גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ההרחבה הכמותית: התוכנית הכלכלית שמילכדה את ארה”ב

עשר שנים בדיוק חלפו מאז הפעיל הבנק המרכזי האמריקאי לראשונה את תוכנית ההרחבה הכמותית - כלי מוניטרי שנועד להזרים כסף למשק כדי לחלצו מהמצב הקשה שאליו נקלע בעקבות משבר 2008 אלא שלמרות ההבטחות כי מדובר בצעדים זמניים, נוכחותם ניכרת עד היום, כשהיא מותירה את הכלכלה האמריקאית במצב של חולשה מבנית כרונית, תלויה בכסף מודפס ובריבית כמעט אפסית כדי להמשיך ולקרטע

בן ברננקי/  צילום: רויטרס, Jonathan Ernst
בן ברננקי/ צילום: רויטרס, Jonathan Ernst

לפני שבועיים עשה הפדרל ריזרב סיבוב פרסה דרמטי. לאחר שנים של הצהרות בדבר נורמליזציה בשערי הריבית והקטנה של מאזנו, קרי אי חידוש קניית האג"ח המגיעות לפירעון, הוא הודיע כי לא יהיו עוד העלאות ריבית השנה וכי הריבית הריאלית תישאר בסמוך לאפס במונחים ריאליים. כמו כן צמצום המאזן של הבנק יוקטן משמעותית וייעצר לחלוטין בקיץ.

זה היה שינוי כיוון משמעותי בהצהרות הפד, והוא בא בדיוק במלאת עשר שנים להכרזה שלו על תוכנית ההרחבה הכמותית הראשונה. מאחר שנראה כי אנחנו נכנסים לעידן חדש של הרחבה לנצח, כדאי לבחון את תוצאות ההרחבה הקודמת.

כשבועת האשראי למגורים התפוצצה

בקיץ 2008 התפוצצה ברעש גדול בועת האשראי למגורים בארה"ב. פיצוץ הבועה איים על יציבות המערכת הפיננסית העולמית כולה.

הפאניקה שאחזה בבנק המרכזי האמריקאי הייתה מובנת. יו"ר הפדרל ריזרב דאז, פרופ' בן ברננקי, היה תלמיד וחוקר מובהק של תקופת השפל הגדול של שנות השלושים. כמו מילטון פרידמן, אבי האסכולה המוניטריסטית, גם ברננקי סבר כי הסיבה העיקרית להתדרדרות כלכלת ארה"ב לשפל ההוא הייתה אי התערבות הפדרל ריזרב בעת ההיא.

לאחר אירועי קיץ 2008 הגיעה מבחינת ברננקי ההזדמנות לפרוע את השטר וליישם את התיאוריות שעליהן שקד כל חייו המקצועיים.

כשהרבית גבוהה

שלוש האמונות שהובילו לטעות

ביסוד התיאוריה שבה החזיק יחד עם כל הבנקאים המרכזיים מאז שלהי המאה העשרים, עמדו שלוש אמונות. הראשונה גרסה כי הורדה בריבית מביאה תמיד לגידול בצמיחה. זה נשמע טריוויאלי והגיוני להפליא: הריבית יורדת, עסקים נוטלים אשראי, הם מגבירים את הפעילות העסקית, הצמיחה עולה, החוב מוחזר, ובא לכלכלה גואל.

יש רק בעיה אחת עם האמונה ההגיונית הזו, אין לה בסיס במציאות. ליתר דיוק, בפועל המציאות הפוכה. בטווח הארוך הורדת הריבית והגידול באשראי שהיא מביאה, דווקא פוגעים בצמיחה, ולא להיפך. ואף שזה נשמע בניגוד לאינטואיציה, העובדות לאורך יותר מחמישים שנה הן חד משמעיות (ראו תרשים) - הצמיחה החלשה ביותר התקיימה בעשור שבו שררה סביבת ריבית אפס, והצמיחה הגבוהה שררה דווקא בעשורים שבהם הייתה הריבית בסביבות 5%.

