שיחה עם אדריאן וולדרידג', עורך בכיר באקונומיסט, על הספר שכתב עם נגיד הפד לשעבר אלן גרינספאן המתאר את הסיבות לעלייתה ולדעיכתה של מעצמת העל האמריקאית. ויש גם נקודה ישראלית
ארה"ב הצליחה מבחינה כלכלית מעל ומעבר לכל מדינה אחרת בהיסטוריה. אבל המנוע היזמי של הקפיטליזם שלה משמיע חרחורים מדאיגים. אדריאן וולדרידג', כיום עורך בכיר באקונומיסט הבריטי, סיקר את ארה"ב במשך כעשור, תחילה ככתב בחוף המערבי ולאחר מכן כפרשן הבכיר של המגזין בוושינגטון.
את התובנות שאסף הוא בחר לפרסם בסוף השנה שעברה בספר Capitalism in America: a History שאותו כתב יחד עם אחת הדמויות המוכרות ביותר בכלכלה האמריקאית: אלן גרינספן בן ה-93, שעמד בראש הפד במשך כמעט שני עשורים (1987 עד 2006). את הזיווג הלא מקובל בין השניים עשה מכר משותף עורך בהוצאת הספרים היוקרתית פינגווין. "זה ספר שמיועד לקהל הרחב ולא לכלכלנים מקצועיים", אומר וולדרידג' בשיחה עם "גלובס" שנערכה לרגל ביקורו בישראל, כאורח תכנית ההכשרה לסטודנטים של מכון פרידברג המקדם אג'נדה של חירות כלכלית.
"הספר נועד לענות על שתי שאלות: מה הפך את אמריקה לגדולה מכולם? והאם היא תישאר כזו?
אז מה היה הסוד?
"זה לא הגודל הפיזי או משאבי הטבע, אלא בזכות היכולת יוצאת הדופן של ארה"ב ל"הרס יצירתי", כלומר להתאים את עצמה לחידושים טכנולוגיים שמאפשרים את העלאת הפריון - לעבור מהר מתחבורה מבוססת עגלות למכוניות, או משימוש בנפט לייצור חשמל לכורים גרעיניים.
"מה יצר את התיאבון הגדול של אמריקה להרס יצירתי - העובדה שזו מדינה צעירה יחסית עם מסורת של צמצום כוחו של הממשל כדי שלא יתערב יותר מדי. חוקה שמגינה על הקניין הפרטי ויוצרת משטר של בלמים ואיזונים, וכיון שזו מדינה של מהגרים, ומהגרים מקדמים בברכה שינויים על-פני המשך הסדר הקיים".
גם ישראל, אגב
"בהחלט. ישראל גם עשתה משהו שארה"ב לא עשתה וזה המעבר ממדינה סוציאליסטית למדינה שמעודדת יזמות והופכת לסטארט-אפ ניישן ומייצרת כמות מאסיבית של חברות הזנק, לסיליקון ואלי. מה שישראל לא עושה זה טוב, זה להפוך את הסטארט-אפים לחברות גדולות".
אבל אולי הישראלים פשוט צריכים להתרכז במה שהם טובים בו?
"חברות גדולות מייצרות משרות לטווח ארוך בדרג ביניים. חברות גדולות הן גם יותר יציבות, אי אפשר להעביר אותם בקלות לסיליקון ואלי. החכמה של ארה"ב לא הייתה רק בהמצאת מכוניות אלא בהקמת חברות-ענק לייצור מכוניות. אפשר לטעון שישראל מדינה קטנה מדי בשביל חברות ענק אבל תראה מדינות כמו דנמרק..."
אבל אז יש לך מקרה כמו נוקיה בפינלנד
"כן, לכן אתה צריך כמה חברות כאלה. בדנמרק ישנן 3 מתוך 500 החברות הגדולות בעולם. בשבדיה יש 9 ובשוויץ יש 17. זה משהו שישראל יכולה ללמוד מאמריקה".
