בני גנץ./ צילום : שלומי יוסף
שפת הגוף של בני גנץ בארבעה ראיונות אישיים שנתן השבוע שידרה אי נוחות: תזוזות מגושמות עם הגב, תנועת ידיים גולמנית. מבטו היה ממוקד 99% מהזמן, אבל דווקא הסטת העיניים בחלקים של הראיון תפסה את תשומת הלב. בתחום ניתוח שפת הגוף ותקשורת לא ישירה מדברים על "דליפות", אותן מחוות פיזיות שאינן מתאימות למילים של המרואיין. ציבור הצופים עלול להיתפס לפערים בין הטקסט ובין מחוות הגוף המסגירות את הקושי של המרואיין ולהסיק מכך על העדר אמינות או פקפוק עצמי במה שהחליט לומר.
אפילו לנתניהו, האיש והכריזמה, יש "דליפות". לא הכול מושלם בהופעות שלו. מומחים לתקשורת שינתחו את הופעותיו יידעו לזהות את המצמוץ בעיניים ואת הטעויות במילים (אפגניסטן? ניקרגואה?), כסימנים ללחץ תוך כדי הופעות ציבוריות.
אין חולק שגנץ הרבה הרבה פחות מנוסה. ראיונותיו באותה השעה לכל הערוצים לא היו מדהימים, אפילו שהוא התאמן. כותרות גדולות לא יצאו משם, והעובדה ששלוש המראיינות והמראיין האחד (ynet), הוציאו ממנו ציטוטים זהים, פחות או יותר, לא הועילה לו או להם.
דווקא ערב קודם לכן כינס גנץ מסיבת עיתונאים פתוחה, שבה יכלו כל העיתונאים, כולל החתומה מטה, לשאול על כל נושא. אנחנו ב"גלובס" העדפנו לשאול על הגירעון ועל העלאת מסים, ולנסות להבין מחבורת כחול לבן, באופן קצת יותר ברור, מה הם מתכוונים לעשות עם אסדת הגז, שרגליה הכבדות במשקל 98 טון כבר הונחו במרחק 10 ק״מ מחוף הבונים. גנץ סיפק לנו תשובות כלליות, ולהגנתו ייאמר שבשלב כזה, שלושה שבועות לפני בחירות, קשה עד בלתי אפשרי לצלול לעומקן של תוכניות. גנץ אמנם נתן תשובה כללית ומעורפלת (השיב שממשלתו תתמודד עם הגירעון באמצעות אחריות פיסקלית ומנגנוני צמיחה נוספים במשק), אבל חשוב לציבור לשמוע אותו משיב לשאלות בכלל ולנושא הגירעון בפרט.
באופן מעניין, במסיבת העיתונאים ביום שני, גנץ הרגיש נוח יותר עם העיתונאים והמצלמות. אם הייתי יועצת קמפיין שלו, הייתי מאפשרת לו לענות גם למי שנתפסים בעיניו ככלי תקשורת לא מיטיבים: "ישראל היום", "מקור ראשון", גלי צה"ל (שמטעמו הגיע הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו) וערוץ 20. אדרבה, שיעמוד ויענה לכולם, כמה שיותר. יש עוד מנהיגים בעולם שזה עובד להם היטב: עמנואל מקרון בצרפת ואנגלה מרקל בגרמניה. וכן, גם טראמפ בארה"ב נוהג לענות לעיתונאים באריכות על כל שאלה. מדוע לא? במקום לשבת תחת תאורת האולפן המסנוורת והמחממת את עור הפנים, עדיף להביא מספר רב של עיתונאים ולתת להם לשאול הכול. אולי מסיבות העיתונאים הללו יגרמו לגנץ להיראות כמישהו שאינו דומה לאדם שאותו הוא מבקש להחליף.