כך למשל הריבית על איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים, שהיא בסיס הריבית בכל המשק ובעיקר בסקטור העסקי ובסקטור הנדל"ן, נעה בשנות השישים בין 4% ל-6%, והצמיחה עמדה על כ-6%. בשנות התשעים הריבית עמדה על כ-6% והצמיחה על כ-4.5%. לעומת זאת, הצמיחה הנמוכה ביותר ב-60 השנים האחרונות, כ-1.8%, התקיימה דווקא בעשור האחרון, כאשר הריבית הייתה בשפל שלא היה כמוהו, ועמדה על כ-1.5% לאג"ח ממשלתיות ל-10 שנים.

גם ניתוח היחס בין החוב - תוצאת הריבית הנמוכה, לתוצר - תוצאת שיעור הצמיחה, נותן תוצאות דומות. לכאורה, על פי האמונה הראשונה, גידול בחוב היה צריך לייצר גידול בצמיחה, ולא היא. ככל שהחוב גבוה יותר, כך הוא מייצר פחות תוצר חדש, ולא יותר.

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, ככל שגדל החוב, הפער בינו לבין הגידול בתוצר גדל, ולא הצטמצם. במילים פשוטות, ריבית נמוכה אכן מעודדת גידול בחוב, אך הפלא ופלא - יותר גידול בחוב מביא לפחות גידול בתוצר, ולא להיפך.

הפער בין החוב לתמג של ארהב copy

לעובדה זו, הנראית על פניה "לא הגיונית", יש כמה סיבות. העיקרית שבהן היא כי ריבית זולה מייצרת אשליה של עודף משאבים. עודף כזה מייצר דווקא בזבוז משאבים והשקעות סרק, במקום גידול אמיתי שאמור להוות את המקור להחזר האשראי והריבית עליו.

לאורך זמן עודף משאבים כזה גם מעודד חוסר יעילות מבני, זאת הואיל וכל אתגר וצורך לשינוי, הנובע מחוסר יעילות ומחוסר חדשנות ניתן לכסות בתחבושת האשראי הזול. לא זו אף זו, אשליית עודף המשאבים בגין הריבית הנמוכה מייצרת לא רק השקעות סרק, אלא גם מעודדת אשראי צרכני רחב היקף. אשראי כזה בהגדרה אינו מייצר מקור להחזר ואין הוא אלא בבחינת צריכת העתיד בהווה. צריכה כזו יכולה להיות ממומנת רק באמצעות קיצוץ ההוצאות, קרי צמצום, כאשר העתיד מגיע, אלא אם המשק בכללותו צמח כל כך, שהוא יכול גם להחזיר את החוב והריבית בגינו וגם להמשיך להגדיל את הצריכה.

במשק הנאנק תחת חובות ענק ובו הצמיחה הולכת ויורדת, נס כזה אינו קורה, וכך מימון החוב והחזרתו יכולים להתרחש רק מקיצוץ ברמת החיים, קרי התכווצות, או מנטילת חוב חדש שרק מחריף את התהליך.

כך למשל בחמש השנים האחרונות גדלו חובות כל הסקטורים במשק האמריקאי ביותר מ-10 טריליון דולר, לכ-72 טריליון דולר. התמ"ג, לעומת זאת, גדל בכ-3 טריליון דולר בלבד, וזאת בסביבת הריבית הנמוכה בהיסטוריה. עלות הריבית, נמוכה ככל שתהיה, על חוב של 72 טריליון דולר תעמוד על לפחות 2.2 טריליון דולר, אך המשק האמריקאי ייצר בשנה האחרונה נכסים חדשים (גידול) של בקושי טריליון אחד, קרי פער של 1.2 טריליון לפחות בין הריבית על החוב לבין הגידול, קרי המשאבים החדשים לתשלום הריבית.

וזהו כאמור החזר הריבית בלבד, ללא כל החזר של קרן. מאיפה יבואו אותם 1.2 טריליון דולר החסרים לתשלום הריבית? אם לא מקיצוץ של 1.2 טריליון דולר בהוצאות רמת החיים (כ-5% מהתמ"ג), יכול תשלום הריבית לבוא רק מגידול נוסף בחוב, וזאת עוד לפני גידול פנימי בחוב בגין הוצאות חדשות, כמו הגירעון הממשלתי המתרחב.

