מי שחיפש את ג'קי בן זקן בשבועות האחרונים, יכול היה למצוא אותו בעיקר בלונדון, ליד מיטת בנו, טום, שחקן כדורגל בקבוצת מ.ס אשדוד, שאביו הוא הספונסר העיקרי שלה. הבן נפצע במהלך משחק וההורים דאגו שינותח על-ידי אחד המומחים לנושא, שיושב, מה לעשות, בלונדון. אז בן זקן ואשתו, דורית, שכרו דירה בבירת בריטניה לתקופה של כמה חודשים, ועשו שבוע-שבוע ליד מיטתו. בכל זאת, אפשר הרי להניח שבלונדון, כפי שכולנו כבר יודעים לדקלם, הייאוש נעשה יותר נוח.
ייאוש? מי שחשב שהאיש שכונה השריף של אשדוד, והיה אושיה מרכזית גם בקנה מידה ארצי בשדה העסקי ובשדה הספורטיבי, נכנס למרה שחורה בעקבות הנפילה הגדולה שלו - זו ששלחה אותו לכלא בסוף 2016, ל-16 חודשים של מאסר בפועל וניתקה אותו, לפחות לכאורה, מהמיליה העסקי והחברתי שהקיף אותו - יגלה שלפחות מבחינת הרושם שהוא מנסה לשדר, "עסקים כרגיל".
פרויקט הנדל"ן שלו באשדוד - פרויקט "סגול" שמו - הכולל מסחר, משרדים ו-650 יחידות דיור יוצא לדרך, לאחר שקיבל אור ירוק מבית המשפט העליון בתום שנים של דיונים (ולאחר שהתוכנית הובאה לאישור מועצת העיר כפי שנדרש בעתירה שהוגשה בעניין); יחד עם שותפו הוותיק, אברהם נניקשווילי, הוא עומד להקים קניון באילת; יש לו גם בנייני משרדים בברצלונה - אפיק עסקי שפיתח בשנים האחרונות, ויש המעריכים כי בן זקן מתכוון להמשיך ולפתח את הפעילות בחו"ל. "ג'קי חזר במלוא המרץ", אומר אחד ממקורביו. "אבל להערכתי, הוא מחפש את הדרך החוצה מאשדוד, ואם תהיה לו הזדמנות בחוץ, הוא ילך על זה".
בין שזה נכון ובין שלאו, לפחות נכון לעכשיו, ההשפעה של האסיר המשוחרר בן זקן על אשדוד היא עדיין גדולה מאוד. מדי שישי, החל משעות הבוקר, ביתו המפואר בעיר פתוח עבור תושבי המקום, ועשרות אנשים מגיעים לשבת, לדבר ולאכול שם. גם בחופשותיו מהכלא נהגו חבריו לערוך לו מסיבות, שאליהן הגיעו רבים מאנשי העיר ובכיריה.
מקורביו רואים בכך דוגמה ומופת שהוא מספק לתושבים ולנוער. "למרות שהצליח בגדול, הוא מקפיד להמשיך ולהתגורר בעיר", הם אומרים.
יריביו רואים זאת באור פחות חיובי. "הוא חזר לעסקים כאן לגמרי", אומר העיתונאי מנחם גלילי, בעל המקומון "השבוע באשדוד", ויריב ותיק של בן זקן. "הוא אולי כבר פחות בפרונט - נראה רגוע יותר, מכונס בעצמו, פחות מוחצן - אבל הוא ממשיך למשוך בחוטים בעירייה, את העסקים שלו הוא המשיך לעשות בעודו בכלא. היו באים אליו ומחתימים אותו על מה שצריך. אולי בעיני אנשים הגונים התדמית שלו נפגעה, אבל הקשרים שלו בעירייה עדיין חזקים".
נדל"ן, קידוחים ופלילים
הסיפור של ג'קי בן זקן, 52, אכן מתחיל באשדוד. הוא אומנם נולד במזכרת בתיה, אך בילדותו, לאחר שהוריו התגרשו, הוא עבר לאשדוד עם אמו, ועם אחיו ואחותו שעובדים איתו כיום: האח, נוני אלמוזלינו, הוא מנהל השיווק של קבוצת החברות שלו, והאחות, מירב גולן, היא היועצת המשפטית. האם שימשה מזכירה בסוכנות הביטוח של אברהם נניקשווילי, וג'קי הצעיר נהג להגיע בחופשים לעזור לה.
