בנימין ושרה נתניהו בנאום הניצחון בבחירות / צילום: שלומי יוסף
יום הבחירות, ארבע וחצי אחר הצהריים בשכונת עמישב בפתח תקווה, תערובת של פרויקטים חדשים ובתים פרטיים ישנים. אנחנו מגיעים למטה של "זזים ימינה" - שולחן קטן בפתח בניין משרדים סגור. אפילו שירותים אין. מרדכי בניטה, שעומד בראש המיזם, מקבל את המתנדבים החדשים: מוטי בן ה־45 מקרני שומרון ואביעד בן ה־25 מרבבה, לא רחוק מאריאל. השניים נפגשו הרגע. בניטה מצייד אותם במפת השכונה שעליה מסומנת הגזרה שלהם, בקבוק מים, קצת חומר כתוב עם שאלות ותשובות ותדריך קצר; העיקר להצביע, לא חשוב לאיזו ממפלגות הימין. אם מישהו לא בבית, לסמן במפה ונחזור אליו אחר כך.
"זזים ימינה" היא התשובה של הליכוד לתנועת V15 שפעלה בבחירות 2015 ועשתה נפשות למפלגות המרכז־שמאל. בראשות "זזים ימינה" עומד כאמור בניטה, חבר מרכז ליכוד מקורב לזאב אלקין. בניטה ניסה להתמודד בפריימריז מטעם מחוז ירושלים, אבל הפסיד. מה העבודה שלך, אני שואל. אני עסקן, אומר בניטה, קצת ליכוד, קצת התיישבות במזרח ירושלים. בעבר שימש כמנכ"ל עטרת כהנים וכחבר דירקטוריון החברה לפיתוח ירושלים. איש חריף ותזזיתי, שואף ונושף פוליטיקה. כמו בניטה, כל הצוות והמתנדבים של "זזים ימינה" שייכים לציונות הדתית. חלקם הגדול בכלל לא מצביע ליכוד, מודה גם בניטה, אבל באים לעזור לימין כשצריך.
השיטה של "זזים ימינה" פשוטה. ניתוח שערכו על תוצאות הבחירות הקודמות העלה שכונות וערים שנוטות ימינה, אבל שיעור ההצבעה בהן נמוך, כמו טבריה, קריית שמונה, אופקים, שדרות, קריית גת, פתח תקווה וערים אחרות שבהן הצביעו רק כ־60% מבעלי זכות ההצבעה. על פי הניתוח הזה נשלחו המתנדבים לאזורים השונים כשמטרתם להעלות את שיעור ההצבעה.
בתחילת הדרך הציגו "זזים ימינה" את עצמם כ"אנשי שטח לא מפלגתיים הפועלים בשם המחנה הלאומי להבטיח את שלמות הארץ", אבל אחרי תלונות ועתירות, הטיל יו"ר ועדת הבחירות המרכזית השופט חנן מלצר קנס של 15 אלף שקל על הליכוד, "זזים ימינה" ומרדכי בניטה. המטה הוגדר א־מפלגתי אף שמומן על־ידי הליכוד. "מדובר לכאורה בעבירה על חוק הבחירות, שדינה להיחקר על-ידי המשטרה", אמר מלצר, פרסם צו האוסר על "זזים ימינה" להציג את עצמם כלא מפלגתיים והורה להסיר את כל המודעות שפורסמו ולתקן את הטעות. ואכן, בכל הפרסומים שראיתי היה מצוין בפירוש הקשר לליכוד.
אין דחיפוּת באוויר
הידיעות והאזהרות על אחוזי הצבעה נמוכים מתחילות לזרום ובניטה מודאג. "הצעירים", הוא אומר, "לא זוכרים את הצלקות הגדולות של הימין, את אוסלו, ההתנתקות. אין להם את זה בדם. יש אדישות". במבט לאחור, זה נראה כמעט מגוחך, אבל בזמן אמת עוצמת זרם הידיעות וההודעות המודאגות פשוט מכריעה אותך ואתה מאמין, כמו כולם.