אם כן, הפחתה מתמשכת בריבית מגדילה את החוב ומקטינה יחסית את הצמיחה. שני אלו מכניסים את המשק לסחרחורת מוות, שבה עליו להתכונן בעתיד לשפל גדול עוד יותר לכיסוי "צריכת העתיד בהווה", או להמשיך לממן את החוב שלא ניתן לפורעו היום באמצעות חוב חדש וגדול עוד יותר, שלבטח לא ניתן יהיה לפורעו בעתיד.
הסיבה שלא היה אפשר לשכנע את הבנק המרכזי בנכונות העובדות הפשוטות והידועות האלו, קשורה לאמונה השנייה שעמדה ביסוד ההתנהלות של הבנק, האמונה כי גידול מתמיד בכמות הכסף הוא דבר טוב, או "אינפלציה חיובית" כלשונו.

מקור האמונה הזאת, רשמית לפחות, הוא בתיאוריה מיושנת משהו המכונה "עקומת פיליפס", קונספט שזיהה יחס הפוך בין אבטלה לאינפלציה, קרי גידול בתעסוקה מביא בהכרח לגידול באינפלציה, ולכן אם המשק רוצה תעסוקה מלאה עליו להיות מוכן לאינפלציה "חיובית".
אך דומני שהאמונה באינפלציה חיובית נובעת ממקור ציני הרבה יותר, שאותו היטיב להסביר הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס בספרו "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף". לדברי קיינס, קל לגרום להעלאת מחירים מאשר להוריד את השכר של העובדים, למרות שהתוצאה זהה. ובהרחבה, קל מאוד לשחוק את החוב ולהעלות את המיסים באמצעות שחיקה בערך הכסף מאשר בכל דרך אחרת.

האמונה השלישית היא השאפתנית מכולן, וגם זו שיש לה הקשר הרופף ביותר למציאות. לפיה, הבנק המרכזי יכול להרחיב בעת מצוקה ולצמצם בעת שפע. אמונה זו לא רק סותרת את הנתונים, היא סותרת גם את טבע האדם עצמו. מלבד מקרים ספציפיים יוצאי דופן, כמו זה של פול וולקר, יו"ר הפד בשנות ה-70 של המאה שעברה, שפיקח על העלאת הריבית ועצירת האינפלציה בתקופת כהונתו כנגד כל הלחצים הפוליטיים והתקשורתיים. הכלל הרגיל הוא כי קבוצות בני אדם לא יבחרו בדרך שתגרום להם כאב ודאי בטווח הקצר כדי למנוע כאב תיאורטי גדול יותר בטווח הארוך. בהצהרות כן, במעשים אף פעם לא.

גם כאן לקיינס הייתה אמירה מאירת עיניים שהסבירה מעט מנטייה זו: "הטווח הארוך הוא מדריך שגוי לניהול ענייני השעה", הסביר, "אחרי הכול בטווח הארוך כולנו מתים".

ברננקי מפעיל את מכונת הדפוס

וכך, נאמן לתיאוריה, פנה יו"ר הפד ברננקי במארס 2009 לתת למשק מנה גדושה משיקוי פלא שיעזור לו להיחלץ מהמצב הקשה שאליו נקלע.
באמצע מארס הופיע ברננקי בתוכנית החדשות "60 דקות", והסביר: "אנחנו מדפיסים עכשיו כסף... אך כשהכלכלה תתאושש אנחנו נהפוך את התוכניות האלו ונעלה מחדש את שערי הריבית".

הנכסים שהפד רוכש עתה בכסף המודפס, הסביר ברננקי, יחזרו להיות כסף בידי הפד, (לכן) הם זכות, קרי נכסים-הלוואות במאזן הבנק המרכזי ולא סתם הדפסה.

ב-18 במארס 2009 החליטה ועדת השוק הפתוח של הבנק המרכזי לעבור מצעדי חירום אקראיים למדיניות, ועל פיה "להגדיל את מאזן הפד (קרי לייצר כסף) עד כדי 1.25 טריליון דולר, ובו לקנות 750 מיליארד דולר של איגרות חוב מגובות במשכנתאות וכן 300 מיליארד דולר של איגרות חוב ממשלתיות". מטרת הצעד האחרון, מימון הגירעון הממשלתי המתרחב, הייתה להביא להקטנה של הריבית לטווח בינוני וארוך, המושפעת מאוד מביקוש הממשלה לכסף למימון גירעונותיה.

