גל פרידמן / צילום: רויטרס Peter Andrews ,
אינספור מחקרים עוסקים בסוגיית היום שאחרי הפרישה מספורט מקצועני - איך ייתכן ששחקנים שהרוויחו סכומי עתק, לעתים עשרות מיליוני דולרים בקריירה, מוצאים את עצמם שנים ספורות אחרי הפרישה כשהם חסרי כול, עד כדי הכרזה על פשיטת רגל.
לאורך השנים האחרונות הוקמו ברחבי העולם תוכניות שמכשירות ספורטאים ליום שאחרי. גם בוועד האולימפי בישראל פועלת זו השנה השלישית "תוכנית היום שאחרי" - הכשרה מקצועית לספורטאים אולימפיים ופראלימפיים - שנועדה לתת להם כלים למציאת עבודה וכיוון אחרי הפרישה. את התוכנית מרכזת כדורסלנית העבר לימור מזרחי, ומעורבים בה בין היתר בתי השקעות כמו מיטב דש, בנק הפועלים, קבוצת "מאיר" של יעקב שחר, דורון כהן מנכ"ל קבוצת אדמונד דה רוטשילד וחברת פלייטיקה. בהכשרות ובסדנאות נוטלות חלק חברות גדולות דוגמת גוגל, קוקה קולה ועוד. שלושה ספורטאים אולימפיים - חברי נבחרת הג'ודו גילי כהן וטל פליקר, והשחיין שחר רסמן - אף התקבלו לעבודה בחברת פלייטיקה דרך התוכנית.
אבל עבור הספורטאים יש עוד משהו שאמור לסדר אותם, אם כי בתקופות מאוחרות יותר: קרן פנסיה. בפן הזה המצב בישראל לא טוב בכלל. לספורטאים האולימפיים בישראל, גם הבכירים ביותר, לא מופרשת פנסיה. הסיבה? את הכסף שהם מקבלים בעבור השתייכות לסגלים השונים של הוועד האולימפי הם מקבלים על תקן של "מלגה" ולא משכורת. הם מתחרים עבור מדינת ישראל ומשתייכים לסגל האולימפי אבל אין ביניהם כל הגדרה של יחסי עובד-מעביד.
גם ההישגים האחרים שהם זוכים בהם - בונוסים על הישגים, כספים עבור זכייה במדליות - הם בבחינת תשלומים שאינם נחשבים להפרשות פנסיוניות. המיסוי? הוא כמובן חל על כל המרכיבים. וכך, אותה הקצבה של אלפי שקלים בחודש היא בבחינת כסף שלא חלה עליו שום הפרשה.
"לספורטאי אולימפי שמסיים לעתים קריירה בגיל 35, לא הופקדו כספי פנסיה. אפס פנסיה", אומר גורם בספורט הישראלי. "נפגשנו עם מינהל הספורט להסדיר את הנושא הזה של פנסיה לספורטאים, בינתיים ללא תוצאות", אומרת לימור מזרחי, המנהלת את תוכנית היום שאחרי בוועד האולימפי.
לא רק ספורטאים אולימפיים נופלים בין הכיסאות. כל שחקני הכדורסל והכדורגל בישראל החתומים על חוזים בקבוצות, נהנים אמנם מ-2008 מצו ההרחבה המחייב הפרשת פנסיה לכלל השכירים במשק. "אבל בפועל המצב הזה רחוק מהמציאות", אומר ניר אלון, יו"ר ארגון שחקני הכדורסל בהסתדרות. "הקבוצות מפרישות עבורם לפנסיה רק את המינימום שהן נדרשות בחוק - לפי השכר ברוטו הממוצע במשק". לדוגמה, אם ניקח שחקן כדורגל שמרוויח שכר בסיס של 100 אלף שקל ברוטו בחודש, נראה כי לצורך הפרשות לפנסיה, הקבוצה מתייחסת אליו כאילו הוא מרוויח 10,538 שקל ברוטו (השכר הממוצע במשק לינואר 2019). "הזכויות הפנסיוניות שלו מהתקופה שבה הוא מרוויח סכומי עתק יקנו לו בעתיד כסף קטן מאוד", מסביר אלון.
