דרור פויר בפודטיים / צילום: איל יצהר
"לא אמנות של מה בכך היא השינה; למענה חייב אתה להיות ער"
(פרידריך ניטשה, "כה אמר זרתוסטרא")
"השנ"צ מת!", קורא אבי ברססט בקול גדול, "אני מכריז בזאת על הקמת תנועה לקידום הנאפ במקומות העבודה - יחי הניפנופ!" ניפנופ? "כן!", כך ברססט, "חידשתי פה מילה: נמנום זה נאפ, אז לנמנם בעברית זה לנאפנפ". אין עליך, אבי!, צועקת מישהי מהקהל.
זהו יום השינה הבינלאומי, יום חגו של ברססט, מנכ"ל הולנדיה ישראל והנציג בארץ של ארגון השינה הבינלאומי. אדם ערני שהשינה בראש מעיניו. ברססט משיק את הפוֹדטיים PodTime, מעין אשקובית מאוזנת המיועדת לנמנומים קצרים במקום העבודה. המתקן מעוצב כמו משהו שמיועד לעלות על חללית של אלון מאסק. אני נכנס פנימה. מרווח למדי, יש קצת אור וקצת רעש ("זה בכוונה", מסבירים לי, "כדי לא לנתק את העובד יותר מדי"), אבל אם שמים כיסוי עיניים ואוזניים, אני מתאר לעצמי שזה יכול להיות בסדר. הכי טוב, אומרים לי, זה לשתות אספרסו ולהיכנס אל הקפסולה. אתה עוצם עיניים, לקפה לוקח רבע שעה לעבוד - והופ, אתה מתעורר טבעית, כולך רענן ונמרץ - "זה מכפיל כוח". מלבד הפוד, מוכרים גם אביזרי נמנום אחרים. ניסיתי מעין מסיכה שהיא גם כרית שגורמת לחובש אותה להיראות כמו מלפפון שגדל על המאדים. גם חם מאוד בפנים.
"כמו שיש יום השינה, מעכשיו יהיה גם יום הנמנום", אומר לי ברססט, "לקחתי על עצמי לקדם את הנושא הזה ואני מתכוון לעסוק בו כל השנה". הוא מספר שכבר פנה לנשיא ולשר העבודה שיעזרו לו לקדם את נושא הנמנום. מה כל-כך חשוב בנמנום? ניפנופ, מתקן אותי ברססט, אבל עד שהחידוש החמוד שלו יוכר על-ידי האקדמיה, אני שומר אמונים לנמנום הישן והמתוק.
"לכל עובד יש נפילה בסביבות אחת וחצי-שתיים בצהריים. אצלנו מנמנמים, והפריון עלה משמעותית. עשר דקות, רבע שעה, זה מה שצריך בשביל בוסט", הוא אומר. "לוקח כמה ימים להרגיל את הגוף, אבל אז אי אפשר לחזור אחורה. מחקרים מוכיחים כי לנפנופ קצר בצהריים יש ערך כלכלי עצום גם למעסיקים וגם לעובדים (אובדן ימי עבודה, הפחתת מחלות וכו'). בזכות הנמנום נהיה שמחים יותר, בריאים יותר, סובלניים יותר, נהגים טובים יותר. כתבתי על זה ספר".
"נאפ - סוג השינה המושלמת", ספרו של ברססט, הוא שיר אהבה של 147 עמודי כרום בכריכה קשה לנמנום. כדרכם של היסטוריונים פופולריים גדולים ממנו, ברססט בוחר לתאר את החוויה האנושית כולה דרך פריזמה אחת בלבד. במקרה שלו: האדם כיצור שרוצה לישון. זה מרענן. לאונרדו דה וינצ'י, אני למד, הוא אבי הנמנום, אבל נפוליאון, צ'רצ'יל, אריסטו, תומס אדיסון ורבים-רבים אחרים, כולל כדורסלן ה־NBA סטפן קרי - מנמנמים. סלבדור דאלי אף פיתח שיטת נמנום שהמציא אלברט איינשטיין: נסו להירדם כשאתם יושבים זקופים על ספה כשאתם מחזיקים מפתח ומתחתיו צלחת מתכת. כשתתעוררו מהמפתח שנפל על הצלחת, תדעו שנמנמתם. יש המון ציטוטים מעצימים על שינה מפי אוסף אקלקטי למדי של אנשים. ריטה, לדוגמה, מקפידה על נמנום ביום של הופעה.