וכך באה לעולם תוכנית "ההרחבה הכמותית" (Quantitative easing ,QE), ובמסגרתה קנה הבנק המרכזי מידי הבנקים את ה"נכסים הרעילים", קרי איגרות החוב מגובות המשכנתאות שיצרו את בועת הנדל"ן ואת משבר 2008, והעביר בתמורה למאזני הבנקים כסף חדש, נקי וצח ממכונת הדפוס.

הרחבה, הרחבה ועוד הרחבה

עם ההחלטות האלה נפתחו הסכרים באופן סופי ומוחלט, והיו"ר ברננקי קיבל יד חופשית לתוכניות התמרוץ שלו. בעקבות תוכנית ההרחבה הראשונה באו "הרחבה כמותית 2" ו"הרחבה כמותית 3", שבמסגרתן קנה הפד טריליוני דולרים של איגרות חוב ממשלתיות. בתוך שנים ספורות גדל מאזן הבנק, כלומר סך האג"ח שהוא קנה, לכ-4.5 טריליון דולר, ובעקבות כך הריבית על האג"ח הממשלתיות לעשר שנים ירדה לשפל היסטורי של 1.4%.

בהיבט החברתי הפד, בעקיפין, הביא לעולם שמאל כלכלי צעיר ואגרסיבי שעשוי בקרוב להשתלט על אמריקה. איך זה קרה?

ובכן, לתוכנית ההרחבה הכמותית הייתה גם מטרה חשובה עקיפה, היא נועדה לנפח את מחירי הנכסים ולייצר "אפקט עושר" שיעודד צריכה. ניפוח הנכסים יצר פער גדל והולך בין אלו התלויים בשכר עבודה, שנותר קפוא לאורך כל עשר השנים, לבין אלו שרוב הכנסתם באה מרווחי הון למיניהם. הפער הזה היה גם פער דורי. בעוד חלק ניכר מהבייבי בומרס נהנה מהזינוק בערך הנכסים ומהכנסותיו מהם, הדור הצעיר, המילניאלס, שהכנסותיו נובעות בעיקר משכר, נאנק תחת עול גדל והולך של עלות הנכסים, ובעיקר הנדל"ן.

המודל הזה לא יכול היה להתקיים לאורך זמן, ותוצאותיו הפוליטיות לא איחרו לבוא. על פי סקר של מכון פיו (Pew Research Center) ממארס 2018, כ-57% מהמילניאלס אחזו בדעות ליברליות (שם אמריקאי לשמאל) בעוד רק 12% אחזו בדעות שמרניות-ימניות. 67% מהמילניאלס תמכו בהנהגת תוכנית בריאות ממשלתית, ו-57% ביקשו להגדיל את הוצאות הממשלה על פרויקטים ציבוריים.

תוכנית ההרחבה והפערים הכלכליים שהיא יצרה, הביאו אפוא לעולם לא רק נשיא פופוליסט חסר עקרונות (מלבד החומה עם מקסיקו) כדונלד טראמפ, אלא גם דור שלם של צעירים המבקשים להפוך לחלוטין את הסדר החברתי והכלכלי בארה"ב. עם אלה נמנה גם מחזור חדש של פוליטיקאים (הדמוקרטים החדשים) המבקשים לקחת חזרה מבעלי ההון את מה שהם חשים שנלקח מהם, שלא בצדק. באותה הזדמנות הם מבקשים חגיגית גם להוסיף עוד ועוד מגה-תוכניות ממשלתיות, קרי הוצאות עצומות, לממשלה שכבר עתה היא דה-פקטו פושטת רגל.

בינתיים הבית הלבן הגיש הצעת תקציב לשנת 2020 (שנת הכספים מתחילה באוקטובר 2019) בסכום אסטרונומי חסר תקדים של 4.7 טריליון דולר. התקציב בנוי על הנחת צמיחה דמיונית של 3%. גם כך הוא חושף פער של לפחות 1.5 טריליון דולר בין ההכנסות היום לבין ההוצאות המתוכננות, וכל זאת עוד לפני ה"מהפכה הירוקה" ו"האוניברסיטאות בחינם" של הרוב הדמוקרטי החדש.

