נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם / צילום: ליאור מזרחי
שופטת שהשפילה אדם מגמגם במהלך דיון; שופט אחר שחילק לעורך דין ציונים על השאלות שלו, ובין היתר אמר פעם אחר פעם ש"השאלה אינה שווה כקליפת השום"; שופטת שהציעה לאישה שהגיעה לאולמה במסגרת סכסוך גירושים "למצוא לעצמך בן זוג"; ושופטת אחרת שאמרה לצדדים שהופיעו לפניה "אני לא משחקת פה בקקי ובפיפי".
הסיפורים הללו וסיפורים נוספים המספקים הצצה אל אולמות בתי המשפט והיחס המשפיל שמעניקים חלק משופטים לבעלי הדין ועורכי דינם, הם רק חלק מהתלונות שהוגשו אשתקד לנציב תלונות הציבור - ונמצאו מוצדקות.
אתמול (ד') הגיש נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, את הדוח השנתי של הנציבות לשנת 2018, לשרת המשפטים, איילת שקד, ולנשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות (מרבית התלונות המתוארות בדוח טופלו על-ידי הנציב הקודם, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, טרם פרישתו מהתפקיד).
הדוח מתייחס הן לכשלים מערכתיים שמצא הנציב בהתנהלות בתי המשפט והמערכת בכללותה - בין היתר למשל בעקבות "פרשת המסרונים" - והן להתנהגותם של השופטים באולמותיהם. ההצצה הזאת לא מחמיאה, בלשון המעטה, וחושפת טפח מאיך שמשפיעים העומס וכובד משקלה של האחריות שבאה עם התפקיד על חלק מהשופטים, שהופכים בחלק מהמקרים לחסרי סבלנות כלפי הצדדים.
לפי הדוח, בשנת 2018 הוגשו לנציבות 904 תלונות על שופטים ודיינים, וניתנו החלטות ב-949 תלונות. מספר התלונות המוגשות בשנה - כ-900 תלונות - הוא יציב בשנים האחרונות. מתוך כל התלונות שהוגשו אשתקד - 597 תלונות נמצאו בסמכות הבירור של הנציב, ומתוכן היו 94 תלונות מוצדקות. מדובר ב-16% של תלונות מוצדקות מסך התלונות שהוגשו לנציב ו-10% מתוך כלל התלונות שניתנה בהן החלטה.
הדוח גם מספק נתונים על אילו נושאים התלוננו באי בתי המשפט הכי הרבה? על התנהגותם של השופטים ובין היתר על היעדר מזג שיפוטי, התנהגות בלתי ראויה באולם הדיונים, שימוש במלים או בביטויים פוגעניים, הרמת קול שלא לצורך, הפעלת לחץ מופרז לפשרה, הפגנת זלזול, קוצר-רוח, חוסר סבלנות, יצירת אוירה מתוחה, חוסר שליטה בדיון ופגיעה באובייקטיביות השיפוטית, התבטאות פוגעת ובלתי ראויה בפס דין או בהחלטה, גילוי חוסר רגישות והיעדר תבונה.
עוד בלב התלונות טענות על דרך ניהול משפט, ובהן תלונות על התמשכות ההליך ועיכוב במתן פסקי דין, ליקויים הנוגעים לרישום פרוטוקול הדיון, ליקויים בניהול המשפט, התחלת הדיון באיחור, דחיית מועדי דיון, אי-קיום דיונים במעמד שני הצדדים במועד הקבוע לכך בחוק ועוד. תלונות נוספות עסקו בפגיעה ב"כללי הצדק הטבעי", ובהן היו תלונות על הימצאותו של שופט במצב של ניגוד עניינים או במראית עין של ניגוד עניינים, פגיעה בזכות הטיעון ופגיעה בזכות להישמע במשפט.
