גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ברני סנדרס/ צילום: רויטרס

גיחותיו התקופתיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו לוושינגטון פינקו אותו בחיבוקים, לפעמים חמים ולפעמים לא כל-כך בבית הלבן, ובהפגנות אהבה ללא תנאים וללא גבולות בקונגרס על שתי מפלגותיו ובוועידות השנתיות של איפא"ק, השדולה הפרו-ישראלית בארה"ב. גיחת 2019, שתחל ביום ב' הקרוב, תהיה שונה.

בבית הלבן אמנם יזליפו על רה"מ מי ורדים, ירעיפו עליו קילוסין ויושיטו לו מתנות בחירות שימלאו את מזוודותיו, אבל אין ודאות שוועידת איפא"ק תאמץ אותו אל ליבה בחום כפי שהיה מקובל עד עתה. ואם יגיע נתניהו לקונגרס, לא כל המחוקקים הדמוקרטים יאוצו לקדם את פניו.

צמיחת דור חדש של מילניאלים שדוחף את המפלגה הדמוקרטית שמאלה ושאינו מוכן לקבל בהבנה את מדיניות הכיבוש של ישראל, יחד עם התנהלותו המזלזלת של רה"מ כלפי הדמוקרטים בשנים שחלפו, הופכות אותו לדמות פרובלמטית בעיני דמוקרטים לא מעטים. הם לא יקומו על רגליהם במהלך נאום שלו ולא יריעו לו בהתלהבות. חלק מהם לא יטרח כלל לבוא לנאום. אפילו איפא"ק, שתמיד הושיטה יד תומכת לממשלות ישראל, התקוממה באחרונה וקראה תיגר בפומבי על תרגיל "העוצמה היהודית" שרקם נתניהו.

וכך, בפעם הראשונה בתולדות היחסים בין ישראל לארה"ב, הודיעו אתמול (ה') שמונה מהדמוקרטים המתמודדים במירוץ לנשיאות ב-2020 שהם לא ישתתפו בוועידת איפא"ק. זה צעד שעד לפני כמה חודשים לא היה אפשר כלל להעלות על הדעת. איפא"ק היתה תחנה הכרחית במסלולו של כל פוליטיקאי שחלם להגיע לבית הלבן. נאום במליאה היה שקול לגושפנקא של הממסד היהודי בארה"ב. עכשיו מתברר, שהופעה באיפא"ק לצידו, או בצילו, של ראש ממשלת ישראל אולי אינה אטרקטיבית כל כך בעיני פוליטיקאים דמוקרטים מסוימים. ייתכן שהם חוששים שקשר ישיר או עקיף עם נתניהו לא ילהיב את בוחריהם הפונטציאליים.

הסנטוריות אליזבת וורן, קומלה האריס וקרסטן ג'יליבראנד, הסנטור ברני סנדרס, וציר בית-הנבחרים לשעבר בטו או'רורק, כוכב עולה במפלגה הדמוקרטית, הודיעו כי לא ישתתפו באירוע של איפא"ק. מצטרפים אליהם מתמודדים פחות ידועים, אך לא נטולי סיכויים בשלב זה: מושל מדינת וושינגטון, ג'יי אינסלי, שממצב את עצמו כלוחם ללא חת נגד התחממות כדור-הארץ, ראש עיריית סאות-בנד, אינדיאנה, פיט באטאדג'אדג', ההומו הראשון שרץ אי פעם לנשיאות, וג'וליאן קאסטרו, פוליטיקאי היספני פופולרי מטקסאס. אפילו היו"ר לשעבר ומייסד סטארבאקס, האווארד שולץ, שבוחן הצטרפות למירוץ (בכמועמד עצמאי), הכריז שלא יבוא לוועידה. (גורמים באיפא"ק טוענים כי 2019 אינה שנת בחירות ושמתמודדים על הנשיאות מגיעים לוועידה רק בשנת הבחירות).

הדמוקרטים חלוקים בדעותיהם

יועץ בכיר של סנדרס אמר ל-NBC כי הסנטור "אינו מרוצה מכך שאיפא"ק נותנת במה למנהיגים שמביעים דעות קדומות ומתנגדים לפתרון של שתי מדינות", רמז דק כפיל לראש הממשלה. העובדה שהסנטורית ג'יליבראנד, ממדינת ניו-יורק, שבה חיים יותר יהודים מאשר בכל מדינה אחרת בארה"ב, אינה חוששת מתגובה שלילית של היהודים שם להחלטתה להפנות עורף לאיפא"ק, מצביעה על הלוך הרוח של מצביעים יהודיים.

והמתמודדים אינם פועלים בחלל ריק. הארגון הליברלי ON-MOVE קורא עתה למתמודדים הדמוקרטים להחרים את ועידת איפא"ק בגלל קשרי השדולה עם ממשלת נתניהו ומפני שהיא מתחככת לפעמים באיסלמופוביה. ימים ספורים קודם לכן, קרא ג'יי סטריט למתמודדים שיסכימו לחלוק בימה עם נתניהו להוקיע בפומבי את מדיניות הכיבוש של ישראל.