כאשר המשק האמריקאי יגלוש למיתון גם באופן רשמי, אי שם לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, ההכנסות ממיסים יצנחו לפחות בחצי טריליון דולר והגירעון ירחף לו בסביבות 2-2.5 טריליון דולר. גירעון עצום כזה ידחוף את שערי הריבית מעלה-מעלה, מה שיחריף את המיתון עוד יותר, שיגביר את הגירעון שוב, שיעלה את הריבית, שיחריף את המיתון, וחוזר חלילה במעגל אימה קלאסי של התנפצות בועת אשראי.

כאשר בחוץ מיתון ושפל כלכלי ובממשל יושבים פוליטיקאים המבקשים ליישם פתרונות פופוליסטיים ותוכניות ממשלתיות הזויות ויקרות, וגם שורה ארוכה של מיסים חדשים, רק דבר אחד יוכל למנוע קריסה מיידית חדשה - הדפסה מסיבית על ידי הפד למימון גירעונות העתק של הממשלה. כבר היום מתבטאים ראשי הפד כי הרחבה כמותית לעד היא העתיד.
מאחורי כל הממבו ג'מבו הכלכלי והביטויים המעורפלים מבית מדרשו של הפד, ביטויים שרוב בני האדם מתקשים להבינם, ובמתכוון, נמצאת מציאות פשוטה למדי. המבנה הפוליטי-חברתי שאמריקה מקיימת אינו יכול לספק לאורך זמן את רמת החיים שהאמריקאים, פוליטיקאים כאזרחים, רוצים לעצמם. אי אפשר שתתקיים גם ממשלה שהיא תמנון רב זרועי, האוכלת 42% מהתמ"ג באינסוף דרכים, המשקיעה טריליונים בשלל פרויקטים בזבזניים, כמו גם באינסוף סובסידיות ומתנות למקורבים, ובאותו זמן גם להימנע מגלישה לבור של חוב שאין ממנו מוצא.

אי אפשר גם לחיות על זרימה לא נגמרת של טלוויזיות, מחשבים, סמארטפונים ושאר מוצרי צריכה בזיל הזול מסין המיוצרים בעלות עבודה של עשרה דולרים ליום ומשולמים בנהר של דולרים של חוב ממכונת הדפוס, וגם להאמין כי ניתן לקיים תעסוקה אמיתית במדינות המערב התיכון.

אי אפשר גם לנפח בועות נכסים בכסף שהפד מדפיס והבנקים מייצרים כהלוואות תוך מניפולציה מקיפה במחיר הכסף (הריבית), וגם לקיים חברה מתפקדת שאינה נקרעת במאבקים בין המיעוט המתעשר מהבועה לבין רוב האזרחים השוקעים עוד ועוד בחוב.
אי אפשר גם להבטיח לבוחרים הבטחות גרנדיוזיות שלא ניתן לקיימן ובטח לא לאורך זמן, רק כדי להיבחר, וגם לנסות אחר כך לקיימן מבלי לדרדר את המדינה לפשיטת רגל כלכלית ומוסרית.

בפני אמריקה עמדו שתי אפשרויות פשוטות: להתאים את רמת החיים וההוצאות שלה למבנה הפוליטי-חברתי שבחרה לקיים, או לחזור להיות מדינה יצרנית עם ממשלה קטנה וכלכלה חופשית וצומחת היכולה לתמוך ברמת החיים שהיא מבקשת לתושביה. שום מכונת דפוס לא תוכל לאורך זמן לגשר על הפער בין שתי האופציות. מאחר שלאמריקה הייתה וישנה הפריבילגיה ההיסטורית שהדולר הוא מטבע הרזרבה העולמי, ולכן היא יכולה להדפיס את חובותיה ואף לקנות סחורות ברחבי העולם בניירות שהיא מדפיסה, רגע האמת, שבכל כלכלה אחרת היה מגיע כבר מזמן, הצליח להידחות לאורך שנים. אבל בסופו של דבר גם אמריקה לא תוכל לבטל את חוקי הגרביטציה.

הכלכלה ממשיכה להיות שבירה

מה הלאה? כעבור עשר שנים ו-4 מיליארד דולר של הרחבה כמותית (בנוסף ל-14 טריליון דולר של חובות בסקטורים האחרים), שלוחת הפדרל ריזרב באטלנטה מעריכה כי ברבעון הראשון של 2019 יעמוד הגידול השנתי על 0.2%. זאת לאחר גידול אנמי לגמרי של כ-2% בחמש השנים האחרונות.

