מחדש על ידי אלכסנדר שולגין, חוקר מוביל בתחום הפסיכדליה. שולגין, כימאי ורוקח, סינתז וניסה על עצמו מאות חומרים פסיכואקטיביים ותיעד בהרחבה את חוויותיו. הוא גילה שיטה יעילה ופשוטה לסנתז MDMA, ולכן נחשב אבי התחום. הוא נפטר בגיל 88 מסרטן הכבד. שולגין גם נתן לחומר את שמו, אנגרמה של "Adam", לזכר הימים הטובים של אדם וחווה בגן עדן.
"בשנות ה-80 של המאה הקודמת, הפך ה-MDMA לסם מסיבות. הבנתי שהמגמה הולכת לכיוון של קרימיניליזציה ולכן הקמתי כבר אז את MAPS, כדי להגן על השימוש הרפואי והמועיל בחומר.
"כבר בגיל 18 החלטתי למקד את חיי בפסיכדליה. גדלתי בארה"ב, למשפחה יהודית שרובה מתגוררת בישראל. אבי היה רופא, אני גדלתי בסביבה שהרגישה מאוד בטוחה: הייתי גבר לבן אמריקאי, בכור, ומהעם היהודי הנבחר. אבל מאוד פחדתי מהשואה. חשבתי המון על התהליכים שקורים במוח האנושי ועל האי-רציונליות, התעמקתי במחשבות הללו כשהמלחמה הקרה התפתחה. כשהגיעה מלחמת וייטנאם, החלטתי להזדהות כפציפיסט, אולם בסופו של דבר אף אחד לא קרא לי. התעלמתי מהמלחמה והיא התעלמה ממני. בינתיים למדתי מדיניות ציבורית בהרווארד, ויש לי דוקטורט במדיניות ציבורית בתחום הסמים. כיוון שהדרך שלי נחסמה על ידי פוליטיקאים, הבנתי שאני צריך ללמוד פוליטיקה, וכך עשיתי".
בשנות ה-80 אף עבר דובלין חוויה מכוננת כמטפל. "סבתא שלי הייתה בדיכאון ולא יכולתי לתת לה באופן חוקי MDMA, אז מה שעשיתי היה לקחת MDMA בעצמי וללכת לבלות איתה. היא אמרה לי, עשיתי את כל מה שרציתי לעשות ועכשיו אני רוצה למות. ה-MDMA עזר לי להגיד לה, 'עשית כל מה שרצית - כמה נפלא'. באותו אירוע היא חשפה בפניי רומן שהיה לה לפני שפגשה את סבא שלי, ואיש לא ידע עליו. החרטה על הפרידה ערערה אותה בגילה המבוגר. התהליך שעברנו יחד איפשר לה לשוחח על זה לראשונה".
מה הקשר בין יהודים למחקר פסיכדליה
דובלין אומר שהקים את MAPS כחברה לתועלת הציבור כדי למנוע חשדנות. "אני יודע שכאשר חברות עוסקות בסמים רפואיים, או בכלל במוצרים רפואיים, עולה תמיד השאלה אם עוסקים בשיווק יתר כדי להרוויח כסף, אם מכחישים את הבעיות במוצר כדי למכור יותר, אם נמנעים לפתח מוצרים טובים יותר כדי לא להרוס את העסק הקיים. אז אני מציב את עצמי מראש במקום שבו התעשרותי אינה תלויה במספר התרופות שאמכור. המטרה שלי היא להביא את המוצר הכי טוב לשוק, והרווחיות היא רק האמצעי".
החברה הוקמה ב-1986, וגייסה עד היום 70 מיליון דולר בתרומות, מהם כ-27 מיליון דולר ייעודיים למחקר החדש. החזון של דולבין הוא שקליניקות יטפלו באמצעות קנאביס, MDMA, קטמין, פסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות הזיה) ואולי גם LSD.
5 מיליון דולר נתרמו על ידי יצרנית הסבונים ד"ר ברונרז (ראו מסגרת) ו-5 מיליון על ידי יהודים עשירים, ביניהם ראשוני המשקיעים בפייסבוק ומשפחת פריצקר, משפחה יהודית עשירה העוסקת בפילנתרופיה ופועלת בעיקר מתחת לרדאר.
יש לחברה הרבה תורמים יהודים. יש קשר יהודי לטיפול בפוסט-טראומה באמצעות פסיכדליה?
"כאשר אנשים סובלים מטראומה הם לא חושבים באופן רציונלי. הם חוששים ופוחדים, ואין להם מצב רוח לעשות שלום או לדאוג לאנשים חלשים יותר. היסטורית, יהודים נוטים יותר לתמוך בפציפיזם ובקבוצות חלשות. הם גם מאוד מאמינים שהרכוש האמיתי של אדם הוא מה שנמצא במוח שלו - כך הוכיחה לנו ההיסטוריה של העם שלנו. לכן לאורך השנים היו הרבה יהודים אקטיביסטים במחקר פסיכדלי. אנחנו לא נהיה 'היהודים הרעים', כמו משפחת סאקלר שדחפה לשוק את האופיאטים וגרמה למגיפת התמכרות בארה"ב".
