הדס שטייף / צילום: יונתן בלום
הדס שטייף, חושפת פרשת "מין תמורת מינויים" שבמרכזה אפי נוה
62, כתבת לענייני משטרה בגל"צ, ממקימות ארגון "תא העיתונאיות"
איך נולד התחקיר שהוביל לפרשת "מין תמורת מינויים", שבה מעורב אפי נוה?
"כל תחקיר שעליו אני מתחילה לעבוד, נולד בעקבות פנייה של מישהו אליי. פרשת נוה נולדה בפנייה אליי מאדם שביקש לפגוש אותי בדיסקרטיות. הבנתי מהמעט שאמר, שראוי שאפנה לו זמן. תוך שעות נפגשנו בבית קפה. המידע דיבר על מתמחה, שמי שהיה ראש לשכת עורכי הדין הבטיח להדליף לה את שאלות מבחן הלשכה בתמורה לקיום יחסי מין עמו. האיש סיפר לי שבידיו עדויות וראיות. בשלב הזה הוא קישר אותי לבחורה נוספת, שהעבירה לי הקלטות והתכתבויות הפרוסים על-פני עשרות עמודים.
"התחלתי לעבוד, תוך שאני מעדכנת בהתקדמות ובפרטים את רזי ברקאי ואת עורכת 'מה בוער', נורית קנטי, בעיקר משום שייעדתי את החשיפה לתוכנית שלהם. זאת הבמה שבה פרסמתי בין היתר את פרשות ההטרדות של עמנואל רוזן, סילבן שלום וניסן סלומינסקי".
מתי הבנת שיש לך ביד סיפור גדול באמת?
"פגישה ועוד אחת הובילו לגילוי שמאחורי נוה יש תיבת פנדורה שצריכה להיחשף. בשל העובדה שהתיק בחקירה, לא אוכל להמשיך ולתאר את הפגישות שהובילו בסופו של דבר לכמות חומר עצומה שהתגלגלה אליי. אומר רק כי לכשיותרו לפרסום הפרטים בעתיד, הרבה ממה שאינני יכולה לדבר בו בשלב הזה - יובהר. אצטט את מפקד גלי צה"ל, שמעון אלקבץ, שאמר: 'הכול היה כדת וכדין', בניגוד לפרסומים רבים שבהם אני מואשמת בפריצה לטלפונים גנובים - פרסומים שעליהם אני לא יכולה להגיב. מלבד זאת, לא הייתה גנבה, לא הייתה כספת, ועוד עוד.
"זה השלב שהבנתי שיש לי ביד סיפור שחיתות גדול מאוד. אולי, כמו שאומר אלקבץ, 'מהגדולים ביותר שנחשפו בעשור האחרון'. עם מזוודת המסמכים, מיהרתי להיפגש עם אלקבץ מחוץ למערכת. מיפיתי עבורו את הממצאים שהיו בידי. הבנתי שצריכה להיות פה החלטה גדולה יותר מרק ייעוץ משפטי שוטף.
"התחילו דיונים: איך לפרסם? מה לפרסם? האם בכלל ניתן לפרסם? ניהלנו פגישות, והתייעצויות עם בכירי הפרקליטים במדינה, עד שנפל הפור: החומר יועבר ללהב 433. עוד בטרם הגיעו אליי החוקרים הבכירים, הם הוציאו איסור פרסום על הכול.
"עדיין נגזרת עליי שתיקה. עם זאת, המשכתי בתחקיר. בסך הכול עבדתי עליו 5 חודשים עד היום. מדי כמה ימים אנחנו מפרסמים עוד חלק בפרשה. יעברו ימים ארוכים, אולי חודשים, עד שכולם יבינו עד כמה התחקיר משמעותי. אנחנו עוד לא התפנינו להתמודד עם ההחלטה שקיבלנו, והעדפנו להעביר את החומרים הרגישים למשטרה. הכול, כאמור, בגיבוי פרקליט המדינה ובכירים נוספים".
הופתעת מהאימפקט של התחקיר לאחר הפרסום?
"לא הופתענו כלל. אפילו ברחוב עצרו אותי אנשים וחיבקו אותי בחום. שלא לדבר על מכתבים והודעות מייל. זה היה מרגש. בשלב הזה התחילו להגיע עוד חומרים, מסמכים ועדויות. בכירים במערכת המשפט ובצמרת המדינה חיזקו אותי בטלפונים, בווטסאפים ועוד. כל אלה לא שימחו אותי. התמונה שהתגלתה, העכירה ומעכירה את לילותיי. נגעתי בחיי בחומרים קשים רבים. הפעם זה היה שונה. הפעם זה נגע במה שאמור להיות קודש הקודשים של מדינה דמוקרטית. המדינה שאני כל-כך מחוברת אליה. היכלי הצדק".
היו רגעי משבר/רגעים שחשבת שלא תוכלי לפרסם את התחקיר?
"אני מודה שאלמלא התמיכה שקיבלתי משמעון אלקבץ, רזי ברקאי, נורית קנטי ואילאיל שחר, לא הייתי עומדת בזה. בפרט על רקע מה שאני יודעת, וציבור שלם עוד לא".
קיבלת איומים או שהופנתה כלפיך אלימות פיזית?
"היו איומים. התביעה ההזויה של נוה, שאין זה המקום להרחיב עליה. ההשמצות מצד גורמים בימין, ואיומים גם מבכירים. ניסיונות הפחדה. הפכתי לעבריינית, בלי שאיש יודע בכלל את הפרטים האמיתיים. בשלב הזה אני נאלצת לשתוק, לספוג, להבליג, עד שיותרו לפרסום הפרטים המדויקים. זאת הקרבה. גם אמצעי תקשורת שונים בחרו להתעמק בסוגיית הדרך שבה הגיעו אליי החומרים, ולא בחומרים עצמם. רק אזכיר שהפרשות הכי מטלטלות נחשפו בזכות חומרים שלא הגיעו ממש בדרך המלך".
את מתייאשת לפעמים?
"אין רגע שבו התייאשתי אי-פעם. ההפך, ככל שתוקפים אותי, ככל שהפכו אותי לעבריינית, ככל שעיתונאים ניסו למצוא פינות חשוכות בעברי המקצועי, ככל שמיחזרו כתבות מפרשת האזנות הסתר שבה כבר לפני 20 שנה קבעו שלושה שופטים שאני ידועה כרודפת צדק, ככל שהתעלמו מהפרשה והפכו אותה עליי - חשתי חזקה ונחושה".
ולסיכום, מילה טובה למתחרים.
"אני מפרגנת לחבריי גור מגידו מ'דה מרקר' ושרון שפורר מ'המקום הכי חם בגיהינום'. שניהם פרסמו לפניי כתבות הקשורות לנוה ולהתנהלותו. אבל האקדח המעשן, הראיות לפרסומים שלהם, והפרשה הכי גדולה - מין תמורת מינויים - התגלגלו אליי.
"החשיפה נתנה זריקת עידוד לאמצעי תקשורת נוספים, כמו ערוץ עשר, לפרסם מה שהיה בידיהם וטרם פורסם. בלשכת עורכי הדין כבר מתכוננים למהפך. כבר שונו תקנות. במערכת המשפט? עוד ידובר. ואני? לפניי עוד המון עבודה. על שולחני עוד ועוד פרשות לחקור. לא ביקשתי, לא חיפשתי, זה מגיע אליי - ואני מחויבת למי שסומך עליי, ומודה שוב ושוב למערכת שלי".