גדולי המנמנמים בישראל?
"נתניהו מנמנם, מהיכרות אישית אני אומר לך. גם ריבלין. פרס היה ידוע בזה. יש גם הרבה ח"כים שמנמנמים".
בעיקר במליאה.
"גם בקורס טיס", מתעלם ברססט, "מלמדים את הטייסים לנמנם. הכול בספר".
ברססט מראה רשימת חברוֹת שאימצו את הנמנום. מדובר, כמובן, בחברות מסגנון גוגל ואמזון. אין הרבה מפעלי מלט ברשימה. "אני לא מכיר מפעלים שהכניסו את זה", מודה ברססט, "אבל זה מופיע במסמך המטרות שרשמתי לעצמי". ואז הוא אומר לי משפט שאני הוגה בו מאז: "מבחינתי, התפשרות היא מילה גסה".
הוא מציג סקר מצחיק שערך מכון גיאוקרטוגרפיה, שלפיו, רוב העובדים מודים שהם פחות פרודוקטיביים מארוחת הצהריים והלאה. המעסיקים שמו לב: רובם חושבים שהעובדים לא עושים שום דבר בעל ערך אחרי ארוחת הצהריים. לפי הסקר, העובדים יהיו מוכנים לנמנם או לשקול נמנום בשעות העבודה, נתון מפתיע. גם רוב המעסיקים לא פסלו נמנום קצר של העובדים אחרי הארוחה. "מה עוד קורה? שואל ברססט, "העובדים ישנים המון בשישי ושבת, דופקים שנ"צים ארוכים ואז יש לך את תופעת יום ראשון, כולם מפורקים".
אולי כי זה מבאס לחזור לעבוד אחרי סופ"ש?
"אנשים חוזרים עייפים מהסופ"ש, זו עובדה".
איך אתה ישן?
"מדהים. תשע שעות בלילה. ואני גם מנמנם, כבר שנים".
אשריך. כאדם ששנתו אמנותו - תן טיפ לשינה טובה.
"הכי חשוב לא להגיע רצוץ למיטה. מי שנופל לשינה, ישן רע. לשינה, וגם לנמנום, צריך להתכונן. הכי חשוב זה שאנשים התחילו לדבר שינה", אומר ברססט, "ועם כל הצניעות - אני זוקף את זה לזכותי".
מה חדש בשינה
עם כל הכבוד לצניעות של ברססט, השינה - כמו החלל והאוקיינוסים - היא מרחב אדיר ממדים שאנחנו לא יודעים עליו הרבה. אפילו על השאלה הפשוטה כביכול - למה אנחנו ישנים ומהי אותה פעילות שדורשת כשליש מחיינו, מנתקת אותנו מהסביבה ומותירה אותנו פגיעים לחלוטין - אין תשובה ברורה. אף שהעסיקה את האדם מאז ומתמיד, השינה נתפסת כתחום מחקר מדעי פחות מ־70 שנה. עצם ההבנה ששינה היא סוג של פעילות, ולא סוג של מוות קטן, הייתה פריצת דרך רצינית. היום עולם השינה הוא תחום מדעי לוהט ובולט, שמספק שלל של תובנות מרשימות על מה שקורה בנו ולנו כשאנחנו ישנים.
בשביל להבין מה קורה, אני מרים טלפון למקור - לפרופסור פרץ לביא, נשיא הטכניון ואחד מהמומחים הוותיקים, הבולטים והידועים בחקר השינה. כבר בסוף שנות ה־60 הפנה את מבטו לשינה, שעד אז הייתה תחום שולי יחסית והיה מפורצי הדרך במחקר. ניהלנו שיחה ארוכה ומרתקת, אבל לפני זה הייתי חייב לדעת אם ברססט צודק.
השנ"צ - מת או לא מת?
"לגבי השנ"צ, יש ויכוח גדול בספרות. יש קבוצה גדולה שטוענת ששנת צהריים מאריכה חיים ותורמת לבריאות, וקבוצה שנייה רואה קשר בין שנ"צ לאירועים מוחיים ויתר לחץ דם. הנושא עדיין שנוי במחלוקת".
