איך מתמודדים עם עובדים רגישים מדי? / צילום: שאטרסטוק
"אני מרגישה כל-כך שברירית... אחרי ביקורת אני יכולה לבכות שלושה ימים, לא להפסיק לחשוב על זה, לדבר על זה עם הקרובים עד שנמאס להם... וזה לא קורה רק אחרי קבלת ביקורת שלילית! פשוט אבל הפרפקציוניסטית שבי רואה רק את ההיבטים השליליים... אני חווה אותם בחוזקה, כמו סכין על פצע פתוח, מעצימה אותם, ומתייסרת".
אם אתם מרגישים הזדהות עם מה שמספרת העובדת הרגישה-מאוד הזאת, גם אתם כנראה אנשים רגישים מאוד, החווים את הסביבה ביתר שאת ורגישים מאוד לפרטים ולניואנסים.
רגישות יתר רגשית היא תת-קטגוריה תחת הכותרת רגישות-יתר חושית, המתייחסת להפרעה של ממש, שבה המוח מעבד באופן בלתי אפקטיבי מסרים חושיים המגיעים מגופו של האדם או מסביבתו. בעקבות רגישות-יתר ברמה החושית, אנשים מתקשים להגיב בדרך סתגלנית לתחושות יומיומיות שאחרים אינם רואים בהן קושי, והדבר בא לידי ביטוי בקשיים יומיומיים, ביניהם תפקוד יעיל בעבודה, בשעות הפנאי, ובעת משחק (בילדים).
מציאות מורכבת
אחת החוקרות הידועות והפעילות ביותר בתחום היא הפסיכולוגית איליין אהרון, מחברת הספר "אדם רגיש מאוד". היא ושותפיה מצאו שלאנשים רגישים מאוד יש זרימת דם גדולה יותר באזורים במוח הקשורים לעיבוד רגשי, למודעות ולאמפתיה.
עובדה זו הופכת את תגובותיהם לסביבה לחזקות יותר - לעתים על חשבון רווחתם האישית. בשל כך הם עשויים להיות מבוהלים בקלות (לאחר קבלת ביקורת, או כשהחלטות ומשימות שלהם אינן עולות יפה).
נוסף על כך, אנשים רגישים מתקשים, הרבה יותר מאחרים, לתפקד תחת לחץ (דוגמת לו"ז צפוף, חריגה מהשגרה, סביבת עבודה פתוחה ומרובת גירויים ועוד). וככלל, הם חושבים על הכול יותר לעומק ונאבקים עם פרפקציוניזם, ולכן לוקח להם זמן רב יחסית להגיע להחלטות.
חשופים להתעמרות
הבעיה של הרגישים מאוד היא שבחברה המערבית מנהלים רבים חוששים מרגישות גבוהה בין כתלי הסביבה העסקית. הם נתפסים כחלשים, פגיעים, פגומים, ואיטיים מדי בשביל המרוץ העסקי. פעמים רבות מתלוצצים על חשבונם בעבודה ומשמיעים כלפיהם אמירות נוסח "אל תיקח את זה כל-כך קשה". ואם אדם "רגיל" היה מתעלם או מגיב ועובר הלאה, אדם רגיש חווה זאת כהתעמרות ממש.
כה חבל שהסביבה מתמקדת בפגיעותם, ולא משכילה לחשוב על יתרונותיהם וליהנות מהם. למשל, העובדה שהאינטליגנציה הרגשית שלהם בדרך-כלל גבוהה (עובדה שהוכחה ב מחקרים שונים, וכן במחקרו של הפסיכולוג וחוקר האינטליגנציה הרגשית בראדברי מאוניברסיטת קליפורניה, המפורט ב ספרו ), ולכן נעים לעבוד עמם: הם אמפתיים, נעימים, ישרים ומתחשבים. או העובדה שאפשר לסמוך על החלטותיהם המקצועיות משום שהם אנליטיים ומדויקים בשיקוליהם, מביאים בחשבון את כל הפרטים, ולפיכך הם הראשונים לזהות באגים ולהוביל לתהליכי אופטימיזציה בצוות.
הוציאו מהם את המיטב
כדי ליהנות מיתרונות העובדים הרגישים ולמקסם את הפוטנציאל שלהם, מנהלים צריכים ליטול אחריות על אופן ניהולם:
■ הכירו אותם: אתרו את הגורמים הרגישים למול נקודות החוזק של העובד הרגיש, בדיון פתוח עמו, והתאימו את סביבת העבודה ותכניה לצרכיו וליכולותיו. למשל, אם הוא מתקשה לתפקד בסביבה רועשת, אפשרו לו לעבוד בריחוק פיזי, בשקט. אם הוא מתקשה לתפקד בקונפליקטים, הקצו לו פרויקטים עצמאיים.
■ סייעו להם להיות פחות פרפקציוניסטים: פרופ' אנדרו היל מציע לאמן את הרגישים לגמישות רבה יותר בנוגע למטרותיהם במשימות: לסמן לעצמם מה יהיו התוצרים האידאליים של המשימה, מה יהיו התוצרים הטובים, ואיך ייראו תוצרים שהם בבחינת "מתקבלים על הדעת". כך, עם הזמן, לא כל חריגה מהטוב ביותר תיחשב מיד לכישלון, כפי שצפוי לקרות אצל הרגישים.
■ תנו להם משימות יצירתיות: העובדים הרגישים בדרך-כלל יצירתיים מאוד, בשל הקשר העמוק שלהם עם עולמם הפנימי, והדבר צפוי להובילם ליצירת פריצות דרך מרתקות ופתרונות חדשניים לבעיות.
■ עדנו ביקורת שלילית: בטאו ביקורת בעדינות ובנינוחות, והעדיפו למקם את ביצועי העובד על פני רצף, ולא כ"טוב מוחלט" או "רע מוחלט". בדקו היטב שדבריכם הובנו, ולא הוקצנו, ואל תשכחו לספק בשגרה פידבקים חיוביים על עבודה טובה.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית ומומחית לניהול ולקריירה