שטח המריבה / צילום: עיריית תל-אביב
משפחה שהפעילה במשך עשרות שנים עסקים שונים על קרקע בבעלות עיריית תל-אביב, תפנה אותה - כך קבע שופט בית המשפט העליון, מני מזוז, שדחה את ערעור המשפחה. יחד עם זאת, המשפחה לא תשלם דמי שימוש לעירייה בגין הנאותיה מהשימושים שביצעה.
בפברואר 2017 פסק בית משפט השלום בתל-אביב כי משפחה שהתגוררה והפעילה עסקים על קרקע בבעלות עיריית תל-אביב ללא רשות, תפנה אותה ללא קבלת פיצוי ותשלם לעירייה דמי שימוש בסך מיליון שקל. לאחר שהמשפחה הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ונדחתה, הפרשה לא הסתיימה, והמשפחה הגישה באוקטובר 2018 בקשת ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון ובקשה לעיכוב ביצוע. שופט העליון מני מזוז דחה באחרונה את הבקשה וקבע כי בית המשפט היה מוסמך לדון בתביעה.
הקרקע, שממוקמת ברחוב הלוחמים 19 בדרום תל-אביב, הייתה בעבר בבעלות המדינה, ולימים הופקעה לטובת העירייה במטרה לממש תוכנית להקמת כבישים ושטחים ציבוריים. עם קום המדינה הוקמו על הקרקע 3 מבנים של הסוכנות היהודית ששימשו דיור זמני לעולים חדשים. במהלך השנים נותר מהם מבנה אחד בלבד.
לטענת העירייה, המשפחה פלשה לקרקע ומחזיקה בה ללא רשות וללא הסכמה, מתגוררת במקום ואף מפעילה בו מגוון של עסקים בלתי חוקיים כמו עסק לשטיפת מכוניות, מוסך, מפעל קרמיקה, מחסן וחנות מזגנים - ובסך-הכול 6 מבנים ללא היתרים בשטח כולל של 3,655 מ"ר, מבלי לשלם דמי שימוש. נגד בני המשפחה התנהלו בעבר הליכים פליליים בגין בנייה בלתי חוקית, ואף הוצאו צווי הריסה.
עיריית תל-אביב הגישה תביעה לבית משפט השלום בדרישה לפינוי המשפחה וחיובה בדמי שימוש בסך 1.5 מיליון שקל עבור 7 השנים שלפני הגשת התביעה. מנגד טענה המשפחה כי העירייה מעולם לא השלימה את ההפקעה או את הליך רישום הקרקע על שמה, ועל כן היא זנחה את הצורך בקרקע.
המשפחה טענה כי בשנות ה-50 התגורר באחד ממבני הסוכנות היהודית אדם ערירי בשם משה אביב, שאימץ את אבי המשפחה כשהיה ילד. הם גרו יחד במקום במשך שנים והתפרנסו מהעסקים במקום, וזאת בידיעת הסוכנות היהודית.
לימים נפטר האב והמשפחה, שהתרחבה בינתיים, הקימה עסקים נוספים במקום. לטענת המשפחה, יש להם מעמד של דייר מוגן, ויש להורות על פינויה תמורת דיור חלופי או פיצוי מלא - ואין לחייבה בתשלום דמי שימוש.
בית המשפט קיבל חלקית את תביעת העירייה וקבע כי על המשפחה לפנות את הקרקע תוך 90 יום, לאחר שלא הוכיחה כי קיבלה רשות מפורשת לעשות שימוש בקרקע. עוד נקבע כי למרות שלא קיבלה רשות, המשפחה עשתה בקרקע שימוש במשך שנים רבות מבלי ששילמה תשלום כלשהו בגין השימוש, ועל כן אין להתנות את הפינוי בפיצוי כלשהו או במתן דיור חלופי.
עם זאת, השופטת לא קיבלה את דרישת העירייה לתשלום דמי שימוש בסך 1.5 מיליון שקל עבור השנים שלפני הגשת התביעה, משום שהעירייה התמהמהה מאוד בהגשת התביעה: רק בשנת 2006 היא פתחה בהליכים להשבת הקרקע, למרות שידעה על הפלישה שנים קודם. נקבע כי המשפחה תשלם דמי שימוש של 222 אלף שקל לשנה לעירייה החל ממתן פסק הדין ועד מועד הפינוי בפועל.
המשפחה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי ונדחתה. למרות זאת היא לא ויתרה והגישה כאמור בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט מזוז החליט לדחות את הבקשה לרשות ערעור, בנימוק כי בית המשפט היה מוסמך לתת את פסק הדין לאחר שהעירייה הפקיעה את הקרקע, ובכך נסתם הגולל על הפרשה.
המשפחה ערערה על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהתקבל חלקית. בפסק הדין נקבע כי על המשפחה לפנות את הקרקע, אך תשלום דמי השימוש בוטל, שכן על הקרקע מתגוררות 3 משפחות שונות המחזיקות בנכסים שונים, ועל כן יש לדון בנושא התשלום בהליך נפרד.
הפולשים הגישו קשה לרשות ערעור על החלטת הפינוי לבית המשפט העליון. השופט מזוז החליט לדחות את הבקשה לרשות ערעו,ר בנימוק כי בית המשפט היה מוסמך לתת את פסק הדין, לאחר שהעירייה הפקיעה את הקרקע.
את העירייה ייצג עו"ד איתי צוברי ממשרד שרקון, בן-עמי, אשר & נאמן, קינן ושות'; ואת הפולשים ייצג עו"ד אלטוחי וסים.