חיפוש עבודה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
"תנו לי מילים נרדפות למילה שינוי", ביקש מאיתנו המדריך בסיור בירושלים. הנושא היה היסטוריה, ממש לא עבודה, אבל התשובות, שנעו בין "התפתחות, התחלה חדשה וצמיחה" ל"חשש, פחד וחרדה", בין הזדמנות לשיתוק, מספרות במידה רבה את סיפור הקריירות בעידן הזה.
התגובה האוטומטית לחשש משינויים הוא ניסיון להשיג יציבות. בעולם העבודה, הפחד מהטכנולוגיה שתחליף אותנו הצמיח את המושג Robot Proofing, כלומר, שלל עצות כיצד לגרום לכך שאותנו אי-אפשר יהיה להחליף. ספר בשם הזה, בהוצאת MIT, מגדיר, לדוגמה, מה היא מערכת השכלה שעוזרת לסטודנטים להיות עמידים בפני אוטומציה - מערכת שלא מסתפקת בהעברת מידע, אלא מסייעת לעצב צורת מחשבה וגמישות מחשבתית, כך שנוכל להמציא, לגלות ולייצר דברים שהחברה מעריכה. אבל הטכנולוגיה לומדת, וכבר היום היא עושה הרבה דברים שפעם אמרנו שהיא לא תוכל לעשות. למערכות הכלכליות יש, בהגדרה, אינטרס להרחיב ככל האפשר את היכולות של הטכנולוגיה, מאחר שהיא תהיה תמיד מהירה יותר ויעילה יותר מבני אדם.
הבעיה בתגובה האוטומטית לחשש משינוי היא ההנחה שיש משהו שיוכל לעצור את הצורך שלנו להשתנות: אם נלמד את המקצוע הנכון, נתמחה ביכולות הנכונות, ניכנס למסלול הנכון. ההנחה הזאת היא הדבר הכי מסוכן לקריירה שלנו.
אין קריירה אחת, יש מחזורי קריירה
אנחנו יודעים שבחיים יש מחזוריות, אבל זה לא אומר שאנחנו חיים עם השינויים בשלום. אנחנו יודעים, לדוגמה, שיום יגיע והילדים יעזבו את הבית. אנחנו מבינים שכך צריך להיות, מתכוננים, תומכים, אבל במקביל אולי מקווים שהחיים שלנו לא ישתנו. ההתנגדות לא תמנע את ההתפתחות של מה שצריך להתפתח, היא רק תאריך את הכאב ותעכב את ההתפתחות לקראת השלב הבא. זה נכון גם לקריירה. ברגע שנקבל את העובדה שגם לקריירה יש מחזור חיים, זה יקל עלינו את ההסתגלות לעולם העבודה החדש.
השינוי מתחיל כבר בנקודת הכניסה לעולם העבודה - היא כבר אינה תלויה בהכרח בתואר. רבים מתחילים בלמידה ובעשייה מקצועית עוד בשנות בית הספר. גם בהמשך, כבר לא לומדים "מקצוע לחיים", אלא בוחרים כיוון ראשוני על סמך עניין וכישורים. תפיסת ההכשרה כתהליך מתמשך ולא כמקצוע מחייב מאפשרת למסלול הקריירה להתאים את עצמו כל הזמן. גם היום אנחנו נדרשים לבנות יכולות וניסיון, לצבור שכבות ידע, אבל בדרך, אנחנו מחליפים פעמים רבות את ה"איך", ולפעמים את ה"מה" של העשייה שלנו.
גם לתפקידים עצמם יש מחזורי חיים קצרים יותר. כך גם ליכולות ואפילו למקצועות. מאחר שקריירות עשויות מאוסף של תפקידים ומבוססות על יכולות ומקצועות, גם מחזור החיים של הקריירה מתקצר ולעובד של היום יהיו יותר קריירות לאורך החיים. מחזוריות פירושה שיש תקופה של למידה, אחריה צמיחה, תקופה של יציבות - מעין שיא מקצועי מקומי שבו אנחנו יודעים, מוכרים, משפיעים. אבל אז מגיעה תקופה של ירידה. תמיד. רק אם נצליח לזהות את הזמן הזה, לאתר ולקפוץ למחזור קריירה חדש, נעבור לתקופת למידה וצמיחה חדשה.
