בני גנץ ובנימין נתניהו / צילומים: רויטרס - Amir Cohen, Ronen Zvulun
אמש (ג') ב-22:30 בערך שאלתי ארבעה חברי כנסת של כחול לבן, שניים מכהנים, שניים חדשים, "מדוע אתם מכריזים על ניצחון כשגם לפי המדגמים אין לכם קואליציה?". שניים תלו בי מבט תוהה: "ראית את 'התוצאות' בערוץ 12?". כשניסיתי להסביר שאלה לא תוצאות אלא מדגם ורק אחד משלושה, נעניתי בביטול. השלישי ענה כי לנתניהו יש אולי ממשלה אבל רק לחצי שנה; והרביעי, מהבכירים בחבורה, ענה בקריצת עין ובחיוך בוטח: "מחר 10/4 יהיה יום התרת הנדרים", בהתכוונו להבטחות של מפלגות הקואליציה היוצאת, שהבטיחו כולן לתמוך בנתניהו.
הכרזת הניצחון המביכה יצאה לדרך, ובלילה מן הסתם בני גנץ והשלישייה שלצידו התחרטו קצת, ואם לא התחרטו, הרי שבאמת יש להם עוד הרבה פוליטיקה ללמוד. אחד מיועציהם נענה באמצע הלילה לפניות שלי והסביר כי הכרזת הניצחון נועדה למצב את התוצאות קודם כל כ"לא הפסד" - ולמנף את ההצלחה האלקטורלית של 35-6 מנדטים לעמדת זינוק לניצול אפשרויות פוליטיות בהמשך. "שום מפלגה חדשה לא הצליחה כך בתולדות המדינה, ואל תשכח, בסוף הקיץ קואליציית נתניהו תעורער עם כתבי האישום וכנראה תיפול, אנחנו נהיה שם ללקט את שאריותיה". הוא רמז כי השיחות שניהל גנץ בלילה עם ראשי המפלגות האלה, עסקו יותר במה שיקרה אז, מאשר בממשלה שתוקם בשבועות הקרובים.
וזו Plan B - תוכנית הגיבוי של כחול לבן למצב שנוצר. עקרונותיה: לא נכנסים לממשלת נתניהו; שומרים על קשר טוב עם חלקי הקואליציה הפוטנציאליים - משה כחלון, ליברמן והחרדים - ומצד שני עם העבודה; נאבקים להפלת הממשלה עם הפצעת כתבי האישום תוך עידוד/לחץ על החלקים הרופפים ובראשם כחלון, ועם נפילתה מובילים מהלך פוליטי שיחייב את הנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על בני גנץ. או-אז הראשון שיפנו אליו יהיה המחליף של נתניהו להקמת ממשלת אחדות.
על פניו זהו מהלך הגיוני ולא חסר סיכוי, אבל הוא תלוי בעיקר במה יעשה יריבם העיקרי נתניהו, ובאם יפרוש כמובן. ואם להסתמך על ההתנהלות הפוליטית של כחול לבן עד כה ועל התרחיש הדומה ב-2008 עם ציפי ליבני שאחרי פרישת אולמרט והתנהלות החרדיות והימין אז - יותר סביר שממשלת ימין תמשיך בראשות הליכוד.
החורים השחורים של הסוקרים
לסוקרים יש שלושה חורים שחורים בבואם לבדוק את הציבור הישראלי, כך אמר השבוע בראיון ל"גלובס" שלמה (מומו) פילבר, שחברתו דייקרט פולז ערכה את הסקרים במהלך הקמפיין לתאגיד השידור וגם לימין החדש. אלה הם החרדים, הערבים ודוברי הרוסית המבוגרים. ואכן בשלושת מגזרים אלה נפלו הטעויות הגדולות ביותר בכל הסקרים עד הבחירות.
נפתח בחרדים: ש"ס בעיקר היא ההפתעה הגדולה (כמו כמעט בכל בחירות, ובמקום שתתנדנד על סף אחוז החסימה, היא הפכה למפלגה השלישית בגודלה עם 8 מנדטים. הישג אישי גדול של אריה דרעי, שהצליח למנוע מעבר קולות רבים מדי לליכוד, הרבה בזכות הצהרת נאמנות מובהקת לנתניהו והפרכת השמועות על חבירה אפשרית לגנץ. אתמול אחרי 22:00 הוא קיבל את השיחה מגנץ והיה מנומס וחביב כהרגלו אבל גם חד-משמעי - אני עם נתניהו גם לאחר כתבי האישום.
