אריק לי/ צילום מסך מהרצאה של לי ביוטיוב
אוניברסיטת וורטון, בשיתוף ארגון אקדמי סיני, מציעה תוכנית לימודים גלובלית למנהלים הכוללת הרצאות במגוון נושאים, בין היתר על השילוב של כלכלה ופוליטיקה, על משטרים פוליטיים ועל השתלבות סין בכלכלה הגלובלית. אחד המנהלים המשתתפים בתוכנית הפנה אותי להרצאה מאלפת, מעוררת מחשבה ושוברת מוסכמות שניתנה באוניברסיטת שנחאי על ידי אריק לי, יזם הון סיכון.
ההרצאה של לי מנפצת כמה מיתוסים בנוגע לדמוקרטיות ואיכותן. גם בישראל המילה "דמוקרטיה" היא שם קוד לחופש ביטוי, לדבר נשגב, שגורמים מסוימים מנסים להרוס לכאורה. השיח הוא, כרגיל, של שחור או לבן, טוב או רע, ולא על יתרונות וחסרונות. לתפיסתי, ישראל היא הרבה פחות דמוקרטיה והרבה יותר שלטון של פקידים. זה בא לידי ביטוי לרוחב הסקטור הציבורי כולו - ממשרד האוצר, דרך משרד התקשורת ועד משרד המשפטים. בחלק מהמקרים, מדובר בשלטון לא של פקידים מוכשרים, אלא של פקידים מקושרים, בין היתר פוליטית. השלטון הפקידותי הוא חסם משילותי, וגרוע מכך, הוא חסם לצמיחה ולהתפתחות כלכלית.
אני מביא כאן את ההרצאה המבריקה של לי ב-Ted, בתרגומו המדויק של אהרון רוזן, כיוון שהיא מעניקה פרספקטיבה אחרת לסיסמאות שלפיהן דמוקרטיה זה טוב וכל השאר זה רע. לא חייבים להסכים, אבל חשוב להקשיב, כי דוגמטיות היא הדבר הכי מסוכן לפלורליזם. לי מפרק את המיתוסים, מציג עובדות ומסביר באופן אינטליגנטי מדוע הדמוקרטיות המערביות סובלות מהיבריס ושחצנות.
1. "האליטות המערביות חושבות שהדמוקרטיה היא הישועה לכול"
"זו הייתה שנחאי בשיא מהפכת התרבות. אמי סיפרה לי שהיא שמעה את היריות בחוץ יחד עם הבכי שלי, של הרך הנולד. בילדותי סיפרו לי סיפור שהכיל את כל מה שהייתי צריך לדעת על האנושות: כל החברות האנושיות מתפתחות בהתקדמות לינארית. זה מתחיל בחברה הפרימיטיבית, אחר כך חברת עבדים, פיאודליות, קפיטליזם, סוציאליזם, ולבסוף, תנחשו היכן זה מסתיים - קומוניזם! במוקדם או במאוחר, כל חברה אנושית, בלי קשר למוצא אתני או דת, תגיע לשלב הסופי הזה של התפתחות פוליטית וחברתית. כל המין אנושי יתאחד בגן העדן הזה עלי אדמות ויחיה כך לנצח.
"אבל לפני שנגיע לשם, אנחנו מצויים במאבק בין הטוב והרע. הטוב של הסוציאליזם נגד הרע של הקפיטליזם. זהו כמובן המוטיב שנלקח מקארל מרקס והמהפכה הסינית. זה נאמר לנו בכל יום, והאמנו בזה. הסיפור הזה היה הרב מכר של שליש מאוכלוסיית העולם.
