פערי שכר בין גברים לנשים. יש שיפור, אבל לא מספיק / צילום אילוסטרציה: Shutterstock
מספר המפרנסים במשקי-הבית גדל, אבל ישראלים רבים מדי מוצאים שוק עבודה שאינו מחלץ מהכנסה נמוכה ומרמת חיים נמוכה - כך עולה מהדוח השנתי שמפרסם הבוקר (א') מרכז אדוה. המסמך, שחובר על-ידי ד"ר שלמה סבירסקי, אתי קונור-אטיאס ואביב ליברמן, מציג נתונים המלמדים כי החברה הישראלית זקוקה לפיתוח כלכלי מאוזן של כל חלקי הארץ וכל חלקי האוכלוסייה, להרחבה משמעותית של הרובד הבינוני, להרחבת הנגישות להשכלה גבוהה, לדיור ציבורי אוניברסלי בשכירות לטווח ארוך, למימון מדינתי של שירותים רפואיים מלאים, ללא צורך בביטוחים משלימים ופרטיים ועוד.
דוח אדוה מגלה כי התפלגות ההכנסות בין העשירונים כמעט ולא השתנתה בעשור האחרון. ב-2017, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו מכל ארבעת מקורות ההכנסה (הון, עבודה, תמיכות וקצבאות ופנסיה) של משק-בית שבראשו שכיר או שכירה בעשירון העליון עמדה על 60,484 שקל - פי 12 מן ההכנסה המקבילה של העשירון התחתון, שעמדה על 5,079 שקל. שני העשירונים העליונים קיבלו יחד 43.3% מכלל עוגת ההכנסות של משקי-הבית שבראשם שכיר או שכירה, שמונת העשירונים הנותרים קיבלו יחד 56.7%.
יש לציין כי בעשירון העליון חל גידול בהכנסות מהון: ב-2017 היוו הכנסות מהון 6.6% מהכנסות משקי-בית בעשירון העליון - גידול בהשוואה ל-2016 (5.5%) אך ירידה בהשוואה ל-2015, אז עמד השיעור על 10.9%.
חלק משמעותי של הכנסות אלה מקורו בשכר דירה: ב-2017, העשירון העליון גרף כ-44% מסך ההכנסות משכר הדירה בישראל: ההכנסה הכוללת משכר דירה בישראל עמדה על 15.68 מיליארד שקל, כשמתוך סכום זה, 6.85 מיליארד שקל הגיעו לעשירון העליון, 2.63 מיליארד שקל הגיעו לעשירון התשיעי, ו-2.02 מיליארד שקל הגיעו לעשירון השמיני. כלומר - שלושת העשירונים הגבוהים קיבלו, ביחד, 73% מסך הכנסות משכר דירה של כלל משקי-הבית.
בתחום הבריאות מגלה הדוח כי ביטוחי הבריאות, המשלימים והפרטיים, הפכו ל"עסק פיננסי אדיר-ממדים": ההוצאה של משקי-בית על ביטוחים אלה ועל השתתפות עבור תרופות וטיפולים, עלתה מ-4.6 מיליארד שקל בשנת 2000 (במחירי 2017) ל-13.9 מיליארד שקל ב-2017. לדעת כותבי הדוח, "ניתן לטעון כי מדובר במס נוסף על המס הקרוי דמי בריאות, שאותו גובה המוסד לביטוח לאומי: 13.9 מיליארד שקל הם שווי-ערך ל-60% מדמי הבריאות שגובה המוסד לביטוח לאומי".
הפרק המרכזי בדוח מוקדש לניתוח פערי ההכנסה והשכר בין המגזרים והקבוצות השונות. ב-2017, מתברר, ירד התגמול של המנכ"לים והמנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים, יחסית ל-2016 - ירידה המוסברת לדעת החוקרים לפחות בחלקה "בחוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי, שנכנס לתוקף באוקטובר 2016". עם כל זאת, התגמול של מנהלי התאגידים הגדולים (שרובם אינם כפופים למגבלת השכר בחוק) היה גבוה ביותר. מנכ"לים באחת מ-100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה התל-אביבית ("תל-אביב 100" בין השנים 2016-2011 ו"תל-אביב 125" בשנת 2017) תוגמלו, בממוצע, בסכום שנתי כולל של 4.45 מיליון שקל, או 371 אלף שקל בחודש - פי 36 מהשכר הממוצע במשק.
