סכסוכי ירושה / צילום: Shutterstock
מותם של מנוחים בעלי ממון מביא לא פעם גל של יורשים פוטנציאליים הטוענים לקרבה משפחתית מפתיעה למנוח, כפי שמדגים פסק הדין יוצא הדופן שנדון השבוע בבית המשפט המחוזי בחיפה.
המנוח בתיק זה הלך לעולמו מבלי להותיר אחריו צוואה, כשהוא רווק וערירי, ובני-דודיו, קרובי משפחתו היחידים, הגישו בקשה לצו ירושה כחוק. לתדהמתם הרבה, לבקשתם הוגשה התנגדות מצד אנשים זרים להם, אשר מתברר כי כבר הגישו חצי שנה קודם לכן תביעה להצהיר עליהם כאחיו למחצה של המנוח מאב ביולוגי משותף. במסגרת תביעה זאת המתנגדים ביקשו וקיבלו את אישורו של בית המשפט לערוך בדיקה גנטית שתוכיח את עובדת היותם קרובי משפחה של המנוח, ולכן יורשיו על-פי דין.
על-פי גרסת המתנגדים, נודע להם על הקשר המשפחתי עם המנוח רק לאחר פטירתו, וזאת מפי שכניהם, שאף הגישו עדות לבית המשפט. אחד השכנים העיד כי שנים רבות קודם לכן נודע לו מפי אמו, חברתה של אם המנוח, כי אביו הביולוגי של המנוח הוא אביהם של המתנגדים, עמו ניהלה רומן, ולא בעלה, שהיה עקר. לטענת השכן, הוא הבטיח לאמו לשמור את הסוד עד לכתם לעולמם של כל המעורבים, ולכן גילה למתנגדים על קשריהם למנוח רק לאחר מותו.
שכן נוסף אישר את הטענות בדבר ניהול הרומן, כשהעיד בפני בית המשפט כי אביהם של המתנגדים נהג לבקר את אמו של המנוח בביתה כאשר בעלה היה בעבודה, וגם המתנגדים עצמם טענו כי ידעו על ניהול רומן בין אביהם לאמו של המנוח, מאחר שהיו עדים למריבות בין הוריהם בנושא זה. על סמך טענות אלה, ומבלי להפעיל שיקול-דעת רב, אישר בית המשפט את ביצוע הבדיקה הגנטית בין המתנגדים למנוח.
מובן כי כאשר נודע הדבר ליורשים, הם זעמו ופנו בדרישה לבית המשפט לבטל את החלטתו. הם הצביעו, בצדק רב, על שורת מחדלים שנעשו בניהול ההליך ומתן ההחלטה: אי-צירוף היורשים להליך כדי שיוכלו למסור את עמדתם ואת עמדת המנוח כמי שעומדים בנעליו, העובדה שהבסיס לטענות הוא אוסף רכילויות ועדויות שמועה בלבד, העובדה שהשכנים לא נחקרו על עדותם, והחמור מכל - לא נשקלה הפגיעה העצומה בכבודם ובשמם הטוב של כל המנוחים המעורבים: כבודה של אם המנוח המואשמת בניהול רומן מאחורי גבו של בעלה; כבוד בעלה, ניצול שואה, אשר המנוח היה בנו היחיד והנצר האחרון למשפחתו; ומעל לכל כבוד המנוח עצמו, אשר הבדיקה הגנטית עלולה להביא להכרזתו כממזר.
טיעוני היורשים שכנעו את בית המשפט שהוא שגה בהחלטתו לאשר את ביצועה של הבדיקה הגנטית, אך לרוע מזלם, בינתיים הבדיקה כבר נערכה, ותוצאותיה אישרו כי המתנגדים הם אכן אחאים של המנוח. כעת עמדה בפני בית המשפט שאלה משפטית שונה: האם הוא יכול להתעלם מראיה מדעית חד-משמעית לפיה המתנגדים הם אחאים ולכן יורשי המנוח.
בית המשפט לענייני משפחה ענה על השאלה בחיוב, אך פסיקתו נהפכה בבית המשפט המחוזי. דעת הרוב במחוזי הסכימה כי לא היה מקום לאפשר ביצוע בדיקה גנטית מלכתחילה בנסיבות תיק זה, אך מרגע שהבדיקה נעשתה, ונודעו תוצאותיה, לא ניתן לסובב את הגלגל אחורנית. דעת המיעוט סברה כי במחלוקת בין אמת לצדק במשפט, הצדק גובר, ואין זה הוגן שהמתנגדים ייהנו מתוצאות הליך חשיפת אמת שהוא פרי מחדל.
ההשלכה של דעת הרוב היא קשה עבור עולם המשפט. ידוע כי אמת משפטית אינה חופפת לאמת מדעית, במיוחד במקרים שמערבים סוגיות כמו אבהות וממזרות, ואילו הכרה בראיות אשר הושגו באופן "כשר אך מסריח" עלולה להעביר מסר לעידוד התנהלות בלתי הוגנת בין בעלי דין.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il