גם במקרה הזה מנסים בארגון השחקנים לייצר הידברות מול מינהל הספורט, כולל הצעת חוק שהונחה על שולחנה של שרת הספורט מירי רגב, שנועדה להסדיר עבור השחקנים פנסיית גישור. "הרעיון הוא לאפשר לשחקן להפקיד עד 35% משכרו מדי חודש בקרן, שתסייע להחזיק אותו באמצעות תשלומים חודשיים אחרי הפרישה ממשחק פעיל".
ההצעה אומרת שההפקדה בקרן תהיה נקייה ממס, ובכך תיתן פיתרון לסוגיית המס של ספורטאים ישראלים, שחלקם הגדול מגיע בתקופות השיא בקריירה לתקרת המס המקסימלית. הרעיון אמור גם לפתור במידה מסוימת את הפליית המס של הספורטאים הישראלים מול השחקנים הזרים, המשלמים כזכור מס מקסימלי של 25% בלבד.
פנסיה לספורטאים? בעולם זה אחרת
בזמן שבישראל מחפשים את הדרך שתאפשר לספורטאים פנסיה על פי ההכנסה שלהם, או פנסיה בכלל - בעולם קיימים מספר הסדרי פנסיה נדיבים מאוד. מדובר בהסדרי פנסיה שאדם מהיישוב לא ייהנה מהם לעולם, לעתים הם דורשים זמן מצומצם מאוד של השתייכות לליגה מקצוענית. רובם המוחלט של ההסכמים הללו נשענים על מנגנון שנועד לפתור את הבעיה המרכזית של ספורטאים מקצועניים - קריירה קצרה מאוד שבה הם מרוויחים בדרך כלל סכומי עתק, ואחריה נפילה עצומה בהכנסה ועתיד חסר כול. הנה כמה דוגמאות להסכמי פנסיה ייחודיים בתחום הספורט.
הליגות המקצועניות בארה"ב הן המסודרות ביותר והוותיקות בתחומי הפנסיה לספורטאים - כל 4 הליגות המקצועניות הגדולות (NBA NFL, MLB, NHL) מפעילות תוכניות פנסיה נדיבות, שמבטיחות זכאות בתום תקופת פעילות קצרה יחסית. הן נולדו בזכות הכוח של ארגוני השחקנים: כאשר השחקנים החלו להבין שהם אלו שאחראים על ההצגה ולא הבעלים, הם החלו לבוא בדרישות - בהתחלה החזרי הוצאות נסיעה, אחר כך טיפולי שיניים, ביטוחי בריאות ובהמשך גם הסכמי פנסיה טובים. נכון לסוף שנת 2017, מוחזקים בקרנות הפנסיה של ארבע הליגות הגדולות בארה"ב נכסים בסך כולל של 5.8 מיליארד דולר.
MLB: זכאות לפנסיה אחרי 43 ימים בליגה
כבר בשנת 1947 הוחלט לפתוח לשחקני הבייסבול קרנות פנסיה, על מנת להבטיח את העתיד ביום שאחרי הפרישה. בהתחלה קיבלו השחקנים משהו שיותר דומה להבטחת הכנסה, כ-100 דולר לחודש, כשהתנאי לזכאות עמד על חמש שנות פעילות לפחות בליגה. עם הזמן העלו השחקנים את הדרישות, והסכומים החלו לעלות, כאשר במקביל ירד הזמן הנדרש לזכאות - היום מספיק להיות רשום 43 ימים בקבוצת בייסבול כדי להיות זכאי לפנסיה מינימלית לכל החיים - כ-34,000 דולר בעונה. ביום ה-44 כבר מבטיח השחקן לעצמו גם ביטוח בריאות מלא לכל החיים. זה הגיע למצב ששחקנים שמעולם לא שיחקו משחק רשמי אלא רק היו רשומים בסגל הקבוצה, זכו לפנסיה ולביטוח בריאות לכל החיים. סכום הפנסיה המקסימלי עומד על כ-210 אלף דולר, והוא מובטח לאלו ששיחקו בליגה 10 שנים ומעלה. את סכום הקרן המלא מקבלים החל מגיל 62. קרן הפנסיה של ה-MLB מחזיקה נכון לשנת 2017 נכסים בסך 3.1 מיליארד דולר - יותר מכל ליגה בארה"ב ובעולם כולו.
