עד כמה קל למחוק משכון (נכס משועבד המשמש כעירבון להבטחת חוב) מהמרשם שמנהל רשם המשכונות? כנראה מספיק זיוף לא מתוחכם במיוחד של מסמכים שניתן להורידם מהאינטרנט - והמשכון נמחק. כך לפחות נטען בתביעה בסך כ-2.7 מיליון שקל שהגישה החברה הציבורית אס.אר אקורד, שבשליטת איש העסקים עדי צים, נגד רשם המשכונות במשרד המשפטים.
אס.אר.אקורד, העוסקת באשראי חוץ-בנקאי, טוענת כי על-מנת למחוק משכון שנרשם ברשם המשכונות, לא צריך דבר מלבד טופס פשוט, שאותו ניתן להוריד מהאינטרנט, וכן חתימה שאיש לא מאמת אותה. לטענת החברה, הפרצה הזאת אפשרה את מחיקתו של משכון שנרשם לטובתה על מספר רכבים יקרים מאוד - חלקם בשווי של 1.4 מיליון שקל לרכב אחד - אשר היו אמורים לשמש כבטוחה להלוואה שהעניקה לשני קבלנים ומכירת הרכבים לצד שלישי תמים "נקיים משיעבוד".
"פרצה הקוראת לגנב"
חשיבותו של משכון ידועה. המשכון מהווה בטוחה להחזר הלוואות ומימון שמעניקים גופים ואנשים פרטיים לאחרים. בלעדיו, במקרים רבים ההלוואה כלל לא הייתה מוענקת, לאור החשש כי לא יהיה ללווה מקור כספי לפירעון החוב. רישום המשכון ברשם המשכונות נועד להבטיח את המשכון, באופן שאחרים המעוניינים בנכס ידעו כי בעליו לא יכול למכור אותו, או שהוא אינו נקי מחובות.
רשם המשכונות מנהל את מאגר המשכונות, הכולל הודעות רישום משכון, הודעות על שינוי פרטי המשכון, הודעות על ביטול משכון ועל הארכתו וכן פרטים לגבי הנושה, החייב והנכס הממושכן.
אולם בתביעה שהגישה אס.אר.אקורד, נטען כי הרישום לא שווה דבר, לאור הקלות שבה ניתן למחוק את המשכון. "תובענה זו עוסקת בקלות הבלתי נסבלת במחיקת משכונות הרשומים במרשם שאותו מנהלות מדינת ישראל בנוגע לכלי רכב. מתברר כי בשנת 2017 (וככל הידוע - גם עד היום) כל אדם מסוגל למחוק משכון באמצעות חתימה פשוטה על טופס - ללא כל אימות וללא כל תהליך מינימלי של זיהוי ובקרה", נכתב בתביעה.
כך למשל, נטען, באמצעות חתימה פשוטה על טופס קיקיוני, ניתן למחוק ללא כל מפריע גם משכון בסכום של עשרות מיליוני שקלים, וזאת בלי שמתקיימת בדיקה מינימלית אם באמת ניתנה הסכמתו של בעל המשכון למחיקתו.
החברה טוענת, באמצעות עורכי הדין איתן ארז ורז מנגל ממשרד איתן ארז, כי המדינה מודעת זה זמן רב לפרצה החמורה, אולם מסיבות השמורות עימה, נמנעת מלקיים ולו מנגנון מינימלי וראוי אשר יוודא כי למשכונות אכן יש ערך ממשי. "ככל הנראה, הנתבעת (מדינת ישראל) בדקה ומצאה כי עלות הקמת המנגנון עולה בהרבה על הפיצויים שהיא תידרש לשלם מעת לעת, במקרים של ניצול הפרצה, ומשכך, ממניעים ציניים וקרים, מאפשרת את קיומה של הפרצה הקוראת לגנב", נכתב בתביעה.
"רשלנות של המדינה"
טענות חברת אס.אר.אקורד עוסקות במשכון שנרשם בעקבות שירותי מטבע וניכיון צ'קים שהעניקה לשני קבלני בנייה גדולים מהצפון - אשרף נאטור ואחמד פדל. במסגרת ההסכמים בין החברה לקבלנים, שיעבדו נאטור ופדל את מלוא זכויותיהם ב-8 כלי רכב שונים לטובת החברה, ובין היתר רכב נדיר מסוג מרצדס s63 AMG, אאודי נדירה מדגם SQ7, מרצדס S-500 ועוד.
