גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

ההרחבה הכמותית: התוכנית הכלכלית שמילכדה את ארה”ב

עשר שנים בדיוק חלפו מאז הפעיל הבנק המרכזי האמריקאי לראשונה את תוכנית ההרחבה הכמותית - כלי מוניטרי שנועד להזרים כסף למשק כדי לחלצו מהמצב הקשה שאליו נקלע בעקבות משבר 2008 אלא שלמרות ההבטחות כי מדובר בצעדים זמניים, נוכחותם ניכרת עד היום, כשהיא מותירה את הכלכלה האמריקאית במצב של חולשה מבנית כרונית, תלויה בכסף מודפס ובריבית כמעט אפסית כדי להמשיך ולקרטע

בן ברננקי/  צילום: רויטרס, Jonathan Ernst
בן ברננקי/ צילום: רויטרס, Jonathan Ernst

לפני שבועיים עשה הפדרל ריזרב סיבוב פרסה דרמטי. לאחר שנים של הצהרות בדבר נורמליזציה בשערי הריבית והקטנה של מאזנו, קרי אי חידוש קניית האג"ח המגיעות לפירעון, הוא הודיע כי לא יהיו עוד העלאות ריבית השנה וכי הריבית הריאלית תישאר בסמוך לאפס במונחים ריאליים. כמו כן צמצום המאזן של הבנק יוקטן משמעותית וייעצר לחלוטין בקיץ.

זה היה שינוי כיוון משמעותי בהצהרות הפד, והוא בא בדיוק במלאת עשר שנים להכרזה שלו על תוכנית ההרחבה הכמותית הראשונה. מאחר שנראה כי אנחנו נכנסים לעידן חדש של הרחבה לנצח, כדאי לבחון את תוצאות ההרחבה הקודמת.

כשבועת האשראי למגורים התפוצצה

בקיץ 2008 התפוצצה ברעש גדול בועת האשראי למגורים בארה"ב. פיצוץ הבועה איים על יציבות המערכת הפיננסית העולמית כולה.

הפאניקה שאחזה בבנק המרכזי האמריקאי הייתה מובנת. יו"ר הפדרל ריזרב דאז, פרופ' בן ברננקי, היה תלמיד וחוקר מובהק של תקופת השפל הגדול של שנות השלושים. כמו מילטון פרידמן, אבי האסכולה המוניטריסטית, גם ברננקי סבר כי הסיבה העיקרית להתדרדרות כלכלת ארה"ב לשפל ההוא הייתה אי התערבות הפדרל ריזרב בעת ההיא.

לאחר אירועי קיץ 2008 הגיעה מבחינת ברננקי ההזדמנות לפרוע את השטר וליישם את התיאוריות שעליהן שקד כל חייו המקצועיים.

כשהרבית גבוהה

שלוש האמונות שהובילו לטעות

ביסוד התיאוריה שבה החזיק יחד עם כל הבנקאים המרכזיים מאז שלהי המאה העשרים, עמדו שלוש אמונות. הראשונה גרסה כי הורדה בריבית מביאה תמיד לגידול בצמיחה. זה נשמע טריוויאלי והגיוני להפליא: הריבית יורדת, עסקים נוטלים אשראי, הם מגבירים את הפעילות העסקית, הצמיחה עולה, החוב מוחזר, ובא לכלכלה גואל.

יש רק בעיה אחת עם האמונה ההגיונית הזו, אין לה בסיס במציאות. ליתר דיוק, בפועל המציאות הפוכה. בטווח הארוך הורדת הריבית והגידול באשראי שהיא מביאה, דווקא פוגעים בצמיחה, ולא להיפך. ואף שזה נשמע בניגוד לאינטואיציה, העובדות לאורך יותר מחמישים שנה הן חד משמעיות (ראו תרשים) - הצמיחה החלשה ביותר התקיימה בעשור שבו שררה סביבת ריבית אפס, והצמיחה הגבוהה שררה דווקא בעשורים שבהם הייתה הריבית בסביבות 5%.