עם שחרורו מהצבא, עבד בסוכנות, ואף ניהל אותה כשנניקשווילי היה פעיל בחו"ל. בהמשך הוא רכש אותה. בד בבד, בגיל 26 נכנס לפוליטיקה המקומית כשהתמנה לחבר מועצה מטעם סיעת הצעירים באשדוד. באמצע שנות ה-90 הוא הקים יחד עם שותף את "החברה הכלכלית לאשדוד", שפעלה בתחום הנדל"ן והתיווך, והעסקאות הקטנות שעשה הפכו ברבות הימים לעסקאות גדולות יותר. את חלקן עשה יחד עם שחקן הכדורגל חיים רביבו, גם הוא בן העיר אשדוד.
הקפיצה הגדולה הגיעה לפני כמעט 15 שנה, כשרכש, יחד עם נניקשווילי, את השלד הציבורי של חברה בשם מנופים פיננסיים, אותה חברה שעתידה גם להביא אותו לשפל של חייו - הרשעה בפלילים וכניסה לכלא. אבל ב-2005 היא הלכה וצברה במהירות נכסים בתחום מרכזי הקניות והקניונים, בעיקר במזרח אירופה, אך גם בישראל - כאן נרכש קניון ארנה בהרצליה - וגם בדאלאס שבארה"ב. במקביל, נכסים נוספים, כמו קניון הסיטי באשדוד ומתחם הפאוור סנטר באשדוד, זכויות בנייה בעיר ופרויקטים בצומת בילו - שהיו בבעלות פרטית של השניים - מוזגו לתוך החברה הציבורית. בהמשך הקימה החברה גם את ארנה נהריה.
ב-2012 נכנסו בן זקן ונניקשווילי גם לתחום קידוחי הגז. כל אחד מהם רכש 12% מחברת שמן הציבורית שקדחה בים מול חופי אשדוד, והכוונה הייתה להכניס גם את אותה לתוך מנופים. גם ההחזקה הזו עוד תסבך את בן זקן בפלילים.
בצד הפעילות דרך מנופים הציבורית, רכשו בן זקן ונניקשווילי קרקעות שונות באופן פרטי. בין היתר, רכשו קרקע הצמודה לקניון הסטאר סנטר באשדוד והחלו לקדם בה תב"ע חדשה לשטח, שמשנה את הייעוד שלו כך שהוא יכלול גם מבני מגורים, בעיקר דירות המיועדות למעמד בינוני-מינוס, ולא רק מסחר ומשרדים.
העסקה הזאת ושינוי התב"ע - שאומנם נתמך על-ידי הוועדה המחוזית ומוסדות התכנון - היו בין המהלכים שהביאו לביקורת חריפה על יחסיו הקרובים של בן זקן עם ראש העיר יחיאל לסרי. חברת מועצת עיריית אשדוד, הלן גלבר, טענה כי הפרויקט אושר בחטא (ראו מסגרת בהמשך) מה שהוביל לסאגה משפטית ארוכה שהסתיימה כאמור רק לאחרונה.
אבל לא מדובר כמובן רק בפרויקט ספציפי. הטענות על הקרבה בין בן זקן ללסרי ועל ההנאה שמפיק איש העסקים מהקרבה הזו, חזרו ועלו במהלך השנים, בעיקר בעיתונים המקומיים. באחד מהם פורסמה בזמנו תמונה של כתובת גרפיטי שצוירה על אחד מקירות העיר שכללה את שמותיהם של לסרי ובן זקן כשביניהם צויר לב. בשנת 2010 פרסם גם עיתון "הארץ" תחקיר שלפיו, תחת לסרי ויתרה עיריית אשדוד על מיליוני שקלים לטובת חברות שבן זקן קשור בהן.
"היה לו מעמד בכלא"
העננים החלו להתקדר מעל לראשו של בן זקן ב-2011. אז נפתחה נגדו, ונגד איש שוק ההון איתן אלדר, חקירה בחשד כי פעלו להרצת מניית מנופים פיננסיים כדי להכניסה למדד ת"א 100 (כיום ת"א 125). כתב האישום הוגש ב-2013, וב-2015 הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בת"א בשמונה עבירות של השפעה בתרמית על ניירות ערך, בקשירת קשר לביצוע פשע ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.