"ואז התחולל שינוי בן לילה. גורבצ'וב עלה לשלטון. בשבילי, ההתמוטטות הזאת של הערכים מימי ילדותי גרמה לי לעבור לאמריקה ולהפוך להיפי בברקלי. כשהתבגרתי, קרה משהו אחר. כאילו סיפור גדול אחד לא הספיק, סיפרו לי עוד סיפור כזה. גם הסיפור הזה סיפר שכל המין האנושי מתקדם בקו ישר לעבר סוף אחד. כל החברות, בלי קשר לתרבות שלהן - נצרות, אסלאם, קונפוציוס - חייבות להתקדם מחברות מסורתיות, שבהן קבוצות הן היחידות הבסיסיות, לחברות מודרניות שבהן האטומים - היחידים - הם היחידות הריבוניות, וכל היחידים הללו הם הגיוניים בהגדרה. וכולם רוצים דבר אחד - את ההצבעה שלהם. מאחר שהם רציונליים, הם מייצרים ממשלות טובות וחיים בעושר ובאושר. שוב גן עדן עלי אדמות. במוקדם או במאוחר, דמוקרטיה אלקטורלית תהיה המערכת הפוליטית היחידה לכל המדינות ולכל העמים, עם שווקים חופשיים שיהפכו את כולם לעשירים. אבל לפני שנגיע לשם, אנחנו שרויים במאבק בין הטוב והרע. הטוב שייך לדמוקרטיות ולאלו שרוצים להפיץ אותה ברחבי העולם, לעתים בכוח, מול אלו שמכחישים את הבחירות החופשיות.
"גם הסיפור הזה הפך לרב מכר. לפי הארגון "בית הדמוקרטיה", מספר הדמוקרטיות עלה מ-45 ב-1970 ל-115 ב-2010. ב-20 השנים האחרונות, האליטות המערביות סבבו ברחבי העולם ומכרו את החזון הזה. דמוקרטיה מפלגתית היא הישועה לכל אלו שסובלים בעולם המתפתח. אלו שמאמינים בכך, מיועדים להצלחה. אלו שמכחישים זאת, גורלם להיכשל".
2. "אף דמוקרטיה לא הצליחה כמו סין לחלץ מאות מיליונים מעוני"
"אבל הפעם, הסינים לא קנו את זה. פעם אחת סידרו אותי. השאר הוא היסטוריה. בתוך 30 שנה, סין הפכה ממדינה חקלאית, שהייתה אחת העניות בעולם, לכלכלה השנייה בגודלה בעולם. 650 מיליוני בני אדם חולצו מן העוני. 80% ממחיקת העוני העולמית באותה תקופה התרחשו בסין. במילים אחרות, כל מה שהדמוקרטיות הוותיקות והחדשות בעולם עשו נגד העוני היה רק שבריר ממה שמדינה של מפלגה אחת עשתה, בלי להצביע בבחירות.
"אני גדלתי על שני בולים כאלו: אחד היה קצבת בשר של כמה מאות גרמים בחודש לאדם. כמובן שאכלתי את כל הקצבה של סבתא שלי.
"אז אני שואל את עצמי, מה רע בתמונה הזו? הנה אני בעיר הולדתי, העסק שלי גדל בדילוגים, יזמים לומדים להקים חברות בכל יום, המעמד הבינוני מתרחב בממדים ללא תקדים בהיסטוריה האנושית. אבל לפי הסיפור הגדול, שום דבר מזה לא היה צריך לקרות. אז הלכתי ועשיתי את הדבר האפשרי היחיד - למדתי את זה".
3. "המשטר הסיני סגור? להיפך, אנחנו מובילים ברפורמות"
"כן, סין היא מדינה של מפלגה אחת, שמנהלת המפלגה הקומוניסטית הסינית, והיא אינה מקיימת בחירות. לפי התיאורטיקנים, שלוש הנחות עומדות בבסיס המשטרים הללו: הם קפואים מבחינה ביצועית, סגורים מבחינה פוליטית ובלתי לגיטימיים מבחינה מוסרית. ובכן, שלוש ההנחות הללו לא נכונות.
"ההיפך הוא הנכון. יכולת הסתגלות, שלטון המוכשרים (מריטוקרטיה) ולגיטימיות הן שלוש הנחות היסוד של המערכת הסינית. רוב מדעני המדינה יאמרו לנו שמדינות עם מפלגה אחת אינן מסוגלות לתקן את עצמן. הן לא יאריכו ימים כי הן אינן יכולות להסתגל, להתאים את עצמן. הנה העובדות: ב-64 שנות ניהול המדינה הגדולה ביותר בעולם, טווח המדיניות של מפלגת השלטון היה הרחב ביותר ביחס לכל מדינה בהיסטוריה מודרנית. מקולקטיביזציה רדיקלית של קרקעות לזינוק הגדול קדימה (the great leap forward) ואחר כך הפרטה של אדמה חקלאית. אחר כך באה מהפכת התרבות ואחריה רפורמת השוק של דנג שייאו פנג. אחר כך בא הצעד הענק של פתיחת המפלגה בפני אזרחים מהשורה, מה שלא עלה על הדעת בשלטונו של מאו.