ומה עם הנמנום - הפאוור נאפ?
"זה מאוד אופנתי היום. היפנים התחילו עם זה, הם סובלים מחסר שינה כרוני כאומה - כל מי שהיה ביפן ראה אותם ישנים בכל מקום - וזו בעיה אמיתית. אז לגבי היפנים, אני מבין את זה. יש עדויות שנמנום של 10 דקות או רבע שעה טוען מצברים. השאלה שאני שואל לגבי שנ"צ ו/או נמנום היא האם זה טוב או רע לבריאות - וכאן יש חילוקי דעות בספרות ואין הסכמה".
בנמנום קצר כזה, נמנומון, אפשר בכלל להגיע לשינה משמעותית?
"השאלה מתי. אם אתה עושה את זה בזמן הסייסטה, חלון ביולוגי בין שתיים לארבע או בין שלוש לחמש אחר הצהריים, תגיע מהר לשינה עמוקה. זו לא שנת חלום, אבל זו בהחלט שינה שיש לה ערך".
אם יש לכם בעיה להירדם, חפשו ביוטיוב את ההרצאה של פרופ' לביא על "עולמה הקסום של השינה". היא לא תרדים אתכם, להפך - זו הרצאה מרתקת שלמדתי ממנה כל-כך הרבה דברים שאפשר להשתמש בהם בשיחות סלון וברזייה.
הנה הדבר שהכי אהבתי: שנת חלום מתחילה אצל עוברים ברחם, החל מהחודש השישי להיריון. אנחנו לא יודעים מה הם חולמים, אבל תינוק חולם המון בששת החודשים הראשונים לחייו. "זו שאלה פילוסופית מעניינת", אומר שם לביא, "מהו השלב הראשון של הקיום - ערות, שינה, או שנת חלום? אולי אנחנו נוצרים אל תוך חלום?".
פיסת מידע נוספת היא ששנת החלום מחייבת חלוקה מחדש של זרימת הדם בגוף, שנמצא בשיתוק מוטורי מוחלט. כל הדם שנסחט עובר למקומות אחרים בגוף. לאן? הרוב למוח, והשאר לעוררות מינית (אצל שני המינים). אנחנו יודעים ששנת החלום קשורה בזיכרון, אומר לביא בהרצאה שלו, "ולכן אם יש זיקפה - יש זיכרון!". השינה, מצטט לביא את הפסיכולוג וחוקר השינה וולסי ברני ווב, היא "הטירן הענוג". יכולה לכפות את עצמה בכל מצב.
פרופ' לביא, מה קרה לאחרונה בתחום השינה שהוא חדש וחשוב?
"המון. בשנים האחרונות הפעילות המחקרית שלי ירדה בגלל תפקידי כנשיא, אבל אני ממשיך לעקוב אחרי הספרות. היום יש הסכמה די רחבה שלשינה אין תפקיד אחד. השאלה הגדולה הייתה מה תפקידה של השינה ומה החשיבות שלה, שאנחנו מקריבים את הביטחון של האורגניזם עבורה? תמיד חשבו שיש פונקציה אחת לשינה, היום מכירים בכך שיש לה הרבה מאוד תפקידים והיא חיונית למגוון רחב של מערכות. דוגמאות?".
בבקשה.
"לאחרונה פורסם מחקר יפהפה של ד"ר ליאור אפלבאום מבר אילן שהשתמש בדגי זברה ומצא כי בזמן השינה של דגי הזברה מתרחש אצלם מה שהוא כינה 'ריקוד של הכרומוזומים'. תנועתיות יתר של הכרומוזומים, שהם האברונים בתא עם המידע הגנטי. הוא העלה את ההשערה (שפורסמה במגזין Nature) שבזמן השינה של הדג מתרחשים הליכי תיקון של הדנ"א, לעומת תקופות של ערנות, שבהן יש הרבה פחות תנועה. זה ממצא חדש ומלהיב. אנחנו מדברים אומנם על מערכת עצבים פשוטה ומאוד רחוקה מהאדם, ועדיין - זו מערכת ביולוגית שמראה הבדלים בולטים בין מצב שינה למצב ערנות".
תיקון דנ"א. מה עוד?