"בן זקן ואלדר פעלו במשותף להשפיע ולהעלות שער מניית מנופים בצורה מכוונת ויזומה, בדרכי תרמית, תוך ניצול, נגישות, בקיאות, היכרות פעילים והתנהלות מהלכים בשוק ההון", קבע השופט דוד רוזן, ששלח את בן זקן לשלוש שנות מאסר. רוזן אף קבע כי בן זקן "גמר אומר להעיד עדות שאינה אמת".
בן זקן ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, באמצעות עו"ד ירון קוסטליץ, ובספטמבר 2016 הופחת עונשו ל-26 חודשי מאסר בפועל (ריצה 16 חודשים לאחר ניכוי שליש על התנהגות טובה), אך הקנס הכספי שהוטל עליו הוגדל מ-250 אלף שקל ל-800 אלף שקל.
עוד לפני שנכנס לכלא, סגר בן זקן עם הפרקליטות הסדר טיעון בפרשה אחרת, זאת של מקורבו, השר לשעבר פואד בן אליעזר ז"ל, שבה הוא הואשם בתחילה במתן שוחד לבן אליעזר בתקופה שבה כיהן כשר התשתיות וכשר התמ"ת, כדי שזה יקבל החלטות שמיטיבות עם חברת שמן. בהתאם להסדר, הורשע בסופו של דבר בן זקן ב"סיוע להפרת אמונים", ונידון לארבעה חודשי מאסר שחפפו את תקופת מאסרו בפרשת הרצת המניות במנופים, ולקנס של 65 אלף שקל נוספים.
בסוף 2016 החל בן זקן לרצות את עונש מאסרו. בתחילה ביקש לשהות באגף 10 בכלא מעשיהו - "אגף ה-VIP" שנחנך בשנים האחרונות ובו ריצה את עונשו למשל אהוד אולמרט, יחד עם מורשעים נוספים מפרשת הולילנד - אך לאחר שבקשתו סורבה, הוא נכנס לכלא חרמון שבגליל התחתון.
בעיתונים פורסמו באותם ימים תמונותיו בג'ינס ותיק גדול על הגב כשהוא מחויך קמעה, ספק נבוך. "קל זה לא", הסביר לימים בראיון שנתן, "בעיקר כשאתה צריך לתת תשובות לכל-כך הרבה אנשים סביבך. בניתי מערכות ויש לי משפחה וחברים, ואתה צריך לתת תשובות לכולם, וכולם צריכים לשאוב כוח ממך ולא הפוך". כשנשאל ממה הוא חושש, דיבר על "הריחוק מהמשפחה", אך הוסיף: "אני לא הראשון ולא האחרון שהולך לשם ואני מניח שאשרוד את זה. מעולם לא הייתי נער תפנוקים, ואני יודע להתמודד עם קשיים".
קשיים? את 16 החודשים שהעביר בן זקן בכלא יש מי שמתאר כבית הבראה. "לא שאני ממליץ", ממהר לסייג אחד מחבריו לכלא, "אבל בסך הכול אי אפשר לתאר את זה כמשהו טראומתי. אני זוכר שג'קי נהג לומר שזו החופשה הכי טובה שהייתה לו, כי בעצם לנו, כאנשי עסקים פעילים, אף פעם לא הייתה חופשה אמיתית, שבה אתה לגמרי מתנתק".
מה עשה בן זקן בכלא? הוא קרא מדי שבוע כ-15-10 ספרים, ובעיקר ישן צהריים מדי יום. "הוא היה נכנס לקרוא בצהריים, ותוך כדי קריאה העיניים נעצמות. ככה כל יום, מ-13:00 עד 16:00 - שנ"צ", מספר חבר קרוב. "צריך להבין", הוא מוסיף, "כלא חרמון ממוקם באזור פסטורלי. אתה נמצא בעמק, מסביבך הרים. הכול ירוק, סוג של קיבוץ. אז בפעם הראשונה יש זמן פנוי, לדבר, לקרוא".
במהרה קיבץ סביבו בן זקן קבוצה של חברים: שר התיירות לשעבר סטס מיסז'ניקוב שהורשע ב"מרמה והפרת אמונים" ב"פרשת ישראל ביתנו", עסקן הספורט אבנר קופל שהורשע בביצוע עבירות מס, ועוד כמה אסירי צווארון לבן או כאלה שהורשעו בהריגה בתאונת דרכים. "אנשים נורמטיביים שנקלעו למצב הזה בעל כורחם", כפי שמתאר זאת החבר. "תחשבי שמגיעים אנשים בני 70, למשל חבר'ה שנשלחו למאסר על פרשת ‘קרטל הלחם' - מבחינתם זה שוק מוחלט".
