השופט מני מזוז / צילום:רפי קוץ
ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין רשאית להפעיל חוקרים פרטיים שיעקבו אחר עורכי דין - כך קבע בסוף השבוע (ה') בית המשפט העליון, בקביעה דרמטית ותקדימית. הקביעה מאשרת למוסדות הלשכה להשתמש בנותני שירות חיצוניים, בהם חוקרים פרטיים, כדי לברר אם עורכי דין חורגים מכללי האתיקה של המקצוע.
בכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעורה של ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל-אביב והמרכז, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים. המחוזי קבע כי לוועדת האתיקה אין סמכות להפעיל חוקר פרטי לעקוב אחר עורכי דין.
מנגד, בית המשפט העליון קבע כי החלטת המחוזי שגויה, וכי במסגרת תפקידה של ועדת האתיקה היא נדרשת לבצע בירור עובדתי של הנטען בתלונה, או העולה מהחשד לביצוע עבירת משמעת, ולצורך כך היא רשאית להיעזר בגורמים חיצוניים, בהם חוקרים פרטיים.
כפי שהתברר במהלך הדיונים בתיק שהוכרע כעת בבית המשפט העליון, זה אינו המקרה הראשון שבו נזקקו ועדות האתיקה לשירותי חוקרים פרטיים לצורך בירור תלונות ולאיסוף מידע רלוונטי. אולם בא-כוח לשכת עורכי הדין טען בדיון בעליון כי הדבר נעשה במקרים מועטים בלבד - והיו רק 7 מקרים כאלה בעבר.
ראשיתו של ההליך שהוביל להכרעה העקרונית בנוגע לסמכות ועדת האתיקה, החל בשנת 2012, בקובלנה משמעתית שהגישה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, נגד עו"ד דוד ידיד. זאת, בעקבות כנס לניצולי שואה יוצאי מרוקו ועיראק, שארגן ידיד במסגרת עיסוקו המקצועי כעורך דין באולם במתנ"ס בבאר-שבע. המידע על קיום הכנס הגיע לוועדת האתיקה דרך מנשר פרסום על הכנס, וזו שכרה את שירותיו של משרד חקירות לבדוק את אופי האירוע.
חוקר פרטי מטעם משרד החקירות הגיע לכנס, צילם את שראה בפרק הזמן שבו שהה במקום, וכן אסף מסמכים שחולקו לבאי המקום. החוקר הכין דו"ח וכן דיסק שעליו נצרבו הצילומים והמסמכים; ובעל משרד החקירות העביר לוועדת האתיקה דו"ח משלו בצירוף דו"ח החוקר, הדיסק והמסמכים. בהסתמך על חומרים אלה, הגישה הוועדה קובלנה נגד עו"ד ידיד לבית הדין המשמעתי המחוזי בתל-אביב, שבה יוחסו לו מספר עבירות משמעת לפי חוק לשכת עורכי- הדין.
"המפגש היה מביש"
בית הדין המשמעתי קיבל כראיה את הצילומים, החומרים שבדיסק, ואת המסמכים שאסף החוקר הפרטי, תוך שבית המשפט דוחה את טענת ידיד כי נפל פגם מהותי בחוקיות איסוף הראיות. בית המשפט קבע כי "ישנן סיטואציות המחייבות שימוש בכלים כגון דא (צילומים ואיסוף ראיות), בכדי להניח תשתית ראייתית לביסוס חשד לקיום דבר עבירה, ובלבד שאין הדברים נעשים אגב פגיעה בזכות מהותית כגון הזכות לפרטיות". עוד נקבע כי לא היה בפעולות החוקר כדי לפגוע בפרטיות של אף אחד.
בית הדין קבע עוד כי לפחות חלק מן האנשים שנכחו באירוע לא היו לקוחות של עו"ד ידיד, אלא בגדר לקוחות בפוטנציה - כאלה שטרם נרשמו לתוכנית פיצויים כלשהי - שבאו להתעניין לגבי האפשרות שהוא ייצג אותם; והכנס היווה פעולת שיווק אסורה, שבמסגרתה התפאר עו"ד ידיד במשרדו, מהיקף עורכי הדין ומצוות העובדים במשרד, מהניסיון של המשרד בטיפול בתביעות תגמולים של נרדפים כניצולי שואה, כאשר לשיטת ידיד משרדו הוא המוביל בארץ בתחומו.
בהכרעת הדין נקבע עוד כי "האופן שבו נערך המפגש היה מביש (חלוקת מספרים; התקהלות המונית; כל מי שנולד אחרי אוגוסט 1943 נשלח לדרכו ללא טיפה של כבוד), מבייש את המעמד של עורך דין ולקוח, או עורך דין ולקוח בפוטנציה, ומבייש את מקצוע עריכת הדין, פשוט כך! ... המפגש נערך בתנאים שאינם מאפשרים אינטימיות ושמירה על חיסיון".
