ראובן ריבלין ובנימין נתניהו / צילום: אוהד צויגנברג, "ידיעות אחרונות"
הזירה הפוליטית אינה מתבהרת בשבוע האחרון של מערכת הבחירות. על אף השיח הציבורי בנוגע לגודל הגושים, ודיווחים רבים על גודלו של גוש הימין והאפשרות שלבנימין נתניהו יהיו מעל ל-61 ממליצים בפני נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, הדבר אינו וודאי.
סימני שאלה רבים עולים בימים האחרונים בנוגע לתהליך הקבוע בסעיף 7 לחוק יסוד הממשלה. לשון הסעיף, המקנה שיקול דעת לנשיא המדינה, מלמדת על שיקול דעת רחב. "משיש לכונן ממשלה חדשה יטיל נשיא המדינה, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב ממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך; הנשיא יטיל את התפקיד כאמור בתוך שבעה ימים מיום פרסום תוצאות הבחירות".
לפני כשבוע, התייחס נשיא המדינה לנושא בדברים שנשא בפני תלמידי תיכון. ריבלין אמר: "ככלל השיקול של הנשיא הוא השיקול של מה רצה העם בבחירות על ידי הביטוי שהוא נתן לכך בתוצאות בקלפי ולכן אם יהיו למעלה, כמו שהיו בעבר, או יותר חברי כנסת מ-61 חברי כנסת שבאים וממליצים על בן אדם אחד אז העם החליט שהוא רוצה לתת לו את ההזדמנות להרכיב את הממשלה. השאלה מה עושה הנשיא כאשר אין רוב לאף אחד? מה השיקולים שצריכים להנחות אותו, אולי הסיעה הגדולה יותר? יכולים השיקולים להיות כמה חברי כנסת המליצו על זה וכמה חברי כנסת המליצו על אחר והאם האדם שקיבל יותר המלצות יש לו יותר סיכוי לשכנע את השאר להרכיב איתו קואליציה".
כעת מנסה ראש הממשלה נתניהו לצאת בקמפיין גוועלד ולהזעיק כמה שיותר בוחרים לקלפיות באמצעות הטענה כי ריבלין מחפש תירוץ כדי להטיל על גנץ את מלאכת הרכבת הממשלה. מבית הנשיא דחו את הטענות הללו והגיבו בזעם: "זהו ניסיון נוסף להטיל דופי בשיקול הדעת של נשיא המדינה באשר למימוש סמכותו החוקית. גם הפעם, נשוב ונבהיר כי הנשיא יקבל את החלטתו כלשון החוק וכרוחו, כפי שעשו כל נשיאי ישראל בעבר. זהו ניסיון בזוי נוסף, לפגוע באמון הציבור בהחלטתו הממלכתית של הנשיא לאחר הבחירות".
אך מה הן האופציות הפרושות בפני הנשיא? "גלובס" עושה סדר.
אופציה א': ליכוד עם מרב המנדטים ומרב הממליצים
הליכוד משיגה את מרב המנדטים, מספר הקולות הגדול ביותר וגם מספר הממליצים על נתניהו גדול מן האחרים. במצב דברים זה לא תהיה התלבטות והנשיא יטיל בתוך 7 ימים את מלאכת הרכבת הממשלה על הליכוד. נתניהו מכנה את הקואליציה הזו כקואליציית השותפים הטבעיים של הליכוד. יציבותה מוטלת בספק, בשל בעיית השימוע שאמור להתרחש ביולי ואולי כתב אישום, אך דיה לצרה בשעתה.
אופציה ב': כחול לבן עם מרב המנדטים, ליכוד עם מעל ל-61 ממליצים
באפשרות זו, בפני הנשיא ניצבת דילמה מסויימת כיוון שמספר בוחרים גדול יותר בחר בכחול לבן ולא בליכוד. אם מדובר בפער של מנדט אחד, הרי שיש לכך תקדים. בבחירות בשנת 2009 ניצחה מפלגת קדימה בראשות ציפי לבני עם 28 מנדטים והליכוד בראשות נתניהו השיגו 27 מנדטים. אף על פי כן, נתניהו שכנע 65 חברי כנסת להמליץ עליו לנשיא המדינה דאז שמעון פרס וכך היה. מלאכת הרכבת הממשלה הוטלה על נתניהו. יצוין כי ב-2009 מפלגות העבודה, מרצ וחד"ש ניגשו לנשיא המדינה ואמרו לו שאינם ממליצים על ציפי לבני וכך מספר הממליצים עליה עמד על מספר המנדטים שהיא השיגה: 28 בלבד, וזאת לעומת 65 המלצות שהיו לנתניהו.