על-פי התיאורים, בן זקן הפך לסוג של מנהיג, לא רק של ה"כוורת" שלו, אלא בכלל: הוא שמר על מורל גבוה, עודד את החדשים, הדריך את האסירים הפשוטים וסייע להם בכתיבת מכתבים ובקשות לגורמים השונים. הוא נהג למשל לאסוף את הכריות של האסירים שהשתחררו, עד כדי כך שצבר מאגר של כריות, שאותן חילק לאסירים החדשים.
ולא רק כריות. הוא היה קונה בשקם של הכלא ערכות שכוללות פריטים חיוניים כמו נייר טואלט ומשחת שיניים, ומחלק למי שהחלו את תקופת מאסרם כדי לרכך מעט את השוק של הכניסה. "כשאתה מגיע לכלא", מסביר גורם שעבר את החוויה, "אין לך כלום. לא טלפון, לא נייר טואלט, לא סבון, לא משחת שיניים. זה הלם גדול".
בין אלה שזכו לקבל את "ערכת ההגעה לכלא" של בן זקן היה מיסז'ניקוב, שהגיע לחרמון שלושה חודשים אחריו. כשר לשעבר, מספר מיסז'ניקוב, הייתה לו אפשרות לבחור באיזה כלא לרצות את עונשו, ובהמלצתו של בן זקן, שאיתו היו לו קשרי ידידות קודם לכן, בחר בחרמון.
"ג'קי מנה באוזניי את החסרונות של חרמון: זה כלא רחוק, האוכל שם לא מהמשובחים, הוא לא ‘סטרילי' במובן הזה שכולם מעורבבים בו עם כולם - צווארון לבן לצד עבריינים קשים, ועוד דבר: אין שם מזגנים", מספר מיסז'ניקוב בפתיחות על תקופתו בכלא בשיחה עם G. "לעומת זאת", הוא אומר, "יש בו יתרון אחד גדול: אתה נמצא רוב הזמן באוויר הפתוח, ובשבע וחצי בערב, כשהבניינים נסגרים, אתה יכול להסתובב בהם באופן חופשי".
תאר קצת את התחושות של אדם כמוך, שהיה לו פרופיל ציבורי גבוה ומעמד מכובד, כשהוא עושה את רגעיו הראשונים בכלא.
"רבים מאיתנו בכלא היו אנשים שנפלו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ולכן החוויה היא יותר טראומתית. אני הגעתי לחרמון בתחושה של הלם, זה מה שקורה לכל אדם נורמטיבי שלא מכיר את המעמדים האלה. השבת הראשונה מחוץ לבית הייתה לי מאוד קשה, זה הלם טוטאלי, וכשאתה פוגש שם פנים מוכרות, מישהו שנותן לך כתף - חבילה קטנה עם דברים חיוניים, כלי לכבס בו את הבגדים, כרטיס לטלפון הציבורי - זה קצת מרים אותך. קשה להסביר כמה דברים קטנים כאלה עוזרים".
מיסז'ניקוב ביקש להשתבץ לאותה מחלקה עם בן זקן, אך הנהלת הכלא העדיפה לפזר את האנשים הדומיננטיים בין המחלקות. בימי שישי נהג בן זקן לארגן ארוחות שישי שהאסירים לקחו חלק פעיל בהכנתן, ומי שנכחו זוכרים בעיקר את הסלטים הרבים והמגוונים שכיכבו בהן. "ג'קי", נזכר מיסז'ניקוב, "ביקש באופן מיוחד שאגיע".
איך היה הקשר ביניכם?
"מבחינתי, בשבועות הראשונים בכלא, הנוכחות של ג'קי והכתף התומכת היו מאוד חיוניות ומאוד סייעו. היינו יחד שלושה חודשים וחצי, ואני יכול להגיד שהוא עזר לי לעבור את החוויה ביתר קלות. ג'קי הוא מענטש, זה גבר בדיוק כמו שגבר צריך להיות, אני אוהב גברים כמוהו, ומבחינתי זה חבר לכל החיים".
