בני גנץ / צילום: איל יצהר
יו"ר כחול לבן בני גנץ צריך היה לקיים מסיבת עיתונאים ולענות על שאלות כבר מזמן. טוב מאוחר מאשר מעולם לא, ול"שדה הקרב" הזה (בעיני עיתונאים, זה דווקא מקום פשוט, לא מסובך), הוא יצעד היום אחר הצהריים בעוטף עזה, בקיבוץ ניר עם, עם מדיניות ביטחונית וסיבה למסיבה.
שני הטילים שנורו אתמול בלילה על תל-אביב הדירו שינה. הבוקר הודיעו פלגים של ארגוני טרור בעזה שזו הייתה תקלה, טעות של מחבל מתחיל שלא הקשיב לשרשרת הפיקוד-הטרוריסטית שלו, וגנץ לוכד את הרגע כדי לתקוף את נתניהו, שהוא ראש הממשלה וגם שר הביטחון (וגם שר החוץ, שר בריאות וקמפיינר-על וגם חשוד בשוחד והפרת אמונים) והשאלה תהיה עד כמה גנץ יהיה מסוגל למקד את תשומת הלב של הציבור הישראלי אליו, ולהציע מדיניות אחרת, אך במסר מופשט.
יודע כל מי שנכנס לעיסוק מול עזה שהפתרונות קשים, מאתגרים, מורכבים להסברה ואנחנו בזמן קמפיינים, אין כאן מקום לגמגומים או הטעיה. לפני עשור נעמד נתניהו באשקלון וזעק "אני אשמיד את החמאס". לא הייתה לו בעיה להמציא גישות שאין בבסיסן שום תכנית עבודה.
הנושא של עזה שואב פנימה חזק את כל הפוליטיקאים: שר החינוך נפתלי בנט, השואף לקבל את תיק הביטחון בממשלה הבאה פרסם הודעה לפיה "התגובה הישראלית פתטית.. המדיניות של נתניהו כשר ביטחון כשלה כישלון חרוץ. הם צוחקים עלינו. זה לא רציני".
האם גנץ יאגף את נתניהו מימין אף הוא? מסרים נוקשים עשויים לגרור את הליכוד ואת נתניהו לסבב דמים. גנץ יכול בתיאוריה להשתמש במסרים ובמתקפות של נתניהו משנת 2008 נגד ממשלת אולמרט אז בנוגע למדיניות רפה מול עזה. סרטוניו של נתניהו מאיים לחסל את החמאס רצים בימים האחרונות ברשתות החברתיות, תזכורת לאותן ההבטחות.
או שמא, גנץ יעשה העתק-הדבק את המשפט האלמותי, פרי מוחו הקודח של נתניהו נגד אולמרט שנת 2009: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות ואין לו מנדט ציבורי ומוסרי לקבוע דברים כל כך גורליים במדינת ישראל.. קיים חשש, חשש אמיתי, לא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא על פי האינטרס הלאומי…"
והאם הוא ישיב, עיניים למצלמה, לשאלות בנוגע לפריצה לנייד שלו ומה הם החומרים שנלקחו משם.
לפני שבוע פרסמנו בגלובס שבמפלגת כחול לבן העריכו שמספר רב של סיפורים מיניים יצוצו בימים הקרובים. כתבנו אז: "לדבריהם, לא היו דברים מעולם, אך גורמים בזירה הפוליטית מכינים את תיקי הרפש. הכול ייזרק בתקווה שמשהו ידבק".
ובכן, הנה זה בא והדבר הקריטי מבחינת בני גנץ בסוגיה הזו, הוא דווקא לא לעשות העתק-הדבק להתמודדות הראשונה של נתניהו עם חשש מהכפשות מן הסוג הזה, אי שם בשנת 1993, כאשר הוא נלחץ מקלטת לוהטת, שלא הייתה בדיעבד.