לפי נתוני הדוח, חלה אשתקד ירידה מסוימת בשיעור התלונות המוצדקות בגין התמשכות ההליכים ועיכובים במתן
פסקי דין, לעומת 2017; אך לעומת זאת, חל זינוק של ממש במספר התלונות המוצדקות בגין התנהגות בלתי ראויה של שופט. כן, נרשמה עליה בשיעור התלונות המוצדקות בנושא הפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי.
לפי הדוח, 27% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות על-ידי הנציב, היו על ליקויים בניהול המשפט (לעומת 39% בדוח לשנת 2017); ו-29% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על התמשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין (לעומת 37% בדוח הקודם). לעומת זאת, 29% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על התנהגות בלתי ראויה של שופט (לעומת 15% בלבד ב-2017); ו-15% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות עוסקות בפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (לעומת 9% ב-2017).
ואלה הם חלק מהסיפורים מאולמות בית המשפט, שהפכו לתלונות מוצדקות נגד שופטים:
בית המשפט נגד גמגום
בעל דין שאובחן כסובל מגמגום כתוצאה מתאונת דרכים, נאלץ להעיד בבית המשפט, ולצערו הרב בעת מתן עדותו הופיע ליקוי הדיבור ממנו הוא סובל. לטענתו, במקום לשאול אותו ולתת לו הזדמנות להתייחס ולהסביר את מקור הגמגום, השופטת לא הרשתה לו להוציא אף מילה ואף אסרה עליו לדבר מעבר למה שנשאל.
לדברי המתלונן, הוא הופתע מאוד מיחסה של השופטת ומקביעתה שהטילה ספק באמינותו ובמהימנותו וכן ביושרו ובכבודו. לדבריו, עדותו נקטעה על-ידי בית המשפט, ובזיכרונו נותרה טרייה אמירתה של השופטת, בפנייתה לקלדן, בדרישה לתעד בפרוטוקול את גמגומיו במהלך העדות.
הנציב מצא כי אין מחלוקת על כך שבעת מתן עדותו החל המתלונן לגמגם כתוצאה מליקוי דיבור. הנציב התרשם כי המתלונן אכן הושפל מיחסה של השופטת כלפיו, וחש כי השופטת מייחסת לו חוסר אמינות עקב הגמגום, זאת, אף שבפרוטוקול לא נרשם לבסוף כי המתלונן "מגמגם". "אף אם טעתה תחילה השופטת כשביקשה מהקלדן לתעד את גמגומיו של המתלונן, הרי משנוכחה בטעותה, היה עליה לגלות רגישות כלפי המתלונן בשל מוגבלותו ולהתנצל בפניו כבר במעמד הדיון, תחת לתת לו את ההרגשה שעדותו אינה אמינה בשל כך", קבע הנציב.
בתגובתה לתלונה התנצלה השופטת על הפגיעה שנגרמה למתלונן.
השופטת מאיימת באזיקים
במקרה אחר דן הנציב בתלונה שהוגשה לאחר שהשופטת שדנה בתיק איימה על בעל דין כי אם ימשיך להפריע יאזקו אותו. מבירור התלונה עלה כי בעת שהכתיבה השופטת את פסק הדין באולם, הפריע לה המתלונן בהערותיו החוזרות. לאחר שלא נענה לבקשותיה של השופטת לחדול מלהפריע, איימה עליו השופטת כי תדאג לאזוק אותו, והזעיקה את אנשי האבטחה לאולם, שעזבו את המקום לאחר שהשופטת אישרה להם ש"הכל בסדר".
לדברי השופטת, היא התרתה במתלונן כי יאזקו אותו - "בבחינת התראה בפני 'ביזיון בית משפט' למתדיין שמפריע בעת הכתבת פסק דין". השופטת הדגישה כי הואיל ובית המשפט אינו מספק כלים משמעותיים במצבים מעין אלה, היא לחצה על לחצן המצוקה, כדי שאנשי הביטחון ידאגו להמשכו התקין של ההליך.