NBA: עמרי כספי בפנסיית מקסימום
במשך שנים ארוכות ניהלו נציגי ליגת הכדורסל הטובה בעולם וארגון השחקנים מלחמה על הפנסיה. רק ב-1965 הסכימה הליגה לתת לשחקנים את מה שדרשו, אחרי שאלו איימו שלא להופיע למשחק האולסטאר השנתי. שחקן שרשם בליגה שלוש עונות זכאי לפנסיה המינימלית של 57 אלף דולר בשנה, החל מגיל 62. שחקנים עם ותק של 11 עונות ומעלה זכאים לפנסיה המקסימלית, שעומדת על כ-215 אלף דולר ברוטו לשנה. עמרי כספי, שסוגר את העונה ה-10 בליגה, קרוב לעמוד בתנאי הזכאות לפנסיה המקסימלית. כלומר, הפקדה קבועה של קרוב ל-20 אלף דולר (לפני ניכוי מס) בחודש עם הגעתו לגיל פנסיה.
NFL: פנסיה רטרואקטיבית מ-1920
ליגת הפוטבול היא השנייה בארה"ב שהחלה לחלק פנסיות לשחקנים, וזה קרה בשנת 1962. אבל כדי שלא להפלות את השחקנים שאיחרו את הרכבת, קבעה הליגה מנגנון תיקון שהולך אחורה אל כול השחקנים שהיו פעילים משנת 1920. זמן הפעילות הדרוש כדי להיות זכאי לפנסיה הוא שלוש עונות, לא פשוט בהתחשב בכך שקריירה ממוצעת של שחקן פוטבול היא 3.3 שנים בלבד. סכום המקסימום לפנסיה עומד על כ-201 אלף דולר לשנה מגיל 65, ורק 76 אלף דולר לשנה לאלו שיבקשו לממש את זכויות הפנסיה כבר בגיל 55.
כדורגל: "המודל ההולנדי"
ליגות כדורגל בעולם מקיימות מודלים של פנסיות, שמצריכים בדרך כלל מספר שנים לא רב של פעילות כדי להיות זכאים לכספים חודשיים בגיל הפנסיה. אייל ברקוביץ' סיפר בעבר כי הוא נהנה מאז הפרישה מפנסיה שהוא מקבל מהפרמיירליג האנגלית, בזכות השנים ששיחק בליגה. אבל המודל המעניין ביותר הוא "פנסיית הכדורגלנים" ההולנדית, שמחייבת את השחקנים בליגה המקצוענית להפריש לפחות 30% מהשכר שלהם לקרן פנסיה. שני יתרונות גדולים לתוכנית: הראשון, קצבה חודשית קבועה אותה הם יכולים למשוך בתקופה שאחרי הפרישה, כשההכנסה צונחת בדרך כלל. היתרון השני - הסכום שמועבר לקרן נקי ממס ומקטין למעשה את המיסוי הגבוה שמוטל על השכר שהם מקבלים מהקבוצות. המהלך הזה נועד לסייע לכדורגלנים בהולנד להימנע מתשלומי המס הגבוהים שהגיעו בשנים מסוימות לשיעור של 72% ברף השכר הגבוה, והיקשה עליהם להשיג משכורות גבוהות מהמועדונים. תוכנית הפנסיה הזאת הפכה את הולנד למדינה הכי ידידותית בעולם לכדורגלנים, מבחינת מיסוי, לפי מדד של ענקית החשבונאות ארנסט אנד יאנג.