אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור "כאן" / צילום: דן חיימוביץ
אתמול (ג'), אחרי שעות ארוכות של דיונים, הכריעה מועצת תאגיד השידור הציבורי "כאן" את מה שגורמים רבים בשוק העריכו שיקרה: אלדד קובלנץ, מי שכיהן כמנכ"ל הזמני של התאגיד מיום הקמתו, נבחר למנכ"ל הקבוע לתקופה של 4 שנים. שבעה חברי מועצה הצביעו לו, זאת לעומת שניים אחרים שבחרו להרים את ידם ליורם מוקדי, סמנכ"ל הוט לשעבר, שנתפס כמתמודד היחיד שיש לו סיכוי לאתגר את הבחירה.
האופן שבו התנהל ההליך יש הרבה כדי לרמז על הדרך שבה מתנהל התאגיד כיום, ומכאן גם על האתגרים של קובלנץ עצמו בשנים הבאות. מה מחכה למנכ"ל הקבוע? "גלובס" עושה סדר.
1. לשקם את מערכות היחסים עם העובדים
ל"גלובס" נודע כי ישיבת המועצה המכריעה התבצעה תחת "פעולות הסחה": במשרדי התאגיד במודיעין תוגברה האבטחה, חדר הישיבות התמלא בכל טוב, אך חברי המועצה לא הגיעו, והישיבה, כך הסתבר, נקבעה במיקום סודי שהמשתתפים בה הונחו מראש שלא לגלותו. ממה חששו במועצת התאגיד? מערכת היחסים הרעועה בין העובדים וההנהלה, לרבות סכסוך על מעבר המחלקה בערבית המתנהל בימים אלה ממש, הביאו לחשש כי העובדים ינסו להפריע למהלך התקין של הישיבה.
עובדים רבים שאיתם דיברנו לאחר הזכייה לא שמחו לגלות כי המנכ"ל שמזוהה בעיניהם עם 'הרשימות השחורות' שהשפילו רבים מהם ושנתפס כמנהל ריכוזי שמעדיף מנהלים שמיישרים איתו קו, נשאר ל-4 שנים נוספות. תאגיד השידור הוא בסופו של דבר בית תוכן, וככזה הנכס העיקרי שלו הוא האנשים. וכשיש הרבה דם רע בין המנכ"ל לעובדים - אין ספק שהתוצר עלול להיפגע.
כך שבשורה התחתונה, אותה מערכת יחסים בעייתית היא אחד האתגרים המשמעותיים שקובלנץ יידרש להתמודד איתם.
2. סיטואציה מאתגרת מול יו"ר התאגיד
שתי ידיים בלבד הורמו כאמור בעד מוקדי ולא בעד קובלנץ, אחת מהן היא זאת של היו"ר גיל עומר.
זאת לא הפעם הראשונה שעומר מצביע נגד מהלך משמעותי שמוביל קובלנץ. לפני כמה חודשים הוא היה היחיד מבין חברי המועצה שהתנגד לאשר את מינויה של טל פרייפלד לתפקיד סמנכ"לית טלוויזיה - מינוי שקידם אז קובלנץ. עם זאת, בתאגיד יש גם מי שסבור שהצבעת הנגד של עומר היא תרגיל הסחה שנועד לצייר תמונה לפיה המועצה לא הייתה "בכיס של קובלנץ". ההנחה הזאת מתבססת על מערכת היחסים הטובה שהייתה בין השניים במשך זמן רב.
מנגד, גורמים אחרים שמעורים בפרטים טענו בפני "גלובס" כי כבר לפני כמה שבועות החלו חילוקי דעות מקצועיים בין השניים, שעומר רואה את קובלנץ בחודשים האחרונים באור אחר, ושאתמול בישיבה אמר דברים נחרצים מאוד לגבי בחירת המנכ"ל.
בהנחה שכך הם פני הדברים, הסיטואציה שנוצרה מאתגרת מאוד: היו"ר והמנכ"ל בתאגיד עובדים בצמידות, ואם עומר אכן סבור שצריך היה לבחור מנכ"ל אחר אין ספק שזה משחק חדש ולא פשוט.
אגב, היד השנייה שהורמה נגד קובלנץ, או יותר נכון בעד יורם מוקדי, הייתה זו של דוד אלכסנדר. המשמעות היא שמתוך שלושת חברי ועדת האיתור שהיו אחראים על הבאת שמות מועמדים למועצה, שניים חשבו שמוקדי ראוי יותר.
3. אם לא רייטינג, אז לפחות סדר יום
בחודשים הראשונים לקיומו, בעיקר על רקע המתקפה הקשה שהונחתה עליו מכיוון הפוליטיקאים, הייתה בתעשיית התוכן נטייה להגן על התאגיד בכל מחיר ולו רק כדי שלא ייסגר. הזמן עבר והצטרפו אליו יותר גורמים המזוהים עם הצד הימני של המפה ועם מפלגת השלטון (לא בהכרח עם ראש הממשלה עצמו, אך בהחלט עם גורמים אחרים בתוך מפלגתו), ונראה שלפחות בתקופה הקרובה מצבו החוקי של התאגיד יציב ולא ינסו שוב לפרק אותו.