הנציב לא התרשם מכך שהמצב הצדיק את ההתנהגות האמורה. הנציב ציין כי ברור שעל בעלי דין לנהוג בכבוד באולם בית המשפט, לבקש את רשות הדיבור אם הם רוצים להתבטא במהלך הדיון, להישמע לכללי ההתנהגות באולם, ובוודאי שהם אינם רשאים להפריע לבית המשפט בעת הכתבת פסק דין. הנציב הבהיר גם כי ככל שמישהו מפר את הכללים הללו, רשאי בית המשפט לעשות שימוש באמצעים העומדים לרשותו, ובמידת הצורך אף לבקש את עזרתם של גורמי האבטחה.
עם זאת, הוסיף וקבע הנציב כי במקרה שתואר בפניו אין מדובר במי שנהג באלימות או היווה איום על מי מהנוכחים באולם, ואף לא נמסר כי סירב לעזוב את האולם מרצונו החופשי. משכך, סבור הנציב כי "עצם העלאת האפשרות מצידה של השופטת לאיזוקו של המתלונן, אינה במקומה. פעולת האיזוק נועדה למנוע מצב של איום מצידו של אדם, והיא כרוכה, בפגיעה בכבודו ולא כל שכן כאשר מדובר באיש צבא במדים". עוד ציין הנציב כי ספק בעיניו אם היה צורך, בנסיבות העניין, להזעיק את אנשי האבטחה לאולם, הגם שהדבר נתון לשיקול-דעתה של השופטת.
בית המשפט מחלק ציונים לעורכי הדין
חלק גדול מהתלונות שהוגשו לנציב השנה עסק בהערות לא ראויות של שופטים לבעלי דין, וב"חלוקת ציונים"
לעורכי הדין על עבודתם. בין היתר, הגיעה אל הנציב תלונתו של עורך דין על הערות שהעיר לו השופט, כאשר אמר, בין היתר: "אדוני כועס? אולי נביא לו כוס מים כדי שיירגע?!" ו"תרשום לך את הדברים ותגיד אחר-כך! אולי אתה גם רוצה שאני אביא לך דף ועט?!". השופט הכחיש את האמירות הללו, אך הנציב העיר לו בכל זאת כי ראוי שבית המשפט ינקוט במשנה זהירות בהתבטאויותיו, בפרט כלפי באי-כוח הצדדים.
עורך דין אחר התלונן על כך שהשופט פסל שאלות שביקש להציג לעד באומרו, מספר פעמים כי "השאלה אינה שווה כקליפת השום". התלונה נמצאה מוצדקת לאחר שהנציב ציין כי בידי שופט האפשרות לפסול שאלה שאינה רלוונטית ואף להעיר לעורך דין המופיע באולמו, "אלא שראוי להקפיד שלא לפגוע בכבודו של עורך הדין, לא כל שכן באולם מלא בקהל". הנציב הוסיף כי הביטוי "אינו שווה כקליפת השום" אינו שקול לביטוי "לא רלוונטי" ויש בו משום פגיעה מיותרת בעורך דין - במיוחד כך - שעה שהוא נאמר מספר פעמים.
בתלונה אחרת נטען כי בדיון לאישור הסכם ממון בבית המשפט לענייני משפחה פגעה השופטת במתלונן, עורך הדין שערך את ההסכם, כשהביעה את דעתה כי ההסכם גרוע והתערבה באופן בלתי ראוי בתוכנו. בהחלטת הנציב נקבע כי השופטת חרגה מן התפקיד שיועד לה בחוק וכי התבטאויותיה חרגו מן הראוי ופגעו בעורך הדין שלא לצורך. הנציב ציין כי הרושם המתקבל הוא שהשופטת שלה נותב התיק, שנועד תחילה לשופט אחר, "שפכה חמתה" על בעלי הדין על לא עוול בכפם.
השופטת ממליצה על זוגיות
בתלונה נוספת הלין מתלונן על כך שבמהלך דיון הפציר השופט בתובעים "תגישו, תגישו את התביעה", ואמר בחיוך לבא-כוח המתלונן "תהיה לך עוד פרנסה, זה טוב" ועוד. הנציב קבע שמדובר באמירות מיותרות שאינן במקומן.
