עו"ד שלמה כהן. אביר הצרכנים? / צילום שלומי יוסף
עו"ד שלמה כהן נמנה במשך שנים ארוכות עם בכירי עורכי הדין בתחום הקניין הרוחני בישראל. כהן, שכיהן בעבר כיו"ר לשכת עורכי הדין, עומד בראש אחד ממשרדי עריכת הדין המצליחים ביותר בישראל בתחומו.
כך, למשל, עולה מתביעה שהגיש כהן בשנת 2016, בה ציין כי שכר-הטרחה שהוא גובה עומד על מאות דולרים לשעה. כך גם עולה מטענותיו של עו"ד ליעד וטשטיין, שהיה שותפו של כהן עד שנת 2014, אז עזב את משרד כהן לטובת הקמת משרד עצמאי. במסגרת סכסוך רווי יצרים שלווה בהגשת תביעות הדדיות ובהתכתשויות פומביות, חשף וטשטיין בתצהיר שהגיש לבית המשפט לפני מספר שנים כי רווחי הפירמה שבראשה עומד כהן, כפי שנמסרו לו על-ידי כהן עצמו, נעו סביב למעלה מ-2 מיליון דולר בשנה.
נוסף לסכסוך סביב עזיבתו של וטשטיין, ניהל כהן מאבקים משפטיים יצריים ומשמעותיים. לאורך השנים הופיע שמו של עורך הדין הבכיר כמי שתובע מספר ניכר של פעמים. כך, למשל, לפני מספר שנים תבע כהן את משטרת ישראל על סך חצי מיליון שקל, בדרישה לקבל פיצויים בגין עיכובו שלא כדין, לאחר שהתעמת עם נהג מונית שהסיע אותו למשרדו. לאחר שבית המשפט המחוזי קבע כי עיכובו אכן לא היה נחוץ, נפסקו לטובת כהן פיצויים בגובה 11 אלף שקל. כהן גם תבע את עיתון "גלובס" בשתי תביעות דיבה, ונפסק לו פיצוי כספי מהעיתון.
ממרום מעמדו ובכירותו של כהן, מעניינת במיוחד בחירתו של כהן להשקיע במשך 3 שנים משאבים לא מבוטלים בניהול תביעה אישית לא שגרתית, על סך 41 אלף שקל, נגד חברת התעופה טורקיש איירליינס.
בשנת 2016 הגיש כהן תביעה ב"סדר דין מהיר" נגד חברת התעופה, והתעקש לנהלה במלואה ולזמן אליה עדים, על אף שלא נהוג לעשות כן בתביעות מסוג זה ולמרות הפצרות בית המשפט בעניין. משנדחתה תביעתו, כהן אף הגיש על כך ערעור לבית המשפט המחוזי והמשיך את מאבקו נגד מעשיה של חברת התעופה כלפיו. גם ערעורו של כהן נדחה, אך הוא לא ויתר והגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי", שנדחתה על הסף גם היא בשבוע שעבר.
סורב לעלות לטיסה
תביעתו של כהן נוגעת לנסיעת עסקים קצרה שערך לפני מספר שנים. כהן טס דרך איסטנבול לדלהי ל-4 ימים באמצעות חברת טורקיש. טיסתו מנתב"ג לאיסטנבול נחתה כשעה וחצי לפני שהייתה מתוכננת לצאת טיסת ההמשך לדלהי. כהן הגיע לשער העלייה למטוס כחצי שעה לפני מועד ההמראה המתוכנן, אך לדבריו, בשל תור ארוך שהשתרך מול דלפק שער העלייה למטוס, הוא ניצל את הזמן לקריאת מיילים במחשבו האישי. מתברר כי השתהות זו של כהן עלתה לו ביוקר, שכן כהן פספס את שעת העלייה ואת הטיסה שעליה אמור היה לעלות.
כהן טוען כי כרבע שעה לפני מועד ההמראה הוא ניגש לדלפק שער העלייה למטוס, והופתע לגלות כי הטיסה "נסגרה", וכי הוא אינו רשאי לעלות למטוס. בסופו של דבר המריא המטוס באיחור קל, כך שהתייצבות כהן בשער העלייה למטוס התרחשה למעשה כחצי שעה לפני ההמראה המתוכננת.
