עטיפת "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות 2"
סיפורים לפני השינה לילדות מורדות 2 / פרנצ'סקה קוואלו ואלנה פאווילי
מישהי להילחם איתה: על אף שכבר קשה לשאת את המילים "העצמה" ו"מודלים לחיקוי", מרוב שימוש יתר, צריך לזכור שהדבר עצמו עדיין נחוץ בעולמנו הבלתי מושלם, במיוחד ככל שהדבר נוגע בילדים ועוד יותר כשמדובר בילדות.
כילדה, קראתי ספרים לרוב על ממציאים, חוקרים, מגלי ארצות וסופרים - אבל נשים כמעט לא היו שם. אני זוכרת רק את מאדאם קירי (ובעיקר את מותה הטרגי) ואת שרה גיבורת ניל"י וחנה סנש (שגם סופן היה רע ומר). לילדות של היום יש למרבה המזל הרבה יותר אופציות להזדהות, והן הרבה פחות עגומות.
בתקופה האחרונה, יש גל גדול ומבורך של ביוגרפיות וסיפורי חיים של נשים מעוררות השראה כמו "סיפורן של נשים מופלאות ששינו את העולם" של קייט פנקהרסט, סדרת הביוגרפיות "גדולות קטנות", או "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות" של פרנצ'סקה קוואלו ואלנה פאווילי. אלה הביאו את סיפוריהן של נשים פורצות דרך מתקופות ומתחומים שונים - מהטייסת אמיליה ארהרט ועד מעצבת האופנה קוקו שאנל.
לאחרונה, הצטרפו עוד שני ספרים לז'אנר. "סיפורים לפני השינה לילדות מורדות 2" (הוצאת כתר וכנפיים) ממשיך את הצלחת קודמו (שהתחיל כפרויקט מימון המונים והפך לרב מכר עולמי שתורגם ל־40 שפות), ומביא עוד מאה סיפורים של נשים מעוררות השראה.
לא רק מדעניות וחוקרות (ויש כמה מעניינות מאוד, שלבושתי מעולם לא שמעתי עליהן, כמו הקוסמונאוטית הרוסייה ולנטינה טרשקובה, המתמטיקאית האיראנית מרים מירחאני או חוקרת הפיזיקה הקוונטית מריט מור השוייצרית, שהיא גם רקדנית בלט!), אלא גם ספורטאיות ופעילות זכויות אדם (לימה בואי מליבריה, נאדיה מוראד היאזידית מעיראק), ועוד ועוד.
חלק מהבחירות עשויות להפתיע - מדונה וביונסה, למשל (הדגש הוא על כך שהן נשות עסקים שמנהלות את הקריירה שלהן בעצמן ולא על השימוש הפרובוקטיבי שהן עושות בגופן ובמיניותן). אבל נראה שכמעט כל סוג של ילדה תמצא מישהי להזדהות איתה, ועל הדרך תיהנה מסיפורים מרתקים, מותחים לפעמים - כמו זה על הילדות האבוריג'יניות באוסטרליה שברחו ממחנה חינוך מחדש וצעדו 2,400 ק"מ לבדן במדבר במשך תשעה שבועות, בלי אספקה של מזון ומים.
ישנה שטחיות מסוימת הנגזרת מהפורמט של 100 סיפורים, לעיתים הטון המתקתק כמו בסיפור אגדה ("היה הייתה ילדה"...), צורת הארגון של הסיפורים הייתה יכולה להיות אחרת (הארגון אלפביתי ולא היסטורי) וניתן להצביע על ניתוק מהקשרים רחבים יותר, כמו בסיפורן של הילדות האבוריג'יניות, שנפתח במשפט המתעתע "יום אחד רדף גבר לבן אחרי שלוש ילדות אבוריג'יניות במדבר... ".
לא מצוין שם שהדבר המחריד הזה קרה במאה ה־20 והיה חלק ממדיניות ממשלתית. ועם כל זאת - עדיין טוב שהספר הזה קיים.
ואני אומרת, לא! / דבי לוי
הספר השני, "ואני אומרת, לא!" (דבי לוי, הוצאת כנרת), מוקדש כולו לאישה אחת, רות ביידר גינסבורג, המכונה "RBG", המשפטנית האמריקאית המשפיעה, שהייתה גם השופטת היהודייה הראשונה בבית המשפט העליון (מונתה ב־1993), שהובילה - ועדיין מובילה - סדרה של מאבקים למען זכויות נשים ומיעוטים.
בימים אלה מוקרן בבתי הקולנוע הסרט "המין החזק", המבוסס על חייה, ומתמקד בעיקר בשנותיה הראשונות של מי שהייתה המצטיינת של המחזור שלה בהרווארד ולימים עילוי משפטי, אבל בתחילת דרכה בשנות ה־50, שום משרד עורכי דין לא רצה להעסיק אותה כמתמחה, משום ש"נשים הן רגשניות מכדי להיות עורכות דין".
