ראיון עבודה / צילום: שאטרסטוק
שני מחפשי עבודה שאני מרבה לפגוש: תמימים וחכמים. מדוע תכונותיהם הטובות פוגעות בהם, וכיצד כדאי להם לפעול כדי להשיג הצלחה רבה יותר בתהליך חיפוש העבודה?
התם
אנשים תמימים נחשדים בכך שאינם מבינים את הנורמות המקובלות בעולם העסקים, ולפיכך שוגים במהלכיהם. יש חשש שקל יותר לנצלם, ושימצאו עצמם במהרה הקורבנות בצוות. במקרים רבים הם מועמדים לא יעילים: הם אינם מתכוננים לראיון, ומאמינים באותנטיות מוחלטת ("אהיה מי שאני").
בשל כנותם, הם נוטים לשגות במענה על השאלות הקשות בראיון. למשל, "מדוע עזבת את עבודתך?" - כאן הם חשים חובה להציג את כל האמת (הנתפסת בעיניהם), ומשיב, לדוגמה: "אני והמנהל לא הסתדרנו, אז עזבתי". כששואלים אותם על ניסיונם, הם אינם מהססים לומר בבירור: "בתחום הזה אני חדש". וכשמנסים לברר מהי המוטיבציה שלהם לעבודה המיועדת, הם עשויים להשיב: "שמעתי שזה המקום הכי מומלץ ללמידת התחום" - תשובה בעייתית לכל הדעות, שהרי המראיין לא מבקש לשמוע ממועמדיו מה הם מרוויחים מגיוסם לחברה. הוא מחכה לשמוע מה הם עצמם יכולים לתרום, ומדוע כדאי לחברה להעסיקם.
"למה אני צריך לזייף את עצמי?", אמרו לי מרואיינים תמימים כאלה, "לשחק משחק משמע להתחנן לעבודה!". ובכן, אם אתה רוצה להתקבל לעבודה, עליך להתאמץ. לא להתחנן, אך לשחק לפי כללי המשחק שיובילו אותך להשגת המטרה.
מה עושים?
מפנימים: תמימות יתר אינה נתפסת כתכונה חיובית בעיני מעסיקים, ולכן לא כדאי להפגינה. תמימים נתפסים כמי שאינם מסוגלים להתמודד עם תלונות של לקוחות, ושמשתכנעים ומנוצלים בקלות.
חדשים בתחום? אל תדגישו את זה, ואל תדברו על שאיפתכם ללמוד מהעבודה. התמקדו בצרכי התפקיד והמנהל, והבליטו את האנרגיה והלהיטות להתחיל לעבוד בחברה ("אני מאוד מעריך את מה שהחברה עושה בתחום ה...", "אני מאוד אוהב את התחום ה..., הצטיינתי בו בלימודים, ואני משוכנע שאוכל לתרום מיכולותיי לצוות העוסק בתחום זה", וכדומה).
ואם פוטרתם, אל תצעקו זאת. העדיפו מילים פחות עוצמתיות ("דרכינו נפרדו בטוב, בהבנה ובהערכה הדדית", למדתי שם כמעט כל מה שאני יודע", "יצאתי מיומן ומלא מוטיבציה להתחיל לצעוד בדרכי החדשה"). המראיין מתעקש? ספרו על הפיטורים מבלי להאשים אחרים (המנהל, החברה, המוצר) או לתאר את חילוקי הדעות שלכם. מטענים שליליים מעברכם התעסוקתי תדליק נורת אזהרה ותוביל למסקנה שהקושי הוא שלכם. התמקדו בנסיבות הענייניות, אל תשקרו, והסבירו כיצד למדתם מהניסיון הזה על החלק שלכם בסיטואציה ושיניתם בעצמכם את הנדרש כדי שהדבר לא יקרה שוב.
החכם
החכם, שגאה בהישגיו הלימודיים והמקצועיים, עשוי להעמיס את קורות חייו בפרטים רבים מדי, שאינם רלוונטיים בהכרח למעסיקו הפוטנציאלי. לעתים קרובות הוא אובר-קואוליפייד, ומעסיקים נזהרים מלהעסיקו מחשש שישתעמם, שידרוש שכר גבוה מדי, או שלא ייקח את העבודה ברצינות ויראה בה תחנה בדרך.
במקרים אחרים הוא מאיים על מנהליו המיועדים, שחוששים שיהיה מאתגר לנהלו, ושהוא יאפיל עליהם ואף ישיגם מקצועית והיררכית. גם מצד הקולגות והכפופים המיועדים של המועמד אין שקט בנוגע לעובד חכם מדי (במקרה שהוא מועמד לתפקיד ניהולי): מחקר הראה כי אלה אינם רואים בחוכמה יתרון לעובד בדרג ניהולי, וכי חכמים מדי נתפסים כאנשי תקשורת גרועים, כפחות ברורים לבני גילם, כמנותקים מארגונם, וככאלה שקשה מדי לעקוב אחריהם, להבין את פתרונותיהם המתוחכמים, ולדבוק בקצב שלהם.
וכשהחכם הוא טאלנט, כוכב, גם אם אינו יהיר, גאוותו במקומה מונחת. הוא חושב שאינו צריך להתאמץ כדי להתקבל, ושהתפקיד "קטן עליו". הוא אינו מביא בחשבון שהוא נמדד בראיון לא רק על סמך מקצועיותו אלא על סמך המוטיבציה שלו, ושאר מדדים אישיותיים (כיכולת לקבל סמכות, התמודדות עם קונפליקטים, או פשוט אישיות לא סימפטית שלא נעים לעבוד עמה), ושגישתו תגרום למראיין להסיק שהוא שחצן.
מה עושים?
אל תשוויץ יתר על המידה בחוכמתך הנשגבת. דבר עם המראיין בגובה העיניים, תוך מתן מקום של כבוד וסמכות לעמדתו. הדברים שאתה צריך להדגיש הם הצלחותיך בתחום הספציפי שקשור לתפקיד המיועד. אין זה משנה, למשל, מהו ציון ה-IQ שלך.
וככלל, חשוב על תהליך הראיון כעל אודישן, ומצא דרך יעילה להתמודד עם היותך אובר קואוליפייד (היעזר בטורי בנושא) ואף לסגל לעצמך מיומנויות "רכות", אם נראה שאלה חסרות לך, כדי שהיבטים תקשורתיים ואישיותיים בך יצטיירו לחיוב בעיני המראיין.
יעל מהודר היא יועצת ארגונית, מומחית לניהול ולקריירה