"פרופ' אסיה רולס מהטכניון הראתה בעבודות שלה השפעות נוספות של השינה. בעבודות המוקדמות שלה היא הראתה שכשקוטעים את השינה אצל חולדות ועכברים כל דקה (אבל מבלי להגיע לפעילות פיזית) פוגעים בזיכרון, אבל כשקוטעים כל ארבע דקות - אין פגיעה. כלומר, שינה רצופה של לפחות איקס דקות חיונית לתהליכי קיבוע זיכרון בתהליכים לטווח ארוך. עבודה יפהפייה. מחקר אחר שנעשה על עכברים הראה שחסך בשינה מפחית ב־50% את ההצלחה בהשתלה של תאי מוח עצם".
"כלומר", ממשיך לביא, "הגוף צריך לישון על מנת שהתאים שלו יהיו עמידים יותר, זו השפעה ברורה בין המערכת החיסונית למצב השינה. כל הממצאים האלה ואחרים מראים שהשינה קשורה כנראה בתהליכים של קיבוע זיכרון, תהליכים של המערכת החיסונית, תיקון פגמים בדנ"א ועוד. הרבה מאוד תפקידים. ולכן הפרעות שינה קשורות במגוון רחב של מחלות. חלק מהמחלות קשורות בניוון מערכת העצבים המרכזית, חלק קשורות לתהליכים פסיכיאטריים, כמו דיכאון. חלק במחלות אוטואימוניות - ולכולן מכנה משותף של הפרעות שינה".
הזמן עצמו הוא הפרעת שינה אחת גדולה, לא? אנחנו ישנים פחות טוב ככל שאנחנו מתבגרים.
"נכון".
בוא נדבר קצת על החלומות שלנו. אחרי הכול, שינה בלי חלומות היא כמו חתונה בלי תזמורת.
"אתה יודע שבשינה שתי פאזות עיקריות - שנת חלום (REM) וכל השלבים האחרים שנקראים בגדול 'שלבי הלא שנת חלום', ארבעה שלבים שבהם הפעילות במוח שונה לחלוטין. גם לגבי השלבים האלה יש המון תיאוריות. את שנת החלום קשרו בין השאר להפרעות נפשיות, פוסט-טראומה ומחלות אחרות. אנחנו בתחילת שנות ה־80 דיווחנו על מקרה של בחור, יובל חמצני, שנפצע במלחמת ההתשה מרסיסים של פגז מצרי. הוא הופנה אלינו ממחלקת השיקום בתל השומר בגלל הפרעת שינה. בגזע המוח שלו מצאו רסיס שתקוע באותה נקודה שזוהתה אצל בעלי חיים כמכניזם שאחראי על שנת חלום.
"מצאנו שאין לו בכלל שנת חלום, או רק רסיסים של שנת חלום. אם אצל כל אחד מאיתנו 20% מהשינה היא שנת חלום, אצלו היו 3%־4%. היו לו את כל השלבים האחרים. זה היה מקרה מאוד מפורסם".
אפשר להדחיק גם מתוך שינה
המקרה של חמצני לא היה סתם מקרה מפורסם, הוא היה צומת במחקר השינה. עד המחקר על אודותיו, סברו המחקרים שבלי שנת חלום - אין חיים. שנת החלום נחשבת כחיונית לתחזוקה, ניקוי, מיון וארגון המאגרים האדירים של האינפורמציה והזיכרונות שאנחנו צוברים במהלך היום. חמצני נכנס אל ספר השיאים של גינס כאדם היחיד שלא חולם.
"חזרנו אליו אחרי 30 שנה", מספר לביא, "ועדיין אין לו שנת חלום. זה מעלה את השאלה האם לשנת החלום יש תפקיד כל-כך חיוני. הנה אדם עם זיכרון פנומנלי מכל הבחינות, עורך דין שמתפקד בצורה נורמלית (למעט תוצאות אחרות של הפציעה) - והכול בלי שנת חלום. אין מקרים אחרים כאלה".
העובדה שהוא יוצא הדופן ואין מקרים אחרים כאלה, לא מעידה על כמה חיונית שנת החלום?
"השאלה היא אם היוצא דופן הזה לא מעיד על הכלל בצורה אחרת - האם זה לא אומר שאנחנו מייחסים לשנת החלום תפקידים שאולי הם לא כל-כך חיוניים?".
מה, החלומות לא חיוניים?