"כולם רצו איתו קשר", מספר גורם אחר, "היה לו מעמד בכלא. הוא גם לא קיבל תמיד את המרות של שב"ס. היה מקרה אחד שהוא קנה אפונה בקנטינה ובישל אותה במים חמים. באו השב"ס ואמרו לו שזה אסור, אז ג'קי אמר להם שזה מה שכתוב על השקית לגבי אופן ההכנה, ושאם הם רוצים שלא יעשו את זה, שלא ימכרו את זה בקנטינה של הכלא. ובאמת, אחרי זה הורידו את האפונה מהמדפים".
במקרה אחר התגלה כי בן זקן מצא דרך להתחכם לנהלי שב"ס, ומצא מעין פרצה בנהלים שאפשרה לו, יחד עם חבר אחר, להביא בכל פעם, לסירוגין, יותר מבקרים מכפי שמאפשרת המכסה שנקבעה. "אם למשל אתה רוצה שיגיע אליך לביקור גם חבר, בנוסף למשפחה, אתה מסכם עם אסיר אחר, שביום מסוים יגיעו אליו פחות אנשים, ובביקור הבא אתה תחזיר לו והוא יוכל להכניס מישהו על המכסה שלך", מסביר אסיר לשעבר.
ומה לגבי החברים שלא הגיעו? בן זקן סיפר למקורביו כי אין בליבו על מי שניתקו קשר, אך מצד שני הוא כן למד להעריך הרבה יותר את אלה שהתגלו במלוא גדולתם. "ג'קי הוא אדם מאמין", מסביר אחד מחבריו. "מבחינתו, הייתה סיבה לכך שהגיע לכלא, וזה הקל עליו להתמודד עם הקושי. היה שלב שהוא חשב לקנות את השליטה במנופים ואם זה היה קורה, הוא כנראה היה נכנס לפשיטת רגל (לימים, החברה שעברה לבעלותו של מרכוס וובר, אכן נקלעה לקשיים). אז הוא מאמין שאלוהים שלח לו את החקירה הזו, ובעצם הציל אותו מזה".
"לא יתקרב לעסקים ציבוריים"
לפני כשנה, ב-1 באפריל 2018, יצא בן זקן בפעם האחרונה משערי כלא חרמון. חבריו מתקשים לשים את האצבע על שינוי ספציפי שחל בו בעקבות השהות במקום. "אני לא יכול להצביע לך על שינוי מסוים", אומר עו"ד שחר בן עמי שמייצג אותו בפרויקט סגול באשדוד. "תמיד כשבאתי אליו לכלא, הוא היה במצב רוח מעולה, כי בסך הכול אין לך שם את טרדות היומיום. אבל אין ספק שאירועים כאלה משפיעים".
מי שדיבר עם בן זקן גם יתקשה לזהות הכאה משמעותית על חטא מצדו - זולת אולי במישור הטקטי. "אנשי עסקים אמרו לו שאם היו יושבים על הטלפון שלהם, היה יכול לקרות להם בדיוק אותו הדבר", אומר חבר. "הרי עד לפני כמה שנים, מה שהוא עשה כלל לא נחשב לעבירה, אלא רק פאול טכני".
בן זקן כן מודה, בשיחות עם חבריו, שטעה כשלא קיבל את עצת עורכי דינו, להסכים לעסקת טיעון שהוצעה לו במהלך הדרך. "אני חושב", אומר אחד ממכריו, "שהוא היום יותר מקשיב לעורכי הדין שלו. בזמנו, הוא העדיף לפעול על-פי האינטואיציות שלו וכיום הוא מבין שבעניין של עסקת הטיעון הוא טעה".
יחד עם זאת, יש מי שמפקפק גם בגרסה הזאת. גורמים שהיו במגעים עסקיים עם בן זקן לאורך השנים, מספרים שבכל מה שנוגע לניהול עסקים, בן זקן הוא מסוג האנשים שהולכים על הקצה. "הוא תמיד יחפש את עורך הדין שיגיד לו מה מותר לעשות, ולא מה אסור", אומר גורם כזה. "בתור חבר, הוא איש נהדר, אבל לא הייתי עושה איתו עסקים. לג'קי יש כללים משלו, שהם שונים מהכללים שלי".