לפי התביעה, נאטור ופדל לא עמדו בהתחייבויותיהם לאקורד, כאשר נכון למועד כתיבת כתב התביעה, קיים חוב של פדל לחברה בסך של כ-3.4 מיליון שקל וחוב של נאטור בסך של כ-2.9 מיליון שקל.
הרכבים שהיו ממושכנים לטובת החברה היו אמורים לשמש בטוחה לסילוק החובות במלואם. לטענת החברה, בערב חג שמחת תורה שנת 2017, התגלה לה, למרבה התדהמה, כי עסקיו של נאטור קרסו, וכי הוא ובני משפחתו נמלטו מן הארץ. מיד באותו ערב חג (11.10.17), נטען, פנתה החברה בתביעה לאכיפת המשכונות וכן בבקשה לסעד זמני לצורך תפיסת כלי הרכב, ובאותו היום אף ניתן צו תפיסה זמני במעמד צד אחד לטובת החברה.
אולם, נטען, כאשר החברה פנתה לביצוע הפעולות לתפיסת כלי הרכב, התברר כי ארבעת כלי הרכב שמושכנו לטובת הבטחת חובם של נאטור ופדל לחברה המלווה, נמכרו לצדדים שלישיים תוך ביטול המשכון הרשום לטובת החברה באמצעות זיוף ומרמה. בנוסף, לגבי 4 כלי רכב נוספים, התברר כי שניים מהם נמסרו לצדדים שלישיים בלי שנמחק המשכון שהיה רשום לטובת החברה, ושניים מהם נמצאו בביתו של נאטור (כאשר המשכונות לא נמחקו).
על-מנת לתבוע את חובה ולהקטין את נזקיה, פתחה חברת אס.אר.אקורד בהליכי פשיטת רגל נגד נאטור ופדל ונקטה הליכים פרטניים נגד אותם צדדים שלישיים, שטענו כי רכשו את כלי הרכב מהם. עם זאת, תובעת החברה את חובה גם מהמדינה (מרשם המשכונות) לאור רשלנותה לכאורה, שאפשרה את ביטול רישום המשכון במרשם שבניהולה.
"בטוחה לא בטוחה"
לטענת החברה, מבדיקה שבוצעה ברשם המשכונות, מתברר כי חתימת וחותמת התובעת זויפה על גבי מסמכי ביטול המשכונות, בזיוף מאוד לא מתוחכם שניתן היה לזהותו, "שכן במסמכי הביטול המזויפים מופיע על גבי 'חותמת' החברה כי היא נושאת כביכול מספר 'ח.פ' (חברה פרטית), במקום מספר 'ח.צ' (חברה ציבורית)".
עוד נטען כי במועד ביטול המשכונות לא חתם אף אחד ממורשי החתימה בחברה - עדי צים, יאיר פודים, גיל דקל הוכבוים ויהודה ניר - על מסמכים לביטול המשכונות.
עוד טענה החברה כי "למרבה התדהמה וכפי שעולה ממסמכי ביטול המשכונות המזויפים, כל אשר נדרש לצורך ביטול משכון הוא להציג בפני נציגי רשם המשכונות מסמך קיקיוני הנושא כותרת 'בקשת הגוף המשעבד לביטול רישום שיעבוד על רכב', אשר כולל תאריך, אזכור מספר הרישוי של כלי הרכב, הודעה לאקונית כי 'אין התנגדות לביטול רישום השיעבוד' והתחייבות להודיע על מחיקת הרישום אצל רשם המשכונות. כמו כן, במסמך צריכים להופיע שמו של מבקש הביטול, מספר זהות/ח.פ. וחתימה וחותמת. הא ותו לא".
וכך למעשה, נטען, "ב'סטארט-אפ ניישן', הלוא היא מדינת ישראל, ניתן לבטל משכון ששוויו יכול להיות לצורך העניין גם מיליארדי שקלים, באמצעות הצגת מסמך שערכו כקליפת השום, ואשר כל אדם יכול לערוך בעצמו ולהציגו למדינה.