הסנדק של חלוצת הקנאביס
דובלין הוא בעל זכויות רבות בתעשיית הקנאביס הרפואי בישראל. כאשר הבין שקנאביס קרוב יותר למדיקליזציה מאשר MDMA, הוא החליט לקדם אותו תחילה. "לפני כעשור, כאשר התחום הזה רק התחיל בישראל, ואי-אפשר היה עדיין למכור את החומר אלא רק להציע אותו בחינם, עזרתי לחברת בטר קנאביס, שהייתה מחלוצות התחום, לגייס את אחד התורמים הראשונים שלה.
אותו תורם היה משפחת יצרני הסבון DR Bronner's, שהמייסד שלה היה אמיל ברונר, יהודי אמריקאי ממוצא גרמני. "בגרמניה, המשפחה שלו עסקה בייצור סבון, אך הוא היגר לארה"ב בשנות ה-30 של המאה ה-20 בעקבות ויכוחים עזים עם אביו בכל נושא - משיטות ייצור סבון מודרניות ועד ציונות או סתם הבדלים בין-אישיים", מספר דובלין.
"אחרי שכל משפחתו נספתה בשואה, הוא סבל מפוסט-טראומה, וניסה לקחת אותה לכיוונים חיוביים של הפצת מסרי אהבה בין הבריות, כדי שהאירועים הנוראים הללו לא יחזרו. הוא הקים בארה"ב מפעל סבון על בסיס הידע המשפחתי, ועל גבי המוצרים שלו הוסיף מסרים של אהבה. הוא עצמו אושפז במוסד פסיכיאטרי בעקבות מסריו החריגים, אולם ברח לאחר זמן מה. בשנות ה-60 המוצרים הללו הפכו לאופנת השעה בקרב ההיפים. בשנות ה-90, אחרי פטירתו של אמיל, החברה עברה לידי בניו, ובהם דיוויד, שהיה אדבוקט של תחום הקנאביס. כך הגיעה התרומה".
בטר, שקיבלה את התרומה והפכה לאחת מחלוצות הקנאביס בישראל ובעולם, הוקמה על ידי יוחאי גולן גילד, בנה של גליה גולן גילד (פרופסור בתחום מדע המדינה, עובדת ה-CIA בעבר והיום פעילת שמאל ופמיניזם). גולן-גילד גדל בארה"ב, והיה מראשוני המגדלים של קנאביס חוקי בקליפורניה. לפני כן היה מארגן מסיבות טבע בישראל, אך לא הצליח לראות בכך ברכה כלכלית. "הרייברים בישראל יותר אוהבים לחגוג ופחות לשלם", אמר בעבר בכתבה ל"הארץ".
דובלין וגולן-גילד נפגשו בפסטיבל ברנינג מן. דורבין הציע לעזור בהבאת המריחואנה הרפואית לארץ ובלבד שהחברה תהיה חוקית לגמרי. "עכשיו, שהייצוא של קנאביס רפואי מישראל אושר, החלום שלי הוא שאפשר יהיה לייבא את הקנאביס של בטר מישראל לארה"ב", הוא אומר. דובלין הוא גם שותף של בטר קנאביס בארה"ב ומעוניין להקים איתה את פעילותה בארה"ב.
"אנחנו מקווים שככל שנתקדם למריחואנה טובה יותר, נוכל להשיג תוצאות טובות יותר. החומר שמאושר היום למחקר בארה"ב הוא מעובש, יבש, רמות נמוכות של חומר פעיל. מרוב שניסו לבקר את מה שלכאורה רע בו, לא דאגו למה שטוב בו".
קנאביס משמש גם הוא לטיפול בפוסט-טראומה. "הטיפול ב-MDMA הוא טיפול לטווח ארוך בשורש המחלה", אומר דולבין. "הטיפול בקנאביס עוזר להתמודד עם התסמינים, למשל שנת לילה טרופה. בכל מחלה ישנו טיפול עמוק וטיפול בתסמינים, וגם בתחום הזה אנחנו מעוניינים לקדם את שניהם".
"אנחנו מסיימים עכשיו פרויקט שנמשך שלוש שנים שמטרתו הייתה ללמוד על ההשפעה של ארבע תרכובות קנאביס שונות (מבחינת יחס ה-THC ל-CBD) ב-76 אנשים הלוקים בתסמונת פוסט-טראומטית. קיבלנו 2.1 מיליון דולר ממדינת קולורדו בשבילו. מדובר באחד המחקרים הגדולים בתחום הקנאביס בעישון בעולם".