לקח אחר שהפיק בן זקן הוא להתרחק מחברות ציבוריות. "בסך הכול", מנתח אחד מחבריו, "הוא החזיק 11% במנופים, אבל כל הנטל היה עליו. הוא מעולם לא קיבל משכורת בחברה, לא משך בונוס או דיבידנד - ובסוף פותחים נגדו בחקירה. הוא הבין שהיה אידיוט, ובעצם, הוא לא צריך את הציבוריות. מה היה לו רע לפני זה?! אם ישאלו אותו היום, הוא לא יתקרב לעסקים ציבוריים. יש לו העסקים הפרטיים שלו, ושם הוא ימשיך".
עוד לפני שסגר את הפרק של מנופים בחייו, נדרש בן זקן לפצות את מחזיקי המניות של החברה בעקבות תביעה ייצוגית שהוגשה נגדו, ובמסגרת הסדר פשרה סוכם כי בעלי המניות יפוצו בסכום של 15 מיליון שקל. "הסכם הפשרה והיקף הפיצוי שלו הם עוד נדבך במהלך לקיחת האחריות שלי, ובשאיפה שלי להשאיר את הפרשה מאחוריי ולצאת לדרך חדשה", אמר בן זקן לאחר אישור ההסדר, ומי שירצה, יוכל למצוא בכך עוד קמצוץ של נטילת אחריות על מעשיו והכרה בטעויות שעשה.
למרות חזרתו לשגרה, והניסיון לשדר שלא השתנה דבר, ההרשעה כן הובילה לשינויים מסוימים בעסקיו. תוצאת הלוואי המיידית של הרשעתו הייתה הימנעותו מלהמשיך ולהחזיק ברדיו הבירה, תחנת הרדיו הירושלמית שהוא היה בעל השליטה היחיד בה, לאחר שרכש במהלך השנים את החזקותיהם של שותפיו השונים.
בן זקן ביקש למכור את התחנה למקורבו, מוריס בניסטי, שהיה בעבר מנכ"ל קניון ארנה, תחת מנופים פיננסיים, אך הרשות השנייה לא אפשרה זאת על רקע הקשרים בין השניים. בסופו של דבר, הועברה התחנה לידיו של עו"ד דוד אסטנג'לוב, שגם לגביו הועלו טענות כי הוא מקורב לבן זקן.
מצד שני, בן זקן כן ממשיך להיות קשור לקבוצת הכדורגל העירונית ונחשב לפטרונה, אף שהוא לא נושא בתפקיד רשמי בה. העיתונאי האשדודי גלילי רואה בעובדה שהעירייה ממשיכה לתמוך במ.ס אשדוד את אחת האינדיקציות להמשך השפעתו של בן זקן בעיר. "הצעתי לו כמה וכמה פעמים שאם הוא רוצה לשפר את התדמית שלו, הוא צריך לסגור את הקבוצה", אומר גלילי. "היא עולה לעירייה כ-8 מיליון שקל בשנה, ואין לה אוהדים. היו משחקים של הקבוצה שהגיעו אליהם עשרה אנשים".
"המקום היחיד שבו ג'קי ואנשי עסקים אחרים יכולים להתעשר בצורה כזו ולעשות מה שבא להם ואיך שבא להם זה רק אשדוד", הוא קובע. "באף מקום הם לא יצליחו. לדעתי, ג'קי מבין שימשיכו להתנגד לפרויקטים שלו, ולכן הוא רוצה לסיים אותם ואחר כך להתחיל במקום אחר".
יתחיל במקום אחר או יישאר בעיר, רוב הגורמים שעוקבים אחר התנהלותו מסכימים כי למעט פגיעות קלות בכנף, הרשעתו לא הביאה לפגיעה מהותית בעסקיו, כפי שאגב קורה לא אחת במקרים של בעלי עסקים המורשעים בעבירות ני"ע.
"מחפשי רעתו אומנם משתמשים בעובדה שישב בכלא ומקפידים לציין זאת, אבל בכל הנוגע לעולם העסקים, החזרה שלו הייתה חלקה ומהירה והוא התקבל בחום על-ידי אנשי עסקים שאיתם היה בקשרים", אומר גורם משפטי. "יש הבדל עצום בין איש עסקים שהורשע ונידון למאסר על עבירת צווארון לבן כלשהי, לבין עובד מדינה שמורשע בעבירה פעוטה. עובדי ציבור שהורשעו, די ‘נמחקים' והופכים מוקצים בדרך כלל, אבל אנשי העסקים האמידים חוזרים בדרך כלל לעסקיהם בגדול, כאילו לא קרה דבר".
