מערכת מיזוג במקום עבודה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קריאייטיב
יצא לכם לשבת בעבודה ולשפשף את העיניים מרוב יובש? לשבת בקומה 12 ולהרגיש שאין אוויר? "90% מבני האדם בעולם המפותח והמתפתח מבלים 90% מזמנם בתוך בניינים", אומר בראיון ל"גלובס" פרופ' ג'ו אלן מהמחלקה לבריאות הסביבה בבית הספר צ'אן לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד. "לכן תמיד מפתיע אותי שהעיסוק בזיהום אוויר נתפס כנוגע בעיקר במה שקורה לנו מחוץ לבניין. אם תראי כתבה על זיהום אוויר, לרוב התמונה תציג אם וילד עם מסיכות הולכים ברחוב מזוהם. המציאות היא שצריך היה להראות אותם בתוך בניין, כי שם יש להם את הסיכוי הגבוה ביותר להיפגע מזיהום האוויר החיצוני שבכל זאת חודר לבניין, ועוד מזיהום אוויר פנימי".
פרופ' ג'ו אלן הוא בלש בניינים. הוא גדל לאב שהיה בלש "אמיתי", חוקר רצח במשטרה. אלן עצמו חשב להתגייס ל-FBI, ואף עבד במשך תקופה כחוקר פרטי. "אבל נמשכתי גם למדע", הוא אומר, "יש דמיון בין שני התחומים. בשני המקרים אני מונע מסקרנות, שואל שאלות שהתשובות עליהן לא ידועות. גם היום הדוחות שאני מכין מגיעים לעתים קרובות אל בתי משפט, ועליהם לעמוד באותם מבחנים כמו ראיה משפטית".
בקריירה שלו כבלש בניינים זיהה אלן מקורות להפצת זיהומים בבתי חולים, מצא אזבסט וגורמים אחרים לסרטן בבתי מגורים ומשרדים, גילה דליפות של כימיקלים ומערכות אוורור לא תקינות ועוד. המטרה שלו היום היא לחקור, לגלות ולהסביר לעולם כיצד לבנות בניינים כך שמלכתחילה יעודדו בריאות, במקום לגלות את הבעיות בדיעבד.
"אין פה אוויר": להזרים חיים למשרד
כשחושבים על "בניין חולה" נהוג לחשוב בעיקר על עובשים, פטריות או חיידקים שצומחים היכן שהוא במערכת האוורור ומופצים ברחבי הבניין, לתוך הריאות של העובדים. זה יכול לקרות, אבל אלן מציין כמה מקורות זיהום נוספים כמשמעותיים יותר. אחד מהם הוא פשוט וקל - ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר. "מצאנו כי ריכוז הפחמן הדו חמצני ממש משפיע באופן דרמטי על היכולת הקוגניטיבית ועל התפקוד והתפוקה של העובדים במשימות שדורשות מחשבה", אומר אלן.
ריכוז פחמן דו חמצני גבוה נוצר כאשר חדר אינו מאוורר מספיק. בני האדם נושפים את הפחמן הדו חמצני והוא אינו מתפזר. "כאשר אנחנו אומרים 'מחניק פה', ייתכן שמדובר בריכוזי פחמן דו חמצני גבוהים מדי. לרוב נגיד 'אין פה אוויר', אך לדברי אלן "ההבדל בין חדר מאוורר לחדר לא מאוורר הוא לא בכמויות החמצן. לרוב יש לנו מספיק חמצן, וההבדל מבחינת רמת החמצן הוא כמו לעבור מתל אביב לירושלים. מה שאנחנו חווים כחוסר אוויר, כ'מחניק', הוא לרוב ריכוז גבוה של פחמן דו חמצני.