כך למשל הריבית על איגרות החוב של ממשלת ארה"ב ל-10 שנים, שהיא בסיס הריבית בכל המשק ובעיקר בסקטור העסקי ובסקטור הנדל"ן, נעה בשנות השישים בין 4% ל-6%, והצמיחה עמדה על כ-6%. בשנות התשעים הריבית עמדה על כ-6% והצמיחה על כ-4.5%. לעומת זאת, הצמיחה הנמוכה ביותר ב-60 השנים האחרונות, כ-1.8%, התקיימה דווקא בעשור האחרון, כאשר הריבית הייתה בשפל שלא היה כמוהו, ועמדה על כ-1.5% לאג"ח ממשלתיות ל-10 שנים.

גם ניתוח היחס בין החוב - תוצאת הריבית הנמוכה, לתוצר - תוצאת שיעור הצמיחה, נותן תוצאות דומות. לכאורה, על פי האמונה הראשונה, גידול בחוב היה צריך לייצר גידול בצמיחה, ולא היא. ככל שהחוב גבוה יותר, כך הוא מייצר פחות תוצר חדש, ולא יותר.

כפי שניתן לראות בגרף המצורף, ככל שגדל החוב, הפער בינו לבין הגידול בתוצר גדל, ולא הצטמצם. במילים פשוטות, ריבית נמוכה אכן מעודדת גידול בחוב, אך הפלא ופלא - יותר גידול בחוב מביא לפחות גידול בתוצר, ולא להיפך.

הפער בין החוב לתמג של ארהב copy

לעובדה זו, הנראית על פניה "לא הגיונית", יש כמה סיבות. העיקרית שבהן היא כי ריבית זולה מייצרת אשליה של עודף משאבים. עודף כזה מייצר דווקא בזבוז משאבים והשקעות סרק, במקום גידול אמיתי שאמור להוות את המקור להחזר האשראי והריבית עליו.

לאורך זמן עודף משאבים כזה גם מעודד חוסר יעילות מבני, זאת הואיל וכל אתגר וצורך לשינוי, הנובע מחוסר יעילות ומחוסר חדשנות ניתן לכסות בתחבושת האשראי הזול. לא זו אף זו, אשליית עודף המשאבים בגין הריבית הנמוכה מייצרת לא רק השקעות סרק, אלא גם מעודדת אשראי צרכני רחב היקף. אשראי כזה בהגדרה אינו מייצר מקור להחזר ואין הוא אלא בבחינת צריכת העתיד בהווה. צריכה כזו יכולה להיות ממומנת רק באמצעות קיצוץ ההוצאות, קרי צמצום, כאשר העתיד מגיע, אלא אם המשק בכללותו צמח כל כך, שהוא יכול גם להחזיר את החוב והריבית בגינו וגם להמשיך להגדיל את הצריכה.

במשק הנאנק תחת חובות ענק ובו הצמיחה הולכת ויורדת, נס כזה אינו קורה, וכך מימון החוב והחזרתו יכולים להתרחש רק מקיצוץ ברמת החיים, קרי התכווצות, או מנטילת חוב חדש שרק מחריף את התהליך.

כך למשל בחמש השנים האחרונות גדלו חובות כל הסקטורים במשק האמריקאי ביותר מ-10 טריליון דולר, לכ-72 טריליון דולר. התמ"ג, לעומת זאת, גדל בכ-3 טריליון דולר בלבד, וזאת בסביבת הריבית הנמוכה בהיסטוריה. עלות הריבית, נמוכה ככל שתהיה, על חוב של 72 טריליון דולר תעמוד על לפחות 2.2 טריליון דולר, אך המשק האמריקאי ייצר בשנה האחרונה נכסים חדשים (גידול) של בקושי טריליון אחד, קרי פער של 1.2 טריליון לפחות בין הריבית על החוב לבין הגידול, קרי המשאבים החדשים לתשלום הריבית.

וזהו כאמור החזר הריבית בלבד, ללא כל החזר של קרן. מאיפה יבואו אותם 1.2 טריליון דולר החסרים לתשלום הריבית? אם לא מקיצוץ של 1.2 טריליון דולר בהוצאות רמת החיים (כ-5% מהתמ"ג), יכול תשלום הריבית לבוא רק מגידול נוסף בחוב, וזאת עוד לפני גידול פנימי בחוב בגין הוצאות חדשות, כמו הגירעון הממשלתי המתרחב.