נוכח האמור, הרשיע בית הדין המחוזי את עו"ד ידיד בעבירות של ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, שידול לקוחות באמצעות אחר, ועשיית פרסומת באמצעותו; וכן הטיל עליו שלושה חודשי השעיה על-תנאי, נזיפה והוצאות לטובת לשכת עורכי הדין בסך 5,000 שקל.
ועדת האתיקה מוסמכת
על פסק דין זה ערערו שני הצדדים לבית הדין המשמעתי הארצי. ועדת האתיקה כיוונה את ערעורה כלפי קולת העונש שהושת על ידיד; ואילו ידיד ערער על הרשעתו. לטענתו, ועדת האתיקה נעדרת סמכות לשלוח חוקר פרטי לעקוב אחר חבר לשכה, וכי עקב כך יש לפסול את ממצאי החוקר בעניינו.
בית הדין הארצי דחה את שני הערעורים, וקבע, בין היתר, כי לוועדת האתיקה, כמו לגופים סטטוטוריים אחרים, סמכות טבעית לנקיטת פעולות שיש בהן כדי לאפשר לה למלא את התפקיד הסטטוטורי שלמענו היא קיימת.
עו"ד ידיד לא הרים ידיים והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שבו חזר על טענותיו שנדחו על-ידי בתי הדין למשמעת - אך הפעם מצא אוזן קשבת. בינואר 2018 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורו של ידיד, תוך שהוא קובע כי ועדת האתיקה "נעדרת סמכות להעסיק חוקר פרטי לשם מעקב אחר עורך דין".
המחוזי קבע עוד כי אין בחוק לשכת עורכי הדין הסמכה מפורשת לוועדה לערוך חקירה סמויה ולבצע פעולות בילוש והתחקות הפוגעות בזכות היסוד לפרטיות, וכי עצם פעולת מעקב - התחקות אחר אדם בלא ידיעתו - תוך חדירה למרחב האישי-פרטי שלו, מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט ואף בכבודו.
בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבל החלטות בבתי הדין בהסתמך על ממצאי החקירה הסמויה שבוצעה ותוצריה; ועל כן הורה על פסילת הראיות שהביאו להרשעתו של ידיד, וכתוצאה מכך על זיכויו.
הפעם הגיע תורה של ועדת האתיקה לערער על פסק הדין - וכך הגיעה המחלוקת לפתחו של בית המשפט העליון. לטענת ועדת האתיקה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא תקדימי וחריג בשאלה של גבולות סמכותן של ועדות האתיקה באיסוף ראיות ובירור תלונות וחשדות לעבירות אתיות; שאלה שיש בה כדי להשפיע על יכולתן של ועדות האתיקה למלא את תפקידן.
לטענתה, החוקר מטעמה לא ביצע התחקות ומעקב אחרי עו"ד ידיד, אלא אך תיעד כנס רב משתתפים שבמסגרתו לא הייתה יכולה להיות לידיד ציפייה לפרטיות. עוד נטען כי הצילום נעשה באופן גלוי ברשות הרבים, במתנ"ס שנשכר לצורך עריכת כנס פתוח לגיוס לקוחות, ולכן לא ניתן לראות בפעולותיו של החוקר משום פגיעה בפרטיות או משום האזנת סתר.
מנגד, לטענת עו"ד ידיד, ועדת האתיקה לא הייתה רשאית לאצול לחוקר פרטי את סמכותה לקיים בירור, ומכל מקום מדובר ב"חקירה סמויה" תוך פגיעה בפרטיות, ועל כן תוצריה פסולים. טענות אלה של ידיד נדחו במלואן על-ידי בית המשפט העליון, אשר בחר להכריע בהרחבה במחלוקת כדי להבהיר את עמדתו העקרונית, שלפיה הוועדה כן מוסמכת להפעיל חוקר פרטי.
להיעזר בחוקרים מבחוץ
השופט העליון מני מזוז, בהסכמת השופטים ניל הנדל וענת ברון, ציין כי החוק והכללים מטילים על ועדות האתיקה והפרקליטים הפועלים לידן, 'לברר' תלונות, אך אין בחוק כל פירוט מה כוללת סמכות בירור זו, וגם בכללים אין לכך התייחסות, מעבר לצורך כאמור לפנות למתלונן ולנילון לקבלת תגובות ופרטים נוספים.