כך, המפלגה תיקנה את עצמה באופן דרמטי מאוד. מבחינה מוסדית, חוקים חדשים נחקקים כדי לתקן חוסר תפקוד קודם. לדוגמה, מגבלות הכהונה. המנהיגים הקודמים נטו לשלוט לכל אורך חייהם, כדי לבצר את כוחם ולהנציח את שלטונם. ההכרה בכך ששלטונו של מאו היה רצוף שגיאות הביאה את המפלגה לקביעת גיל פרישה למנהיג, 68 עד 70 שנה. ברור שהרפורמות הפוליטיות פיגרו הרחק מאחורי רפורמות כלכליות, ושסין זקוקה מאוד לרפורמות פוליטיות, אבל הטענה שאין תיקונים היא רטוריקה ריקה שמאחוריה מסתתרת דעה פוליטית משוחדת. החשיבה הזאת מניחה א-פריורית אילו שינויים פוליטיים נחוצים, ורק הם יכולים להיקרא רפורמה פוליטית. האמת היא שרפורמות פוליטיות מעולם לא נפסקו בסין, בהשוואה של 30 שנה, 20 שנה ואפילו 10 שנים. כל היבט של החברה הסינית, כולל צורת השלטון בכל הדרגים, השתנה ללא הכר. שינויים כאלו פשוט אינם אפשריים ללא רפורמות פוליטיות, מהסוג היסודי ביותר. אני מעז אפילו לטעון שהמפלגה הזאת היא המובילה בעולם ברפורמות פוליטיות".
4. "המפלגה בסין היא כמו מחלקת משאבי אנוש ענקית בחברה עסקית מוצלחת"
"ההנחה השנייה היא שבמערכת של מפלגה אחת, השלטון נוטה להתרכז בידי אנשים ספורים, ולכן מגיעים לשלטון גרוע ולשחיתות. שחיתות היא אכן בעיה גדולה בסין, אבל נתייחס תחילה להקשר הרחב יותר. מתברר שהמפלגה היא אחד המוסדות המריטוקרטיים (שלטון הראויים, המוכשרים) ביותר בעולם בימינו. הפוליטביורו של המפלגה מונה 25 חברים. בפוליטביורו האחרון, רק 5 מהם בעלי רקע של זכויות יתר. ה-20 הנותרים, כולל הנשיא וראש הממשלה, מגיעים מרקע רגיל לגמרי. בוועד המרכזי הגדול יותר, שבו יותר מ-300 חברים, שיעור החברים המגיעים מרקע של כוח ועושר נמוך אפילו יותר. הרוב הגדול של הנהגת סין עשתה את דרכה לצמרת בתחרות. השוו את זה לאליטה השלטת במדינות המתפתחות והמפותחות כאחד, ולדעתי תגלו שהמפלגה הסינית מובילה במוביליות כלפי מעלה.
"השאלה היא איך זה ייתכן במערכת שמנוהלת על ידי מפלגה אחת. הנה אנחנו מגיעים למוסד פוליטי רב עוצמה, שכמעט אינו מוכר במערב: אגף הארגון של המפלגה. המחלקה הזו מתפקדת כמו מחלקת משאבי אנוש ענקית, שיכולה לעורר את קנאת החברות העסקיות המוצלחות ביותר בעולם. היא מתפקדת כמו פירמידה מסתובבת, שעשויה משלושה רכיבים: שירות ציבורי, חברות בבעלות המדינה וארגונים חברתיים כמו אוניברסיטאות או מוסדות קהילה. היא יוצרת מסלול קריירה משולב לעובדי מדינה סינים.