אם כן, הפחתה מתמשכת בריבית מגדילה את החוב ומקטינה יחסית את הצמיחה. שני אלו מכניסים את המשק לסחרחורת מוות, שבה עליו להתכונן בעתיד לשפל גדול עוד יותר לכיסוי "צריכת העתיד בהווה", או להמשיך לממן את החוב שלא ניתן לפורעו היום באמצעות חוב חדש וגדול עוד יותר, שלבטח לא ניתן יהיה לפורעו בעתיד.
הסיבה שלא היה אפשר לשכנע את הבנק המרכזי בנכונות העובדות הפשוטות והידועות האלו, קשורה לאמונה השנייה שעמדה ביסוד ההתנהלות של הבנק, האמונה כי גידול מתמיד בכמות הכסף הוא דבר טוב, או "אינפלציה חיובית" כלשונו.

מקור האמונה הזאת, רשמית לפחות, הוא בתיאוריה מיושנת משהו המכונה "עקומת פיליפס", קונספט שזיהה יחס הפוך בין אבטלה לאינפלציה, קרי גידול בתעסוקה מביא בהכרח לגידול באינפלציה, ולכן אם המשק רוצה תעסוקה מלאה עליו להיות מוכן לאינפלציה "חיובית".
אך דומני שהאמונה באינפלציה חיובית נובעת ממקור ציני הרבה יותר, שאותו היטיב להסביר הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס בספרו "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף". לדברי קיינס, קל לגרום להעלאת מחירים מאשר להוריד את השכר של העובדים, למרות שהתוצאה זהה. ובהרחבה, קל מאוד לשחוק את החוב ולהעלות את המיסים באמצעות שחיקה בערך הכסף מאשר בכל דרך אחרת.

האמונה השלישית היא השאפתנית מכולן, וגם זו שיש לה הקשר הרופף ביותר למציאות. לפיה, הבנק המרכזי יכול להרחיב בעת מצוקה ולצמצם בעת שפע. אמונה זו לא רק סותרת את הנתונים, היא סותרת גם את טבע האדם עצמו. מלבד מקרים ספציפיים יוצאי דופן, כמו זה של פול וולקר, יו"ר הפד בשנות ה-70 של המאה שעברה, שפיקח על העלאת הריבית ועצירת האינפלציה בתקופת כהונתו כנגד כל הלחצים הפוליטיים והתקשורתיים. הכלל הרגיל הוא כי קבוצות בני אדם לא יבחרו בדרך שתגרום להם כאב ודאי בטווח הקצר כדי למנוע כאב תיאורטי גדול יותר בטווח הארוך. בהצהרות כן, במעשים אף פעם לא.

גם כאן לקיינס הייתה אמירה מאירת עיניים שהסבירה מעט מנטייה זו: "הטווח הארוך הוא מדריך שגוי לניהול ענייני השעה", הסביר, "אחרי הכול בטווח הארוך כולנו מתים".

ברננקי מפעיל את מכונת הדפוס

וכך, נאמן לתיאוריה, פנה יו"ר הפד ברננקי במארס 2009 לתת למשק מנה גדושה משיקוי פלא שיעזור לו להיחלץ מהמצב הקשה שאליו נקלע.
באמצע מארס הופיע ברננקי בתוכנית החדשות "60 דקות", והסביר: "אנחנו מדפיסים עכשיו כסף... אך כשהכלכלה תתאושש אנחנו נהפוך את התוכניות האלו ונעלה מחדש את שערי הריבית".

הנכסים שהפד רוכש עתה בכסף המודפס, הסביר ברננקי, יחזרו להיות כסף בידי הפד, (לכן) הם זכות, קרי נכסים-הלוואות במאזן הבנק המרכזי ולא סתם הדפסה.

ב-18 במארס 2009 החליטה ועדת השוק הפתוח של הבנק המרכזי לעבור מצעדי חירום אקראיים למדיניות, ועל פיה "להגדיל את מאזן הפד (קרי לייצר כסף) עד כדי 1.25 טריליון דולר, ובו לקנות 750 מיליארד דולר של איגרות חוב מגובות במשכנתאות וכן 300 מיליארד דולר של איגרות חוב ממשלתיות". מטרת הצעד האחרון, מימון הגירעון הממשלתי המתרחב, הייתה להביא להקטנה של הריבית לטווח בינוני וארוך, המושפעת מאוד מביקוש הממשלה לכסף למימון גירעונותיה.