משמעות הדברים האלו ברורה: עשר שנים לאחר הבטחתו של ברננקי כי מדובר בצעדי חירום זמניים שישתנו בעתיד, הכלכלה האמריקאית נמצאת במצב של חולשה מבנית וכרונית ותלויה בכסף מודפס ובריבית אפס כדי להמשיך ולקרטע, אפילו לפי הפד עצמו.

אם בשנים 2017 ו-2018 הבנקים המרכזיים לא יכלו לקיים את הבטחותיהם לנורמליזציה, הם לא יוכלו לנרמל לעולם. במילים אחרות, כל האמונות, הקונספציות וההבטחות שהביאו אותנו ואת הפד עד הלום, עפו דרך החלון והתפוגגו, וכל שנותר הוא להחזיק חזק, לעצום עיניים ולדמיין כי עוד כסף מודפס ועוד מניפולציה בשערי הריבית יצליחו במקום שבו הם נכשלו בעשר השנים האחרונות.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

עוד כתבות

דוד (דדי) ברנע, ראש המוסד / צילום: יח''צ

דיווחים מטורקיה: המודיעין המקומי עלה על חוליה של המוסד שעקבה אחרי אנשי חמאס

תפקיד החוליה היה לעקוב אחרי מתנגדים למדינת ישראל ● לפי הדיווח מדובר ב-15 אנשים, כולם ממוצע ערבי, שהיו מחולקים לחמישה תאי ריגול

קובי אורן / צילום: שלומי יוסף

יזם הנדל"ן אורן קובי מואשם בסחיטה באיומים: "יקבור ויפרק את משפחתו"

הפרקליטות הוסיפה היום אישומים חדשים נגד קובי, בסחיטה באיומים של עו"ד במסגרת פרשת המרמה בקבוצת אדמה בבעלותו ● בנוסף הואשמו היום גם עו"ד רונן שחר בגין הונאת נושים והלבנת הון, ויצחק פישר המואשם כי שימש כאיש קש בכך שנרשם כבעלים של חברה במקומו של קובי

לא פעם הרוכשים נשאלים אם הם באמת חושבים שהחברות שלהם תחזיק מעמד לאורך שנים / צילום: Shutterstock

מחירי הנדל"ן מטפסים? למילניאלס יש פתרון מחוץ לקופסה

כשהם שקועים בחובות מהלימודים, דוחים את זמן החתונה ורואים בכיליון עיניים כיצד מחירי הדיור עולים, טרנד חדש צץ בקרב צעירים מילניאלים שעדיין רוצים לרכוש לעצמם בית - שיתוף ברכישת דירות עם חברים או אפילו שותפים לדירה

יצחק תשובה / צילום: אוריה תדמור

קבוצת דלק הבטיחה גיוס של 360 מיליון שקל בהנפקת אג"ח חדשה

קבוצת דלק, שבשליטת יצחק תשובה, הבטיחה את הגיוס המשמעותי בהנפקת אגרות חוב מסדרה ל"ו החדשה ● במסגרת שלב המכרז המוסדי המקדים שנערך אתמול, זכתה לביקושי יתר בהיקף כולל של יותר מחצי מיליארד שקל ● הסדרה מובטחת בשעבוד ראשון על יחידות השתתפות של דלק קידוחים

משרדי פייסבוק בדבלין / צילום: Shutterstock, Kryuchka Yaroslav

המועצה המפקחת על פייסבוק: הרשת החברתית לא דיווחה באופן מלא לגבי מערכת ה-Cross-Check

לאחר שפורסם ב-WSJ על מערכת שמאפשרת ל-5.8 מיליון משתמשים בעלי פרופיל גבוה לעבור על חוקי פייסבוק בלי לחטוף - כעת המועצה המפקחת על פייסבוק תוקפת את הרשת החברתית על אי דיווח באופן מלא ● המועצה מפרסמת את דוח השקיפות הראשון שלה, וקובעת: "שקיפות היא בבירור תחום בו פייסבוק חייבת להשתפר בדחיפות"