"הם מגייסים בוגרי מכללות למשרות של התחלת קריירה בשירות הציבורי. הדרג הזה נקרא קוריאן. משם מתקדים לארבעה דרגים עליונים יותר. פוקה, קה, פוצ'ו וצ'ו. אלה לא צעדים בקראטה, אלא עניין רציני. מגוון התפקידים הוא רחב - מניהול שירותי בריאות בכפר דרך השקעות בשכונה עירונית עד ניהול חברה ממשלתית. אחת לשנה יש סקירה של ביצועי העובדים. מראיינים את הממונים עליהם, את הכפופים להם, את העמיתים, עורכים אפילו סקר ציבורי, ומקדמים את הזוכים. לאורך הקריירה שלהם, העובדים הללו עוברים מדרג לדרג. הטובים ביותר עוברים את ארבעת הדרגים לשני דרגים בכירים יותר, פוג'ו וג'ו. בשלב זה תפקיד טיפוסי הוא ניהול מחוז עם מיליוני תושבים, או חברה כלכלית עם מחזור של מאות מיליוני דולר.
"רק כדי להדגים עד כמה המערכת הזאת תחרותית, בשנת 2012 היו 900,000 עובדים בדרגי פוקה וקה, 600,000 עובדים בדרגי פוצ'ו וצ'ו ורק 40,000 עובדים בדרגי פוג'י וג'ו. אחרי רמת הג'ו, הטובים ביותר עולים בעוד כמה דרגות, עד שהם מגיעים לוועד המרכזי. ההליך הזה לוקח שניים-שלושה עשורים. קשרים ממלאים תפקיד? ודאי, אבל הכישורים נשארים המנוע הבסיסי. במהותה, השיטה הזאת היא גרסה מודרנית של המערכת המנדרינית בת מאות השנים. נשיא סין שי ג'ינפינג הוא בנו של מנהיג קודם, ובכל זאת נדרשו לו 30 שנה לטפס לצמרת. הוא התחיל כמנהל כפר, ועד שהגיע לפוליטביורו, הוא ניהל מחוז של 125 מיליון תושבים ותמ"ג של 1.5 טריליון דולר".
5. "מקור הלגיטימיות של השלטון - יכולת הביצוע של השלטון"
"אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מתכוון להנמיך מישהו. ג'ורג' וו. בוש, זוכרים אותו? לפני שהיה מושל טקסס, או ברק אובמה לפני המרוץ לנשיאות, לא היו מגיעים אפילו לניהול של מחוזות קטנים בסין. וינסטון צ'רצ'יל אמר פעם שדמוקרטיה היא השיטה האיומה ביותר, חוץ מכל השיטות האחרות שנוסו עד היום. ובכן, הוא כנראה לא שמע על מחלקת הארגון במפלגה בסין. במערב מניחים שבחירות רב-מפלגתיות וזכות הצבעה לכולם הן תמיד מקור הלגיטימציה הפוליטית. המפלגה הסינית לא נבחרה, אז מהו מקור הלגיטימיות שלה? התשובה שלי היא, מה לגבי יכולת ביצוע, מסוגלות? כולנו מכירים את העובדות. ב-1949, כשהמפלגה עלתה לשלטון, המדינה הייתה שקועה במלחמת אזרחים עם תוקפנות זרה. תוחלת החיים באותה עת הייתה 41 שנה. היום זו הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, מעצמה תעשייתית שבה חיים אנשים בשפע שעולה ועולה. סקרים על יחס הציבור לשלטון מעלים ש-85% מהסינים רואים בחיוב את הכיוון של המדינה שלהם. שיעור אלו שחושבים שמצבם טוב יותר בחמש השנים האחרונות הוא 75%. שיעורם של אלו שחושבים שהעתיד יהיה עוד יותר טוב - 82%. "פייננשל טיימס" מדד את הגישות של בני הנוער ומצא ש-93% מבני דור ה-Y בסין אופטימיים לגבי העתיד של ארצם. אם זו לא לגיטימיות, אני לא יודע מה היא לגיטימיות".