מקרה אחר שבו מצא הנציב כי היו התבטאויות בלתי ראויות באולם, עסק בתלונתה של אישה שהגיעה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה, שבמהלכו התבטאה השופטת כלפיה באופן בלתי ראוי, באומרה, בין היתר: "אם היית יודעת מה שהבן שלך אמר עלייך"; "את צריכה למצוא את מקומך בחיים, את צריכה למצוא לעצמך בן זוג". הנציב הביע את דעתו כי מדובר בהתבטאות מיותרת המבטאת חוסר רגישות כלפי המתלוננת, ואין לה רלוונטיות להליכים.
בתלונה נוספת שנמצאה מוצדקת תואר אירוע שבו במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה, השופטת צרחה על בעל הדין ועל באת-כוחו, באומרה, בין היתר: "אני לא משחקת פה בקקי ובפיפי". בתגובתה לתלונה אישרה השופטת את ההתבטאות האמורה והתנצלה עליה. בהחלטת הנציב נקבע כי במקום שהשופטת תפעל להרגעת הרוחות בין הצדדים, היא הצטרפה לסערת הרגשות באולמה ואף התבטאה באופן בלתי ראוי. "מכך היה עליה להימנע", נקבע בהחלטה.
עיכובים במתן פסקי דין
חלק מהתלונות שנמצאו מוצדקות אשתקד עסקו במשך הזמן שלוקח להגיע "לצדק" בבית המשפט - לקבל החלטה בתיק או לקבוע דיון. כך, למשל, נמצאה מוצדקת תלונה על שופטת שדחתה פעם אחר פעם את מועד הדיון בבקשה לביטול עיקולים זמניים שהגישו המתלוננים. הנציב דחה את הסברה של השופטת, שלפיו היא הניחה כי לא קיימת דחיפות בקיום הדיון, וזאת מאחר שדבריה לא התיישבו עם ההתנגדות שהגישו המתלוננים לדחיית הדיון וכן עם בקשתם לקביעת דיון דחוף. גם בהבהרתה של השופטת, שלפיה מדובר בנכס המעוקל ממילא מכוח הליכים משפטיים נוספים, לא היה כדי להצדיק את התנהלותה. הנציב קבע כי התנהלות זו של השופטת מנעה מהמתלוננים את יומם בבית המשפט למשך זמן ארוך.
מתלונן אחר התלונן על עיכוב במתן פסק דין בבקשה שהגיש להרחבת זמני השהות עם בנותיו הקטינות. בירור התלונה העלה כי בחלוף למעלה משנה מהגשת סיכומי הצדדים, טרם ניתן פסק הדין. עוד העלה הבירור כי העובדת הסוציאלית נדרשה מספר פעמים להביע עמדתה באשר לבקשת המתלונן להרחיב את זמני השהות עם הקטינות, אלא שהיא נמנעה מהבעת עמדה בנושא ובמקום זאת המליצה על תיאום הורי. בית המשפט אימץ את ההמלצה, הפנה את הצדדים לתיאום הורי, ושוב - בחלוף זמן - נדרשה עמדת העובדת הסוציאלית בסוגיית הרחבת זמני השהות, וחוזר חלילה, מבלי שניתנה הכרעה בנושא. הנציב ציין כי עיכוב במתן פסק דין לאחר הגשת הסיכומים הוא שגורר בקשות חוזרות ונשנות של הצדדים והפניות חוזרות לגורמים השונים, ולא להפך.
במקרה אחר נמצא כי פסק דין בתביעה קטנה ניתן רק חמישה חודשים לאחר הדיון האחרון שהתקיים בו, וזאת בניגוד לחוק הקובע כי יש לתת פסק הדין בתביעה קטנה בתום הדיון עצמו או לכל המאוחר שבעה ימים לאחריו. הנציב קבע כי עיכוב שכזה במתן פסק הדין אינו סביר, שכן כל מהותו של בית המשפט לתביעות קטנות הוא במתן סעד מהיר ויעיל, ואין בהסברי הרשם על עומס חריג שרבץ לפתחו, כדי להצדיק את השיהוי.