"הנושא שלנו הוא לא החלומות עצמם אלא שנת החלום, שהיא מאוד מיוחדת ושונה לחלוטין מהשלבים האחרים. המוח ער, אבל הגוף משותק - וזה מציב סימן שאלה מול חוקרי שנת החלום: מה תפקידה".
תפקידה של שנת החלום זה לא לאפשר את החלום ולאוורר את התשוקות, הפחדים והשאיפות של הנפש?
"בדרך כלל, החלומות הם הרבה יותר יומיומיים ממה שנדמה לנו. כשעשינו מחקר על חלומות בשנות ה־80, שאלנו ‘מה חולמים סטודנטים בטכניון?'. הקַצנו סטודנטים בכל שנת חלום וניתחנו את התכנים. התוכן השכיח ביותר באותה תקופה, מלחמת לבנון, היה מתי אני הולך למילואים, מי יעתיק לי הרצאות, וכדומה. זה מה שעמד בראש מעייניו של הסטודנט בישראל אז".
חשבתי שתגיד לי סקס.
"סקס הגיע למקום רביעי במחקר הזה. חלק מנושאי החלום הם אוניברסליים, כמו ריחוף ואיבוד שליטה. יכול להיות שזה קשור לשיתוק המוטורי בשנת החלום. אנשים גם חולמים על מים וכדומה. כל אדם אוסף כמות רבה מאוד של חלומות. ניתוח התוכן שנאסף מראה שהחלומות משקפים את היומיום שלנו".
תחום אחר של לביא שזכה לתהודה עולמית, היה מחקריו פורצי הדרך על השפעת אירועים טראומטיים על שינה וחלומות, וליתר דיוק: שינה אצל ניצולי שואה. בפשטות ובקצרה, לביא, יחד עם חנה קמינר וירון דגן (שעשו אצלו את הדוקטורט), בדקו שינה וחלומות אצל ניצולי שואה לעומת קבוצת ביקורת של ילידי הארץ ללא טראומה. הממצאים היו מפתיעים. ילידי הארץ חלמו חלומות רגילים וזכרו אותם. אולם לצד קבוצה של ניצולי שואה שחוו סיוטים, ניצולי שואה אחרים (שכונו "מסתגלים") טענו שלא חלמו כלל, או שלא זכרו. גם החלומות שזכרו היו קצרים, חסרי עלילה ואמוציות. זאת, אף שהם חוו שנות חלום כמו כל האחרים.
לביא והחוקרים הגיעו למסקנה שעבור חלק מהאנשים, הדחקה היא הדרך היחידה להתמודד עם טראומה בסדר גודל כזה, ואף טענו שיש טראומות וזיכרונות שהם כה מסיביים, שאין לעורר אותם. זה עצבן הרבה מאוד פסיכולוגים ופסיכיאטרים שסברו - אז כמו היום - שלהיזכר, להתעסק, לעבד ולדבר על הטראומה זו הדרך ואין בלתה. אני זוכר שקראתי על זה המון שנים לפני השיחה עם לביא, ואף שאין לי טראומות בכזה סדר גודל, למזלי, חשבתי לעצמי: אני בצד שלו, בצד של ההדחקה.
עוד על שינה וטיפול בטראומות. מחקר נוסף שערכה פרופ' רולס (שוב על עכברים) העלה כי ביכולתה של השינה לשחזר זיכרונות מפחידים ולהחליש אותם. מהמחקר עולה כי אם הזיכרון הנוראי מקושר לריח, אפשר להשתמש באותו ריח כדי לשחזר את הזיכרון במהלך שינה מבלי להפריע את השינה - והפחד יורד כשמתעוררים. "בשינה", אמרה רולס, "המוח פועל בצורה שונה, חלק ממערכות ההגנה שלנו אינן מופעלות, דבר המאפשר באופן עקרוני נגישות לאסוציאציות שיכולות להיות בלתי נגישות לטיפול בזמן ערות".
אז מה היה לנו? התמודדות, זיכרון, תיקוני דנ"א, חיזוק מערכת חיסונית - זה הכול?
"עוד סיבה ששינה הפכה להיות נושא מאוד חם בשנים האחרונות", אומר לביא, "היא ההתפוצצות שקרתה ברפואת השינה עם התגלית של דום נשימה בשינה שהפכה להיות ממש מחלה חברתית - אם אין לך את זה, משהו לא בסדר איתך".