מוטי, אביעד ואני מסתובבים בשכונה. יש פה המון שלטי בחירות, כולם של הימין והמפלגות החרדיות. הכי שמאל פה זה כחלון. כל מה שממנו ושמאלה פשוט לא קיים. אנחנו פונים ימינה בחנה רובינא ומתחילים לדפוק על דלתות. בחמש הדירות הראשונות אין תשובה, אבל זה לא מרפה את ידינו ואנחנו ממשיכים לדפוק על דלתות. מדי פעם מישהו פותח ואומר "הצבעתי". אין דחיפות באוויר.
אנחנו עוברים על פני קלפי גדולה, ממשיכים לדפוק על דלתות, אף אחד לא עונה. כל מי שעובר ברחוב נשאל ועונה, אף שהמתנדבים לא שואלים למי. רבים מנדבים את המידע ואין הפתעות. בין יהדות התורה לנתניהו. יש שלטים של זהות, אבל פה אף אחד לא לוקח את זה ברצינות. אינסטינקטים טובים יש לחברים בפתח תקווה.
מוטי מספר שמילדות הוא מתנדב בבחירות. תמיד עבד למען המפד"ל. מה גרם לו לעבוד עבור הליכוד? זה לא למען הליכוד, הוא אומר, זה למען הימין. מה עם אביעד? אותו דבר. הוא לא מדבר הרבה, אבל ממנו ומאחרים אני מבין שהם לא בדיוק ליכודניקים. "זזים ימינה" אולי ממומנת ומנוהלת על-ידי הליכוד, אבל מי שנותן את הקילומטראז' אלה אנשי הכיפות הסרוגות שמגיעים מיו"ש.
מדי פעם פותחים לנו את הדלת, כמו למשל רות מלמד המקסימה. כבר הצבעתי, היא אומרת למתנדבים במאור פנים. "אנחנו רק ביבי - אין כמוהו". השבחים לנתניהו נמהלים בסיפורים על הבת שמתחתנת ועל הבן שמשרת בגדוד החרדי נצח יהודה. הבעיה, היא אומרת, שגנץ ולפיד הרעילו את המדינה. מהשבחים לנתניהו גולשת מלמד לקיטורים על המחירים הגבוהים, של הכרעיים, של העגבניות. היא מונה את המחיר לקילו של אולי עשרה מוצרים - כל מה שאני זוכר זה שקילו קיווי עולה 32 שקלים. הכול פה יקר, היא אומרת, אני מכירה אנשים שאין להם מה לאכול, זוגות צעירים שאין להם איפה לגור, וחוזרת לשבח את נתניהו. זו אותה ממשלה, אני אומר לה ולא משאיר שום רושם.
5,000 מתנדבים עובדים ב"זזים ימינה" ביום הבחירות, מספר בניטה. הרקע, מלבד התשובה ל־V15, הוא גידול משמעותי בבוחרים החדשים - 434 אלף בוחרים חדשים, או עלייה של 8.1% במספר בעלי זכות ההצבעה בהשוואה לבחירות של 2015.
למרות התדריך של בניטה, המתנדבים מפסיקים לרשום מי לא ענה להם - אף אחד לא עונה. השטח ימני, אבל רדום. בניטה מתקשר לעדכן משהו חשוב. "פצצה מה שקורה בשטח", הוא מדווח, "פסגת זאב - עובד. בית שמש - פצצה. קריית גת - רצים חזק". בבחירות הקודמות, הוא אומר, היינו בטוחים שמפסידים, אבל עכשיו הציבור שאנן, חושבים שנתניהו ייקח בהליכה. זה בכלל לא מובן מאליו".