וכך באה לעולם תוכנית "ההרחבה הכמותית" (Quantitative easing ,QE), ובמסגרתה קנה הבנק המרכזי מידי הבנקים את ה"נכסים הרעילים", קרי איגרות החוב מגובות המשכנתאות שיצרו את בועת הנדל"ן ואת משבר 2008, והעביר בתמורה למאזני הבנקים כסף חדש, נקי וצח ממכונת הדפוס.

הרחבה, הרחבה ועוד הרחבה

עם ההחלטות האלה נפתחו הסכרים באופן סופי ומוחלט, והיו"ר ברננקי קיבל יד חופשית לתוכניות התמרוץ שלו. בעקבות תוכנית ההרחבה הראשונה באו "הרחבה כמותית 2" ו"הרחבה כמותית 3", שבמסגרתן קנה הפד טריליוני דולרים של איגרות חוב ממשלתיות. בתוך שנים ספורות גדל מאזן הבנק, כלומר סך האג"ח שהוא קנה, לכ-4.5 טריליון דולר, ובעקבות כך הריבית על האג"ח הממשלתיות לעשר שנים ירדה לשפל היסטורי של 1.4%.

בהיבט החברתי הפד, בעקיפין, הביא לעולם שמאל כלכלי צעיר ואגרסיבי שעשוי בקרוב להשתלט על אמריקה. איך זה קרה?

ובכן, לתוכנית ההרחבה הכמותית הייתה גם מטרה חשובה עקיפה, היא נועדה לנפח את מחירי הנכסים ולייצר "אפקט עושר" שיעודד צריכה. ניפוח הנכסים יצר פער גדל והולך בין אלו התלויים בשכר עבודה, שנותר קפוא לאורך כל עשר השנים, לבין אלו שרוב הכנסתם באה מרווחי הון למיניהם. הפער הזה היה גם פער דורי. בעוד חלק ניכר מהבייבי בומרס נהנה מהזינוק בערך הנכסים ומהכנסותיו מהם, הדור הצעיר, המילניאלס, שהכנסותיו נובעות בעיקר משכר, נאנק תחת עול גדל והולך של עלות הנכסים, ובעיקר הנדל"ן.

המודל הזה לא יכול היה להתקיים לאורך זמן, ותוצאותיו הפוליטיות לא איחרו לבוא. על פי סקר של מכון פיו (Pew Research Center) ממארס 2018, כ-57% מהמילניאלס אחזו בדעות ליברליות (שם אמריקאי לשמאל) בעוד רק 12% אחזו בדעות שמרניות-ימניות. 67% מהמילניאלס תמכו בהנהגת תוכנית בריאות ממשלתית, ו-57% ביקשו להגדיל את הוצאות הממשלה על פרויקטים ציבוריים.

תוכנית ההרחבה והפערים הכלכליים שהיא יצרה, הביאו אפוא לעולם לא רק נשיא פופוליסט חסר עקרונות (מלבד החומה עם מקסיקו) כדונלד טראמפ, אלא גם דור שלם של צעירים המבקשים להפוך לחלוטין את הסדר החברתי והכלכלי בארה"ב. עם אלה נמנה גם מחזור חדש של פוליטיקאים (הדמוקרטים החדשים) המבקשים לקחת חזרה מבעלי ההון את מה שהם חשים שנלקח מהם, שלא בצדק. באותה הזדמנות הם מבקשים חגיגית גם להוסיף עוד ועוד מגה-תוכניות ממשלתיות, קרי הוצאות עצומות, לממשלה שכבר עתה היא דה-פקטו פושטת רגל.