מה שמחזיר אותנו לאתוס של היזמות
"בבריטניה, פסגת השאיפות היא להיות בעל קרקעות. אנשים מתעשרים ואז רוכשים קרקעות. בגרמניה זה להיות חוקר באקדמיה ובצרפת אינטלקטואל שמעשן Gitanes בבתי קפה בגדה השמאלית. בארה"ב הדבר הכי נשגב זה להפוך ליזם - ואם אתה כבר יזם אז כמה שיותר גדול. ארה"ב ייצרה את החברות הגדולות ביותר וגם מודלים חדשים של תאגידים כמו את שיטת הזיכיונות".
בפעם הראשונה יש לארה"ב מתחרה רצינית
"הנקודה השנייה שאנחנו מנסים לענות עליה בספר היא האם אמריקה תישאר הכי גדולה בעתיד. וזאת שאלה מאד קשה כי לאמריקה יש יכולת יוצאת דופן להמציא את עצמה מחדש. אחרי השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-30 היא הפכה לבית החרושת של העולם בשנות החמישים וייצרה שלושה רבעים מהתוצרת העולמית,.
והיום היא בדעיכה?
"כן. ארה"ב סובלת מריכוזיות רבה מכלכלה דואלית, בין המריקטוקרטים, בוגרי האוניברסיטאות שמצליחים מאד אבל מעמד הפועלים במעגל של דעיכה; יש לה חוב לאומי מאד גדול; מערכת רווחה שמתוכננת בצורה מאד גרועה וגירעונית; מערכת בריאות יקרה להחריד ולא יעילה; תשתיות מתפוררות נמלי תעופה ורכבות מהגרועים בעולם; מערכת חינוך שסובלת מחוסר תקציבים. בקיצור ארה"ב סובלת מהרבה בעיות".
מה מבחינת הדרך? האם האתוס של היזם כבר לא כל-כך דומיננטי?
"הקפטיליזם היזמי החליף קפיטליזם תאגידי עם ריכוזיות מאד גבוהה. זה מצב שמזכיר את מה שקרה בארה"ב בתחילת המאה ה-20. אני זוכר את עמק הסיליקון בשנות ה-90 של המאה הקודמת. הייתה שם אופטימיות עצומה ויצירתיות עצומה בקרב הדור הצעיר. קפיטליזם היה סקסי. כולם רצו להיות ביל גייטס או סטיב ג'ובס הבא. כולם רצו להקים חברה ולהנפיק אותה וליצור חברת טכנולוגיה גדולה.
"היום יש לך 4 או 5 חברות ששולטות על השוק והחלום של היזמים הצעירים הוא ליצור אפליקציה שתימכר לאחד מהענקים האלה. היום זה סוציאליזם ואלכסנדריה אוקאסיו קורטס - וזה הכל התחיל בעקבות המשבר של 2008, הפחד מהתאגידים הגדולים הציניות כלפי המערכת הפיננסית".
איך אתה מסביר את אוקאסיו קורטז וכל המנהיגים החדשים שאנחנו רואים באגף הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית?
"האוניברסיטאות בארה"ב מייצרות היום מעמד אינטלקטואלי מאד גדול שהוא אנטי-קפיטליסטי. האינטלקטואל ג'וזף שומפטר אמר שקברני הקפיטליזם לא יהיו בני מעמד הפועלים אלא אליטה, שתאמין בכל נפשה שסוציאליזם זה טוב, תכנון מרכזי זה טוב, קפיטליזם זה רע כי הוא וולגרי, קצר טווח - בקיצור לא עיסוק שיאה לג'נטלמנים. באוניברסיטאות יש מעמד של מרצים וחוקרים שנהנים מקביעות שמשחררת אותם מהצורך להיות חלק מהשוק החופשי. הם מגדלים דור שמגלה חשדנות עמוקה כלפי השיטה הקפיטליסטית ונוטה באופן חזק שמאלה.