נביא הזעם של פתח תקווה
אני נוטש את מוטי ואביעד וחובר לזוג אחר, שי וטוביה. שוב מבוגר וצעיר, שוב שניים שנפגשו הרגע, שוב אין סימן למבוכה. זה הסיבוב הרביעי של הצמד וכבר אין להם כוח ללכת ברגל. אנחנו נוסעים במכונית של שי. למה התנדבתם? "להגדיל את אחוזי ההצבעה", אומר שי, "אנשים שאננים והתקשורת מנסה להרדים אותם. אנחנו חייבים לעשות את הכול. הכול. להוציא את האנשים מהאדישות". נתקלת באדישות הזאת? אני שואל. לא, מודה שי, "אבל זה הכול משחק של שברי אחוזים, כל קול קובע. אתה לא מרגיש את האפקט של ההתנדבות שלך".
ואכן, זו לא התנדבות מספקת, כמו למשל לחלק מנות מזון לנזקקים. זו התנדבות מייאשת למדי שבמסגרתה אתה מכתת רגליים מדלת לדלת ללא תשובה. אנחנו נכנסים לבניין. לכל זוג יש שיטה משלו. יש כאלה שמתחילים מלמטה ועולים. יש כאלה שמתחילים מלמעלה, יש שמתפצלים, יש דופקים ויש מצלצלים. אבל הרבה תשובות אין. זה יום יפה, יום שבתון, ואנשים לא רוצים לפתוח את הדלת לאנשים שהם לא מכירים, גם ככה טחנו להם את המוח עם מאות הודעות ושיחות מוקלטות.
ואלה שפותחים, פותחים בסוג של בהלה וחשד - מה אתם רוצים, את מי אתם מחפשים. יש לי פלאשבקים לעבודות ישנות וכושלות כמוכר אנציקלופדיות וסוקר של הלמ"ס. עוד ועוד חדרי מדרגות, עוד ועוד דפיקות על דלתות. אבל המתנדבים לא מתייאשים.
אנחנו חוזרים למטה, לשבת על המדרגות מחוץ לסניף של קופת חולים ולשתות קצת מים, כשזוג מתנדבים נוסף חוזר מסיבוב. שלא כמו הקודמים, הסרוגים, אלה חרדים, ושלא כמו הקודמים, הם חוזרים לבסיס כועסים ומאוכזבים. "הליכוד ישלם את מחיר היוהרה", מצהיר משה פריגן. "לא צרבנו את התודעה". למטה ממשיכות לזרום ידיעות על אחוזי הצבעה נמוכים וקטסטרופה מתקרבת.
השניים חברים בקבוצה של חרדים ליברלים (מבחינה כלכלית). "כולם צועקים געוואלד", אומר פריגן, "אף אחד לא אומר במה הוא חזק". פריגן, נביא הזעם של פתח תקווה, חוזר ומתריע בקול גדול נגד היוהרה, ההתנשאות והאדישות.
יחד עם התגברות עוצמת הגעוואלד, מתגברת גם תנועת המתנדבים, כולם כיפות סרוגות. מגיעה משפחה עם חמישה ילדים בוואן ויוצאת לעשות נפשות לליכוד. אנחנו הסרוגים, אומרים לי כמה מהחברים, כמו התאילנדים של נתניהו. הפועלים שלו. הוא קורא, ואנחנו מתייצבים. הם לא ביביסטים הארדקור, לא מעריצים שרופים, ועדיין מסורים.
עוד זוג מתנדבים חוזר, עוד זוג יוצא. בשכונת עמישב בפתח תקווה לא נרשמה ערנות מי יודע מה. בניטה והחברים מחכים שיתאספו מספיק חברים כדי לארגן מניין זריז למנחה מאוחרת, וזה הקיו שלי לעזוב אותם.
משם אנחנו נוסעים לסניף מרצ בצוותא בתל אביב, מקום יותר קלישאתי ומתבקש כנראה לא היה בנמצא. השעה עדיין מוקדמת, שבע וחצי בערב בסך הכול, אבל הרוחות נכאות עד למאוד. כל אחד יושב בפינתו. אני הולך הביתה לראות את המדגמים.