"מחוץ לבית, ריכוז הפחמן הדו חמצני הוא לרוב 400 חלקים למיליון, אך נמצא בעלייה בגלל אפקט החממה. בתוך הבית הריכוז הוא 1,000 חלקיקים למיליון, אם הבית עמד בתקנים. במטוסים, בבית ספר ובמקומות צפופים אחרים מגיעים כבר ל-15 אלף חלקיקים למיליון, והמחקר שלנו מראה שיש לכך נזק ישיר. ההיגיון הבריא תומך בכך - אנחנו רואים שכאשר פותחים חלון לחדר שהיה צפוף ומחניק, זה מרגיש כאילו הזרמנו אליו חיים. אנשים מרגישים יותר עירניים, יותר קשובים. אותו דבר קורה בכלי רכב".
ידוע מה קורה לגוף תחת מתקפה של פחמן דו חמצני?
"כמה חוקרים בודקים זאת וישנן כמה השערות, אבל השאלה לא פתורה עדיין".
מקור זיהום שני משמעותי הוא חומרים שנופלים תחת ההגדרה הכוללת VOCs) Volatile Organic compound) - חומר אורגני נדיף. זוהי משפחה גדולה של חומרים, שכוללת בין היתר חומרי בישום וריח שבהם משתמשים בחומרי ניקוי וכן כאלה המתנדפים מהגוף שלנו ושל הקולגות שלנו. כאשר הריכוז של החומרים הללו עולה, אנחנו נרגיש חנק, כאב ראש, אנשים מסוימים יגיבו בשיעולים, בקוצר נשימה או בגירוי של העור, וכן גירוי של החושים - כאשר ה־VOCs באוויר, חוש הריח שלנו כל הזמן מותקף".
אז מה אפשר לעשות?
"המעסיק צריך לדאוג למערכת אוורור טובה יותר, או לחלונות שניתן לפתוח, אם המשרד נמצא בעצמו באזור שאין בו זיהום רב מדי. בכל פעם שמביאים אוויר נקי או אוויר שהיה מזוהם בחוץ אבל עבר דרך פילטרים טובים שפועלים היטב, ריכוז הפחמן הדו חמצני וה-VOCs יורד".
ומה יכול האדם הפשוט לעשות?
"לפתוח חלון, אם אפשר, או לצאת מידי פעם לשאוף אוויר צח - ההימצאות בחוץ עושה דברים נהדרים לכל אדם - אבל בעיקר לדרוש מן המעסיק לשפר את תנאי העבודה".
אלן חוזר על הנתון 90% בהקשר נוסף - בני האדם מהווים היום בממוצע 90% מהעלות של הפעלת עסקים. כשעסק בונה בניין ירוק, הוא חוסך באנרגיה, בסילוק אשפה ובמים, וזה מאוד חשוב, אבל אלה מהווים רק חלק קטן מן העלויות של העסק. בניין בריא, בנוסף לירוק, יכול לשפר את התפקוד של בני האדם, ולכן הוא מאוד משתלם.
"בניין חולה הוא בניין שעובדים מגיעים אליו פחות ונשארים בו שעות מעטות יותר. כאשר הם נמצאים בו, הם לא תמיד מצליחים לעבוד, או לא בתפקוד המקסימלי שלהם. כשהבניין מאוורר היטב, הטמפרטורה נוחה והתאורה מתאימה הביצועים משתפרים בצורה דרמטית. שיפור אוורור עולה בממוצע 40 דולר לאדם בשנה ומשפר את הביצועים ב-6,000-7,000 דולר לאדם לשנה", אומר אלן.
"עובדים מגיעים למשרד עם חיישנים"
חברת EnVerid פיתחה טכנולוגיה חדשה לתחום מערכות המיזוג, והיא הזמינה את אלן לישראל להרצאה בכנס של קרן ההשקעות Ourcrowd. לדברי ישראל בירן, ממייסדי החברה, "כשאנחנו מוכרים מוצרים המשפרים את בריאות המבנים, אנחנו תמיד פונים לקניין או לאיש התחזוקה, ואז אנחנו נתקלים בשאלת העלות. העובדה שאלן וצוותו הצליחו להראות כי בניין בריא יותר חוסך כסף לעסק כולו, והשיחה שלהם היא לא רק עם האחראי על הרכישה אלא עם המנכ"ל, משנה את התמונה בתחום שלנו".