בתלונה אחרת ביקר הנציב עיכוב של כשלוש שנים במתן פסק דין בבית המשפט המחוזי. בהחלטתו קבע הנציב כי אכן מדובר בתיק מורכב וסבוך, כדבריו של השופט, אלא שגם בכך אין כדי להצדיק את השיהוי הניכר במתן פסק הדין, "גם אם נקבל כפשוטם את דברי השופט באשר לאופיו הייחודי והמורכב של התיק". לדברי הנציב, "אין להשלים עם שיהוי כזה, חרף בקשותיה של התובעת להכריע בתביעתה. לא זו אף זו - למרות החלטתו של השופט כי פסק הדין יינתן בהקדם, שטר זה לא נפרע, ופסק הדין ניתן רק בחלוף כשנה נוספת".
הליקויים המערכתיים: מ"פרשת המסרונים" ועד התיק שהלך לאיבוד בעליון
דוח הנציב עוסק גם בתלונות על ליקויים מערכתיים שהוגשו בשנת 2018, ובראשם התלונה שהוגשה נגד שופטת בית משפט השלום, רונית פוזננסקי-כץ, בעקבות "פרשת המסרונים". "פרשת המסרונים" התפוצצה ב-25 בפברואר אשתקד, אז נחשף כי בהארכות המעצר בפרשת בזק הוחלפו מסרונים בוואטסאפ בין השופטת פוזננסקי-כץ שדנה בדיוני המעצר לבין עו"ד ערן שחם-שביט, שייצג באותם תיקים את רשות ניירות ערך, שחקרה את הפרשה, ביחד עם המשטרה.
יומיים לאחר מכן המליץ נציב התלונות על השופטים דאז, אליעזר ריבלין, להעמיד את השופטת פוזננסקי-כץ לדין משמעתי בבית הדין המשמעתי לשופטים - אך לא לדין פלילי; וכמו כן, המליץ לנשיאת בית המשפט העליון לתת דעתה לכשלים המערכתיים שהתגלו בפרשה, בהם הנוהג לקיים דיונים מקדימים בלשכת השופטת לפני דיוני הארכות מעצר והפרקטיקה של הקשר הישיר בין השופט לתובע. בעקבות זאת פרסמה נשיאת העליון, אסתר חיות, נוהל המסדיר את העבודה בין שופטים ובין גורמי תביעה וחקירה בבקשות לפני הגשת כתב אישום. זאת, בהתאם להמלצות צוות שהקימה.
מקרה אחר שבו נדון כשל מערכתי סבב סביב טענות לחוסר סמכות של בית הדין הארצי לעבודה לקיים הליכי גישור או פישור בסכסוכים קיבוציים המובאים לפתחו במסגרת סכסוך העבודה בנמלי הים. זאת, בהתייחס לפרקטיקה מקובלת שבמסגרתה פועלים השופטים לנסות ולקדם באמצעות הידברות בלשכתם את פתרון סכסוכי העבודה בדרך של משא-ומתן. הנציב קבע כי לבית הדין הארצי אין סמכות לעריכת גישורים בלשכות השופטים במסגרת דיונים בסכסוכי עבודה ואף אינו מוסמך לקיים דיונים מצומצמים "בחדר הישיבות". זאת, גם אם הדבר נועד להחזיר את הצדדים להידברות כדי למנוע את השבתת המשק. בעקבות ההחלטה, מינתה נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט-לבנה, ועדה לשם בחינה וגיבוש המלצות בנושא.
מקרה אחר עסק ב"תקלה מינהלית" לכאורה בבית המשפט העליון, לאחר שמתלונן טען כי בחלוף שנה מאז הגיש עתירה לעליון, לא נקבע דיון בה. בירור התלונה העלה כי המזכירות העבירה את התיק ללשכתו של שופט שפרש מכהונתו, והתיק נותר בלשכתו מאז ועד היום.