6. "דמוקרטיות סובלות מביצועים עלובים וממעגל קסמים שבו בוחרים ומתחרטים"
"בניגוד לכך, רוב הדמוקרטיות הנבחרות בעולם סובלות מביצועים עלובים בדעת הקהל. אני לא צריך לפרט את מה שאתם יודעים, מוושינגטון עד הבירות האחרות במערב. לגבי המדינות המתפתחות, עם כמה יוצאות מהכלל, התושבים סובלים עדיין מעוני ומתסיסה אזרחית. ממשלות נבחרות ומאבדות 50% מהתמיכה הציבורית בתוך כמה חודשים. המצב מחמיר, עד הבחירות הבאות. דמוקרטיות הופכות למעגל קסמים שבו בוחרים ומתחרטים. בקצב הזה, אני חושש שהדמוקרטיות המערביות ולא סין מצויות בסכנה של אובדן לגיטימציה".
7. "יש בעיות שחיתות, אבל הן לא תוצאה של המערכת החד-מפלגתית"
"אני לא רוצה שתניחו שסין היא סופרמן. המדינה ניצבת בפני אתגרים אדירים. בעיות חברתיות וכלכליות צצו בעקבות השינויים המדהימים הללו. זיהום הוא בעיה אחת. גם בטיחות של מזון ונושאי אוכלוסייה. בחזית הפוליטית הבעיה החמורה ביותר היא השחיתות. השחיתות היא נפוצה ומערערת את הלגיטימיות המוסרית של המערכת. אבל רוב האנליסטים מבלבלים את היוצרות. הם אומרים שהשחיתות היא תוצאה של המערכת החד-מפלגתית. מבט מדוקדק יותר אומר לנו אחרת: ארגון Transparency International מדרג את סין במקומות 70-80 בעולם במונחי שקיפות הליכים, במגמת שיפור. הודו, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, היא במקום ה-94 ובמגמת ירידה. יותר ממחצית המדינות שמדורגות מתחת לסין הן דמוקרטיות נבחרות. אם בחירות הן המרשם לביעור שחיתות, איך המדינות הללו לא ביערו אותה?"
8. "בעשור הקרוב, סין תעקוף את ארה"ב ותהפוך לכלכלה הגדולה בעולם"
"אני יזם הון סיכון, ולא יהיה הוגן לסיים את ההרצאה הזאת בלי להכניס כמה תחזיות. הנה הן:
■ "בעשור הקרוב, סין תעקוף את ארה"ב ותהפוך לכלכלה הגדולה בעולם, עם הכנסה לנפש שתהיה בין הגבוהות בעולם המפותח".
■ "השחיתות תרוסן אבל לא תחוסל, וסין תעלה בדירוג השחיתות".
■ "הרפורמות הכלכליות יואצו, הרפורמות הפוליטיות יימשכו ושיטת המפלגה היחידה תימשך ללא ערעור".
"אינני מנסה לערער את הלגיטימיות של המערכות הדמוקרטיות. אני מנסה רק לטעון שהן סובלות מהיבריס, חטא הגאווה והשחצנות. הדמוקרטיות תרמו המון לעולם המודרני, אבל הן מותחות ביקורת על מערכות אחרות בלי לנסות לשפר את עצמן מבחינה פוליטית מבפנים. המודל הפוליטי הסיני אינו חלופה לדמוקרטיה, מפני שהוא אינו מתיימר להיות אוניברסלי כמוה. אי-אפשר לייצא אותו. השיטה הסינית נכונה רק לסין.
"זו בדיוק הנקודה שלי. המשמעות של ההצלחה הסינית היא לא שהיא מספקת חלופה למערכת המערבית, אלא שהיא מדגימה שקיימת חלופה. בואו נסגור את העידן הזה של מטא-נרטיבים, סיפורי-על. קומוניזם ודמוקרטיה יכולים להיות רעיונות נשגבים, אבל עידן האוניברסליות הדוגמטית שלהם חלף. בואו נפסיק לומר לילדינו ולעצמנו שיש רק מודל אחד שיספק עתיד ורוד לכל החברות. זה לא נכון, זה לא אחראי, והכי גרוע - זה משעמם. האוניברסליות צריכה לפנות מקום לפלורליזם, אולי לעידן חדש של אומץ לקבל דברים אחרים".