אלן: "אחרי שסיימנו לבצע את המחקר, היה לנו חשוב מאוד להוציא אותו מירחונים מדעיים - שלשם הולכים מחקרים טובים למות - אל הציבור הרחב. לכן הכנו כמה דוחות המתארים את המצב בצורה פשוטה מאוד ואנחנו עוסקים באופן אקטיבי מאוד בהפצת התורה".
ארגון 4health.org עורך בימים אלה מחקרים בסדרי גודל יוצאי דופן בתחום הבניינים החולים לעומת הבריאים. חיישנים חדשניים שמוצבים בתוך מאות בניינים במדינות שונות ובאזורים שונים, מעבירים כמות גדולה מאוד של מידע לבדיקה ולניתוח. "מחקר הטווח הארוך, שאנחנו מן החלוצים בו, חשוב משום שבניינים משתנים מיום ליום ומעונה לעונה", אומר אלן על המחקר.
במדינות מסוימות, שבהן זיהום האוויר החיצוני הוא חמור, כבר אותרו במחקר רמות בלתי מתקבלות על הדעת של זיהום אוויר בתוך הבניינים, אך הודגם גם כי בניינים שעוברים סינון אוויר מוקפד, מצליחים להציל את תושביהם מכך.
הדור החדש של העובדים, אומר אלן, מודע יותר מאי פעם לתנאים הפיזיים שבהם הוא עובד. "אנחנו רואים היום יותר אנשים מגיעים למשרד עם חיישנים, ואת המדידה של החיישנים הם מציגים לבוס שלהם, ואומרים - אי אפשר לעבוד ככה".
האיש עם החיישן לא נחשב לסהרורי או לטראבל מייקר?
"אולי בעבר הייתה סטיגמה כזו, אבל היום כבר לא. יש איש עסקים אחד שכולנו מכירים, שמסתובב עם חיישנים כאלה לכל מקום. היום אנשים שואלים על סביבת העבודה כבר בראיון העבודה, ולכן אנשי משאבי האנוש לראשונה שואלים גם הם - הבניין שלנו בריא?"
עובד שמניב 7,000־6,000 דולר יותר אם הוא נמצא בשיאו הקוגניטיבי, הוא לרוב עובד שמלכתחילה משתכר לא רע. האם המחקרים הללו עלולים להבדיל בין עשירים לעניים, כאשר העשירים יבנו לעצמם בתים ומשרדים מאווררים היטב ואילו העניים ימשיכו לסבול מזיהום?
"אני מאמין וגם מאוד מקווה שלא, כי אז מבחינתי לא השגנו את המטרה שלנו בכלל. ברמת המחקר, הראינו את השיפור בתפוקה עבור כל סוג עובד, גם בשירות הלקוחות וגם במפעל. הרעיונות הללו חייבים להגיע לכולם".
אז יהיה צורך אולי לכתוב תקן ממשלתי או בינלאומי בנושא?
"אני לא חושב שיהיה תקן ממשלתי לבניינים בריאים בזמן הקרוב. השינוי החברתי והעסקי יקרה לפני התקן".
שמתי לב שלא הזכרת את הקרינה בין המפגעים האפשריים.
"כולנו חשופים לקרינה מן האדמה, שמתבטאת בבניינים כגז רדון. זו סוגיה משמעותית במרתפים ובקומות קרקע, אבל ברוב המדינות המפותחות ישנה בדיקה ברורה ופרוטוקול מניעה ברור במידה והבדיקה מעידה על הימצאות רמות מסוכנות של רדון.
"באשר לקרינה מהמכשירים סביבנו, אנחנו לא רואים שזו סוגיה משמעותית. גם כאשר ממדלים את כל הקרינה מכל המקורות, בתרחיש הכי גרוע לא מגיעים לרמה בעייתית, למיטב ידיעתנו. אבל זה מחקר מתפתח".