בן זקן, חברת המועצה היריבה והחוקרים הפרטיים | בעת ששהה בכלא, שלח ג'קי בן זקן חוקרים שהקליטו יריבה מושבעת שלו, ולטענתו השיגו ראיות לכך שהיא פועלת ממניעים לא עניינים ● חברת המועצה פנתה ללהב 433: "ההקלטות בושלו"
הקרבות הייצריים שמתנהלים בתוך העיר אשדוד בין ג'קי בן זקן למתנגדיו נמשכו גם במהלך הבחירות המוניציפליות שנערכו בה לאחרונה. בחודשים שלפני הבחירות התברר כי במהלך שהותו בכלא, שכר בן זקן חוקרים פרטיים שעקבו אחרי חברת המועצה הלן גלבר, יריבה ותיקה שלו, שגם התמודדה לראשות העיר מול מקורבו, ראש העיר המכהן, יחיאל לסרי.
לטענתו של בן זקן, כפי שהיא עולה מכתב התביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ההקלטות שהשיגו החוקרים ששלח מוכיחות כי גלבר - "מתנגדת סדרתית לכל פרויקט שהוא יוזם" - לא עושה זאת מטעמים ענייניים אלא "לצורך טובות הנאה אישיות". מנגד, גלבר טוענת כי התביעה של בן זקן היא "תביעת השתקה".
בכתב ההגנה שהגישה גלבר, באמצעות עורכי הדין בועז בן צור ואבי אברהמוף, מתוארים שני החוקרים הפרטיים שנשלחו אליה: "מדובר בגבר ואישה. האישה התחזתה לסטודנטית ואילו הגבר התחזה לאיש עסקים". החוקרים בלשו אחריה במשך שנה וחצי והקליטו מאות שיחות פרונטליות וטלפוניות איתה. טענתה העיקרית היא כי בהקלטות שאספו שני החוקרים "בוצעו מניפולציות ועריכות לחומרי המקור במטרה ליצור שיחות שלא התקיימו מעולם".
כפי שדווח בכאן 11, גלבר אף פנתה עם הטענות הללו ללהב 433 בבקשה שיחקרו את הפרשה. עוד נטען בכתב ההגנה כי "מדובר בהתנהלות אובססיבית בניצוחו של בן זקן שראה לנכון לרקום קנוניה ולהשקיע סכומי כסף ניכרים, במטרה לנסות ולתפוס אותה בלשונה".
בן זקן, כאמור, סבור כי הצליח להשיג הוכחות לכך שמניעיה של גלבר כחברת מועצה לא היו ענייניים. הוא תובע ממנה, באמצעות עורכי הדין אילן סופר ויונתן דורי, פיצוי של 26 מיליון שקלים לאחר שלטענתו גרמה לו ולשותפו נניקשווילי "נזקים כספיים עצומים" כשקידמה "באופן נמרץ פרויקטים נדל"ניים של תורם פוטנציאלי לקמפיין הבחירות שלה לראשות העיר", כולל פרויקטים שכשהיו בבעלות בן זקן "היא התנגדה להם ואף הגישה נגדם עתירות".
בן זקן טוען גם כי גלבר השתמשה במידע המגיע אליה מתוקף תפקידה כחברת מועצת העיר, לצורך תיווך עסקי בין אנשי עסקים המעוניינים להשקיע בפרויקטים נדל"ניים בעיר, וכי בין היתר היא חָבְרָה לאיש העסקים מוריס חליווה, שותפו לשעבר של בן זקן המצוי עמו בסכסוך עסקי, "העבירה לו מידע, ואף יעצה לו בקשר לסכסוך". (גלבר בתגובה מבקשת לקבל מביהמ"ש "חסינות", כך שאם ייקבע שהיא צריכה לפצות את בן זקן, העירייה תשפה אותה, משום שעשתה את הדברים במסגרת תפקידה).
התביעה עוד תתברר, אבל בינתיים, בבחירות לראשות העיר נחלה גלבר תבוסה מוחצת כשזכתה ל-7% בלבד מקולות הבוחרים, ובמנדט בודד לסיעתה. ראש העיר המכהן, לסרי, המשיך לקדנציה שלישית לאחר שהשיג בסיבוב הראשון למעלה מ-40% מהקולות.