"אז מצד אחד יש לך את המעמד הקפיטליסטי שהופך לאוליגרכיה המעמד האינטלקטואלי הופך אנטי-קפיטליסטי, המפלגה הדמוקרטית שוברת חזק שמאלה. הליברליזם הופך ליותר ויותר דומה לסוציאליזם, מאד ביקורתי כלפי חופש הדיבור, עוסק באובססיביות בזכויות מיעוטים, בפוליטיקה של זהויות ומחובר מאד למנגנוני כוח פוליטיים של קבוצות אתניות. ומהצד השני יש את המפלגה הרפובליקאית שנשלטת על-ידי תאגידי ענק שמתנגדים לתחרות".
מה אפשר לעשות נגד המגמות האלה?
"ההתחדשות של הקפיטליזם מחייבת יותר ליברליזם, כזה שבא עם אמונה מחודשת בתחרות חופשית, ושמתעקש של שמירת חופש הדיבור והרעיונות. אנחנו מאד זקוקים לטדי רוזבלט אבל קיבלנו את אלכסנדריה אוקאסיו קורטז".
אתה נשמע מאד פסימי לגבי העתיד של ארה"ב
"ארה"ב התמודדה עם בעיות מבניות קשות בעבר אבל בפעם הראשונה יש מולה מתחרה של ממש - וזו סין".
ועדיין, סינים עשירים מעדיפים להבריח את ההון שלהם לארה"ב
"לא הייתי מהמר נגד ארה"ב, אבל היא תהיה חייבת להשתפר. יש סופר בשם רוברט גורדון שחושב שהדעיכה הזו היא בלתי נמנעת. הטכנולוגיה של היום לא מייצרת משרות כפי שייצרה הטכנולוגיה בעבר. אנחנו טוענים שזה לא נכון. מהפכת האינפורמציה מייצרת פוטנציאל צמיחה גדול. הבעיה לדעתנו היא במדיניות הכלכלית. אפשר לתקן את זה. אפשר למשל להעלות את גיל הפרישה כדי להתמודד עם הבעיה שאנשים לא חוסכים מספיק כסף לפנסיה".
מה לגבי החשש ליציבות המערכת הפיננסית וממשבר כמו זה של 2008?
"הפיתרון הוא הגדלת ההון העצמי בצורה משמעותית והקטנת המינוף".
איך גרינספאן רואה בדיעבד את המשבר העולמי?
"הוא חושב שכשהזהיר מפני זחיחות לא רציונלית (irrational exuberance) בשוק המניות הוא לא שיער עד כמה הזחיחות תהיה לא רציונלית, אבל אני חושב. אני חושב שחלק ניכר מהבעיה נוצר בשוק הנדל"ן ובעיקר מהלחצים על המערכת שהפעילו פוליטיקאים משתי המפלגות כדי להגדיל ככל האפשר את שיעור הבעלות על בתים. הדמוקרטים רצו שלעניים יהיו יותר דירות כדרך להתמודד עם האי-שוויון. הרפובליקאים רצו יותר בעלות כי הם ראו בכך הגשמת האידיאל של הדמוקרטיה האמריקאית".
הפד היה יכול למנוע את זה?
"אני לא יכול לדבר בשמו של גרינספאן אבל הפד לא היה מעורב בשוק הנדל"ן, כמו שהממשל היה באמצעות סוכנויות המשכנתאות הפדראליות פרדי מאק ופאני מאי. חוץ מזה היו זרימות הון זר גדולות מאד לארה"ב וזה הגביל מאד את האפקטיביות של כלי הריבית. וכך יכולתו של הפד לשלוט בכלכלה מאד ירדה. ההגנות שהפד כן היה יכל להפעיל הן דרישות מהבנקים להגדיל את ההון העצמי.
"אני חושב שאולי המודל של שותפויות מספק יציבות רבה יותר כי שם אתה מהמר בכסף שלך ולא בכסף של אחרים. בכל אופן אני לא חושב שעוד רגולציה היא הפיתרון כי אנשים חכמים תמיד ימצאו דרכים לעקוף אותה. כל מה שאתה צריך הוא כריות הון גדולות יותר שיוכלו לספוג את ההפסדים".