בינתיים הבית הלבן הגיש הצעת תקציב לשנת 2020 (שנת הכספים מתחילה באוקטובר 2019) בסכום אסטרונומי חסר תקדים של 4.7 טריליון דולר. התקציב בנוי על הנחת צמיחה דמיונית של 3%. גם כך הוא חושף פער של לפחות 1.5 טריליון דולר בין ההכנסות היום לבין ההוצאות המתוכננות, וכל זאת עוד לפני ה"מהפכה הירוקה" ו"האוניברסיטאות בחינם" של הרוב הדמוקרטי החדש.

כאשר המשק האמריקאי יגלוש למיתון גם באופן רשמי, אי שם לפני הבחירות לנשיאות בנובמבר 2020, ההכנסות ממיסים יצנחו לפחות בחצי טריליון דולר והגירעון ירחף לו בסביבות 2-2.5 טריליון דולר. גירעון עצום כזה ידחוף את שערי הריבית מעלה-מעלה, מה שיחריף את המיתון עוד יותר, שיגביר את הגירעון שוב, שיעלה את הריבית, שיחריף את המיתון, וחוזר חלילה במעגל אימה קלאסי של התנפצות בועת אשראי.

כאשר בחוץ מיתון ושפל כלכלי ובממשל יושבים פוליטיקאים המבקשים ליישם פתרונות פופוליסטיים ותוכניות ממשלתיות הזויות ויקרות, וגם שורה ארוכה של מיסים חדשים, רק דבר אחד יוכל למנוע קריסה מיידית חדשה - הדפסה מסיבית על ידי הפד למימון גירעונות העתק של הממשלה. כבר היום מתבטאים ראשי הפד כי הרחבה כמותית לעד היא העתיד.
מאחורי כל הממבו ג'מבו הכלכלי והביטויים המעורפלים מבית מדרשו של הפד, ביטויים שרוב בני האדם מתקשים להבינם, ובמתכוון, נמצאת מציאות פשוטה למדי. המבנה הפוליטי-חברתי שאמריקה מקיימת אינו יכול לספק לאורך זמן את רמת החיים שהאמריקאים, פוליטיקאים כאזרחים, רוצים לעצמם. אי אפשר שתתקיים גם ממשלה שהיא תמנון רב זרועי, האוכלת 42% מהתמ"ג באינסוף דרכים, המשקיעה טריליונים בשלל פרויקטים בזבזניים, כמו גם באינסוף סובסידיות ומתנות למקורבים, ובאותו זמן גם להימנע מגלישה לבור של חוב שאין ממנו מוצא.

אי אפשר גם לחיות על זרימה לא נגמרת של טלוויזיות, מחשבים, סמארטפונים ושאר מוצרי צריכה בזיל הזול מסין המיוצרים בעלות עבודה של עשרה דולרים ליום ומשולמים בנהר של דולרים של חוב ממכונת הדפוס, וגם להאמין כי ניתן לקיים תעסוקה אמיתית במדינות המערב התיכון.

אי אפשר גם לנפח בועות נכסים בכסף שהפד מדפיס והבנקים מייצרים כהלוואות תוך מניפולציה מקיפה במחיר הכסף (הריבית), וגם לקיים חברה מתפקדת שאינה נקרעת במאבקים בין המיעוט המתעשר מהבועה לבין רוב האזרחים השוקעים עוד ועוד בחוב.
אי אפשר גם להבטיח לבוחרים הבטחות גרנדיוזיות שלא ניתן לקיימן ובטח לא לאורך זמן, רק כדי להיבחר, וגם לנסות אחר כך לקיימן מבלי לדרדר את המדינה לפשיטת רגל כלכלית ומוסרית.

בפני אמריקה עמדו שתי אפשרויות פשוטות: להתאים את רמת החיים וההוצאות שלה למבנה הפוליטי-חברתי שבחרה לקיים, או לחזור להיות מדינה יצרנית עם ממשלה קטנה וכלכלה חופשית וצומחת היכולה לתמוך ברמת החיים שהיא מבקשת לתושביה. שום מכונת דפוס לא תוכל לאורך זמן לגשר על הפער בין שתי האופציות. מאחר שלאמריקה הייתה וישנה הפריבילגיה ההיסטורית שהדולר הוא מטבע הרזרבה העולמי, ולכן היא יכולה להדפיס את חובותיה ואף לקנות סחורות ברחבי העולם בניירות שהיא מדפיסה, רגע האמת, שבכל כלכלה אחרת היה מגיע כבר מזמן, הצליח להידחות לאורך שנים. אבל בסופו של דבר גם אמריקה לא תוכל לבטל את חוקי הגרביטציה.