דביר בנדק בקמפיין של מזרחי טפחות / צילום: צילום מסך

בזכות ההתמדה, גם קמפיינים קצרים מצליחים לכבוש את הברייק

בנק מזרחי טפחות ופריגת מצליחים להתברג בראש הטבלה גם בלי הפקה גדולה מדי, כך עולה מדירוג הזכורות והאהובות של גלובס וגיאוקרטוגרפיה ● לעומתם, הפרסומת המושקעת במיוחד של אמדוקס מתקשה להיחרת בזיכרון

זוכה פרס נובל דניאל כהנמן / איור: גיל ג'יבלי

איך מגייסים עובדים טובים? לזוכה פרס נובל יש כמה עצות בשבילכם

פרופ' דניאל כהנמן מסביר מדוע מעסיקים צריכים לשאול את כולם אותן שאלות בראיונות עבודה, ומדוע הם צריכים להפסיק לחפש את המועמד הכי מתאים למשרה ולבחור ב"מועמד מספק" ● ניהול וקריירה

השרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

550 מיליון שקל יושקעו בהתמודדות עם מצב הסביבה בחברה הערבית

התוכנית החדשה שתובא בפני הממשלה בשבועות הקרובים תתמקד בין היתר בטיפול בבעיית הפסולת ובשיפור מצב הסביבה בחברה הערבית ● זנדברג: "האתגרים הסביבתיים ביישובי החברה הערבית הם רבים, ובכוונתנו לפעול ביתר שאת ליצירת שינוי סביבתי משמעותי עבור התושבים"

קני רוזנברג / צילום: יוסי זמיר

"ההתייעלות תהיה כואבת, אבל אל על תהיה חברה רווחית"

לפני כשנה, כשהיא שקועה בחובות עתק ותחת שמיים סגורים, רכש איש העסקים האמריקאי קני רוזנברג את השליטה באל על, כי "רציתי להפוך את ישראל למקום טוב יותר" ● אלא שהענף כאן רחוק מהתאוששות, והחברה ניצבת בפני תכנית התייעלות משמעותית ● הוא עדיין אופטימי: "אני לא מתחרט לשנייה. אל על תהיה רווחית" ● ראיון ראשון ובלעדי

חי גאליס, מנכ''ל ביג / צילום: ביג מרכזי קניות

ביג ממשיכה לממש נכסים בארה"ב: מוכרת מרכזי קניות בתמורה ל-114 מיליון דולר

החברה הבת האמריקאית של ביג התקשרה בשני חוזים מחייבים למכירת שני נכסים במחירים גבוהים יותר משוויים בספרים ● הנכסים הם שני מרכזי קניות פתוחים באורגון ובויסקונסין

תא''ל במיל' גל הירש / צילום: אזולאי

הוגש כתב אישום נגד גל הירש בגין עבירות מס בעשרות מיליוני שקלים

יחד עם הירש מואשמים גם עודד שכנאי ומיכאל בנימיני, שפעלו כשותפים במתן שירות למשרד ההגנה בגיאורגיה ובמקומות אחרים במסגרת מערך חברות שבשליטתם ● כמו כן, הוגש כתב אישום נפרד נגד יניב אדם בגין עבירות מס במסגרת הסדר טיעון ● עורכי דינו של הירש: "כתב אישום רעוע"

פט גלסינגר, מנכ''ל אינטל / צילום: אינטל

התחזית המאכזבת של אינטל לרבעון הרביעי מפילה את המניה במסחר המאוחר

בשורה התחתונה רשמה אינטל רווח של 1.71 דולר למניה על בסיס non-GAAP לעומת 1.08 דולר למניה ברבעון המקביל ● ברבעון הנוכחי הצפי הוא להכנסות של 18.3 מיליארד דולר ורווח של 90 סנט למניה, נמוך ב-10 סנט מצפי האנליסטים

יו''ר ועדת הכלכלה, ח''כ מיכאל ביטון / צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ

ועדת הכלכלה אישרה את חוק הבנקאות הפתוחה: "מבחן התוצאה הוא שיקבע"