כדי לקיים מהלך קריירה ארוך בעולם של שינויים, אנחנו מוכרחים ללמוד לנהל את הקריירה במחזורים. לשם כך אנחנו צריכים לדעת לזהות את הנקודה שבה אנחנו מתקרבים לסוף השיא במקטע הנוכחי ועלינו להתחיל ללמוד לקראת המקטע הבא. יש כאן תקופה של התלבטות. מה קורה למקצוע שלנו? האם אנחנו יכולים לזהות יכולות חדשות שצריך לפתח וניסיון שיש לנו שיהפוך בקרוב ללא רלוונטי? זה הזמן להבין אילו מהיכולות שאספנו ילכו איתנו גם כשנשנה תפקיד, אפילו מקצוע, ואז להתבונן בעולמות שמשתנים בסביבתנו - באילו תפקידים ומקצועות נוספים היכולות שלנו נדרשות, גם תחת כותרת אחרת?
בעתיד, אנחנו צפויים לעבור את התהליך הזה פעמים רבות יותר לאורך הקריירה. למי שנמצאים היום בתחילת הקריירה שלהם, מה שאתם בוחרים עכשיו הוא רק הצעד הראשון בקיר הטיפוס. הבחירה הזאת מגדירה את הניסיון שתצברו והיכולות שתפתחו בשנים הקרובות אבל היא לא מגדירה מסלול קריירה לכל החיים. יש משהו משחרר בידיעה שהמסלול שלכם יהיה אישי ויתפתח על סמך בחירות שתעשו בהמשך, ולא תכתיב אותו בחירה יחידה שעשיתם בתחילת הדרך.
אם אתם באמצע החיים, יש סיכוי טוב שהקריירה שלכם כן הוכתבה עד כה על ידי הבחירה ההיא, שעשיתם מסלול סדור יחסית בתוך מקצוע, אבל סביר להניח שלא תוכלו להמשיך במהלך היחיד הזה עד נקודת הפרישה המתרחקת. בשלב מסוים תגיעו לתקרה - או משום שהתחום השתנה ולא השתניתם איתו, או משום שאתם לא רוצים להמשיך בו ואתם חייבים לעבור לעקומת הקריירה הבאה. העקומה הבאה לא חייבת להיות התחלה חדשה. לרוב היא רק התפתחות שלכם, של הערך שאתם מביאים, כולל "עדכוני גרסה" לדבר שהגדרנו שאנחנו זקוקים לו בתחום העיסוק שלנו. אנחנו מוכרחים ללמוד לנהל את המעברים האלה - בין מעסיקים, תפקידים, מקצועות וצורות העסקה.
שלב קשה לזיהוי
הנקודה הזאת שבה אנחנו לא חייבים אבל אולי צריכים לעבור ממקטע קריירה אחד לבא היא נקודה שקשה לזהות, ועוד יותר קשה לאזור אומץ לפעול. אתם מכירים את האימרה, שהבעיה נמצאת לא במקום שאני יודע שאני לא יודע, אלא במקום שאני לא יודע שאני לא יודע. אם אנחנו כבר מזהים את הצורך ללמוד משהו, לרכוש ידע או מיומנות או ניסיון, הדרך ליישם את הצורך הזה קצרה יותר. הבעיה בעידן הזה היא שאנחנו יותר מדי פעמים משייטים על שביל הקריירה המוכר ומגלים שהפכנו לא רלוונטיים רק ביום שמשהו קורה, שכבר לא צריך אותנו, ביום שמישהו מצא דרך אחרת לענות על הצורך שסיפקנו, ואנחנו אפילו לא שמנו לב.
אפשר לקוות שעם התפתחות המערכות סביבנו נלמד גם בארגון וגם בכלים חיצוניים לעזור להראות את הפער שנפתח בין מה שאנחנו עושים היום לבין צרכים עתידיים. מסביבנו ייווצרו מערכות שיעזרו לנו לזהות שיש לנו יכולות שאף אחד כבר לא מחפש, אולי שיש לנו יכולות שמחפשים היום במסגרת מקצועות חדשים, אולי בשילוב תחומים שאנחנו לא מכירים, אבל יכולים ללמוד. בינתיים, עד שנקבל עזרה בתחום הזה, האחריות היא עלינו.
כן, צריך אומץ לקפוץ מעקומת קריירה אחת לשנייה, אבל צמיחה והתפתחות נמצאים רק בעקומת הקריירה החדשה. את טווח ההתלבטות, הזמן הזה שלפני הירידה, אנחנו צריכים ללמוד לזהות אותו, לקבל אותו בברכה ולעשות את המיטב עם ההזדמנות שצומחת ממנו במקום להתנגד לשינוי או להתעצב על מה שנגמר.
כשמקבלים את מחזור חיי הקריירה, אפשר לקפוץ קדימה, להאיץ את הכיוון החדש. זה שהוא לא מוכר, לא אומר שהוא לא יהיה נפלא ממש כמו זה שמאחורינו. אולי אפילו יותר.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית, מרצה ובלוגרית בעולם העבודה העתידי, niritcohen.com