אתה נשמע סקפטי.
"דום נשימה בשינה תואר כבר במאה ה־17, אבל אף אחד לא שם לב. המעבדה שלנו הייתה מהראשונות שטענו כבר ב־1981 שלפחות 5% מהגברים באוכלוסייה סובלים מהבעיה, אבל אף אחד לא שם לב גם לזה. ב־1993 פורסם מאמר עם אותן מסקנות בדיוק - והוא פרץ לתודעה והפך להיות ה־נושא ברפואת שינה".
טוב, זה נורא מפחיד.
"בשנים האחרונות, יחד עם רעייתי ד"ר לינה לביא, שהיא ביולוגית של התא, עשינו מחקרים שקצת שפכו אור על נושא הקשר בין מחלות לב והתקפי לב לדום נשימה בשינה. היו לנו ממצאים פרדוקסליים ששפכו אור על זה שבדום נשימה בשינה יש גם אפקט הגנתי על הלב".
הגנתי? אפשר למות מזה.
"מצאנו שכשאנשים שיש להם דום נשימה (בינוני) בשינה עוברים התקף לב, אחריו יש אצלם יצירה מוגברת של תאי גזע, בכמות גבוהה בהרבה מאשר אצל אלה שאין להם, ותאי הגזע האלה יוצרים תאי דם חדשים סביב הלב כדי להגן עליו. זה ממצא שבהתחלה היה קשה לקבל אותו, אבל היום יש יותר ויותר ממצאים שתומכים בעבודות שלנו".
אז דום לב הוא לא עניין חדש, אבל מה אומר המחקר על השפעת עידן האינטרנט על השינה?
"המהפכה הטכנולוגית ועידן האינטרנט במיטה והסמארטפון שלא זז מהיד משפיעים על השינה והכיוון הוא כיווץ שעות השינה. אין שום ספק שלשינה של לפחות שבע שעות בלילה יש אפקט בריאותי משמעותי. חסר בשעות שינה קשור בתחלואה; ברוב המחקרים האפידמיולוגיים הגדולים שחיפשו התאמה בין תמותה לבין שינה מצאו עקומת U. כלומר, התמותה גבוהה בחסר בשעות שינה - 6 שעות ופחות, ובעודף שעות שינה - 10 שעות ויותר.
"יש היום המון מחקר על השפעת האור הכחול של המסכים, שהאפקט שלו על מערכת הערנות המוחית שונה מאשר האור הצהוב; הוא מדכא מלטונין ומקשה על הירדמות. הכי גרוע זה לשים מסך טלוויזיה בחדר של הילדים או לאפשר למסך להיות הדבר האחרון שהם רואים לפני שהולכים לישון".
דברים שתמיד עניינו אותי: איך משפיעים אלכוהול וחומרים אחרים על החלומות?
"אלכוהול משפיע על שינה בצורה כפולה. כוס וויסקי לפני השינה עוזרת להירדם, אבל אחרי הפירוק המטבולי הראשון, תוצרי הפירוק מעוררים ואז מתעוררים אחרי שלוש שעות. לגבי תוכן החלומות, יש מעט מחקרים שבדקו השפעת אלכוהול על חלומות".
אני ישן עם אישה אחת, אנחנו חולמים ביחד - כמו תהליכי סנכרון אחרים?
"מחזור השינה הוא פחות או יותר דומה בין אנשים שונים. אנחנו מתחילים אחרי שעה וחצי. הסנכרון הוא בילט אין. אם הולכים לישון יחד, שניכם תגיעו לשנת החלום הראשונה באותו זמן".
וכל אחד עם העוררות המינית שלו והחלומות שלו.
"כן".
אם הגוף משותק לגמרי בשנת החלום, איך אנשים מדברים מתוך שינה?
"חסימה של החושים מתרחשת בכל זמן השינה - לא רואים, לא שומעים. שיתוק מוטורי של השרירים קורה רק בשנת חלום. דיבור וגם הליכה בשינה לא קורים בשנת חלום, הם קורים בשלבי השינה העמוקים ביותר וזו הפעלה של אלגוריתם אוטומטי שלא קשור ברצון ואין לנו מושג איך זה קורה. זו תופעה חולפת אצל ילדים או במבוגרים תחת לחץ - צעקות מתוך שינה".