הכלכלה ממשיכה להיות שבירה

מה הלאה? כעבור עשר שנים ו-4 מיליארד דולר של הרחבה כמותית (בנוסף ל-14 טריליון דולר של חובות בסקטורים האחרים), שלוחת הפדרל ריזרב באטלנטה מעריכה כי ברבעון הראשון של 2019 יעמוד הגידול השנתי על 0.2%. זאת לאחר גידול אנמי לגמרי של כ-2% בחמש השנים האחרונות.

משמעות הדברים האלו ברורה: עשר שנים לאחר הבטחתו של ברננקי כי מדובר בצעדי חירום זמניים שישתנו בעתיד, הכלכלה האמריקאית נמצאת במצב של חולשה מבנית וכרונית ותלויה בכסף מודפס ובריבית אפס כדי להמשיך ולקרטע, אפילו לפי הפד עצמו.

אם בשנים 2017 ו-2018 הבנקים המרכזיים לא יכלו לקיים את הבטחותיהם לנורמליזציה, הם לא יוכלו לנרמל לעולם. במילים אחרות, כל האמונות, הקונספציות וההבטחות שהביאו אותנו ואת הפד עד הלום, עפו דרך החלון והתפוגגו, וכל שנותר הוא להחזיק חזק, לעצום עיניים ולדמיין כי עוד כסף מודפס ועוד מניפולציה בשערי הריבית יצליחו במקום שבו הם נכשלו בעשר השנים האחרונות.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. כותב הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com

עוד כתבות

ZOOM. קשה למצוא ארגון או מוסד לימודים שפסח על השימוש במערכת  / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

איך מודדים עבודה מהבית? כלי עזר למשקיעים בימי קורונה

עובדים וחברות עוברים בעקבות הקורונה לעבודה מהבית, ובשוק האמריקאי נוצרה קבוצת חברות שמפתחות כלי עבודה מרחוק ומניותיהן נוסקות בחדות ● אילו פעילויות נכללות תחת ההגדרה "Work From Home", וכיצד ייראה מדד דמיוני ייעודי לסקטור זה?

אחוזת ראשונים / צילום: סיון שוב עמי

בדיור המוגן מסתכלים לטווח הארוך וממשיכים לבנות, אבל הרבה יותר קשה לשווק בקורונה

כמו בתי דיור מוגן אחרים, גם באחוזת ראשונים נקטו צעדים מחמירים בתקופת סגר הקורונה, והתמודדו עם הפחד הגדול מהידבקות ● אבל המגבלות והחששות לא עצרו את הבעלים מלקדם את בנייתם של שלושה בתי דיור מוגן נוספים ● בונים מחדש - האתגרים של ענף הנדל"ן

שבי שמר / צילום: שלומי יצהר

בנק אגוד הקטין את ההוצאות בגין הפסדי אשראי ושיפר את הרווח הרבעוני

בדרך למיזוגו בתוך במזרחי טפחות ובמקביל להימשכות משבר הקורונה מציג אגוד גידול של 41% ברווח הרבעוני כשהוא נהנה מהכנסות בגין הפרשות קבוצתיות לצד רווח "משמעותי" בתיק ההשקעות שלו ● בשל ההפסד ברבעון הראשון הרווח במחצית הצטמק ב-94%

האי אלוניסוס ביוון / צילום: שאטרסטוק

בדרך לפתיחת השמיים? רשימת המדינות הירוקות תפורסם מחר

האם ענף התעופה והתיירות יכול להתרומם בתוך יומיים? התשובה היא לא ● בדומה לענפים רבים נדרשת פה היערכות גדולה והכאוס ואי הוודאות מובילים את חברות התעופה שלא לקפוץ ולתכנן לו"ז טיסות