גם הסרט הדוקומנטרי על חייה, "RBG" (מ־2017) הצליח מאוד ואף היה מועמד לאוסקר, כך שספר הילדים נראה כמו הדבר המתבקש הבא. כמקובל בז'אנר, הוא מדגיש את דמותה כילדה - בת מהגרים הסובלת מדעות קדומות הרווחות בסביבתה ומאפליה. כבר בגיל צעיר דרשה צדק ולא נרתעה מהתנגדות לסמכות. כמי שבילדותה נאבקה בהנהלת בית הספר ששלחה את הבנות ללמוד בישול ותפירה ואת הבנים לנגרות, נלחמה כעורכת דין בבית המשפט העליון למען הזדמנויות שוות ושכר שווה לנשים.
הספר כתוב בצורה קלה ואפילו משעשעת, ומסביר בפשטות מושגים מורכבים כמו עתירה, דעת רוב ודעת מיעוט, ומתאים לילדים מגיל בית ספר יסודי. הוצאתו בעברית על רקע מערכת בחירות סוערת - בין השאר בשאלת מעמדו של בית המשפט העליון - היא שיחוק של ממש, ונותנת הזדמנות לדבר עם הילדים והילדות על הנושא. מתנת חג מצוינת, ולא רק בתור אפיקומן לילדים של איילת שקד.
ממלכת יוריקה! / אופיר גוטמן
מישהו להמציא איתו: "ממלכת יוּרִיקָה!, מסע אל הדמיון" (הוצאת רימונים). יוּרִיקָה - "מצאתי!", על שם קריאתו המפורסמת של ארכימדס - מוגדר מלכתחילה כספר השראה. הכריכה מגדירה אותו כ"ספר המנהלים הראשון בעולם לילדים". כתב אותו אופיר גוטמן, שמתואר על גבי כריכת הספר כ"מנכ"ל הישראלי הראשון של ענקית מוצרי הצמיחה האמריקאית P&G", לבתו ליה, שהיא גם גיבורת הספר, לצד אחיה התאום אריאל. יחד הם יוצאים להסיר את הקללה שהטילה מלכת השעמום על ממלכת יוּרִיקָה, מדינה של ילדים־ממציאים, וגרמה לכך שלא הומצא שם צעצוע חדש כבר יותר משנה. מין שילוב של "נרניה" עם "הקוסם מארץ עוץ" בגרסת הייטק.
בדרך הם פוגשים "תפוח ושמו סטיב" (הלוא הוא סטיב ג'ובס), את "אלברט (איינשטיין) מרבה הידיים", את "גלילאו העטלף" שמלמד לחשוב הפוך, ועוד דמויות שנותנות להם שיעורים מזורזים בחשיבה מחוץ לקופסה, בפתרון יצירתי של בעיות ועוד - בסוף כל פרק יש גם סט תרגילים (סליחה, חידות) לוודא שהחומר הופנם כהלכה.
הספר אומנם קליל, אינטליגנטי ומותאם לילדים וגם החידות נחמדות, אבל ניכר שהכתיבה באה לשרת את המסר יותר מאשר לספר סיפור או ליצור דמויות, וככזו, היא לא מתרוממת. עם זאת, הספר עושה את העבודה - תורם לפיתוח דמיון וחשיבה יצירתית, מעודד לעבודה בשיתוף פעולה ומכין את הדור הבא לעבודה במשרות משתלמות כלכלית יותר מאלה של ההורים שלהם.
מוזיאון הדינוזאורים / כריס וורמל ולילי מוריי
כמעט כל הילדים עוברים שלב תמוה בהתפתחותם שבו הם מתים על דינוזאורים, ויודעים לדקלם ברהיטות שמות כמו צרטופסים, פטרוזאורים ואנקילוזאורים. אלה ייהנו מאוד מ"מוזיאון הדינוזאורים" (הוצאת שוקן) שמארגן את התקופות ואת טיפוסי הדינוזאורים במעין קטלוג של מוזיאון דמיוני. הפקה מושקעת, עם איורים מהממים והסברים בהירים, ששאבו אל בין הדפים גם נער מתבגר שהשאיר מזמן את תקופת הדינוזאורים שלו מאחוריו.
מסע עולמי ב־80 חידות / אלכסנדרה ארטימווסקה
ספר חידות ויזואלי מושקע ומעוצב לתפארת (הוצאת שוקן), לאלה שאוהבים אתגרים כמו "מצא את יוצא הדופן" או "איפה אפי". כאן בנויות החידות המהודרות בהשראת "מסביב לעולם ב־80 יום" של ז'ול וורן, וכולן קשורות במסעות, בהרפתקאות ובמבנים אייקוניים ברחבי תבל, ממגדל אייפל ועד חג הפנסים הסיני. לחובבי הז'אנר.