לטענת עו"ד כהן, טורקיש נהגה עמו שלא כדין כשלא אפשרה לו לעלות לטיסה, בשעה שהשרוול עדיין פתוח, והמטוס עמד בשער והמריא באיחור קל. עוד טוען כהן כי בניגוד לנהוג, לא הייתה בשדה התעופה קריאה לנוסעים לעלות לטיסה.
כהן תבע את חברת התעופה על-סך של 41,000 שקל, מתוכם כ-19 אלף שקל בגין "ביטול זמן והצורך בביטול ודחיית פגישות מתוכננות בדלהי" ועוד 19 אלף שקל בגין "עוגמת-הנפש".
בתגובתה טענה טורקיש, שיוצגה בהליך על-ידי עורכי הדין רן קדם ונעמי גבע ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן, כי כל האחריות לכך שכהן פספס את הטיסה רובצת על כתפו בלבד.
לטענת החברה, בכיתוב על גבי כרטיס הטיסה, בפרסומים באינטרנט, בשלטים המוצבים ברחבי שדה התעופה באיסטנבול וכן ליד שער העלייה למטוס שממנו המריאה הטיסה המתוכננת של כהן, מצוין בפירוש כי על נוסע להתייצב בשער המטוס עד רבע שעה לפני מועד ההמראה המתוכנן.
כל הטענות נדחו
כהן איחר לעלות על הטיסה, ולכן לא הותר לו לעלות על הטיסה - כך קבע שופט בית המשפט השלום בתל-אביב, אודי הקר, שדחה את תביעתו של כהן. לדברי הקר, "משקבעתי כי כהן לא התייצב במועד לטיסת ההמשך, וכי האחריות להתייצב בשער העלייה למטוס מוטלת עליו, אני סבור כי אין להטיל על טורקיש איירליינס אחריות לנזקיו הנטענים של כהן".
עוד נקבע כי גם לשיטת כהן עצמו, הוא היה יכול להתייצב בדלפק העלייה למטוס עוד קודם לכן, שכן הוא בעצמו הודה כי ישב באזור השער כ-15 דקות קודם לעלייה, בעודו עובר על מיילים במחשבו.
"בהינתן שבטיסה נותרו מקומות פנויים - לא נמצא כל הסבר סביר לכך שטורקיש תסרב לאפשר לכהן לעלות לטיסה אם אכן התייצב במועד. טענת כהן כי טורקיש התנכלה לו באופן אישי נטענה בעלמא, ללא תימוכין וללא כל ביסוס", נכתב בפסק הדין שדחה את כל טענותיו של כהן.
באופן חריג יחסית, השופט הקר חייב את כהן לשלם לטורקיש איירליינס שכר-טרחה של 15 אלף שקל, מכיוון שהוא "בחר לנהל תביעה זו עד תומה ואף התעקש לנהל חקירות בתיק".
לשופט השלום היו גם טענות קשות לסכומי הנזקים להם טען כהן. "סכומי התביעה נחזים להיות מופרזים", קבע השופט הקר, שהתייחס לכך שכהן הכליל בתביעתו טיפים ששילם בלילה שנאלץ לשהות באיסטנבול; ש-40 אלף שקל נתבעו על-ידי כהן בגין "ביטול זמן ופגישות" ו"עוגמת-נפש" - בלי שהוכיח נזקים אלה; וכן ששהה במלון 5 כוכבים, שעלותו ללילה אחד כ-1,000 שקל.
על אף שקביעותיו של בית משפט השלום היו ברורות וחד-משמעיות, עו"ד כהן לא ויתר והגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין. אלא שגם השופט עודד מאור מבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה את תביעתו של כהן, תוך שציין כי כהן לא סיפק שום הסבר "מדוע תסרב חברת התעופה להעלות את כהן לטיסה (שלא הייתה מלאה), לו היה מתייצב אליה בזמן".