קניות מקוונות / צילום: SHUTTERSTOCK

קונים פחות, מתלוננים יותר: ישראל נמצאת מאחור בשביעות הרצון מרכישות אונליין

לפי מחקר שערכה גוגל לקראת הקמת מכללה חדשה, ישראל היא המדינה שבה שיעור הקניות המקוונות למוצרי פנאי גדל בזמן הקורונה בשיעור הכי נמוך ביחס למדינות אחרות ● הצרכנים במצרים היו הקרובים ביותר לקשיים שהעלו הצרכנים הישראלים

אבי גבאי / צילום: כדיה לוי, גלובס

תם ונשלם: אושרה עסקת המיזוג בין סלקום לגולן טלקום

שר התקשורת יועז הנדל אישר את העסקה בתנאים שישאירו את גולן טלקום כמפעיל וירטואלי

קניון שבעת הכוכבים בחודש שעבר. חיכוכים בין קבוצות אופנה גדולות לקניונים / צילום: כדיה לוי, גלובס

מאזן האימה החדש של הקניונים: זארה מכתיבה מודל תשלומים חדש והיא לא היחידה

כך נראה המאבק בין רשתות האופנה לחברות הנדל"ן על השכירות ודמי הניהול בימי הקורונה • החנויות דורשות שהקניונים יתחשבו בפדיונות הקורסים שלהן • חלק מהקניונים נתנו "הקלות קורונה", אבל נשמעות גם טענות על ניצול המצב • האם ההפסדים של מליסרון ברבעון האחרון הם רק קצה הקרחון?

שטיפת מכוניות. רק להתקין חיישן ולהוריד אפליקציה / צילום: shutterstock, שאטרסטוק

תשלומים אוטונומיים: כשהמכונית משלמת בעצמה עבור השטיפה

חברת Finn ההולנדית מפתחת מודלים של תשלומים אוטונומיים בין חפצים ● אחד המוצרים שלה, מערכת של Pay by Car, הופכת את הרכב לכלי תשלומים - שבאמצעות חיישנים יודע לשלם בעצמו, למשל, לכבישי אגרה או למתקנים לשטיפת רכב

הפגנת עובדי ועובדות המעבדות / צילום: תמונה פרטית

בדרך לשביתה: התפוצץ המו"מ בין עובדי המעבדות למשרד האוצר

יו"ר הסתדרות המיקרוביולוגים הביוכימאים ועובדי המעבדות, אסתר אדמון: "בנימין נתניהו, בהתעלמותו ובהתעלמות שריו, מכין את מדינת ישראל למשבר ענק שהוא כנראה לא מבין את משמעותו"

שר החוץ גבי אשכנזי ושר החוץ היווני ניקוס דנידיאס / צילום: משרד החוץ, יח"צ

בקרוב בטן גב ביוון: תיירים ישראלים יוכלו לבקר במדינה ללא צורך בבידוד

ההודעה יצאה בעקבות פגישה שנערכה בין שר החוץ גבי אשכנזי ובין מקבילו היווני, שר החוץ ניקוס דנידיאס בלשכתו בירושלים ● ההסכם יאפשר כניסה של ישראלים לאיים מסויימים ביוון מהם הם יהיו פטורים מחובת בידוד בחזור ומחובת בידוד עם הנחיתה

בני רוזנברג ז"ל במסיבת הפרידה מ"גלובס" / צילום: תמונה פרטית

"אמרת בני רוזנברג אמרת 'בית הדפוס של גלובס'"

רוזנברג, שניהל את בית הדפוס למעלה מ-20 שנה, נפטר השבוע • ילדיו ועמיתים לשעבר מספרים עליו

קניון שבעת הכוכבים / צילום: איל יצהר

חיים בסרט: קניון שבעת הכוכבים דורש דמי שכירות מהקולנוע, שסגור כבר חצי שנה

חברת בתי הקולנוע רב-חן הודיעה להנהלת שבעת הכוכבים כי תעזוב את המתחם בסוף אוגוסט עם סיום החוזה שלה בשל מחלוקת על דמי השכירות ● גורמים המעורים בסכסוך טוענים כי בקניון דרשו כי בית הקולנוע ישלם דמי שכירות על ששת החודשים בהם נסגר בשל הנחיות הממשלה ● בחודש שעבר נקלע הקניון לסכסוך עם קבוצת קסטרו

תמיר פלד, הבעלים של "מוזיאון המרציפן והשוקולד" ו"בית השקד" בכפר תבור / צילום: תמונה פרטית