אופציה ג': כחול לבן עם מרב המנדטים, ליכוד עם פחות מ-61 ממליצים אך יותר ממליצים מאשר לכחול לבן
האפשרות הזו נראית המורכבת והבעייתית מכל האפשרויות והיא אולי אף חסרת תקדים, למעט אירועי הקמת ממשלת האחדות שמיר-פרס בשנת 1984. באותן הבחירות ב-1984, הליכוד ירד מ-48 מנדטים ל-41 מנדטים ולא הצליח להרכיב ממשלה על בסיס ימין ודתיים, מבלי להישען על רשימת כך-מאיר כהנא. בעיני הליכוד, בראשות יצחק שמיר, באותם הימים הדבר הזה היה לא מקובל. מן הצד השני, המערך בראשות פרס עם 44 מנדטים, לא רצה להישען על הרשימה המתקדמת (מוחמד מיעארי) וחד"ש (וילנר).
המפלגות הדתיות שמרו על נאמנות לליכוד, ולא הסכימו להצטרף לממשלה צרה של פרס וכך פרס הגיע לקו הגמר עם 60 ממליצים להרכבת הממשלה. על שמיר המליצו 54 ח"כים. המפד"ל המליצו לנשיא להקים ממשלת אחדות וח"כ מאיר כהנא לא הוזמן כלל לבית הנשיא.
פרס קיבל מידי הנשיא את מלאכת הרכבת הממשלה, אך הוא לא הצליח בכך. נשיא המדינה חיים הרצוג, התערב באופן אישי בתהליך כשהוא דוחק את הצדדים לכונן ממשלת אחדות עם רוטציה בראשות הממשלה. שמעון פרס כיהן כראש ממשלה בשנתיים הראשונות, ושמיר אחריו.
ובהשלכה להיום, אם הליכוד יציג את מרב הממליצים, אך לא יחצה את קו 61 הממליצים, עושה רושם שהנשיא יצטרך ללכת על הקו של הנשיא הרצוג, ולהפגין גישה שהיא יותר אקטיבית ומעורבת.
אופציה ד': כחול לבן עם מרב המנדטים, ליכוד עם פחות מ-61 ממליצים. לכחול לבן יש יותר ממליצים, אך לא 61
גם אופציה זו יוצרת כאוס בתהליך הרכבת הממשלה. הגעה לסיטואציה זו עשויה גם לעורר ביקורת פנימית בתוך הליכוד על הפסד במערכת הבחירות ואולי להניע שם תהליכים פנימיים. יש לזכור שמפלגת הליכוד (כמו גם מפלגות אחרות בישראל) הן בעלות רקע עשיר של פיצולים ופילוגים. אם בליכוד זוכים בכ-30 מנדטים, ו-20 מהם פורשים במעין מרד פנימי, הרי שהמותג "ליכוד" נשאר בידיהם של חברי הקבוצה הגדולה יותר. זה מהלך שנראה כיום דמיוני ולא סביר, אם כי יש לזכור שההיסטוריה של המפלגות בישראל מלאה במהפכים ושינויים פוליטיים שקשה היה לחזותם מראש.
במצב הדברים באופציה ד', נטיית הנשיא עשויה להיות להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על גנץ. אולם חשוב להדגיש, שעצם הטלת המלאכה עליו, לא אומרת שהוא יצליח, כי גם אם יש לו יותר ממליצים מאשר לנתניהו, כדי להקים קואליציה צריך בסופו של דבר הסכמים קואליציוניים עם 61 ומעלה וכפי שראינו חלק מן המפלגות עשויות להתעקש ולדבוק בליכוד, וזאת כדי להוביל למערכת בחירות חוזרת.