אז אם מי משוכני ביתי צועק בלילה, זה לא בגלל שיש לו סיוט?
"נכון ולא צריך להתרגש מזה".
חבל שלא דיברנו קודם.
35 ק"ג של שיערות זנב סוס
אחרי כל מה שאני יודע על שינה - הגיע הזמן ללכת לישון. זה בוקר של יום חול ואני פחות או יותר האדם היחיד שמסתובב בדן דיזיין סנטר בבני ברק כמו בסרט דיסטופי. עולה ויורד בין הקומות, מסתובב במסדרונות הרחבים והריקים, בין החנויות שבתוכן מוצגים חדרים רחבים וריקים; מטבחים שאיש לא מבשל בהם, פינות ישיבה שלא ראו ישבן, שולחנות עבודה שעומדים מובטלים וחדרי ילדים שיד אוהבת של אב טרם סידרה ברשלנות.
לא הגעתי הנה סתם, אני מחפש מזרן. ולא סתם מזרן - אני מחפש את המזרן היקר בישראל. בסוף אני מוצא את החנות של המותג השבדי הסטנס ופוגש את גיל צוויג, סמנכ"ל הסחר של קבוצת קאופמן, היבואנים, ואת בני פיימן, מנהל החנות.
הם עושים לי סיבוב בין המזרנים העבים והיפים, כולם בעבודת יד ומחומרים טבעיים, אפילו את המסגרת עושים מאורן שגדל בצורה מיוחדת. המזרנים עשויים משכבות של כותנה, פשתן, צמר ועץ. כמו שלכל טבח יש את התבלין הסודי שלו, תבלין השינה של מזרני הסטנס הוא שיערות מזנב סוס. אני נוגע בהן - וזה מרגיש קצת כמו צמר פלדה, שיער מתולתל, קשה וקצת מגעיל. "שיער זנב הסוס הוא המנדף הכי טוב בטבע - זה היפו אלרגני", הם אומרים לי. פיצוי קטן של הגורל, אני אומר, על חיים בצמוד לחור תחת של סוס. "למזרנים שלנו", מרגיעים אותי הצמד, "יש תעודת הכשר". גם לפסח, אני שואל. כן, גם לפסח. כל מזרן ומזרן ממולא ב־35 קילוגרמים של שיערות זנב סוס.
אני אפילו לא מתיישב על הדגם הפופולרי ביותר, מרנגה. עניין של 50 אלף שקל, לא כולל שמיכות וכריות - הכרית הזולה ביותר עולה אלף, השמיכה הכי זולה 3,500. לא באתי בשביל המרנגה - הגעתי בשביל ה־T2000. אני קופץ כמו ילד על המיטה היקרה ביותר שנמכרת היום בישראל, מפלצת במחיר של כ־200 אלף שקל. לארנולד שוורצנגר יש כזה, אומרים לי החברים, גם לכריסטיאנו רונאלדו ולאנג'לינה ג'ולי.
לכמה ישראלים יש מזרן כזה? עשרות, הם אומרים. מי שישן טוב מזדקן לאט ויש 25 שנות אחריות. אתם יכולים לתת לי 25 שנות אחריות על שינה טובה? אני שואל. את זה אנחנו לא יכולים להבטיח, אומרים השניים, אבל מבטיחים "חוויית שינה" טובה יותר. חוויית שינה? עבורי, שינה טובה זה כמו הבדיחה על הסיקסטיז: אם אתה זוכר מזה משהו, כנראה לא היית שם.
הטריק, הם אומרים לי בעודי נבלע ברכות הקשיחה שמאתיים אלף שקל יכולים לקנות, זה פיזור לחץ בכל הגוף. שים לב שכפות הרגליים שלך קצת בזווית כלפי מעלה, אומר צוויג. שמתי לב, אני אומר ומיטיב כרית של 7,000 שקל מאחורי עורפי. ולשקיעה הקטנה באזור הגב התחתון שמת לב? שואל צוויג. שמתי גם שמתי, אני אומר להם, אתם יכולים לצאת קצת מהחדר ולכבות את האור? האורות מתעמעמים ואני עוצם עיניים ודוהר בערבות אינסופיות על גבות סוסים חסרי זנבות.