השיפור בשכר שנרשם לאחרונה במשק ניכר אצל נשים יותר מאשר אצל גברים. בין 2000 ל-2016 גדל שיעור הנשים שמשתכרות מעל לשכר הממוצע מ-18.6% ל26.8%, בעוד שאצל הגברים העלייה הייתה מ-37.7% ל-46%.
ואולם למרות הירידה באי-השוויון בין המגדרים, ישראל עדיין ממוקמת במקום לא מחמיא בקרב ארצות ה-OECD. ה-OECD מציג נתונים על הפער בשכר החציוני בין נשים לגברים בארצות החברות בו: ישראל מצויה קרוב לתחתית הדירוג, עם פער של 21.6%.
באשר להכנסה לפי מוצא עדתי, הדוח קובע כי בראש טבלת השכר ב-2017 ניצבו עדיין גברים אשכנזים בני דור שני עם שכר ממוצע של 16,961 שקל, בעוד ששכרם של גברים מזרחים דור שני עמד על 13,291 שקל. כותבי הדוח מציינים כי הפער בין שתי הקבוצות התרחב ב-2017, לאחר שנים של הצטמקות איטית, אך לדבריהם, "אין לדעת האם מדובר בשינוי מגמה או בשינוי חולף".
שכרם של הערבים אזרחי ישראל היה נמוך משמעותית מזה של כלל השכירים: ב-2017, 7,723 שקל עבור גברים ו-5,370 שקל עבור נשים - כשני שלישים מהשכר הממוצע של כל אחד מהמגדרים. שכר נמוך נרשם גם בקטגוריה של יהודים יוצאי אפריקה-אסיה דור ראשון שעלו אחרי 1990 - רובם ככולם, יש להניח, יהודים יוצאי אתיופיה; ב-2017 עמד שכר הגברים הממוצע בקרבם על 8,247 שקל - 70% מן השכר הממוצע של כלל הגברים. בתחתית סולם השכר עומדות נשים יוצאות אתיופיה (יהודיות ילידות אסיה-אפריקה שעלו אחרי 1990) ונשים ערביות, עם שכר ממוצע של 5,568 שקל ו-5,370 שקל, בהתאמה.
המשקל היחסי של הכנסה מעבודה בהכנסה הכוללת של משקי-הבית גדל בין השנים 2000 ו-2017 בממוצע בכל אחד מהעשירונים הראשון ועד השביעי. הגידול שבא בעיקר על חשבון מקורות הכנסה כמו תמיכות ופנסיה היה בולט במיוחד בחמישון התחתון - שם עלה משקל ההכנסה מעבודה מ-31.7% ל-52.3%, ובעשירון השני - מ-47.9% ל-60.0%. ואולם על-פי אדוה, לצד עליות שכר - כדוגמת העלאת שכר המינימום - והשפעה של תוכנית מס הכנסה שלילי ושל התוכניות השונות לעידוד התעסוקה, הגידול נובע בעיקר בגידול במספר המפרנסים במשקי-הבית בעשירונים אלה: בין השנים 2017-2000 גדל מספר המפרנסים בעשירון התחתון ב-65%, בעשירון השני ב-56%, בעשירון השלישי ב-54%, ובעשירון הרביעי ב-43%. במקביל ירד משקל הקצבאות והתמיכות בתוך כלל הכנסות משקי-הבית מ-66.6% ל-45.8% ובעשירון השני - מ-50.4% ל-37.2%.
ואולם על-פי אדוה, רבים מן המפרנסים החדשים נקלטו בענפים ובעיסוקים נמוכי שכר ו/או במשרות חלקיות היו בענפי שירותים כדוגמת מכירות, מלצרות, מטפלים סיעודיים, מאבטחים וכיו"ב. שיעור גבוה של עניים נרשם בקרב עובדים ועובדות בענפים כדוגמת בינוי ותחבורה - 22.5% ו-12.2%, בהתאמה.