דרום אמריקה בסטיישן / צילום: אלבום משפחתי
בדיוק כשהתלבטנו לאן להמשיך, זה הפציע: "איפה אתם?" שאלה האנונימית אצל צוקרברג בתגובה לטור מספר 9. תשכחו מבוטים, בשביל זה המציאו את הרשתות החברתיות. "אם אתם קרובים לברזיליה, תסעו לאלטו פראיסו. יש שם 50 מפלי מים, פירות אקזוטיים וציפורים מהממות. לא לוותר!". אומנם קרובים זה מושג יחסי, אבל היינו קרובים-קרובים.
"פתוח!" אמרתי לגברת הראשונה, ואחרי שלושה שבועות וחצי בעירום חלקי על החוף, שכרנו רכב ונסענו אל עבר הלא נודע: אלטו, כך על-פי גוגל, הוא "כפר קטן שבו קהילה מדיטטיבית שכרוכה אחרי ג'ון של האלוהים וקריסטלים מנצנצים. אלה גורמים לרבים להאמין כי הם ראו עב"מים". תודו שזאת סיבה מספקת לשנות את כל התוכניות שעשיתם ביזרעאל.
הדרך אל האלוהים סימנה את הבאות: ערפל כבד שלא איפשר לראות ממטר הקשה עלינו לזהות חייזרים, אבל ציפורים בשלל צבעים מרהיבים התעופפו להן באצילות רבה בין העצים. כדי לבשר לנו שהגענו אל התת מודע, קשת גדולה ועליה חללית מוארת קידמה את פנינו. ליטראלי.
אי.טי אומנם פון הום, אבל לנו לא היה סים מקומי. פלאי הטכנולוגיה. אז חיכינו חצי שעה באמצע הלילה עד שאחד המקומיים יבוא לקחת אותנו לחווה המבודדת ששכרנו בעיירה לשבועיים. לבסוף הוא הגיח על אופנוע, ואחרי מסע בין כוכבים, הגענו לבית מכוכב אחר. סוסים, תרנגולות דלמטיות וזוג תוכים (אצל הגברת כל ציפור צבעונית היא תוכי) קידמו את פנינו באהבה ואנרגיות.
התעוררתי למציאות ברורה הרבה יותר. "הגעתם לאלטו?", שאלה האנונימית, ושלחה את המספר של הבת שלה שמתגוררת בכוכב כבר שש שנים. סימסתי לבת של, שנשמח לטיפים איך להגיע לתת מודע, או לפחות לאיזה מפל מהמם. אלא שמהר מהצפוי היא סומנה כמחוברת בווטסאפ וענתה בבהירות: "תבואו ל'גוטה' היום בערב לשיר איתנו מנטרות - אנחנו נפגשים שם כל הקהילה כדי לתת כוח".
באנו. בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ: איוואסקה. "כבר שתיתם?" היא שאלה אותנו, ומהר מאוד הבנו שכדי לראות יצורים מעולם אחר, או את האני הפנימי שלנו, אנחנו צריכים לשתות את השיקוי האינדיאני בטקס פולחן שמאני. זה מה שעושים כאן. שותים.
באלטו התנהג כאלטואיסט, אמרתי לגברת, אבל היא פחות התלהבה מהרצון שלי לפלוש אל עבר האלטר אגו. באלטו יש לך ארבע בנות לדאוג להן. נו טוב, אולי בגלגול הבא אהיה ציפור קטנה על עץ, או הקשת בענן.
נסענו למפלי הקריסטל. החייזרים לא הגיעו לביקור, אבל המים היו מהמאדים. שילוב של ירוק עם כחול עם טורקיז. טבלנו כאילו היינו בירדנית, אחוזי אקסטזה, עד שהגיעו הדבורים. טורקיז-טורקיז, אבל הדבורה מאיה היא יצור נבזי מהעולם הזה. ברחנו בחזרה לחווה. בתה של האנונימית ובנותיה שראו את האור באו לבקר, ויחד בילינו ערב שלם תחת שמיים זרועי כוכבים. רגע לפני שנרדמנו, התלבטנו מי בעצם הוא ה"נורמלי". אנחנו, שמגיחים לכאן לרגע מהמרוץ המטורף ומסתכלים בהתנשאות מערבית מהולה בזלזול על קהילה שחיה לה באמונה שיש רבדים נוספים למדבר הממשי. או הם, שבורחים אל שיקוי הזייתי שמחבר אותם אל נבכי הנפש, ובדרך שוכחים שלא הכול עיסוק חטטני ואגואיסטי בעצמך.
אחרי שבועיים בגלגול הבא, נפרדנו מאלטו, לא שוכחים להצטלם מתחת לחללית. ואז, בדיוק כשאמרתי לגברת הראשונה שהמשיח כבר לא יבוא, הוא הפציע: טוקאן זהוב מקור שעף באצילות לכיווננו היישר מהעולם הבא. אי.טי הגיע הביתה.
דברים לדעת
אלטו פראיסו: נחלקת למעשה לשני תתי-כפרים: מעברו האחד של הכביש מתגוררת לה מאז ומעולם קהילת הילידים הברזילאים. מעברו השני, קהילה בינ"ל שהגיעה למקום בעשורים האחרונים. שתי הקהילות כמעט ולא מתערבבות.
סאו ג'רג': כפר קטן ללא כבישים במרחק 40 ק"מ מאלטו פראיסו. בכפר מתקיים פסטיבל טראנס מדי חודש יולי.
המדד השבועי
מזג האוויר באלטו: 27-16 מעלות, 10% לחות
עלות כניסה לכל מפל: 20 ריאל לכל אדם מעל גיל 10
שיקוי איוואסקה: 50 שקל (בארץ 500 שקל וזה לא חוקי)
לילה בחווה שבה התארחנו: 450 שקל
מסז' אינדיאני בן שעה וחצי: 180 ריאל (170 שקל)
כיכר לחם דגנים טרייה 10 ריאל
ק"ג פילה מיניון: 30 ריאל