ד”ר טליה גולן / צילום: שלומי יוסף
אני: יש לי סף ריגוש גבוה, ביצועיסטית, עניינית ומאוד מאוזנת, בזכות הבית שבו גדלתי והבית שבניתי עם בעלי. מודעת ומחוברת לעצמי ולמצבים של אחרים.
שורשים 1: כמו רוב יהדות דרום אפריקה, גם המשפחה שלי היגרה לשם מליטא. הם הגיעו לשם לפני מלחמת העולם השנייה והתיישבו בפרטוריה - מעוז האפרטהייד, שהיה רווי באנטישמיות. סבא וסבתא מהצד של אבא הגיעו לשם בנפרד, התחתנו והיו מהגרים שהתפרנסו מכל עבודה שמצאו. אבא למד רפואה והפך לרופא ילדים ידוע ומכובד שעבד בבית החולים, היה באקדמיה, והחדיר בי ערכים של נאמנות למקצוע וקשר מעצים עם חולים. הידיים הגדולות ומלאות הרגש שלו מלוות אותי כשאני מטפלת בחולים שלי.
שורשים 2: סבא מצד אמא היה איש עסקים ידוע ועשיר מאוד ואמא היא בת יחידה, שהחליטה ללמוד רפואה בתקופה שבה בקושי היו בנות במקצוע. ההורים הכירו במסגרת הפעילויות בקהילה היהודית, התחילו לצאת, וכשאבא נסע לשנה של תרומה לקהילה בשיבא, אמא עברה בישראל בדרך מטיול באירופה עם אמא שלה, ואבא הציע לה נישואין. הם חזרו לפרטוריה, אמא סיימה את הלימודים, ילדה את ארבעתנו, וחזרה להתמחות ברנטגן.
ילדות: גדלתי בבית גדול, עם עזרה צמודה. בת הזקונים במשפחה דתית וציונית מאוד. גדלנו על נתינה. בתקופה ההיא הפשע עדיין לא השתלט על הרחובות בדרום אפריקה, אז היינו המון בחוץ עם חברים. עשיתי את כל סוגי הספורט, טניס, ריצות, הייתי בכל הנבחרות. ההורים כל הזמן דיברו על עלייה לישראל, משאת נפשם, וכשאחי הבכור סיים את הבגרויות וטס להתגייס ליחידה מובחרת, אמא לא הייתה מסוגלת להשאיר אותו לבד, והם החליטו לעלות.
מבחינה רוחנית, זאת הייתה עליית מדרגה, אבל חומרית, ירדנו דרסטית ברמת החיים במרכז הקליטה ברעננה, מה שהיה טראומטי להורים. אמא ניהלה את הרנטגן ב"מאיר" ואבא איבד את המעמד שהיה לו והפך לרופא ילדים במכבי וטיפת חלב. הקליטה שלי הייתה טובה. המשכתי לרקוד בלט קלאסי, השתלבתי בפעילות ספורטיבית ואפילו שיחקתי פעמיים במסגרת המכבייה ב"נטבול". התלבטתי אם להיות רקדנית, פסיכולוגית או רופאה.
פנאי: לא אוהבת חדרי כושר ומעדיפה ריצה ויוגה שאני מתרגלת בעצמי. בכל רגע פנוי אני עם בעלי והילדים, שהם חיי.
תפיסת עתיד: לשפר את השירות למטופלי לבלב בשיבא, להתעמק במחקר ולהמשיך לשאוף למצוינות.
המלחמה בסרטן
אונקולוגיה: אחרי שירות צבאי כמ"כית, החלטתי להירשם לרפואה והתקבלתי ללימודים בתל אביב. מצד אחד נהניתי מהמחקר, אבל מצד שני נהניתי גם מהמגע הקרוב עם החולים - לקחת דם, בדיקה גופנית - אז חיפשתי כיוון. לא היו לי אשליות בקשר למקצוע בכל מה שנוגע לעומס ולמחיר שהוא גובה, כי גדלתי לתוכו. חשבתי על גינקולוגיה או רפואת משפחה, אבל בסופו של דבר בחרתי באונקולוגיה, כדי להיות חלק מבית החולים, וכי זה מתאים לאנרגיה שלי לסייע לחולים באופן אישי. בגלל שגדלתי על המשמעות של חולי ובריאות, לא נרתעתי מהתמודדות עם מוות.
מערכת העיכול והלבלב: כל גידול מוציא מהחולה משהו אחר וחולי הלבלב נוגעים לי בלב. זו אוכלוסיה מעורבת של נשים וגברים והתחום כולו עדיין לא נחקר מספיק, כך שיש עוד הרבה לעשות ולשנות. כבר למעלה מעשור כמעט שאין התקדמות בהישרדות חולים ופיתוח תרופות.
כשסיימתי את ההתמחות הייתי בין מקימי "מרכז פאזה ראשונה", שעוסק בפיתוח תרופות לאונקולוגיה ב"שיבא", ומבוסס על שיתופי פעולה עם חברות תרופות שבעזרתן אנחנו עושים ניסויים קליניים על החולים שלנו. במקביל, אני מנהלת את היחידה לגידולים במערכת העיכול ומעבדת המחקר. אנחנו מפתחים תרופות חדשות, פרוטוקולים חדשים, ואני נפגשת עם חולים על בסיס יומי.
בניגוד לעבר, הרפואה האונקולוגית מתחלקת היום לתתי התמחויות, ואני מתמקדת בקיבה, בכבד, לבלב, ומעי גס ודק. לאחרונה מצאנו שהתרופה הביולוגית, לינפרזה - שמיועדת לחולות סרטן השד והשחלה בעלות מוטציה בגן משותף להן ולחלק מחולי סרטן הלבלב - הצליחה לעצור באופן מובהק את התקדמות המחלה. זאת הפעם הראשונה שנמצא טיפול ביולוגי מותאם אישית לסרטן לבלב והוא יוגש בקרוב לאישור.
סל התרופות: שלוש פעמים הייתי בוועדת סל התרופות, אבל האחרונה הייתה הקשה ביותר. לקח לי כמה שבועות להפסיק לחשוב על מה שלא הצלחנו להכניס אליו.
התמודדות עם המוות: לא פשוט להתמודד עם מוות של מטופלים. אלי לבני ז"ל, אחיה של ציפי לבני, קרא לעצמו יו"ר ועדת הלבלבים, הוא דוגמה לחולה שהנפש שלו צמחה והתפתחה עם התקדמות המחלה. גם קרן נהרי ז"ל, שאני מטפלת בבעלה תמיר גילת, הייתה כזאת, עם יכולת נתינה מדהימה. אני מרגישה שהרבה חולים שנפטרים נשארים איתי, ולפעמים, כשאני נתקלת בבן או בת הזוג, אני מחפשת אותם. כדי להישאר מקצועית ולטפל בהם היטב, אני עושה את ההפרדה. זוכרת שאני לא בת משפחה אלא הרופאה.
הקרן לחקר הסרטן: הוקמה על ידי חוקרי סרטן יהודים מארה"ב ומעניקה מענקי מחקר לחוקרי סרטן מצטיינים בישראל. בעזרת כספי המלגה שקיבלתי מימנתי את עבודת המחקר שלנו בלינפרזה. תמיר גילת שעומד בראשה היה חלק מהמחקר.