כך בחסות הקורונה הפך המוזיאון הקטן והוותיק בכפר תבור את פניו

תמיר פלד, בן 44, בעלי "מוזיאון המרציפן והשוקולד" ו"בית השקד" בכפר תבור ● אחרי שההכנסות צנחו ב-95% הבין שכדי להתפרנס עליו לעשות שינוי, ועבר מתחום האומנות והיצירה לתחום "קמעונאות הבוטיק" ● "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז  

ח"כ תהילה פרידמן / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

"צאו לכמה בחירות שתרצו - אף אחד לא יעלם": נאום הבכורה שמסעיר את הכנסת והרשת

"יש בעולם שלי המון אמת ויופי. אבל לא כל האמת. לא כל היופי. אני לא רוצה שכולם יהפכו להיות אני" ● תהלה פרידמן, ח"כ מכחול לבן, נשאה השבוע במשך 11 דקות נאום בכורה יוצא דופן בכנסת שכולו בעד קירוב לבבות ואחדות ● למעלה ממיליון איש כבר צפו

כיכר המדינה/ צילום: איל יצהר

בדרך לעסקת מימון חוץ בנקאי ענקית בכיכר המדינה בתל אביב

בעלי הזכויות הפרטיים בקרקע חתמו על מזכר הבנות למימון בגובה של כ-1.8 מיליארד שקל מול חברת ברקת וכלל ביטוח ● בפרויקט מתוכננים להיבנות שלושה מגדלים ובהם 450 דירות

מה נמכר לאחרונה באזור עמק יזרעאל בפחות ממיליון שקל / עיצוב: טלי בוגדנובסקי , גלובס

איזו דירה אפשר לקנות באזור עמק יזרעאל בפחות ממיליון שקל

בסכום כזה אפשר למצוא דירות 4 חדרים בנוף הגליל, ביקנעם עילית, בעפולה ובמגדל העמק

שלמה אליהו / צילום: תמר מצפי

המערבולת במגדל לא נרגעת: דירקטור המקורב לשלמה אליהו מתפטר

הערכות: ההתפטרות כדי לפנות מקום למינוי דירקטור חדש, כנראה מוטי רוזן ● הדירקטור הפורש גבי פיקר הסביר כי התפטרותו הינה "נוכח חוסר אמון, שהחריף לאחרונה, בינו (ודירקטורים במגדל ביטוח) לבין יו"ר דירקטוריון מגדל ביטוח, ניר גלעד ועל רקע הוראת הממונה על שוק ההון"

ממתינים / צילום: כדיה לוי, גלובס

בריאותית ותעסוקתית: בני ה-50 פלוס נפגעים פעמיים מהקורונה

העובדים המבוגרים שפוטרו או הוצאו לחל"ת עלולים להיפלט ממעגל העבודה מוקדם מדי • מומחים טוענים שההכשרות המקצועיות לא מכוונות לפלח האוכלוסייה הזה, והתיוג שלהם כ"קבוצת סיכון" מרתיע מעסיקים • "המבוגרים, לא הצעירים, עלולים להיות הבעיה שנגרור אחרי שנצא מהמשבר"

נפגעי הקורקינטים והאופניים החשמליים - 12 באוגוסט 2020

אמש באיכילוב: 8 פצועים בתאונות קורקינט ואופניים חשמליים

"גלובס" ובית החולים איכילוב חוזרים לדווח על מספר הנפגעים מתאונות שבהן מעורבים כלי רכב חשמליים: אופניים וקורקינטים

דב קוטלר / צילום: גדי דגון, יח"צ

הפועלים ממשיך להפריש בגין הפסדי אשראי והרווח צנח בכ-85%

המשבר הכלכלי ומגפת הקורונה ממשיכים לטלטל את תוצאות בנק הפועלים ● בנטרול ספיחי הפרשות שבהן היה מעורב הבנק בארה"ב ההיפרדות הסופית מישראכרט ועוד היבטים "חריגים", רשם הבנק ברבעון השני רווח נקי של 161 מיליון שקל ●  תיק האשראי לציבור של הבנק קטן ברבעון השני ב-2%