בצד השני של הכביש, אצל יהדות התורה, אם אכן יושג המנדט השמיני המתנדנד - יקפצו משמחה. גם כי זה ימנע רוטציה בין נציגי דגל לאגודה, המתחייבת מההסכם ביניהן; וגם כי העלייה שוברת תקרת זכוכית שהייתה לה עד כה. לא פחות מכך, ביהדות התורה בטוחים שהצליחו למנוע את הזליגה לליכוד שקיבל בקלפיות החרדיות המובהקות עד 5% מהקולות. אבל בקלפיות אחרות מורכבות יותר, בשכונות שבהן יש יותר חרדים משתלבים, הנתון עולה, והליכוד, לפי הערכה גסה, קיבל עד שני מנדטים חרדים. הכוח הגובר של החרדיות יביא בקואליציה הבאה ליתר ביטחון עצמי, ונתניהו יתקשה מאוד להעביר את חוק הגיוס כלשונו, אף שהצהיר כי ינסה לעשות כן, ותשכחו מפשרות בעניינים אחרים כמו מתווה הכותל, גיור או מרכולים בשבת.
מי שייאבק במגמה הזו הוא אביגדור ליברמן, שגם "החור השחור" של בוחריו פוספס לגמרי על-ידי הסוקרים. אלה היו משוכנעים שליברמן מסתובב סביב 3 מנדטים; אבל ליברמן שרץ על המשבצת של הימני החילוני הליברלי, הצליח להפריך זאת ולהגיע ל 5 מנדטים. ספק אם חמשת המנדטים הללו יספיקו לאזן את המפלגות החרדיות, אבל עם גיבוי מנתניהו, אולי הוא יצליח בחלק מהמאבקים. ליברמן ישוב וידרוש את תפקיד שר הביטחון - אמנם מפלגתו קטנה, אבל היא חשובה לבניין הקואליציה. לא בכדי ליברמן היה היחיד אתמול שלא נשבע אמונים לנתניהו אוטומטית לאחר המדגמים.
אם התוצאות יהיו כפי שהן, גוש ימין של 65 מנדטים, ליברמן והחרדים הכרחיים כל אחד בנפרד לקואליציה, ונתניהו יצטרך להשתמש במלוא כישוריו הפוליטיים כדי לרבע את המעגל הזה. ההסכם שלו עם איחוד מפלגות הימין יביא כנראה להכנסת איתמר בן-גביר לכנסת, שלא ברור אם יהיה בקואליציה או יתמוך מבחוץ לאחר שהבלוק הטכני יתפרק. ובכל מקרה, יהיה זה עוד מקור פוטנציאלי לצרות, דרישות אולטימטיביות ומשברים.
המגזר "הבעייתי" השלישי לסוקרים והמעריכים הוא המצביע ערבי, שאתמול עד לשעה 18:00 בערב לערך גרם לפוליטיקאים שלו לתלוש את השערות. אחוז ההצבעה בשעה 18:00 במגזר היה הגיע רק ל-30%, והחשש היה כי שתי הרשימות, חד"ש תע"ל ורע"מ-בל"ד, יימחקו. קמפיין געוואלד בערבית שכלל מסרונים, קריאות להצביע של המואזינים במסגדים, תרחישי אימה של השדרים בתחנות הרדיו בערבית ואפילו התגייסות של אבי גבאי ותמר זנדברג. ב-20:00 כבר נוצרו תורים, וב-22:00 המספרים כבר הגיעו ליותר מ-50%, קרוב לאחוז ההצבעה בבחירות 2013.
יו"ר בל"ד החדש, אמטנס שחאדה, עזב את המטה רק בבוקר עם מסירת התוצאות, שבישרו כי לפחות בטרם ייספרו המעטפות הכפולות, הרשימה שלו, המשותפת עם האיסלמיסטים מרע"מ, עברה בקושי את אחוז החסימה.
התובנה בקרב המנהיגים הערבים-ישראלים היא כי עיקר האשמה היא במפלגת כחול לבן, שלאורך כל הקמפיין התעלמה מהם והבטיחה קואליציה רק עם מפלגות ציוניות, כלומר, שוב לערבים לא תהיה השפעה.
השיח ברחוב הערבי קצת אחר: מצד אחד, אחוז ההצבעה מוסבר באדישות לאור ההדרה המובנית מעמדות ההשפעה הפוליטיות, ועמה ההבנה כי הימין ימשיך לשלוט על חוק הלאום והחוקים האחרים שלו. מנגד, אכזבה של ממש מהפוליטיקאים הערבים, שלפי התפיסה הרווחת עושים הרבה יותר למען הפלסטינים בשטחים מאשר עבור הערבים הישראלים.
בשורה התחתונה, נתניהו יקים את הממשלה הבאה, והיא תהיה דומה לזו היוצאת - בשינויים מיניסטריאליים ופרסונליים מסוימים אבל די דומה. הקואליציה שלו היא "קואליציית כתב אישום", כלומר, יש לו 61 חברי כנסת שיתמכו בהישארותו בתפקיד ראש הממשלה גם אם יועמד לדין, כך לפחות הצהירו. נראה כי לבסוף גם כולנו של כחלון תתיישר לבסוף עם המגמה, בוודאי אם יקבל שוב את האוצר. נתניהו ינסה למנוע את פרישתו גם באמצעות היוזמה של גדעון סער לחבר את כולנו ואת הליכוד לסיעה משותפת, וכך תיחסך הדילמה של הסתיו לאחר השימוע של נתניהו.