הכינוי הרשמי של תאריך ה-1 באפריל שחל השבוע הוא "יום השוטים". באופן סימבולי מאוד, זה גם התאריך בו בחר האוצר להחיל את "עדכון המס הירוק", שבעטיו זינקו מחירי המחירון של דגמי רכב רבים. השוטים בסיפור הזה הם בוודאי לא אנשי האוצר שניצלו שינוי טכני בתקנות הפליטה האירופאיות כדי לבצע מניפולציה שרירותית, בנוסחת מס שרירותית, ולהזרים עוד כמה מאות מיליוני דולרים בשנה לקופה הציבורית.
השוטים הם גם לא השחקנים הממוסדים בשוק הרכב, שהאוצר סיפק להם הזדמנות פז להפוך את ההנחות העמוקות שנפוצות בשוק לנוחות יותר, ועל הדרך לנפח את ערכי הרכב המשומש ולדחוף מעלה את מחירי הליסינג. כרגיל, השוטים הם הלקוחות הפרטיים בישראל, שרואים בגזירות מס כאלה "כוח עליון" ומשוכנעים שכ-38 אלף דולר הם מחיר סביר למשפחתית תמימה או לג'יפון קומפקטי.
הדרך העיקרית להתמודד עם מציאות כזו, מלבד רכישת מכוניות משומשות שהן סוג של הימור, היא לחפש פתרונות של "VALUE", במונחים ישראליים כמובן, בשולי השוק. אחד מהם הוא גרסת ה-1 ליטר של קיה ריו החדשה.
החיצוניות עלולה להטעות
למרות השיוך למשפחת יונדאי המורחבת, הריו תמיד הייתה שחקנית אפורה ולא נחשקת. תרם לכך בין השאר עיצוב אנונימי ונטול שאיפות, והדור החדש של הרכב לא תורם יותר מדי לשיפור המצב. יש פגושים מעט יותר עמוקים ובולטים, גריל טיפוסי למותג ויחידות LED. אבל פרט לכך, זהו עיצוב האצ'בק אירופאי שבלוני.
תא הנוסעים משפר משמעותית את התמונה הכללית. בסיס גלגלים באורך 2.58 מ', רוחב נדיב ועמודי גג זקופים, מעניקים לריו את אחד התאים המרווחים בקטגוריית הסופר-מיני. המרחב במושב האחורי נדיב ושימושי לא פחות, ואולי יותר, מאשר בכמה ג'יפונים. גם המושבים מלפנים רחבים ונוחים, ואת החבילה משלים תא מטען מכובד של 360 ליטר עם אופציה להגדלה משמעותית בזכות קיפול שטוח ונוח של המושב האחורי.
עמדת הפיקוד מיישרת קו עם דגמי הדור האחרון של המותג, עם מחוונים גדולים וברורים, צג נתונים עשיר ומערכת מולטימדיה רחבה בעברית. עיצוב הפנים נטול סממנים שנחרתים בזיכרון, אבל הנדסת האנוש יעילה ונטולת התחכמויות. בסך הכול, התא מרגיש איכותי, שקט ובנוי היטב. מודל 2019 החדש מצויד כסטנדרט במערך הבטיחות והסיוע המקיף של אחיו הגדולים יותר, כולל בלימה אוטונומית בעיר, בקרת שיוט אקטיבית, מערכת סיוע לשמירה על הנתיב ועוד. לא עניין טריוויאלי בפלח הזה.
המנוע החדש של הריו מגיע בנפח 1 ליטר, שמייצר 120 כ"ס ו-17 קג"מ ומשודך לתיבה כפולת מצמדים. הוא נעים לאוזן, מגיב מיידית ללחיצה על הדוושה, ודוחף את הרכב בקצב מכובד במישור ובעליות. הזינוק מאפס ל-100 קמ"ש אורך 10.5 שניות, אך התחושה הסובייקטיבית נמרצת יותר בזכות מומנט ששיאו מושג כבר ב-1500 סל"ד, ותיבה כפולת מצמדים, שמורידה הילוכים בזריזות, במיוחד במצב ספורט. רגל מהוססת עדיין עלולה לגרום לתיבה להתבלבל לפרקים, אבל זו עדיין אחת מיחידות הכוח הטובות בשוק, וגם אחת החסכוניות עם צריכת דלק ריאלית של כ-15 ק"מ לליטר.
המחיר: 103 אלף ש'
הסטוניק כבר הוכיח לנו שיש כיום בקיה מהנדסים שיודעים איך לבצע "אירופיזציה" של שלדות רכב. הריו, שנשענת על אותו פלטפורמה, רק מחזקת את הרושם. יש לה קשיחות מבנית מרשימה וכיול מתלים מעט נוקשה, אבל עדיין סלחני. כזה שמאפשר לספוג מהמורות בצורה בוגרת במהירות סבירה ולצמצם למינימום את התנודות האנכיות של הגוף בפניות. לאחר ניתוק "מערכת הסיוע לנהיגה", גם ההיגוי מרגיש מאוזן, אם כי עדיין מעט קל מדי, ומאפשר לנצל את רזרבות הדחף של המנוע להפקת שאר-רוח.
ב-103 אלף שקל לפני הנחות, הריו החדשה ממלאת היטב את אופציית ה-VALUE. היא מציעה שימושיות שאינה נופלת בהרבה מזו של משפחתית "פול-סייז", ורמת אבזור, ביצועים וחיסכון, שעולה על זו של כמה מתחרות גדולות שיקרות ממנה ב-30%. התחרות בפלח הזה לא קלה, אבל את הקרב תכריע גמישות ההנחות. ובאגף הזה קשה להתחרות בקוריאנים.