מזוז תהה, "האם בכך מתמצית סמכות הבירור של תלונה?", והשיב מיד שהתשובה לכך שלילית. "הסתפקות אך בתלונה ובתגובת הנילון הייתה מרוקנת מתוכן במידה רבה את תפקידן של ועדות האתיקה כגוף האמון על שמירת האתיקה של עורכי הדין בישראל, ואת יכולתן לאכוף את כללי האתיקה שלפי החוק והכללים שהותקנו מכוחו".
מזוז הוסיף כי אין חולק כי לוועדות האתיקה אין סמכויות חקירה, כגון סמכויות מעצר וחיפוש, סמכות כניסה לחצרים ותפיסת חפצים, וסמכות זימון חשודים ועדים לחקירה וכפיית התייצבותם, ושאר כיוצא-באלה פעולות הכרוכות בפגיעה בזכויות הפרט והמחייבות הסמכה מפורשת בחוק. "ואולם לצורך ביצוע תפקידן כקובל בהליך המשמעתי, הוטל על ועדות האתיקה לברר תלונות וחשדות לעבירות משמעת, ובהיעדר גוף חוקר שהוסמך בחוק לפעול מטעמן, יש לראות בתפקיד הבירור שהוטל עליהן, ככולל ביצוע פעולות הדרושות באופן סביר למילויו, ובלבד שאין מדובר בפעולות הדורשות הסמכה מפורשת".
השופט מזוז הוסיף כי ועדת האתיקה הוסמכה מכוח חוק לשכת עורכי הדין לשמש כ"קובל" בהליך המשמעתי, ולצורך מילוי תפקידה היא נדרשת לבצע בירור עובדתי של הנטען בתלונה, או העולה מהחשד לביצוע עבירת משמעת. במסגרת בירור זה, רשאית ועדת האתיקה לפנות למתלונן ולנילון לקבל הסברים, פרטים נוספים או מסמכים רלוונטיים.
עוד נקבע כי היא רשאית לערוך בירור עובדתי ולאסוף מידע רלוונטי במאגרי מידע פתוחים לציבור, וכן לבקש מגופים ציבורים מידע הדרוש לה לצורך מילוי תפקידה. "במלאכת הבירור ואיסוף המידע היא רשאית, כאמור, גם להיעזר בגורמים חיצוניים. פעולות בירור ואיסוף מידע כאלה, בין שעל-ידי ועדת האתיקה והפרקליט הפועל לידה, ובין שעל-ידי גורם חיצוני". זאת, בין היתר, כל עוד הפעולות הללו חוקיות ואינן פוגעות בזכויות יסוד.
מעבר להיבט הנורמטיבי - שלפיו ועדת האתיקה רשאית להיעזר בגורם חיצוני לפעולות של בירור ואיסוף מידע - קבע העליון כי גם מבחינה עובדתית לא חרגו פעולות החוקר בעניין ידיד מפעולות בירור ואיסוף מידע לגיטימיות, וכן כי פעולות החוקר, אשר תיעד את המתרחש באולם הומה אדם, לא פגעו בזכותו של ידיד לפרטיות ולא היוו האזנת סתר אסורה.
הסמכויות של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין
■ ועדת האתיקה היא גוף אכיפה-תביעה לאכיפת הנורמות האתיות-משמעתיות על חברי לשכת עורכי הדין, ולא גוף מעין-שיפוטי.
■ אין סמכויות חקירה, ולא סמכויות מעצר וחיפוש; אין סמכות כניסה לחצרים ותפיסת חפצים, ולא סמכות זימון חשודים ועדים לחקירה.
■ מוסמכת לנקוט הליכים משמעתיים נגד חבר הלשכה בשל עבירת משמעת, ולנהל הליך זה בפני בית הדין המשמעתי.
■ מוסמכת לבצע פעולות הדרושות באופן סביר לבירור התנהלות עורך הדין, ובלבד שאין מדובר בפעולות הדורשות הסמכה מפורשת.
■ רשאית לפנות לגופים ציבוריים המחזיקים במידע רלוונטי לצורך בירור תלונה או חשד.
■ רשאית להפעיל חוקר פרטי לאיסוף מידע על פעילות של עורך דין.
מעו"ד דוד ידיד נמסר: "נדמה כי התוצאות הטובות שאנו מביאים ללקוחות שלנו, בדמות פיצויים בשווי מאות מיליוני שקלים, גרמו לקנאה והפכו אותנו לסדין אדום בעיניי הממשל ופונקציונרים בלשכת עורכי הדין. צר לנו שאירוע שכל מטרתו הייתה הנגשת השירותים לקשישים עם קשיי ניידות ונגישות שימש כקרדום לחפור בו, במקום להבין את הערך החברתי הגלום בו ואת מתן האפשרות לקשישים לעמוד על זכויותיהם. אנו שוקלים להגיש בקשה לדיון נוסף".