ויחד עם זאת, התסיסה נגד ישראל רחוקה מלהיות הפן היחיד של המפלגה הדמוקרטית. למעשה, הדמוקרטים מנסים עתה לקבוע מה יהיה הפרצוף האמיתי של מפלגתם. האם זו תהיה מפלגה שמאל רדיקלית, מעין מהדורה אמריקאית של מפלגת הלייבור הבריטית, שתרקד על פי חלילה של אילחאן עומאר, צירת בית-הנבחרים המוסלמית שהאשימה באחרונה את תומכי ישראל בנאמנות כפולה ושרמזה שאיפא"ק משלמת שוחד בבנג'ימינים (שטרות בני 100 דולר) למקבלי החלטות; או שהמפלגה הדמוקרטית תוסיף לנקוט עמדה פרו-ישראלית מובהקת, תקבל בהבנה את האילוצים הביטחוניים שעימם נאלצת ישראל להתמודד ותחניק התבטאויות אנטישימיות של חבריה.

בצד אחד של המתרס ניצבים ננסי פלוסי הפופולרית, יו"ר בית-הנבחרים, עם ותק של עשרות שנים בבית; סטנלי הויר, ראש סיעת הרוב הדמוקרטי; אליוט אנגל, יו"ר ועדת יחסי החוץ; ג'רולד נאדלר, יו"ר ועדת המשפט; ניטה לאואי, יו"ר ועדת ההקצבות ורבים אחרים, שבשבילם ישראל היא קודש הקודשים (למרות שרבים מהם, אם לא כולם, ישמחו לראות מפלה של נתניהו בבחירות באפריל).

בצד השני - צירים כמו אלכסנדריה אוקאסיו קורטס, לטינה מפוארטו-ריקו, אולי הכוכב הדמוקרטי הנוצץ ביותר, פראמילה ג'ייפאל, צירה ממוצא הודי, שתי הצירות המוסלמיות אילחאן עומאר וראשידה טלאיב ו"ירוקים" אחרים, שפתוחים לביקורות נגד ישראל. הם זוכים בתמיכה חזקה מקבוצות ליברליות, כגון "דמוקרטים למען הצדק", "אם לא עכשיו", תנועה של יהודים צעירים שמטיפים לסיום הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית וג'יי סטריט, שדולה שמגדירה עצמה כפרו-ישראלית ופרו-שלום.

פוליטיקאים דמוקרטים רבים, ובהם רוב המחוקקים היהודים בסנט ובבית-הנבחרים, רואים במאבק הזה כורח קיומי. הם זועמים על כך שעומאר המוסלמית האנטי-ישראלית ו/או אנטישמית, שתומכת ב-BDS, הצליחה לחולל זעזוע כזה במפלגה. במקום להתמקד בקמפיין החקירות הצולבות נגד דונלד טראמפ, קמפין שאמור לקעקע את נשיאותו, נאלצת המפלגה הדמוקרטית לבזבז זמן ואנרגיה יקרים על מאמצים לרסן התבטאויות מבית נגד מדיניות ישראל בשטחים (או נגד יהודים תומכי ישראל).

יתר על כן, הדמוקרטים נאלצים להדוף קמפיין אינטנסיבי של טראמפ, של פוליטיקאים רפובליקאים אחרים ושל המדיה הימנית ובראשה פוקס ניוז, שמנסה להטביע על המפלגה הדמוקרטית חותם של אנטישמיות ואנטי-ישראליות. "הדמוקרטים שונאים יהודים", צייץ טראמפ בשבוע שעבר. הרפובליקאים אפילו טוענים שיש סימנים לעריקה מסיבית של יהודים מהמפלגה הדמוקרטית, אם כי הסקרים אינם מאששים זאת.

מול הרקורד הפרו-ישראלי של טראמפ, מהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים ועד הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, שלא לדבר על עצם ביקורו של נתניהו בבית הלבן, ביום ב', מציבים הרפובליקאים את הצהרות עומאר על ה"בנג'ימינים". לאחר הכל, במפלגה הרפובליקאית אין פלח עוין ישראל. הפגנת התמיכה שלהם בה היא אחידה ובלתי מסויגת.

מחוקקים דמוקרטים - יו"ר ועדת המשפט בבית-הנבחרים, ג'רולד נאדלר והציר ברדלי שניידר - גיבשו מענה הולם: הצעת חוק דו-מפלגתית נגד BDS, שנועדה להוציא את הרוח מממפרשי כל מיזם שמיועד לשלול לגיטימציה מישראל. הצעת החוק אף מקבעת תמיכה ברעיון שתי מדינות לשני עמים.

האם די בכך כדי לבלום את הקמפיין הרפובליקאי נגד ה"אנטי ישראליות" של הדמוקרטים? בוודאי שלא. אבל זו התחלה טובה.