"בדרך זו, יכול כל אדם לערוך מסמך שכזה במחשב הביתי שלו ו/או להוריד אותו מהאינטרנט, לחתום בשם בעל המשכון, להציג את המסמך בפני רשם המשכונות - וחיש-קל להביא לביטול כל משכון שבו חפצה נפשו. אומנם קשה להאמין, אבל זו האמת. במדינת ישראל לא נדרשת אפילו מינימום של 'מומחיות' על-מנת לבצע מעשה עוקץ כה נפשע תוך הפקעת זכות קניינית".
התביעה מעלה את התהיות, שרלוונטיות לכל המשכונות הרשומים כיום, "אם כל אדם יכול לפברק במינימום מאמץ או כישרון מסמך או חתימה על מסמך כה פשוט הנדרש על-מנת לבטל רישום של משכון, אזי מדוע בכלל יש צורך בקיומו של רשם המשכונות?" וכן "מהו ערכו הבטוחתי של משכון אשר ניתן למחיקה ללא כל מנגנון של בדיקה אמיתית?" - שהרי, כנטען בתביעה, "הבטוחה כלל אינה 'בטוחה' אלא פרוצה לחלוטין".
לטענת החברה התובעת, מדינת ישראל התרשלה פעמיים בעניינה: "בפעם הראשונה, כאשר אפשרה להסיר משכונות תוך שימוש במסמך קיקיוני שאין לגביו שום בקרה לגבי השאלה - האם אכן ניתנה הסכמתו של בעל המשכון לביטולו והאם זו אכן חתימתו, באופן שלמעשה מאיין את מוסד המשכון; ובפעם השנייה, עת היא התרשלה רשלנות רבתי, עת הטעות המביכה בזיוף החותמת של החברה לא גרמה לה לדחות את הבקשה למחיקת המשכונות".
מרשם המשכונות ברשות התאגידים נמסר בתגובה: "התביעה התקבלה, והיא נלמדת בימים אלה".
מנגד, בתחום המקרקעין קיים מנגנון בקרה על המשכנתאות
תביעתה של חברת אס.אר.אקורד מעלה שאלה רוחבית חשובה בנוגע לרישום משכונות, והביטחון שהרישום הזה יכול להעניק למלווים שמנסים לבטח את הלוואותיהם. בתביעה נטען כי את הפרצה הקיימת ברשם המשכונות, המאפשרת לכאורה מחיקת רישום באמצעות זיוף פשוט, ניתן לסגור בקלות, באמצעות דרישות מינימליות ממבקש מחיקת המשכון, בהן בדיקה אם בעל הזכות במשכון הוא אכן זה העומד מאחורי בקשת מחיקת המשכון.
בזירות שיעבוד אחרות, נטען, קיימים מנגנוני הגנה על השיעבודים, ובהם למשל בזירת המשכנתאות ורישום עסקאות מקרקעין בטאבו.
בתחום המקרקעין קיים מנגנון ברור שנועד לוודא - בטרם מאושרת עסקה או מחיקת משכנתא - כי אכן ניתנה לפעולה הסכמתו של בעל זכות המשכון או בעל המקרקעין. בין הדרישות לרישום עסקאות במקרקעין, נדרשת, למשל, חתימה של הצדדים לעסקה על ההסכם בפני עורך דין, הזדהות בפניו, והוא אף נדרש להסביר להם את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה. לכך מתווספים תנאי סף, שנועדו להגן על הצדדים לעסקאות מקרקעין מפני ביצוע רישומים מזויפים בטאבו.
מנגנון דומה אינו קיים בכל הנוגע למשכונות הנרשמים ברשם המשכונות. בתביעה נטען כי מדובר במחדל של המדינה. "זכויות במקרקעין וגם זכויות בכלי רכב הן זכויות קנייניות. זכות קניינית היא זכות קניינית, ואין נפקא מינה אם מדובר בזכות קניינית במקרקעין או בכל נכס אחר", נכתב בתביעה.
לטענת החברה התובעת, "מדינת ישראל, אשר מבינה את החשיבות שבמנגנוני בקרה כגון אלה של תקנות רישום המקרקעין, בחרה למעשה להפקיר את ציבור בעלי הזכויות הרשומות ברשם המשכונות, וזאת באופן רשלני ואף במודעות, שהרי לא ייתכן שמתקין התקנות ביקש לקיים מנגנון בקרה ואימות כלשהו לגבי מקרקעין, אולם לא לקיים שום מנגנון בקרה ואימות, בכלל, לגבי משכונות הרשומים ברשם המשכונות".