קירות הגבס הסיניים ותעלומת התקפי האסתמה
"בלש הבניינים" פרופ' אלן הוביל לפני כמה שנים את החקירה שחשפה את תופעת "קירות הגבס הסיניים". מדובר בחיפויי קיר שיובאו מסין והותקנו בכ-100 אלף בתים בארה"ב. "הקירות הללו הותקנו בשנים 2004-2005, ובעיקר בבתים ששופצו במהירות לאחר פגיעות הוריקן", מספר אלן. הקירות הותקנו בבתים של האוכלוסיות העניות ביותר בארה"ב, בתים שנבנו במהירות, לפעמים על חשבון הממשלה או במימון חברות ביטוח שתיקנו את הריסות השיטפונות. בהדרגה החלו תושבי הבתים לדווח על שיעורים לא סבירים של התקפי אסתמה, שיעולים כרונים, קשיי נשימה, גירויים בעור ועל כאבי ראש כרוניים.
"הבנו די מהר שמשהו לא בסדר בקירות הללו", אומר אלן שגויס כחוקר המוביל לתעלומה, "אבל לא הבנו כיצד בדיוק הם פוגעים באנשים".
הכלל הראשון של אלן היה ועודנו - לדבר עם האנשים המתגוררים בבניין. "לרוב הם יודעים בדיוק מה קורה, ולהם אין אינטרס להסתיר", הוא אומר, "הם לרוב ידעו לדווח אם יש ריח מוזר בבניין, מהיכן הוא מגיע, באילו שעות הוא חזק במיוחד, מתי כל זה התחיל". במקרה של קירות הגבס הסיניים כל הדיירים סיפרו את אותו הדבר, אומר אלן. "הם אמרו - אתה נכנס לתוך הבניין ויש ריח ממש חריף כמו של ביצה רקובה. כולם גם ציינו שמכשירי החשמל שלהם לא פועלים וכל מה שעשוי נחושת מתכסה בשכבה שחורה עבה. אנשים הראו לי גירויים שיש להם על העור, אבל עדיין לא הבנו מה בדיוק יורד שם מן הקירות ואיך לטפל זה".
צוות המחקר בראשות אלן בחן 40 בניינים עם קירות גבס סיניים ועשרה בתים נוספים מאותו אזור, כקבוצת ביקורת. "חתכנו חתיכה מהקיר ובדקנו ממה היא עשויה במגוון אמצעים. הצבנו יריעת נחושת ליד הקירות הסינים לעומת אחרים כדי לראות כמה מהר היא עוברת קורוזיה, וראינו שאכן התהליך מוגבר וגם הראינו שמדובר בתרכובת של נחושת וגופרית. כאשר דגמנו את האוויר גילינו שיש מימן גופריתי באוויר והוא כנראה החומר שיוצר את הבעיה הבריאותית", מספר אלן ומוסיף כי העסיק מומחים מיוחדים מתחום האבחון הרפואי של בניינים, שיכולים להריח לוח גבס שכזה, ולומר ממה הוא מורכב. "כמו מומחים ליין, הם יכולים לומר שיש בלוח רמז לריח של גופרית", הוא מספר.
נראה כי היה ניתן להתריע על הבעיה מראש, לו היו הקבלנים קשובים לעובדי הבנייה שלהם. "עובדי הבניין ראו שמדובר במוצר שונה", אומר אלן, "הם למשל לא שמו את החומר הזה בתקרה, כי לא חשבו שזה יכול להחזיק. הם לא הריחו את הגופרית ולא נפגעו באופן משמעותי, כי עבדו באוויר הפתוח".
התושבים שבבתים שלהם הותקנו קירות גבס מסוכנים נאלצו לשפץ שוב, או לבנות את הבתים מחדש, בחלק מן המקרים על חשבונם, ורק בחלק מן המקרים קיבלו הדיירים פיצוי מחברות הביטוח או מן המדינה.