התהפוכות במחיר החשמל הפכו לאחרונה לאחד הנושאים החמים של מערכת הבחירות. השאלה מתי הוזל החשמל מתי התייקר, ובמשמרת של מי, יצרה כבר כמה קצרים בתקשורת.
במערכת "המשרוקית של גלובס" נתקלנו בשלוש הצהרות נחרצות. ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד, שמנה את הישגי מפלגתו, טען בין השאר כי מחירי החשמל ירדו בעשור האחרון - עשור שחופף בדיוק את כהונת בנימין נתניהו בראשות הממשלה.
שרת הבינוי והשיכון, יפעת שאשא-ביטון, הביאה את השינוי במחיר החשמל כדוגמה להצלחתו של יו"ר כולנו, שר האוצר משה כחלון, להיאבק ביוקר המחיה, וגם נקבה במספר: ירידה של 20% בראשית הקדנציה שלו. גם אחרי עליית המחירים בינואר 2019, היא טענה, הצרכנים משלמים 17% יותר מששילמו לפני ארבע שנים.
לעומתם אורית פרקש הכהן, מי שהייתה יו"ר רשות החשמל והצטרפה לאחרונה לרשימת כחול לבן, בחרה לדבר דווקא על התייקרות. לדבריה, מחירי הגז הגבוהים שנקבעו בהסכם הגז של חברת החשמל הובילו בינואר לעלייה של לא-פחות מ-8% במחיר החשמל.
מי דייק ומי פחות? הנסיעה הדרמטית ברכבת ההרים של תעריף החשמל תוביל אותנו למסקנות מעניינות.
מערכה 1: רוכבים על הגז
בתחילת 2009 עמד תעריף החשמל הביתי בישראל על 47.18 אגורות לקוט"ש. בחודש מאי, חודשיים אחרי תחילת כהונתו של נתניהו, הוא החל לרדת בעקביות. אחרי קפיצה קצרת-מועד בדצמבר, התעריף צנח בפברואר 2010 בכ-9.5%.
מה גרם לירידה? תעריף החשמל נקבע בידי רשות החשמל לפי נוסחה שמביאה בחשבון את מחיר הדלק המשמש לייצורו. ברשות הסבירו את הירידה בהרחבת השימוש בגז הטבעי הזול באופן יחסי. עוד ב-2004 החלה חברת החשמל לרכוש גז טבעי ממאגרי שותפות הגז הישראלית ים תטיס, ובשנת 2008 הוסיפה לכך גם גז שנקנה מ-EMG המצרית. שיעור החשמל המופק בישראל באמצעות גז התקרב ל-40%.
מערכה 2: מחיר האביב
הכול השתנה עם המהפכה במצרים בפברואר 2011. צינור הגז בסיני, שמוביל ממצרים לישראל, נפגע שוב ושוב ממעשי חבלה שניתקו את האספקה, ובאפריל 2012, הודיעה חברת הגז הלאומית המצרית על ביטול חד צדדי של הסכם מכירת הגז לישראל. שיעור החשמל שמופק בישראל מגז טבעי הצטמק ל-14% בלבד, וחברת החשמל הגבירה את השימוש במזוט ובסולר, המזהמים יותר והיקרים יותר.
כדי לממן את הדלק היקר סיכמו הממשלה ורשות החשמל במארס 2012 על ייקור הדרגתי של החשמל ב-40%. המהלך נועד להתבצע בשלוש פעימות שנתיות: הראשונה בוצעה במרץ 2012, והשנייה במאי 2013.
מערכה 3: מתאוששים מהמשבר
בשיאו הגיע תעריף החשמל ל-54.03 אגורות לקוט"ש, כלומר, בניכוי אינפלציה, 2.3% יותר מהמחיר בראשית 2009. אבל אז שוב חל מפנה: הגז הישראלי שהתחיל לזרום ממאגר תמר סייע להעלות את שיעור החשמל שמופק בגז חזר לרמתו הקודמת, ורשות החשמל ויתרה על פעימת הייקור השלישית. מצב התעריף קשה אך יציב עד ראשית 2015, ואז הוחלט על הוזלה דרמטית בתעריף. מלבד הגברת הייצור בגז טבעי, רשות החשמל נימקה את ירידת המחירים בכך שחברת החשמל התקרבה לכיסוי ההפסדים שגרם משבר הגז המצרי.
בניגוד לדברי שאשא ביטון, ההוזלה הזאת לא התרחשה בראשית הקדנציה של כחלון באוצר, אלא שלושה חודשים לפני כן - בתקופת הביניים שאחרי פיטורי יאיר לפיד מהמשרד. היא גם לא עמדה על 20%, אלא על כ-10% בלבד. בחודש ספטמבר הוחלט על הוזלה נוספת בשיעור דומה.
"לפיד, אגב, טען בסוף 2018 שכשר אוצר הוא ירש מחירי שיא, ו"פחות משנתיים אחר כך, כשנתניהו פירק את הממשלה, הם היו כבר בירידה תלולה". יש בזה משהו מטעה: מחירי השיא שלפיד ירש לא ירדו באגורה לכל אורך המשמרת שלו - אבל הם כן צנחו זמן קצר אחריה.
מערכה 4: העלייה שהומתקה
במרץ 2018 אישרה הכנסת העלאה חדה במס הבלו על דלקים המשמשים לייצור חשמל, שנועדה להיכנס לתוקף ב-2019. ההעלאה הייתה אחת הסיבות להודעת רשות החשמל בדצמבר 2018 על ייקור תעריף החשמל ב-8%. סיבה אחרת הייתה עליית מחיר הגז שקונה חברת החשמל מתמר, בשל תנאי הסכם הגז שאותו ביקרה פרקש כהן.
אלא שפרקש הכהן לא דייקה: התעריף לא התייקר בסופו של דבר ב-8%, אלא עלה בינואר ב-2.9% בלבד. הסיבה: ההודעה על עליית מחירים גררה ביקורת ציבורית חריפה, והשר כחלון הציע בתגובה פתרון בזק, לפיו המדינה תוותר על העלייה בבלו עד 2021, אז עשוי מחיר הגז לרדת כאשר ההסכם בין חברת החשמל ובין בעלי תמר ייפתח למשא ומתן. העלייה המתוכננת בתעריף החשמל תיפרס לפי המתווה לאורך שלוש שנים, שבמהלכן ייתכנו התפתחויות נוספות שישפיעו על התעריף.
בשורה התחתונה: החשמל עולה פחות
מהי אם כן השורה התחתונה? האם מחירי החשמל ירדו בעשור של נתניהו, כפי שטען אוחנה? לכאורה התשובה פשוטה: תעריף החשמל הביתי הנוכחי - 47.16 אגורות לקוט"ש (לא כולל מע"מ) - כמעט זהה לתעריף במרץ 2009, כשהושבעה הראשונה משלוש ממשלות נתניהו האחרונות. אבל שימו לב: השקל של 2019 אינו השקל של 2009. הערך שלו ירד במהלך העשור. אם נתחשב בשיעור האינפלציה, נמצא שתעריף החשמל היום נמוך ב-11.6% משהיה אז. אלה העובדות, והעובדות מראות שאוחנה לא טעה.