עוד קבע השופט מאור כי "הגעת נוסע לשער היציאה לטיסה ממש בסמוך לשעת סגירתו, ובחלוף זמן רב מהשעה שננקבה כשעת העלייה לטיסה, אמורה להתקיים במקרים חריגים שאינם בשליטתו של הנוסע, אולם לבטח לא בשל דברים התלויים בנוסע עצמו".
בית המשפט המחוזי חזר בפסק דינו על מרבית קביעותיו של בית משפט השלום, וחייב אף הוא את כהן בתשלום הוצאותיה של טורקיש בסך 20 אלף שקל.
כאמור, גם בית המשפט העליון דחה את טענותיו של כהן, אך לא חייב אותו בהוצאות, שכן דחיית בקשת הערעור שהגיש כהן נעשתה בלי שטורקיש נאלצה להגיב לטענותיו.
כך קרה למעשה שכהן - שהגיש תביעה על סך 41 אלף שקל נגד חברת התעופה - חויב לשלם לה ולעורכי דינה 35 אלף שקל. זאת, בין היתר, לאור התעקשותו לנהל את ההליך במלואו וטענותיו שלא הוכחו בדבר גובה הנזק.
כהן: "חובתי לפעול בנושאים צרכניים; חברת טורקיש נוהגת בצורה מזלזלת"
עו"ד שלמה כהן מסר בתגובה: "כפי שהוכח בהליכים המשפטיים, טורקיש מנעה מנוסע לעלות לטיסה, למרות שהיה באזור שער הטיסה כחצי שעה לפני סגירת הדלתות, ולמרות שבשדה ובשער לא היו כל כריזות פומביות. טורקיש שיקרה כאשר אמרה לנוסע שמזוודותיו הוצאו ליעדן. מן הסתם, כי עובדיה התעצלו לחפש אותן.
"אין זו הפעם הראשונה שטורקיש נוהגת בצורה מזלזלת ובלתי חוקית בנוסעיה. כך, למשל, בפסק דין (ת"ק (ת"א) 32989-06-16 ויצמן נ' נתיבי אוויר טורקיים) סירבה טורקיש באופן בלתי הגיוני לעלות נוסע לטיסה. נקבע כי "'התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי היא עשתה איזה מאמץ שהוא להתריע בפני התובע במערכת הכריזה LAST CALL, או בכל דרך אחרת, על הזמן ההולך ואוזל לעלייה למטוס... על כן אני קובע כי הנתבעת לא פעלה כראוי'.
"ובמקרה אחר (תאמ (ת"א) 36227-08 נטלי בן-סניור נ' נתיבי אוויר טורקיים) נקבע כי טורקיש מסרה ביודעין מידע שגוי באופן העולה לכדי חוסר אכפתיות כלפי נוסעיה. 'לא מדובר אפוא ברשלנות, כי אם בהצגת מצג-שווא ביודעין לתובעים, אשר אין ספק בלבי כי עולה לכדי חוסר אכפתיות... גילו, גם בכך, חוסר אכפתיות וידעו כי קרוב לוודאי שחוסר פעולה מצידם יגרום לכך שהמזוודות לא יועלו על המטוס, ובהתאמה ייגרם נזק משמעותי לתובעים'.
"למרות כל אלה, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לא מצאו פגם בהתנהלותה של טורקיש. אין זו הפעם היחידה שבתי משפט כושלים בהגנה על הצרכן. אני מזמין את הקוראים לעיין בפסקי הדין.
"תמוהה במיוחד הערתו של שופט בית משפט השלום, שמצא פגם בכך שעמדתי על זכויותיי לחקור עדים. אין זה פלא שבהמשך לעמדה מוזרה זו, החליט לקבל ראיות בלתי קבילות מפי השמועה שהובאו על-ידי אותה עדה, למרות שאמרה שלא הייתה במקום ודבריה הם מפי אחרים, ולמרות הסתירות הרבות בעדותה.
"אכן, מעת לעת אני נוקט פעולות משפטיות בנושאים בעלי עניין ציבורי, ובעיקר בנושאים צרכניים. ברוב המקרים זכיתי בתביעותיי, בחלקן לא. אני חושב שזו חובתי".