על רקע העובדה הזאת גם האתרוג האוטומטי שקיבל התאגיד עד כה הולך ומתפוגג. לא רק הלחץ הפוליטי שמר מביקורת, אלא שבמשך זמן רב שיחקו לטובת ההנהלה גם הלחץ העצום והמהירות שבה היה עליה לקלוט ולמיין עובדים, לבלוע לתוכה את החינוכית ולהתחיל לייצר תכנים. אבל כאמור גם התקופה הזאת כבר עברה ובתעשייה מתחילים להתבונן על התאגיד כעל כעוד ערוץ משדר ולבחון את תוצריו לפי התוכן שהוא מייצר ולא מתוך הצורך להגן עליו.
קל להתנגח בקובלנץ סביב העובדה שמאז הקמתו לא הצליח התאגיד לייצר נתוני רייטינג שהם מעבר לזניחים. למעשה, אם משווים את תוצאותיו לימים של רשות השידור נוכחים לדעת שטרם כניסתה להליך פירוק הניבה החדשות של הרשות רייטינג גבוה יותר מזה של המהדורה בשנה האחרונה תחת התאגיד.
אז נכון שערוץ ציבורי לא אמור לייצר רייטינג בסדר גודל של ערוץ מסחרי, אבל מי שמופקד על 800 מיליון שקל בשנה צריך לייצר ערך נתפס ומדיד; ואם לא רייטינג, אז לכל הפחות סדר יום. לשם השוואה, תוכנית כמו "המקור" שמשודרת בערוץ מסחרי מניבה רייטינג שנחשב ללא גבוה יחסית (השבוע למשל, הגיעה המקור לרייטינג של 7% בלבד), אבל אי-אפשר להמעיט בעוצמת ההשפעה שיש לה על סדר היום הציבורי.
אחרי הכול, לתאגיד שידור ציבורי יש נישה ברורה: הוא אמור לייצר, לשמר ולהגן על כל מה שאין לו מקום או הצדקה בשידור המסחרי: סרטים דוקומנטרים, תחקירים, סדרות איכות. בחלק מזה הוא מצליח; ברוב עדיין לא. חטיבת החדשות שלו היא כאמור חלשה ולא קובעת סדר יום, והתוכנית המצליחה ביותר היא בכלל שעשועון - "המרדף". אמנם התאגיד הצליח לנפק פה ושם פנינים איכותיות, אבל הן הדהדו יותר בקרב הברנז'ה ולא הצליחו לפרוץ מעבר לכך.
השידור הציבורי הוא חשוב ועל כתפיו של קובלנץ תיפול האחריות להוכיח שיש הצדקה לאותם מיליונים שמוזרמים אליו. ולא, הצלחה בדיגיטל היא לא צידוק לכך.
4. מה יקבע דוח המבקר?
לקראת הקיץ צפוי להתפרסם דוח מבקר המדינה שבחן, בין היתר, את ההתנהלות בתאגיד סביב קליטת כוח-האדם והמכרזים. הטיוטה כבר מסתובבת בין חברי המועצה וחלקים ממנה אף דלפו החוצה, אבל בשורה התחתונה לא ניתן לדעת בוודאות באם המסקנות יהיו חמורות ועד כמה, כי בסופו של דבר מסקנות הן גם עניין של פרשנות.
השאלה הגדולה היא מה יופיע בדוח המבקר בטענות החמורות יותר הנוגעות לניהול מכרזים. אם שם תהיה ביקורת חריפה, אין ספק שהאתגר של קובלנץ יהיה קשה.
5. ההפקה המורכבת של האירוויזיון
בחודש מאי הקרוב צפוי להתקיים תחת ניצוחו של התאגיד שידור תחרות האירוויזיון - פרויקט קשה ומורכב לכל הדעות. עד כה הצליח התאגיד להיתקל בלא מעט פינות סביב ההפקה הזאת שכוללות את סאגת מכירת הכרטיסים למקורבים שהופסקה באמצע ופורסמה בכל העולם, המלחמה מול ארגון אק"ט המרכז את עובדי הקולנוע והטלוויזיה ששיבשה את תחילת צילומי הגלויות של המדינות המתחרות, ההתנגחויות סביב שאלות אבטחה ועוד ועוד.
שידור האירוויזיון נתפס לא רק כמראה לתאגיד אלא לישראל כולה, ואם משהו ישתבש במהלך התחרות סביר להניח שבציבור לא יהיה מאוד סלחנים לכך.
6. עדיין לא סוף פסוק?
למרות שהמועצה אישרה אתמול את בחירתו של קובלנץ ברוב קולות, גורמים בשוק מעריכים כי זה עדיין לא סוף פסוק ויהיה מי שינסה לפנות לבג"ץ כדי לעתור נגד המינוי. אם כך הם פני הדברים אזי נדע עליהם כבר בזמן הקרוב.