בשבוע הבא יצאו נתניהו וגנץ שניהם לוושינגטון וידו של נתניהו, כמעט כדבר שידוע מראש, תהיה על העליונה. הוא יביא לשחרור פולארד (אולי), הוא יקבל הכרה בינלאומית בסיפוח הגולן (אולי), הוא יזכה לכבוד מלכים בארוחת ערב חגיגית. הנאומים המקבילים באיפא״ק אולי יגרמו לגנץ להיראות שולי ממנו, אך גנץ לא מוותר על הפורום הזה, וטוב שכך בחר. הציבור הישראלי סקרן לגביו ועמידה בנאום באנגלית בפני פורום כה גדול ובעל החשיבות לישראל, הוא עוד משוכה (כמו מסיבות העיתונאים) שעליו לדלג מעליה.
בסוף כל חוט שמושכים, צץ בן דוד
הדיווחים על החזקת עבר עקיפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו במניות חברת תוספי הפלדה, סי-דריפט, ועסקת המכר לספקית רכיבי הפלדה גרפטק, עסקה שיצאה לפועל יום אחר שנתניהו מכר את החזקותיו, נחשפו לפני כמעט שנתיים בידי העיתונאי גור מגידו, אך לא צברו תשומת לב ציבורית גדולה. הוא כתב על כך באתר "כאן", ולאחר מכן בעיתון "דה-מרקר", אולם בתוך ריבוי פרשיות וחשדות נגד ראש הממשלה, הנושא הזה הונח בצד.
לפני חודש בדיוק, ב-20 בפברואר, פסקה אחת בהחלטת ועדת ההיתרים, בראשות השופט בדימוס ד"ר עוני חבש (שפרש בינתיים בעקבות לחצים שהופעלו עליו לטענתו), שלפה את המידע והציגה אותו באופן רשמי לעין הציבור. "מהחלטות קודמות של ועדת ההיתרים עולה כי לראש הממשלה היו בשנת 2009 החזקות בשותפות שיתר המחזיקים בה הם מילקובסקי ובני משפחתו המיידיים וכי שותפות זו החזיקה בחלקים ניכרים מתאגיד תעשייתי העוסק בתוספי פלדה", כתב חבש. "נמצא כי בין השניים (נתניהו ומילקובסקי, ט"ש) יש או לפחות היו גם יחסים עסקיים, מעבר לקרבה משפחתית גרידא".
בשלב הזה פרטים רבים מעורפלים. קשה להבין או להוכיח את האינטרס הכלכלי הישיר של נתניהו בהישענות עסקית על אותה חברה ציבורית ענקית גרפטק על ההכנסות של אחת מלקוחותיה העיקריות חברת טיסנקרופ, המככבת בתיק 3000.
למה הדבר משול? מכירים את הסבך האלקטרוני, פסטה של כַּבֶּלי הטענה, חוטי ניידים, שנצים, מחברים המלופפים זה בזה? קשה לפרום את הקשר ולחלץ את המקום שממנו יוצא כַּבֶּל אחד והיכן משתמשים בו לטעינה.
כך נראות אינסוף הפרשות של נתניהו. דבר אחד עולה מהסבך: מהיכן שמושכים את החוט, מוצאים שבכל קצה יושב בן דוד. אם רצים לעסקאות בצד של איגוד העובדים הישראלי הממונה על ביצוע עבודות המספנות, ישב שם בן הדוד עו"ד דוד שמרון וטיפל בייצוג משפטי. כאשר נוברים לתוך החומרים של עסקאות המספנה בקיל, שם מתבצעות עבודות בניית הצוללות על ידי טיסנקרופ, מוצאים את עד המדינה - כמעט לשעבר - מיקי גנור, המיוצג על ידי בן הדוד שמרון.