אופציה ה': ליכוד עם מרב המנדטים, כחול לבן עם מרב הממליצים
לפי מפת האפשרויות, זו האופציה שנראית הכי פחות סבירה בשלב הזה, בעיקר כי נדמה שחד"ש ותע"ל לא יקחו חלק מלא בשיחות ההתייעצויות עם נשיא המדינה. אם לליכוד יהיו יותר מנדטים, אך בכל זאת, מספר ממליצים כמו ליברמן, כחלון ו/או פייגלין, יחליטו להציע את גנץ כראש הממשלה הבא, הרי שהתקדים לכך נקבע בשנת 2009 עם החלטת הנשיא פרס להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו ולא על ציפי לבני. בליכוד יכינו טיעונים גם למצב זה ויציגו את מספר הבוחרים הרב יותר כעדות לכך שהעם העדיף את נתניהו וכי הנציגים בכנסת מעוותים את רצון הבוחר. למעשה, אלה יהיו טיעוני-ראי לשיח המתנהל כיום כאשר על פי רוב הסקרים, כחול לבן משיגים יותר מנדטים מאשר הליכוד.
ראשי המפלגות הקטנות הם אדונים לעצמם
הודעות מפלגות ש"ס, ימין חדש, איחוד מפלגות הימין ויהדות התורה מובהקות - הן ימליצו לנשיא ריבלין על נתניהו כראש הממשלה הבא. מנגד, מפלגת העבודה ומרצ ימליצו בוודאות על גנץ כראש הממשלה הבא.
עם זאת, המפלגות האחרות מעבירות כיום מסרים לא חד-משמעיים, ועדיין לא ברור מה יעשו יו"ר כולנו, משה כחלון, יו"ר גשר, אורלי לוי אבקסיס, יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, יו"ר זהות, משה פייגלין, מפלגת בל"ד-רע"ם ויו"ר חד"ש-תע"ל, איימן עודה. אין כרגע תשובה מוחלטת לדברים, ויותר מזה: לא ברור מה יהיה מספר המנדטים שלהן, כאשר חלק מן המפלגות נמצאות על סף אחוז החסימה ועשויות שלא להיכלל בכנסת הבאה.
כחלון ופייגלין, בעיקר, מרקדים כרגע על כל החתונות. הם עשויים ללכת עם כל צד, על אף שהאידיאולוגיה שלהם נוטה יותר לימין. ליברמן, אם יעבור, עשוי להפתיע. גם במערכת הבחירות בשנת 2015, הפתיע ליברמן את נתניהו כאשר יום לפני סיום הדדליין למלאכת הרכבת הממשלה הוא החליט פשוט שלא להיכנס לממשלה, והותיר את נתניהו עם ממשלה צרה של 61 ח"כים.
כחלון ופייגלין, שני יוצאי ליכוד, ידעו ימים קשים בעבודתם מול נתניהו. כאשר היו חברי הליכוד העדיפו לפרוש (פייגלין אף עבר אקט של מעין-הדחה בפריימריז), לצאת למדבר פוליטי של 4-5 שנים ולעסוק בהקמת גוף חדש, רק כדי לחזור לזירה הפוליטית כבעלי הבית של מפלגותיהם.
יצוין כי בניגוד לעבודה, מרצ והליכוד - שאר מפלגות מקבלות את החלטות ההצטרפות באמצעות הודעת אדם אחד בלבד: יו"ר המפלגה. בסופו של דבר, כחלון, פייגלין, ליברמן ואורלי לוי אבקסיס, אינם זקוקים לאישור או התנגדות של אף אדם סביבם והם יכולים להמליץ על גנץ או על נתניהו, לפי ראות עיניהם הפרטית.
אחת השאלות המעניינות היא מה יעשו איימן עודה ואחמד טיבי. יש גורמים בזירה הפוליטית הטוענים בתוקף שהם לא ימליצו על אף צד, אם כי יוזמנו לנשיא ויבקשו ממנו, בכל לשון של בקשה, שלא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו. כלומר, במקום להתייצב לצידו של גנץ, הם יבקשו לתת משקל נגד להתנגדותם לנתניהו.