בתום דיונים ארוכים הצביעו חברי הוועדה על פרק הבנקאות הפתוחה בחוק ההסדרים • חברי הוועדה הצביעו נגד הסתייגות של ח"כ קרעי, שביקש להגביל את התשלום שיוכלו הבנקים לגבות על שיתוף המידע שברשותם • לקוח בחשבון משותף לא יצטרך אישור שותפו למתן מידע, אך השותף יוכל לבטל את ההרשאה לאחר מכן

הונאות פיננסיות / אילוסטרציה: גלובס

ההונאות הפיננסיות נעשות מתוחכמות. כך תזהו אותן ותתגוננו מפניהן

מסרון שמבקש לשלם מס על חבילה? הודעה לשחרר חשבון שנחסם? בניסיון להשיג פרטי אשראי ולהשתלט על חשבונות, העבריינים נעשים מתוחכמים יותר ויותר ● מהם סוגי ההונאות הנפוצים, מהן נורות האזהרה, ואילו הרגלים כדאי לסגל כדאי להישמר מפניהן

איילת שקד / צילום: שלומי יוסף

שקד: "נכניס יועצים נוספים לוותמ"ל שיאפשרו לאשר תוכניות נוספות"

שרת הפנים בכנס של של ארגון הקבלנים והבונים: "יש הרבה דירות מתוכננות, אבל בפועל המון פרויקטים תקועים. בשנתיים שלא הייתה ממשלה שיווקו 50 אלף דירות בשנה - השנה נצליח לעבור 70 אלף" ● "נפיץ החלטת ממשלה על שני יישובים חדשים בגולן ו-10-15 יישובים חדשים בנגב"

בזק פורסת סיבים אופטיים / צילום: איל יצהר

משרד התקשורת: הממשלה חייבת לעזור להשקעות בתשתיות תקשורת

משרד התקשורת מכין עבודה שתמחיש את הצורך בסיוע ממשלתי לשוק התשתיות ● בכירים במשרד: "בכל העולם הבינו שבעקבות הקורונה ממשלות נדרשות לסייע בפריסת תשתיות תקשורת בפריפריה. רק אצלנו לא מוכנים"

מתקן גז סמוך לקהיר / צילום: Reuters, Amr Abdallah Dalsh

בשל הדרישה המצרית הגוברת: צינור גז חדש מישראל בעלות של 200 מיליון דולר

במשרד האנרגיה אישרו את קיומם של המגעים, שנחשפו ברויטרס ● אם הצינור יייבנה הוא יוכל לשרת את תמר, לוויתן וכריש שטרם פועל מסחרית, כאשר מדבור בצינור יבשתי ● מימון הפרויקט יבוצע על ידי חברות הגז

אליעזר פישמן / צילום: תמר מצפי

חצי מיליון שקל, לציור אחד: אוסף האמנות של אליעזר פישמן מוצע למכירה במסגרת הליך פשיטת הרגל

במכירה פומבית יוצאו למכירה 5 ציורים שבהם החזיק הטייקון פושט הרגל, הצפויים להניב תמורה של כמה מאות אלפי שקלים ● אוספי אמנות גדולים בהרבה הניבו בעבר תמורות של מיליוני שקלים (אי.די.בי) ויותר מ-100 מיליון שקל (הפניקס)

חיים כצמן, מנכ''ל ובעל השליטה בגזית גלוב / צילום: יונתן בלום

מצטיידת במזומנים: גזיב גלוב הבטיחה גיוס של 615 מיליון שקל בהרחבת סדרות אג"ח

חברת גזית גלוב מצטיידת במזומנים, לאחר שסיכמה על רכישת החזקות הציבור (25%) במניות החברה הבת, אטריום, תמורת 376 מיליון אירו (1.4 מיליארד שקל) ● הנפיקה אגרות חוב נוספות מסדרות י"ד ו-ט"ז הקיימות

בנק ישראל בירושלים / צילום: אורית דיל

5-1: חבר בוועדה המוניטרית בבנק ישראל הצביע בעד העלאת הריבית

אחד מתוך שישה חברי ועדה הצביע בעד העלאת הריבית על רקע שיפור תנאי הרקע ועליית האינפלציה, כך לפי פרוטוקול הוועדה המוניטרית לפני הודעת הריבית האחרונה ● לפי הערכות, מדובר בחבר הוועדה ראובן גרונאו שפורש לאחר שתי קדנציות