עוברים לארץ תעשיות הפלדה, אוהיו, אמריקה, בצד של אספקת חומרי ותוספי הפלדה לטיסנקרופ עד לשנת 2015 - ובקצה חוט התיל הזה מוצאים בן דוד אחר, נתן מילקובסקי, שנמצא כמנהל בכיר, מחזיק מניות אינדיבידואלי הגדול ביותר, בעל זכות למינוי מספר דירקטורים ומי שמנסה אף להגדיל את שליטתו בחברת גרפטק בשנים הרלוונטיות.
פותחים את סבך אספקת הכסף השוטפת, תרומות, הלוואות לכיסוי חבות מס או מימון ייעוץ משפטי, וגם שם מוצאים את בן הדוד מילקובסקי.
אנשים מניחים שנתניהו, כראש הממשלה, לא היה שותף לפרטים העסקיים של עסקת מכירת סי-דריפט לגרפטק, הספקית הגדולה של טיסנקרופ. אין לנו בסיס לידיעה אם היה בצד יוזם או פסיבי, אך לבטח היה צריך לחתום על מסמכים כדי להשלים את העסקה, שכן הוא העביר את המניות שבשליטתו העקיפה יום לפני עסקת הרכש וזכה לתמורה.
הקרבה לנתניהו בוודאי לא הזיקה למיליקובסקי
אולם בעוד רבים בישראל מתבוננים על כל העסקה הזו מן הצד של נתניהו, מוצע לקוראים לחשוב על הדברים מן הצד האחר, קצה החוט מנקודת מבטו של מיליקובסקי. מן הצד של בן הדוד העשיר מאמריקה, קשה שלא לראות את היתרונות. מי לא רוצה "לקשט" את עסקיו, את רשימת בעלי המניות המחזיקים/המשקיעים בקבוצתו בשם חשוב ובכיר כמו נתניהו? אם הוא מנסה למכור את סי-דריפט במחיר מצוין, העובדה שבן הדוד שלך הוא ראש ממשלת מדינה חשובה ביותר בוודאי שאינה מזיקה.
ואם מתבוננים מן הצד של מילקובסקי אחרי המכירה בשנת 2010, גם אז הוא לא שחקן קטן: הוא בעל מניות אינדיבידואלי הגדול ביותר, המחזיק יותר מ-11% מהחברה. הוא משרת כדירקטור, מקבל זכות למנות שני דירקטורים נוספים ומבצע מהלכים עסקיים להגדיל את שליטתו בחברה הציבורית גרפטק. הוא נתקל בוויכוח עם הנהלת החברה על רקע חשדות להדלפת מידע פנים לקרנות גידור וחוזר לחברה והכול מצוי בדיווחים בארה"ב והופיע שם בעיתונות הכלכלית בשנים 2014-2013. ההכנסות המשמעותיות של חברת גרפטק הגיעו גם מטיסנקרופ (ומעוד מספר חברות) וכך מכונת ייצור ההכנסות של גרפטק בשנים ההן, ועד שנת 2015, שבה עוזב מילקובסקי את החברה, נשענות באופן נרחב על הקשרים העסקיים עם טיסנקורפ.
השאלות רבות על התשובות כרגע. אך איך זה שמכל חברות הספקיות של מוצרי הפלדה בעולם אנחנו מוצאים דווקא את החברה הקשורה לראש הממשלה?
בישראל חייבים נבחרי ציבור להגיש דו"ח הצהרת הון, אך הנייר החשוב הזה, השומר על ענייניהם הפרטיים של ראשי ממשלה ושרים, מופקד בכספת סגורה אצל מבקר המדינה. עיני הציבור לא שוזפות את המידע וזו הסיבה שחלקים מן התמונה בנוגע לקשרים העסקיים של נתניהו נותרו עלומים עבור העיתונות והציבור. זה הזמן לציין, שדווקא חובות השקיפות המוגברות, הקיימות במדינות מערביות רבות, עשויות היו לספק תשובות פשוטות מטעמו של נתניהו, אולי אף לגונן עליו וליידע את הציבור האם יש ממש בטענות נגדו.